מסכת כלה רבתי/ז

גרסה מ־02:15, 24 בנובמבר 2022 מאת בן אבנר (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} לעולם תהא נאה בכניסתך ותהא נאה ביציאתך ועלוב לאנשי ביתך, ות...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מסכת כלה רבתי TriangleArrow-Left.png ז

(א) לעולם תהא נאה בכניסתך ותהא נאה ביציאתך ועלוב לאנשי ביתך, ותהא ממעט את העסק ועסוק בתורה, [1]אמרו עליו על רבי שמעון בן אלעזר שהוא בא ממגדל גדר מבית רבו, והיה רוכב על החמור והיה מטייל על שפת הים, ומצא אדם מכוער, אמר לו כמה אתה מכוער, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך, אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני, כיון שידע רבי שמעון שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו אמר לו נעניתי לך, מחול לי, אמר לו העבודה איני מוחל לך עד שתלך ותאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית, הלך רבי שמעון אחריו כחצי מיל[2], מצאוהו אנשי עירו ויצאו לקראתו ואמרו לו שלום עליך רבי, נפנה אליהם לאחוריו, אמר להם אי זה הוא רבי, אמרו לו זה שהוא בא אחריך, אמר להם אם זה רבי אל יהיו כמותו בישראל, [אמרו לו חס ושלום[3]] מה עשה לך, אמר להם כך וכך עשה לי, אמרו לו אף על פי כן מחול לו, [אמר להם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא מלומד לעשות כן, אותו היום ישב רבי שמעון בן אלעזר ודרש בבית המדרש הגדול שלו לעולם] הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז, מה קנה זה יצאו בו ארבע רוחות העולם קנה הולך ובא עמהם, עמדו ארבע רוחות העולם קנה עומד במקומו, לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו דברי תורה, אבל ארז אינו כן, [כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון ש]נשבה בו רוח צפונית דרומית עוקרתו והופכתו על פניו, [ומה סופו של ארז זה, באין עליו סתתין ומסתתין בו ומסככין בו בתים, והשאר מסיקין אותו באור[4]]. גמ': אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב (מלכים-א יד טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברך בלעם הרשע את ישראל, אחיה השילוני קילל את ישראל כקנה, שנאמר והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, [מה קנה זה אינו עומד אלא ממקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון שדוממו הרוחות עומד קנה במקומו], אבל בלעם הרשע ברכן בארז, דכתיב (במדבר כד ו) כארזים עלי מים, [מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ושרשיו מועטין, אפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו]. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספר תורה נביאים וכתובים. תנא למה זכו כלבים שיעשה מצואתן [עבוד עורות] ספרים תפילין ומזוזות, לפי שלא חרץ כלב לשונו[5], כיוצא בדבר אתה אומר מה זכו החירות, אלא זונות היו, וכשראו את ישראל הפכו פניהם, לפיכך נקראו חירות.

(ב) כיצד אדם מכבד את רבו, בזמן ששניהם מהלכין בדרך נותנו לימינו ואינו נותנו לשמאלו, היו שלשה וחכם עמהם החכם באמצע הגדול מימינו והקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכים שבאו אצל אברהם, גבריאל מיכאל ורפאל, והיה מיכאל באמצע גבריאל מימינו[6] ורפאל משמאלו, [וכיון שבאו אצל אברהם באתה שכינה ועמדה למעלה מראשו, אמר להם רבותי המתינו לי עד שאפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם, שנאמר (בראשית יז כב) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם, וכיון שנפטר אברהם מן השכינה בא והשתחוה להם שנאמר (שם יח ב) וירא וירץ לקראתם, והכניסן לתחת האילן, אמר להם רבותי יוקח נא מעט מים וגו' (שם פסוק ד)[7]]. גמ': תנא מיכאל ורפאל וגבריאל, מיכאל לבשר את שרה רפאל לרפאות את אברהם גבריאל להפוך את סדום, ויש אומרים רפאל לבשר את שרה ולרפאות את אברהם[8], מיכאל וגבריאל להפוך את סדום [ולהציל את לוט], מאי טעמא דתנא קמא, דכתיב (שם יט כח) ויהפוך את הערים, ומאי טעמא דיש אומרים, דכתיב (שם פסוק א) ויבאו שני המלאכים סדומה.

(ג) אברהם אמר[9] (בראשית יח ה) ואקחה פת לחם וסעדו, אבל לוט מה אמר להם, (שם יט ב) ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם, [למה לא הרחיצם תחלה כשם שעשה אברהם[10]], שאם היו רואין אותן רחוצין [פניהם] ידיהן ורגליהן נמצאו הורגין אותו ואת אשתו[11], אלא אמר להם תכנסו עם אבק רגליכם ויאמרו עכשיו באו מן הדרך. גמ': מאי שנא לאברהם דאמרי (שם יח ה) כן תעשה ומאי שנא ללוט דקא אמרי (שם יט ב) לא כי ברחוב נלין, אמר רבי אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

(ד) ומעשה בארבעה זקנים רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהלכו למלכות הפנימית, והיה להם פוליסופוס אחד חבר שם, אמר לו רבי יהושע לרבן גמליאל רבי רצונך נלך ונקביל פני פילוסופוס חברנו, אמר לו לא, לשחרית אמר לו רבי נלך ונקביל פני פילוסופוס חברנו אמר לו הן, הלכו ועמדו על פתחו של פילוסופוס והיה רבן גמליאל טופח על הדלת והיה פילוסופוס מחשב בדעתו ואומר אין זה דרך ארץ אלא של חכמים, פעם שניה עמד פילוסופוס והדיח ידיו ורגליו, פעם שלישית פתח את הדלת וראה את חכמי ישראל אלו באין מכאן ואלו באין מכאן, רבן גמליאל באמצע רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה מימינו ורבי עקיבא בשמאלו, והיה פילוסופוס מחשב בדעתו ואמר איך אתן שלום לחכמי ישראל, אם אומר שלום עליך רבן גמליאל נמצאתי מבזה חכמי ישראל, ואם אומר שלום עליכם חכמי ישראל נמצאתי מבזה את רבן גמליאל, וכיון שהגיע אצלם אמר להם שלום עליכם חכמי ישראל ולרבן גמליאל בראש, [ולא מרבן גמליאל אלא מהגבורה שנאמר (מלכים-א כב יט) ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר עד שיכנס אחריו ויטול ממנו רשות, היו שני תלמידי חכמים שקולים זה בזה, בעל הבית נכנס תחילה והאורח אחריו, וכשיוצאים האורח יוצא תחילה ובעל הבית אחריו, הנפטר מרבו בין כשהוא גדול בין כשהוא קטן יאמר לו הריני נפטר[12]]. גמ': תנו רבנן לעתיד לבוא בן דוד באמצע אדם שת ומשותלח מימינו אברהם יעקב ומשה[13] משמאלו[14], מאי טעמא דשבקיה ליצחק, אמר רבא יצחק עדיפא מינייהו קא אתי, דאמרי ליה כל ישראל כי אתה אבינו (ישעיה סג טז)[15], מעתה עשיו לגן עיליה, תלמוד לומר כי אתה אבינו-הבנים כאביהם, מה האב שלא כפר בברית אף הבנים שלא כפרו בברית, ומנא לן, דכתיב (יחזקאל לה ו) כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת, וכי עשיו שונא דם היה, והלא כל מעשיו אינן אלא בשפיכות דמים, שנאמר (תהלים יז יב) דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים, ומאי משמע, דילמא לקפוחי, לא, מדכתיב דמינו [ולא כתיב דמיונו] שמע מינה.



שולי הגליון


  1. (תענית כ.).
  2. נ"א תלתא מילין.
  3. נ"א צווחו עליו תלמידיו שהיה חביב עליהם, אמרו לו וכו'.
  4. במהדורת היגר אינו.
  5. נ"א לפי שנאמר (שמות יא ז) לא חרץ כלב לשונו.
  6. נ"א גבריאל באמצע מיכאל מימינו.
  7. במהדורת היגר אינו.
  8. נ"א נוסף שנאמר (בראשית כ יז) וירפא אלהים, (וצ"ע, דפסוק זה נאמר אצל אבימלך).
  9. נ"א ואח"כ (והוא המשך לברייתא הקודמת).
  10. נ"א אחרים אומרים לא אמר לוט אלא בחכמת חכמים.
  11. נ"א (בני) [בניו].
  12. במהדורת היגר אינו.
  13. נ"א משה ויעקב.
  14. (סוכה נב:).
  15. (שבת פט:).
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף