מעשה רב/רז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־02:57, 12 בספטמבר 2022 מאת להועיל לאחריני (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מעשה רב TriangleArrow-Left.png רז

[1]בראש השנה אין מאריכין בתפילה יותר מדי שאין להתענות בו עד חצות [2] כמו שארי יו"ט[3]. ואם נמשך עד חצות מתפללין מנחה קודם סעודה[4], ואין אומרים אבינו מלכינו[5]. ואין לבכות בראש השנה, כמבואר בעזרא "אל תבכו" וכו'[6], והקפיד [7] לנגן הקדיש שאחר מוסף לכבוד יו"ט.



שולי הגליון


  1. בתומע"ר הוא באות ר.
  2. [דהוי] תומע"ר.
  3. במחזור ויטרי סי' רעג כתב כדברי רבינו וז"ל: "ר' אלפסי גאון (שבת דף ה' ע"א) ירושלמי: ר' אחא ור' אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינא אסור להתענות בשבת עד שש שעות. א"ר יוסי בר אבין מתני' היא. קודם חצות לא ישלימו. עד כדין צפרא הוא. לאחר חצות ישלימו. כבר עבר רובו של יום בקדושה, אלפס: ומכאן קשה בעיני הכותב זה שנהגו בראש השנה להאריך התפילה עד אחר חצות".
  4. כמש"כ לעיל מעשה רב/קעא
  5. במע"ר השלם הביאו מכ"י רי"צ הלוי דהיינו במנחה גדולה דווקא ולכאו' הכונה רק בכה"ג הנ"ל דהתפללו מנחה קודם סעודה ופשוט.
  6. ומהרי"ץ מוולאז'ין אמר משמו [נדפס בקובץ מוריה תשרי תשע"ט עמ' סה] שהבוכה בר"ה עובר בה' לאוין מדברי קבלה, [כנראה, הכוונה אל תתאבלו ואל תבכו ואל תעצבו ב"פ, וכנראה גם מה שאמרו הלויים 'הסו' הוא ביטול עשה]. והקשו בזה מהא דמבואר בחנה [שמואל א, א] ובכה תבכה והיה בר"ה כמבואר בגמ' ר"ה י"א בר"ה נפקדה חנה, וכבר עמד בזה בשאילתות לרבינו חיים מוולאזין זללה"ה וכתב דכשהולך מעצמו מותר, עי"ש. וכעי"ז באור חדש על המע"ר כאן. וי"א דעובדא דחנה שלא היה כלל בראש השנה [ועי' בקובץ הארות השמש להגרמ"ש שפירא (אדעסא תרמ"ט) סי' ט"ז אות ג'], והגמ' שם מיירי אחרי שחזרו לביתם וידע אלקנה וכו' עי"ש, אמנם עי' בירושלמי ברכות פ"ד ה"ג הובא בראבי"ה סי' תק"מ ובמנהיג ר"ה סי' כ"ו דמשמע שהיה בר"ה עי"ש, וכ"מ להדיא בגמ' ברכות כ"ט ע"א עי"ש, וע"ע שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' ד' אות ב' מתוס' ר"י החסיד וכן בתוספות הרא"ש ואכמ"ל בזה, אך באמת שם מיירי על התפילה שהתפללה אחרי שנפקדה וצ"ע. וע"ע מדרש שמואל א' מ"ו ואגדת בראשית כ"ט ס' שהיה בעצרת או בפסח. ובשם האריז"ל [שעה"כ דף צ ע"א] מובא שבכה בר"ה, ובספר קהלת יצחק (דף צב ע"ב) בשם הגרי"ס כתב לחלק שאנשים שדמעתם מצויה, ומכל דבר שיתפעלו יתעוררו בבכיה לא יבכו בר"ה, כמ"ש בראש השנה (כו:), בר"ה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי, ולאנשים כאלה כפיית עצמם היא שלא לבכות, מאחר שטבעם לבכות מהר. אך אנשים שקשה להם לבכות הם צריכים לכוף עצמם ולבכות. ע"ש. אמנם הגרי"ז מסלאנט בכתביו (ע' קיג) חילק כנ"ל מהגר"ח, וע"ע בשו"ת זכר יהוסף (סי' קצב). ע"ש.
  7. [לפעמים].
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף