Editing מסכת כלה רבתי/ו

{{ניווט כללי עליון}}
{{עוגןמ|א}} בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים נגד עיניו שוב אינו חוטא, מאין בא ולאן הולך ומה עתיד להיות ומי הוא דיינו, מאין בא מליחה סרוחה ממקום שאין העין יכולה לראות, ולאן הולך למקום חשך ואפלה, ומה עתיד להיות עפר רמה ותולעה, ומי הוא דיינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, רבי שמעון אומר ממקום טנופת בא ממקום טומאה, והולך לטמא אחרים, בא מליחה סרוחה והולך למקום עפר רמה ותולעה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כה#ו|איוב כה ו]]}} אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, רבי אליעזר בן יעקב אומר אנוש רמה בחייו-אלו כנים, ובן אדם תולעה במותו. '''גמ':''' בן עזאי מאי קאמר, כל הנותן ארבעה דברים על לבו שוב אינו חוטא, אמר רבא מדת הרחמים יש לה ארבעה דברים ואף השטן ארבעה דברים, כל הנותן ארבעה דברים על לבו הרי זה חוטא, העושר והאשה ויצר הרע והריב, וצריכא, אי אשמעינן אשה הוה אמינא דילמא איסור אשת איש, אי נמי נדה, אי נמי גויה{{הערה|נ"א נוסף אמר יצר הרע דמשמע איסורי.}}, ואי אשמעינן יצר הרע הוה אמינא דלאו אינתתיה, אבל היכא דאית ליה אשה אימא לא, קא משמע לן דאפילו אית ליה אשה אסור, דילמא מקרי ליה איסורא, ואי אשמעינן יצר הרע הני מילי בדגופא, אבל בממונא לא, אמר נמי עושר, ואי אשמעינן עושר דממונא, דלישנא לא, צריכא, איבעיא להו ממון פלוני לי, לי אשה כאשת פלוני, אשתו במטה נדה, ישן עמה או לא, איניש דלא מיתכשר לינצויי מאי, תא שמע ושמעינהו לכולהו, לא תחמוד {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#יז|שמות כ יז]], [[תנ"ך/דברים/ה#יח|דברים ה יח]]}} אפילו ממון פלוני לי, האי ממון פלוני לי גנבא ליסטים הוא, אלא ממון לי כפלוני, ודאי אסור, מבעי אנפשיה, אלא לולי יהיב לי פלוני ממוניה בידי, דהא קא חמד, אשה כאשת פלוני, הא כבר הרהר בה, אבל בת פלוני ודאי מותר, פשיטא, לא צריכה דאי אמר איקדשת ואמרה לא, אתתיה נדה לא תקרב נמי דמנה{{הערה|נ"א דמצי.}} מיכל בהדה מותר, כל הקרב אל אשתו נדה{{הערה|נ"א נוסף והיא ישנה.}} כאלו קרב אל הספינה העומדת ליטרף בים, כתיב הכא {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יח#יט|ויקרא יח יט]]}} [לא] תקרב, וכתיב התם {{ממ|[[תנ"ך/יונה/א#ו|יונה א ו]]}} ויקרב אליו רב החובל, (ואיכא דאמרי חייב חטאת דכתיב החטאת), ואיכא דאמרי כאלו קרב לעגל, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לב#יט|שמות לב יט]]}} ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל, איניש דלא מיתכשר דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/יג#כה|נחמיה יג כה]]}} ואריב עמם ואקללם, תנן התם {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יא/ב|חגיגה יא:]]}} כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור.

{{עוגןמ|ב}} רבי שמעון בן אלעזר אומר נאה אדם זה ומשובח, אלא שמוציא ממעיו דבר שאין העין יכולה לראותו, משל למה הדבר דומה למלך שבנה פלטרין נאה והעביר נהר של בורסקי בתוכו, [כל העובר ושב אומר כמה נאה פלטיא זו חוץ מנהר של בורסקי שהוא עובר בתוכה], כך אדם זה שמוציא ממעיו דבר מגונה כך מתגאה{{הערה|נ"א נוסף לפני המקום.}}, [אם היה מוציא בשמים ואפרסמון ושמן טוב על אחת כמה וכמה שיתגאה על הבריות]. '''גמ':''' ולא על הבריות בלבד אמרו אלא אף על קונו הוא מתגאה, ומה עכשיו שהוא מטונף באיברו הרי הוא ממרא לקונו, אילו היה ריחו נודף בקרבו לא כל שכן, הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור בך הסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|בבא בתרא עה.]]}}, איבעיא להו מהו להתגאות על סרסורי מעשים, שלא להושיבם ולדבר עמם, תא שמע גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קא#ה|תהלים קא ה]]}}, אלא מחזיר אותם בשפה רפה ולא בבדיחות.

{{עוגןמ|ג}} בשעת פטירתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו וישבו לפניו, אמרו לו רבינו למדנו דבר אחד בלבד{{הערה|נ"א למדנו הלכה.}}, אמר להם בניי מה אלמד אתכם, צאו והזהרו איש בכבוד חברו, ובשעה שאתם עומדים ומתפללים היו יודעים לפני מי אתם עומדים [ומתפללים], שבשביל דבר זה תכנסו כולכם לחיי העולם הבא. '''גמ':''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#יח|ויקרא יט יח]]}} ואהבת לרעך כמוך אני ה', ואף על גב דאמרי לכו רחומי חבריכו, כי קימיתו קמי מריכו (דחזי קריתו) [דחוי יקריכו], איבעיא להו נתן לו שלום מהו להחזיר, בתפלה אפילו למלך [ישראל] אסור, בקריאת שמע מהדר במשכים לפתחו.

{{עוגןמ|ד}} {{הערה|נ"א אמר רבי אלעזר בן עזריה וכו'.}}חמשה דברים למדנו מרבי אליעזר בשעת מיתתו ושמחנו בהם יותר ממה שלמדנו בחייו, ואילו הן, הכדור (והאימון) [והאמום] והקמיע ותפילין וכסת עגולה [מקבלין טומאה, ומטבילין אותן במשהו{{הערה| נ"א הזהרו בהם והטבילו כמותן שהן הלכות קבועות הלכה למשה מסיני.}}]. '''גמ':''' כסת עגולה מאי טעמא, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/יג#יח|יחזקאל יג יח]]}} הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה, מקיש כסת למספחת, מה מספחת טהורה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יג#ו|ויקרא יג ו]]}} וטהרו הכהן מספחת היא, אף כסת טהורה; תנו רבנן{{הערה|{{ממ|[[בבלי/סנהדרין/סח/א|סנהדרין סח.]], עיי"ש כל הסוגיא }}.}} כשחלה רבי אליעזר נכנסו כל חכמי ישראל אצלו, אותו היום ערב שבת היה והיו תפילין עליו, נכנס בנו לחלצו ממנו, גער בו והוציאו בנזיפה, אמר להם לחכמים כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה, אמר להם דעת שלו ודעת אמו נטרפה ודעתי לא נטרפה, בשעת פטירתו נשק שני אצבעותיו זו בזו ואמר אוי לי על שני ספרי תורות אלו, הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי ולא חסרתי מרבותי אלא ככלב המלקק מן הים, ולא חסרוני תלמידי כמכחול כשפופרת, אילמלא נעשים כל האילנות קולמסים וכל הימים דיו לא היו מספיקין לכתוב כל מה שדרשתי, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ושלש מאות הלכות פסוקות במכשפה לא תחיה ולא היה אדם ששאלני בהם חוץ מעקיבא בן יוסף, אמר מר ככלב המלקק מן הים, מדמיה נפשיה לכלב, על תלמידיו קאמר, ומאי טעמא אתלמידיו, מפני שלא באו בשעת חליו, ותניא אמר להם תמהני אם ימותו מיתת עצמן, תנו רבנן בשעת פטירת חכם כל העם חייבים בהספדו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כח#ג|שמואל-א כח ג]]}} ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל, וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כה#א|שם כה א]]}} וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו, מדקאמר כל ישראל לאו שמע מינה דנקבצו, אלא שבכוהו בעיירות, אמרו וכי זה כבודו של שמואל שהוא היה מהלך מעיר לעיר [ושופט{{הערה|נ"א וממדינה למדינה ללמדנו תורה מה שלא עשה כן נביא ונביא.}}], שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/ז#טז|שם ז טז-יז]]}} והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ותשובתו הרמה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה', אמר רבא גדול שנתעסקו בשמואל יותר מבמשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לד#ח|דברים לד ח]]}} ויבכו בני ישראל, ובשמואל כתיב ויספדו לו כל ישראל, אפילו נשים ועבדים וקטנים; תנו רבנן כינוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, פיזור לצדיקים רעה להם ורעה לעולם, כינוס לרשעים רעה להם ורעה לעולם, פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, בזמן שהרשעים נעקרין מן העולם טובה באה לעולם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יא#י|משלי יא י]]}} ובאבוד רשעים רנה, בזמן שהצדיקים מסתלקין מן העולם רעה באה לעולם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#א|ישעיה נז א]]}} הצדיק אבד ואין איש שם על לב, אמר רבא ולא תימא אינשי (דריה) [דידיה] דידעין ליה לחוד, אלא כולי עלמא, דכתיב ואין איש שם על לב, וכתיב התם {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יב#יא|ירמיה יב יא]]}} נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב, אמר רב אחא{{הערה|נ"א רבא.}} אין הצדיקים נפטרין מן העולם אלא בעון ביטול תורה, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ד#מד|דברים ד מד]]}} וזאת התורה אשר שם משה, תנו רבנן מה ראה ישעיה לומר הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ללמדך שהצדיק נתפס בעון דורו, כדבר אוריין{{הערה|נ"א כדרבי גוריין.}} דאמר {{ממ|[[בבלי/שבת/לג/ב|שבת לג:]]}} בזמן שהצדיקים בדור הצדיקים נתפסין על הדור, ואם אין הצדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור. אמר מר שהצדיקים נתפסין בעון דורם, שבקיה לפירושה ופסק ליה, הכי קאמר, אמרי בריתא [גברא רבא{{הערה|נ"א דבחוביה דידיה.}}] הוא דלקה, דאף על גב דלקה{{הערה|נ"א דאבד.}} אין איש שם על לב, ואף על פי כן חזר והניכון ברוח הקדש, כי מפני הרעה נאסף הצדיק {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#א|ישעיה שם]]}}, נאסף זה אהרן דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/כז#יג|במדבר כז יג]]}} כאשר נאסף אהרן אחיך, מה רעה היתה שם, וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/כא#א|שם כא א]]}}, ואנשי חסד נאספים זה שמואל ועמו הזקנים שנאספו עמו, ואין מבין זה שאול ואבנר, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כו#יב|שמואל-א כו יב]]}} ואין מקיץ כי כלם ישנים, וכתיב בתריה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#ב|ישעיה נז ב]]}} יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, אמר רבא עובדא הוה בחד בר נש{{הערה|נ"א בחד פולמרכא.}} דמחו עליה פולמר דכותיה, הוו ליה חביבין בגויהו, מאי עביד, שקלתינהו חד חד ואטמנינהו, למחר יתיב על דינא אמר אפיקו לי בני מדינתא, לדין חבש לדין קטל לדין מחה לדין תלה, אף הקדוש ברוך הוא כך, לכשרואה שהדור תקפה חטאתם הוא מסלק את הצדיק ואחר כך קרבו הנה בני עוננה [זרע מנאף ותזנה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#ג|שם פסוק ג]]}}], מי בהם מכשפים מי בהם מנאפים], מיבקש לית{{הערה|נ"א והוא נפש ליה.}} לדרא. תנו רבנן על שלשה דברים נענש ישעיה, על שקראן זרע מרעים {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד#א|ישעיה ד א]]}}, וקראן בני עוננה, זרע מנאף, שנאמר ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף, ומנין שנמחל לו, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ו#ז|ישעיה ו ז]]}} ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר.

{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}