Difference between revisions of "מסכת כלה רבתי/ח"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} {{הערה|במהדורת היגר הוא פרק ה'.}}{{הערה|ברייתות פרק זה הם ממשנ...")
 
 
Line 1: Line 1:
 
{{ניווט כללי עליון}}
 
{{ניווט כללי עליון}}
{{עוגןמ|א}} {{הערה|במהדורת היגר הוא פרק ה'.}}{{הערה|ברייתות פרק זה הם מ[[משנה/אבות/ו|אבות פ"ו]].}} רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה [ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו]. '''גמ':''' תנו רבנן מעשה ברבי מאיר שהלך למקום אחד שאלו זקן אחד כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כט#יח|שמות כט יח]] ועוד}} ריח ניחוח אשה לה' וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/א#ט|ויקרא א ט]] ועוד}} אשה ריח ניחוח לה'{{הערה|עי' הנוסח בש"ס וילנא, והנוסח כאן מתוקן יותר.}}, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו כאן לעוסקין לשמה כאן לעוסקין שלא לשמה, ולרבי מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר רבי יוחנן ויאמר ה' על עזבם את תורתי {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ט#יב|ירמיה ט יב]]}}, לא על עבודה זרה ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/טז#יא|שם טז יא]]}} ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים {{ממ|[[בבלי/פסחים/נ/ב|פסחים נ:]]}} לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר רבי מאיר בשיטת רבי עקיבא, דתניא רבי עקיבא אומר כל הקורא שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#לא|ויקרא כב לא]]}} ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, [לעשייה נתתים ולא לדבר אחר, דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם] כל הקורא ושונה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם, מתיבין תיובתא למילי דרבי יוחנן, מפני מה חרבה ירושלים, בראשונה מפני עבודה זרה ובאחרונה מפני שנאת חנם{{הערה|{{ממ|[[בבלי/יומא/ט/ב|יומא ט:]]}}.}}, הא לית בה תרתי, אמר לך רבי יוחנן האי הקדוש ברוך הוא דקאמר הכי, אותי עזבו מה טעם דתורתי לא שמרו, הא אלו תורתי שמרו אותי לא עזבו, ואי משום דקא מקשית בית שני, שאני שנאת חנם דחמיר טפי מעבודה זרה, ומנלן, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ד#יז|הושע ד יז]]}} חבור עצבים אפרים הנח לו, בזמן שהם מתחברין ואפילו לעצביהם הנח להם, חלק לבם עתה יאשמו {{ממ|[[תנ"ך/הושע/י#ב|הושע י ב]]}}, אי הכי בראשון אמאי, שאני בית ראשון דהוה מאריך להם הקדוש ברוך הוא מימות רחבעם, [ואי בעית אימא ראשון נמי משום חלק חרב], תנו רבנן כל השונא לחברו כאילו הורגו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יט#יא|דברים יט יא]]}} וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת, הא אילו היה ספק בידו היה הורגו.
+
{{עוגןמ|א}} {{הערה|במהדורת היגר הוא פרק ה'.}}{{הערה|ברייתות פרק זה הם מ[[משנה/אבות/ו|אבות פ"ו]].}}רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה [ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו]. '''גמ':''' תנו רבנן מעשה ברבי מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כט#יח|שמות כט יח]] ועוד}} ריח ניחוח אשה לה' וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/א#ט|ויקרא א ט]] ועוד}} אשה ריח ניחוח לה'{{הערה|עי' הנוסח בש"ס וילנא, והנוסח כאן מתוקן יותר.}}, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו כאן לעוסקין לשמה כאן לעוסקין שלא לשמה, ולרבי מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר רבי יוחנן ויאמר ה' על עזבם את תורתי {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ט#יב|ירמיה ט יב]]}}, לא על עבודה זרה ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/טז#יא|שם טז יא]]}} ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים {{ממ|[[בבלי/פסחים/נ/ב|פסחים נ:]]}} לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר רבי מאיר בשיטת רבי עקיבא, דתניא רבי עקיבא אומר כל הקורא שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#לא|ויקרא כב לא]]}} ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, [לעשייה נתתים ולא לדבר אחר, דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם] כל הקורא ושונה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם, מתיבין תיובתא למילי דרבי יוחנן, מפני מה חרבה ירושלים, בראשונה מפני עבודה זרה ובאחרונה מפני שנאת חנם{{הערה|{{ממ|[[בבלי/יומא/ט/ב|יומא ט:]]}}.}}, הא לית בה תרתי, אמר לך רבי יוחנן האי הקדוש ברוך הוא דקאמר הכי, אותי עזבו מה טעם דתורתי לא שמרו, הא אלו תורתי שמרו אותי לא עזבו, ואי משום דקא מקשית בית שני, שאני שנאת חנם דחמיר טפי מעבודה זרה, ומנלן, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ד#יז|הושע ד יז]]}} חבור עצבים אפרים הנח לו, בזמן שהם מתחברין ואפילו לעצביהם הנח להם, חלק לבם עתה יאשמו {{ממ|[[תנ"ך/הושע/י#ב|הושע י ב]]}}, אי הכי בראשון אמאי, שאני בית ראשון דהוה מאריך להם הקדוש ברוך הוא מימות רחבעם, [ואי בעית אימא ראשון נמי משום חלק חרב], תנו רבנן כל השונא לחברו כאילו הורגו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יט#יא|דברים יט יא]]}} וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת, הא אילו היה ספק בידו היה הורגו.
  
 
{{עוגןמ|ב}} נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, מלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#יד|משלי ח יד]]}} לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה [גדולה] וחקור דין, ומגלין לו [מן השמים] רזי תורה, ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ורוממתו על כל המעשים. '''גמ':''' נקרא רע-לשכינה, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קכב#ח|תהלים קכב ח]]}} למען אחי ורעי; אהוב. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#יז|משלי ח יז]]}} אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני; אוהב את המקום אוהב את הבריות. מלמד שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שיוצא ידי שמים{{הערה|{{ממ|[[משנה/שקלים/ג#ב|שקלים פ"ג מ"ב]]}}.}}, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לב#כב|במדבר לב כב]]}} והייתם נקיים מה' ומישראל; משמח את המקום. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ח#יט|איוב ח יט]]}} הן הוא משוש דרכו; משמח את הבריות. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מט#ג|ישעיה מט ג]]}} ישראל אשר בך אתפאר; מלבשתו ענוה. מאן תנא, רבי יהושע בן לוי דאמר ענוה לכל{{הערה|נ"א גדולה מכולן.}}, הא מדתני סיפא רבי יהושע בן לוי אומר, שמע מינה דרישא לאו רבי יהושע, מיחסרא בריתא, ותריץ על המעשים כלם ועוד אמר רבי יהושע בן לוי, ודילמא רבי מאיר היא, לא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר יראה עדיפא; ומכשרתו להיות צדיק וחסיד. מאי צדיק ומאי חסיד, צדיק בעל צדקות חסיד גומל חסדים, והא מדקתני כליל להני, ישר למה לי, ישר-ישר דרך, ונאמן-נאמן רוח; ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות. חטא דאפילו חטא אחרים, זכות אפילו זכות אחרים; ונהנין ממנו עצה ותושיה. מאי תושיה תורה, ולמה נקראת תושיה{{הערה|{{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כו/ב|סנהדרין כו:]]}}.}} שמתשת כחו של אדם, [דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן], דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת בהם, (דבר אחר תושיה דברים של תורה שהעולם שתת עליהן, שנאמר) [תא שמע] {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ה#יב|איוב ה יב]]}} מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, בשלמא ללישנא בתרא ניחא דהיינו דכתיב לא תעשינה ידיהם-מאי דמתחלי, אלא ללישנא קמא קשיא, ולקמא נמי לא קשיא משום דמחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, ולמאן דאמר תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן קשיא מתרי סטרי, דהא לא מתפרש הכי, ובהכי קרא לא (מנכר) [מנהר], להך ודאי קשיא; לי עצה ותושיה. הכי קאמר שר תורה, ואמרה איהי אני בינה, ואי בעית אימא איהי דקאמרה, אף על גב דלא קרובי מעצי וידעי, ההיא עצתא דילי היא ומן שמיא היא דאסכים דעתייהו, אבל גופי בינה, ואף על גב דגוברין מנצחין לית גיבר אלא מאן דקאי בי; ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין. דיני ממונות; ומגלין לו רזי תורה. דבר מתוך דבר; ונעשה כמעין שאינו פוסק. כמעין, מכיון דמחכם לא פסק; וכנהר שמתגבר והולך. דכל יומא טעם חדש מתחדש לו; והוי צנוע וארך רוח. דאף על גב דמחכם טפי ואינשי לא חכמין אשיטפיה לא תדונון בנזיפה; ומוחל על עלבונו. שלא רודף ריבו. ומגדלתו ורוממתו.
 
{{עוגןמ|ב}} נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, מלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#יד|משלי ח יד]]}} לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה [גדולה] וחקור דין, ומגלין לו [מן השמים] רזי תורה, ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ורוממתו על כל המעשים. '''גמ':''' נקרא רע-לשכינה, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קכב#ח|תהלים קכב ח]]}} למען אחי ורעי; אהוב. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח#יז|משלי ח יז]]}} אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני; אוהב את המקום אוהב את הבריות. מלמד שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שיוצא ידי שמים{{הערה|{{ממ|[[משנה/שקלים/ג#ב|שקלים פ"ג מ"ב]]}}.}}, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לב#כב|במדבר לב כב]]}} והייתם נקיים מה' ומישראל; משמח את המקום. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ח#יט|איוב ח יט]]}} הן הוא משוש דרכו; משמח את הבריות. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מט#ג|ישעיה מט ג]]}} ישראל אשר בך אתפאר; מלבשתו ענוה. מאן תנא, רבי יהושע בן לוי דאמר ענוה לכל{{הערה|נ"א גדולה מכולן.}}, הא מדתני סיפא רבי יהושע בן לוי אומר, שמע מינה דרישא לאו רבי יהושע, מיחסרא בריתא, ותריץ על המעשים כלם ועוד אמר רבי יהושע בן לוי, ודילמא רבי מאיר היא, לא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר יראה עדיפא; ומכשרתו להיות צדיק וחסיד. מאי צדיק ומאי חסיד, צדיק בעל צדקות חסיד גומל חסדים, והא מדקתני כליל להני, ישר למה לי, ישר-ישר דרך, ונאמן-נאמן רוח; ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות. חטא דאפילו חטא אחרים, זכות אפילו זכות אחרים; ונהנין ממנו עצה ותושיה. מאי תושיה תורה, ולמה נקראת תושיה{{הערה|{{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כו/ב|סנהדרין כו:]]}}.}} שמתשת כחו של אדם, [דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן], דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת בהם, (דבר אחר תושיה דברים של תורה שהעולם שתת עליהן, שנאמר) [תא שמע] {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ה#יב|איוב ה יב]]}} מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, בשלמא ללישנא בתרא ניחא דהיינו דכתיב לא תעשינה ידיהם-מאי דמתחלי, אלא ללישנא קמא קשיא, ולקמא נמי לא קשיא משום דמחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, ולמאן דאמר תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן קשיא מתרי סטרי, דהא לא מתפרש הכי, ובהכי קרא לא (מנכר) [מנהר], להך ודאי קשיא; לי עצה ותושיה. הכי קאמר שר תורה, ואמרה איהי אני בינה, ואי בעית אימא איהי דקאמרה, אף על גב דלא קרובי מעצי וידעי, ההיא עצתא דילי היא ומן שמיא היא דאסכים דעתייהו, אבל גופי בינה, ואף על גב דגוברין מנצחין לית גיבר אלא מאן דקאי בי; ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין. דיני ממונות; ומגלין לו רזי תורה. דבר מתוך דבר; ונעשה כמעין שאינו פוסק. כמעין, מכיון דמחכם לא פסק; וכנהר שמתגבר והולך. דכל יומא טעם חדש מתחדש לו; והוי צנוע וארך רוח. דאף על גב דמחכם טפי ואינשי לא חכמין אשיטפיה לא תדונון בנזיפה; ומוחל על עלבונו. שלא רודף ריבו. ומגדלתו ורוממתו.

Latest revision as of 02:14, 24 November 2022

מסכת כלה רבתי TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

(א) [1][2]רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה [ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו]. גמ': תנו רבנן מעשה ברבי מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד כתיב (שמות כט יח ועוד) ריח ניחוח אשה לה' וכתיב (ויקרא א ט ועוד) אשה ריח ניחוח לה'[3], לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו כאן לעוסקין לשמה כאן לעוסקין שלא לשמה, ולרבי מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר רבי יוחנן ויאמר ה' על עזבם את תורתי (ירמיה ט יב), לא על עבודה זרה ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר (שם טז יא) ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר רבי מאיר בשיטת רבי עקיבא, דתניא רבי עקיבא אומר כל הקורא שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר (ויקרא כב לא) ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, [לעשייה נתתים ולא לדבר אחר, דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם] כל הקורא ושונה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם, מתיבין תיובתא למילי דרבי יוחנן, מפני מה חרבה ירושלים, בראשונה מפני עבודה זרה ובאחרונה מפני שנאת חנם[4], הא לית בה תרתי, אמר לך רבי יוחנן האי הקדוש ברוך הוא דקאמר הכי, אותי עזבו מה טעם דתורתי לא שמרו, הא אלו תורתי שמרו אותי לא עזבו, ואי משום דקא מקשית בית שני, שאני שנאת חנם דחמיר טפי מעבודה זרה, ומנלן, דכתיב (הושע ד יז) חבור עצבים אפרים הנח לו, בזמן שהם מתחברין ואפילו לעצביהם הנח להם, חלק לבם עתה יאשמו (הושע י ב), אי הכי בראשון אמאי, שאני בית ראשון דהוה מאריך להם הקדוש ברוך הוא מימות רחבעם, [ואי בעית אימא ראשון נמי משום חלק חרב], תנו רבנן כל השונא לחברו כאילו הורגו, שנאמר (דברים יט יא) וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת, הא אילו היה ספק בידו היה הורגו.

(ב) נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, מלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר (משלי ח יד) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה [גדולה] וחקור דין, ומגלין לו [מן השמים] רזי תורה, ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ורוממתו על כל המעשים. גמ': נקרא רע-לשכינה, דכתיב (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי; אהוב. דכתיב (משלי ח יז) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני; אוהב את המקום אוהב את הבריות. מלמד שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שיוצא ידי שמים[5], דכתיב (במדבר לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל; משמח את המקום. דכתיב (איוב ח יט) הן הוא משוש דרכו; משמח את הבריות. דכתיב (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר; מלבשתו ענוה. מאן תנא, רבי יהושע בן לוי דאמר ענוה לכל[6], הא מדתני סיפא רבי יהושע בן לוי אומר, שמע מינה דרישא לאו רבי יהושע, מיחסרא בריתא, ותריץ על המעשים כלם ועוד אמר רבי יהושע בן לוי, ודילמא רבי מאיר היא, לא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר יראה עדיפא; ומכשרתו להיות צדיק וחסיד. מאי צדיק ומאי חסיד, צדיק בעל צדקות חסיד גומל חסדים, והא מדקתני כליל להני, ישר למה לי, ישר-ישר דרך, ונאמן-נאמן רוח; ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות. חטא דאפילו חטא אחרים, זכות אפילו זכות אחרים; ונהנין ממנו עצה ותושיה. מאי תושיה תורה, ולמה נקראת תושיה[7] שמתשת כחו של אדם, [דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן], דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת בהם, (דבר אחר תושיה דברים של תורה שהעולם שתת עליהן, שנאמר) [תא שמע] (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, בשלמא ללישנא בתרא ניחא דהיינו דכתיב לא תעשינה ידיהם-מאי דמתחלי, אלא ללישנא קמא קשיא, ולקמא נמי לא קשיא משום דמחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, ולמאן דאמר תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן קשיא מתרי סטרי, דהא לא מתפרש הכי, ובהכי קרא לא (מנכר) [מנהר], להך ודאי קשיא; לי עצה ותושיה. הכי קאמר שר תורה, ואמרה איהי אני בינה, ואי בעית אימא איהי דקאמרה, אף על גב דלא קרובי מעצי וידעי, ההיא עצתא דילי היא ומן שמיא היא דאסכים דעתייהו, אבל גופי בינה, ואף על גב דגוברין מנצחין לית גיבר אלא מאן דקאי בי; ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין. דיני ממונות; ומגלין לו רזי תורה. דבר מתוך דבר; ונעשה כמעין שאינו פוסק. כמעין, מכיון דמחכם לא פסק; וכנהר שמתגבר והולך. דכל יומא טעם חדש מתחדש לו; והוי צנוע וארך רוח. דאף על גב דמחכם טפי ואינשי לא חכמין אשיטפיה לא תדונון בנזיפה; ומוחל על עלבונו. שלא רודף ריבו. ומגדלתו ורוממתו.

(ג) רבי יהושע בן לוי אומר בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה[8] נקרא נזוף שנאמר (משלי יא כב) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר (שמות לב טז) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא ההוגה[9] בתורה, (וכל הלמד בתלמוד תורה הרי זה מתעלה שנאמר[10]) [ואומר] (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. גמ': רבי יהושע בן לוי אומר בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. מנא לן דכתיב (מיכה ו ט) קול ה' לעיר יקרא ותושיה יראה שמך, ודילמא קלא בעלמא, נאמר כאן יקרא ונאמר להלן (שמות יט כ) ויקרא ה' למשה מה להלן מסיני אף כאן בסיני, או נאמר כאן יקרא ונאמר באהל מועד (ויקרא א א) ויקרא אלא נאמר כאן קול ונאמר להלן (שמות יט יט) והאלהים יעננו בקול, אימא וישמע את הקול (במדבר ז פט), ועוד לעיר קאמרת, אלא מהכא קול קורא במדבר פנו דרך ה' (ישעיה מ ג), הרי קול וקריאה ומדבר, וכתיב (שמות יט ב) ויחנו במדבר, ודילמא לפרקא, מאי קורא תדיר, דכתיב (ישעיה מח יג) קורא אני עליהם יעמדו יחדו; תנו רבנן חמשה הקדוש ברוך הוא מכריז עליהם בעצמו, אלו הם, פרנס, רעב, ושובע, וחרב, ופליטי חרב, פרנס דכתיב (שמות לא ב) ראה קראתי בשם בצלאל, רעב דכתיב (מלכים-ב ח א) כי קרא ה' לרעב, שובע דכתיב (יחזקאל לו כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו, חרב דכתיב (ירמיה כה כט) כי חרב אני קורא, ופליטי חרב דכתיב (יואל ג ה) ובשרידים אשר ה' קורא, בשלמא הני תלת שפיר דכתיב בהו שם, אלא וקראתי אל הדגן דילמא על ידי שליח, דכתיב (ישעיה כב כ) וקראתי לעבדי, דאי לא תימא הכי התם שכינה קריא ליה התם דומיא דבצלאל דפרנס הוא; תנן בכל יום ויום כרוז יוצא ואומר בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני, ויש אומרים אף בית של פלוני לפלוני, מנא הני מילי דכתיב (תהלים סב י) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד, הבל בני אדם שאומר בתו של פלוני לפלוני, כזב בני איש שאומר אשתו של פלוני לפלוני, כמאזנים לעלות שאומר ממונו של פלוני לפלוני, ואידך בית היינו ממון, גופא הבל בני אדם כזב בני איש, מאי שנא הבל באדם וכזב באיש, אמר דוד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב (תהלים קטז יא), משום דאדם כתיב ברישא, דכתיב (בראשית ג י) ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי, משום הכי משקר, הא עלמא קים ליה מנח דלא משקר, דכתיב (שם ו ט) איש צדיק תמים היה, אפילו הכי לא אהני, אעיקרא עתיקא אזלי; שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. זהב זו תורה וכן הוא אומר (יחזקאל טז יב) ואתן נזם על אפך, ואומר נזם זהב באף חזיר, זה שקרא לפרקים, אמר הקדוש ברוך הוא למה זו לפני חזיר, שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה והוא אינו הוגה עד שמשכחה. ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות. מאי ואומר, וכי תימא אף על גב דנזוף הוא מחשב בן חורין, תא שמע חרות על הלוחות-אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה. ואומר וממתנה נחליאל, מאי ואומר, וכי תימא בן חורין לא הוי הא שכר שקיל, תא שמע וממתנה נחליאל, לומר מתן שכרה לעושין עצמם בה כנחל שוטף, ודילמא אמרת מה נחל דפסיק, דכתיב (איוב ו טו) כאפיק נחלים יעבורו, תא שמע ומנחליאל במות, כאותן הבמות דלא סרו.

(ד) והלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד [או דבר אחד] או אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד עשאו רבו אלופו ומיודעו[11]. גמ': והלומד מחבירו פרק אחד. וכי מאחר דעל אות אחת צריך לנהוג בו כבוד דבר אחד למה לי, ואי על דבר אחד צריך לנהוג בו כבוד פסוק אחד הלכה אחת או פרק אחד למה לי, אלא אות אחת בתלמוד, דבר אחד במשנה, פסוק אחד במקרא[12], הלכה אחת אפילו לא פסיקא, פרק אחד אפילו בדרך ארץ, היכי דמי אות אחת כגון מאמצין או מעמצין, אי נמי גראינין או גרעינין, אי נמי אוממות או עוממות[13], והוא דאמר ליה סברא, מעמצין דכתיב (ישעיה לג טו) ועוצם עיניו מראות ברע, גרעינין דכתיב (ויקרא כז יח) ונגרע מערכך, עוממות דכתיב (יחזקאל לא ח) ארזים לא עממוהו, אבל סבריה בין אלפין לעיינין לא, והא הני אלפין עיינין נינהו, כי קאמרינן דמפרש ללבא, כגון מסיקין מציקין, והא לא דמי, אלא כגון הא דתנן (ביצה לה:)[14] משילין פירות דרך ארובה, ואית דתני משחילין-ולא משתבש, דתנן (בכורות מ.) השחול והכסול, שחול שנשמטה ירך אחת, ואית דתני משירין-ולא משתבש, דתנן (שבת קמו:) מי שנשר כליו, ואית דתני משחירין-ולא משתבש, דתנן (כלים יג א) השחור והזוג של סופרים, והא אות אחת היא האי דבר אחד הוא, לא צריכא אלא אסבריה, אמר רבא אפילו וא"ו, פשיטא, דהא אות אחת היא, מהו דתימא כיון דלתוספות לא אתיא אימא לא, קא משמע לן דזימנין דמתוקם בה טעמא, דלא אמרן אלא בדאוקים בה טעמא, אמר רבא ובמקרא אף על גב דלא איתוקם בו טעמא, דלא קריא, הא אמרת פסוק אחד במקרא, לא צריכא דפריש ליה אגב הילכתא; שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. מאי נינהו, אמר רבא מגופיה דקרא לאו שמעית מינה, נמתיק סוד (תהלים נה טו), אמר ליה, דוד למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים, בסוד, מה סוד, הפר מחשבת באין סוד (משלי טו כב), אף הכא נמי, ומנא אסבריה, דכתיב (דברים כז ט) הסכת ושמע ישראל, עשו עצמכם כתות כתות, ואידך, [פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה ולית לך ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח), אלא בבית אלהים נהלך ברגש (תהלים נה טו), ברגישת בני אדם נלך אני ואתה, ואית דאמרי] דאמר ליה כי אתית לצלויי רהוט כאיניש דאזל בתר מלכא, ומנא אסבריה, דכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, ומנין שחזר דוד ושבחן, דכתיב (תהלים קיט צה) מכל מלמדי השכלתי, וכתיב בבית אלהים נהלך ברגש, וכתיב (שם פסוק לב) דרך מצותיך ארוץ.

(ה) כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל[15]. גמ': כך היא דרכה של תורה. [16] חזייה רב לרב כהנא דהוה מפנק נפשיה, אמר ליה לית לך ולא תמצא בארץ החיים (איוב כח יג), לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, אמר ליה ההוא בדבר שנכנס לגוף, ואפילו האי נמי, אמר ליה מי לא תניא (ברכות נז:) שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהם, גודגדניות וכפניות ופגי תמרה, שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהם, רחיצה וסיכה ותשמיש, אמר ליה האי עינוי הוא, אמר ליה אין, דכתיב (תהלים קיט עא) טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך, ותו בר מהני משתכחא, והתניא (עירובין נא.) לא בשמים היא (דברים ל יב), לא תמצא תורה במי שמגביהים דעתם, ולא מעבר לים היא (שם פסוק יג), לא תמצא בסחרנין ולא בתגרין וספנין, הנהו תורה לא משתכחא בהו ערמה ודאי משתכחא, ומאי משמע דהאי מעבר לים בסחרנין הוא, דכתיב (בראשית לז כח) ויעברו אנשים מדינים סוחרים[17].

(ו) גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע מעלות, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים[18]. גמ': שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, מאי ניהו: בכסף, בזהב, בנשים, בעבדים, בשפחות, בבתים, בכרמים, בגנות, בפרדסים, בבני בית, בסגולת מלכים, במדינות, בשרים, בשרות, בתענוגות, בשידה, בשידות, בסוסים, ברכב, בחרב, בשמלות, בנשק, בחיילות, בבשמים, [19] ביועצים, בצופים, במרגלים, במשפט, בחסד, ובצדקה, שנאמר (משלי טז יב) כי בצדקה יכון כסא, וכתיב (שם כ כח) וסעד בחסד כסאו; והכהונה בעשרים וארבע מעלות, אלו הם: עשר במקדש עשר בגבולין וארבע בירושלים[20], עשר במקדש: חטאת, אשם, זבחי שלמי צבור, חטאת העוף, אשם תלוי, לוג שמן של מצורע, שתי הלחם, לחם הפנים, מותר העומר, שירי מנחות, עשר בגבולין: תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז, הזרוע והלחיים והקיבה, פדיון הבן, פדיון פטר חמור, גזל הגר, חרמים, שדה אחוזה, וארבע בירושלים: הבכורות, הביכורים, המורם מתודות שנים[21] -חזה ושוק, תנא וכולם נתנו לאהרן ולבניו מכלל ופרט וברית מלח[22].

(ז) גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר (שם ג ח) רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר (שם פסוק יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ואומר (שם פסוק יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותך, ואומר (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. ואומר (שם ג טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ואומר (שם פסוק ב) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. גמ': גדולה תורה שהיא נותנת חיים. מאי ואומר, וכי תימא מרפא הוא לבשרו אבל לעצמותיו לא, תא שמע ושקוי לעצמותיך, וכי תימא לעצמות אין ללב לא, תא שמע וכל נתיבותיה שלום, וכי תימא שלום הוי חיים לא, תא שמע עץ חיים היא, וכי תימא חיים יהבא יקרא לא יהבא, תא שמע כי לוית חן הם לראשך, וכי תימא יקרא יהבא ולא מצלא, תא שמע תמגנך, וכי תימא מיגנא לעולם הזה אבד שכרו לעולם הבא, תא שמע אורך ימים בימינה, ואומר (תהלים צג ה) ה' לאורך ימים, וכי תימא ימי הוא דחשיב ליה שני לא, תא שמע ושנות חיים.

(ח) רבי שמעון בן מנסיא[23] אומר משום רבי שמעון בן יוחאי, הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר (משלי טז לא) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ואומר (שם יז ו) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, ואומר (שם כ כט) תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה, ואומר (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד. גמ': איבעיא להו רבי שמעון אהיא קאי, ארישא-למאי דמסיים ושנות חיים, או דילמא למאי דקבעי למימר, מדקא מני להו שבעה שמע מינה לעילאי קאי, והתם נמי שבעה, איבעיא להו מאי ונגד זקניו כבוד, תא שמע דאמר רב[24] אי זהו בן עולם הבא כל שכנגד זקניו כבוד.

(ט) אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום, אמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, כהתהלכך תנחה אותך-בעולם הזה, ובשכבך תשמור עליך-בקבר, והקיצות היא תשיחך-לעולם הבא, וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל (תהלים קיט עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ואומר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות[25]. גמ': אמאי לא אהדר ליה, סימני עם הארץ חזא ביה, והא אפילו לגוי בשוק מותר, אלא דהוה פליג הלכתא ועיין בה, ולא אמרין לה עד דפרקינהו, וידע בה דישראל הוה, וסבר עכשיו מהדרנא, מאי ואומר, וכי תימא מאן דיהיב לאחר מות מהני כי לא יהיב בחייו מידי, תא שמע לי הכסף ולי הזהב, עד דיהבתיה ניהלך הוה לך למעבד, אמר רבא שמע מינה מית אניש אבד ממונו.

(י) חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן: תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד[26]. גמ': [אמר רבי יוסי] מה שמים וארץ עתידים להתחדש אף ישראל עתידין להתחדש, שנאמר (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם, במאי, בזכותו של אברהם ובזכות התורה, והיכן בבית המקדש.



שולי הגליון


  1. במהדורת היגר הוא פרק ה'.
  2. ברייתות פרק זה הם מאבות פ"ו.
  3. עי' הנוסח בש"ס וילנא, והנוסח כאן מתוקן יותר.
  4. (יומא ט:).
  5. (שקלים פ"ג מ"ב).
  6. נ"א גדולה מכולן.
  7. (סנהדרין כו:).
  8. נ"א כל מי שאינו תדיר בתלמוד תורה.
  9. נ"א מי שעוסק.
  10. כן הוא בנדפס בש"ס וילנא, אך בגמ' מוכח דצ"ל ואומר.
  11. בש"ס וילנא נוסף כל המשך המשנה: שנאמר (תהלים נה יד) ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, והלא הדברים ק"ו, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים קראו רבו ואלופו, הלומד מחברו פרק אחד הלכה אחת פסוק אחד דבר אחד ואפי' אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד, ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה) ותמימים ינחלו טוב (שם כח י), ואין טוב אלא תורה שנאמר (שם ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
  12. נ"א דבר אחד בפרק פסוק אחד במשנה, (ונראה שהוא טעות).
  13. (שבת עז: עיי"ש).
  14. ועיי"ש כל הסוגיא.
  15. בש"ס וילנא נוסף כל המשך המשנה: אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, אל תבקש גדולה לעצמך ולא תחמוד כבוד יותר מלימודך עשה ואל תתאוה לשולחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם, נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
  16. (עי' סנהדרין קיא.).
  17. נ"א נוסף אל תבקש גדולה לעצמך. שלא תאמר הנני קורא בתורה ומה היא גדולתי, אם עשית כן נמצאת עוסק בתורה שלא לשמה.
  18. בש"ס וילנא נוסף כל המשך המשנה: בישיבה, במקרא, בדרך ארץ, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט סחורה, במיעוט שחוק, במיעוט תענוג, במיעוט דרך ארץ, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, בשכלות הלב, בקימה, ביראה, בחכמה, בענוה, בשימוש חכמים, ובדקדוק חברים, ובפלפול התלמידים, המכיר את מקומו, השמח בחלקו, העושה סיג לדבריו, ואין מחזיק טובה לעצמו, ואוהב את המקום, אוהב את התוכחות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, מתרחק מן הכבוד, ולא רודף אחר הכבוד, ולא מגיס ליבו בתלמודו, ולא שמח בהוראה, הנושא בעול עם חברו, והמכריעו לכף זכות, מעמידו על האמת, מעמידו על השלום, מתישב בתלמודו, שואל ומשיב, שומע ומוסיף, המחכם את רבו, המכוון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו, הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב כב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
  19. נ"א נוסף כאן ברכב, והוא כפול מלעיל, וחסר שם בחסד.
  20. (חולין קלג:).
  21. נ"א והמורם מן התודה ומאיל נזיר ומאי נינהו וכו'.
  22. נ"א מקל וחומר מגזרה שוה מבנין אב ומכלל ופרט, (ונראה שהוא טעות).
  23. נ"א בן יהודה.
  24. (עי' בבא בתרא י:).
  25. כל משנה זו חסרה בש"ס וילנא, (ומוכח שהוא טעות, כיון שיש ע"ז גמ' גם שם).
  26. בש"ס וילנא נוסף המשך המשנה: תורה מנין שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו, שמים וארץ מנין שנאמר (ישעיה סו א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אברהם מנין שנאמר (בראשית יד יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, ישראל מנין שנאמר (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, ואומר (תהלים טז ג) לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, ובית המקדש מנין שנאמר (שמות טו יז) מקדש ה' כוננו ידך, ואומר (תהלים עח נד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו, וכולם לא בראם הקדוש ברוך הוא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף