מנחת חינוך/רעב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר)
 
 
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}


== א ==
== א ==


'''שישא כה"ג כו'.''' ובסוף כתב הרהמ"ח דאם נשא בעולה עובר בעשה כו' אינו מבאר דעתו היאך הדין אם כה"ג בא ביאת זנות על הבעולה אם עובר בעשה כי דעת הר"מ פי"ט מהא"ב דאם כה"ג בא על אלמנה בלא נשואין לא נתחללה וע"ש במ"מ שכתב דדעת הר"מ דעל ביאה לחוד על הבעולה אינו מוזהר כה"ג יותר מאדם אחר רק אם הי' בדרך קדושין ועמ"ל פ"א מה' מכירה צידד בדעת הר"מ דאפשר דאף לאחר קדושין בא עליה לא עבר בעשה רק אם הי' בדרך נשואין אך דחה ודעתו דאף לאחר קדושין עובר ועמ"ל פי"ז ופי"ח מה' הנ"ל מביא רבים חולקים על הר"מ דאף בביאה לבד עובר בעשה וגם נתחללה. ובמ"ל מביא ראיה נכונה לדעת הר"מ מיבמות דף ס"א ע"ב דכה"ג לא ישא את הקטנה דכי גדלה קני לה והוי נושא בעולה נראה דבקטנות לא חיישינן כיון דלא קני לה אינו מוזהר והרהמ"ח לא ביאר דעתו דבראש דבריו כתב אם בא נראה דאף בביאה לחוד עובר ובסוף כתב נשא נראה דוקא בדרך נישואין ועי' באחרונים באריכות:
'''שישא כה"ג כו'.''' ובסוף כתב הרהמ"ח דאם נשא בעולה עובר בעשה כו' אינו מבאר דעתו היאך הדין אם כה"ג בא ביאת זנות על הבעולה אם עובר בעשה כי דעת הר"מ פי"ט מהא"ב דאם כה"ג בא על אלמנה בלא נשואין לא נתחללה וע"ש במ"מ שכתב דדעת הר"מ דעל ביאה לחוד על הבעולה אינו מוזהר כה"ג יותר מאדם אחר רק אם הי' בדרך קדושין ועמ"ל פ"א מה' מכירה צידד בדעת הר"מ דאפשר דאף לאחר קדושין בא עליה לא עבר בעשה רק אם הי' בדרך נשואין אך דחה ודעתו דאף לאחר קדושין עובר ועמ"ל פי"ז ופי"ח מה' הנ"ל מביא רבים חולקים על הר"מ דאף בביאה לבד עובר בעשה וגם נתחללה. ובמ"ל מביא ראיה נכונה לדעת הר"מ מיבמות דף ס"א ע"ב דכה"ג לא ישא את הקטנה דכי גדלה קני לה והוי נושא בעולה נראה דבקטנות לא חיישינן כיון דלא קני לה אינו מוזהר והרהמ"ח לא ביאר דעתו דבראש דבריו כתב אם בא נראה דאף בביאה לחוד עובר ובסוף כתב נשא נראה דוקא בדרך נישואין ועי' באחרונים באריכות:


== ב ==
== ב ==


'''דמשתבגר אסורה עליו.''' כ"ה בש"ס יבמות ובר"מ. והנה לא ביאר הרהמ"ח דכה"ג אסור לישא קטנה והיא ברייתא שם ביבמו' דף ס"א ע"ב וכ"פ הר"מ שם בפי"ז הי"ג ועיין ביש"ש פ"ו סימן כ"א השיג על הר"מ דלית הלכתא כותי' דהך ברייתא וגם בדף נ"ח שם אבעי' דכה"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו כו' נראה מבואר דמותר בקטנה וכפירש"י שם אסור בבוגרת ומצוה שיש' נערה או קטנה והרהמ"ח לא ביאר ובמ"ל פי"ז הלכה י"ז נסתפק לדעת הר"מ אם עבר ונשא קטנה אם מפרישין אותו או יוציאה בגט או דינו כדין נושא הבוגרת ומ"ע דפסק שם דאם נשא נשוי ואין מוציאין. א"ד דהתם מבואר הטעם בגמרא דסופה להיות בוגרת ומ"ע תחתיו ע"כ א"מ וגבי קטנה ל"ש האי טעמא והניח בצ"ע. ודע דזה דוקא קטנה המתקדשת ע"י אביה דהוי קדושין דאורייתא הוא דאין מוציאין או אם נתגדלה בודאי א"מ אך בנתקדשה ע"י אמה ואחיה דל"ה קדושין רק מדרבנן אם כן ל"מ בנתגדלה דחלו קדושין דאורייתא ואז בעולה היא בודאי אסורה עליו דהוי בעולת עצמו לדעת רוב שיטות דבעולת עצמו מוציא בגט כמבואר לקמן בעזה"י וזה גמרא ערוכה כמ"ש לעיל אימת קני כו' לכי גדלה הוי בעולה כו'. אך קודם שנתגדלה צידד המ"ל לדעת הר"מ דביאה לחוד אינו מוזהר עליה כה"ג יותר מאדם אחר אם כן מותר להחזיקה בקדושין דרבנן ככל איש מישראל. ולדעת החולקים על הר"מ דאף ביאה לחוד עובר בעשה אם כן אסור לדור עמה בקטנות ג"כ כי לא אתי קדושין דרבנן להפקיע איסור בעולה דאורייתא. ואפשר להסוברים דבעולת עצמו אינו אסור אלא מדרבנן אם כן הקדושין דרבנן מפקיעין האיסור דרבנן וכן הדין בחרשת באותן שאין להם קדושין אלא דרבנן עמ"ל פלפל בזה וכ"ה דעת היש"ש דלכי תגדל בודאי אסורה עליו והוא במ"ל פי"ז הט"ו ד"ה נסתפקתי. ודע דשם מבואר בש"ס דבוגרת ומ"ע דאסור לישא הוא מקרא וכ"ה בר"מ נראה דהוא איסור דאורייתא ומכל מקום אם נשא נשוי מטעם המבואר שם דסופה להיות בוגרת ומ"ע תחתיו ודעת הרשב"א בחידושיו דבוגרת ומ"ע אינו אסור אלא מדרבנן ע' בשער המלך פלפל הרבה והקשה עליו. ושם מבואר דלר"מ דדריש למעוטי בוגרת דאסורה לכה"ג ס"ל דביאה שלכ"ד מותרת לכה"ג ור"א ור"ש סוברי' דבוגרת מותרת ס"ל דבעול' שלכ"ד אסורה ע"ש והר"מ והרהמ"ח פסקו דבוגרת וגם נבעלה שלכ"ד אסורה לכה"ג וביש"ש תמה ע"ז דפסקים אלו סתרי אהדדי. ועבשער המלך מה שתי' ע"ז.
'''דמשתבגר אסורה עליו.''' כ"ה בש"ס יבמות ובר"מ. והנה לא ביאר הרהמ"ח דכה"ג אסור לישא קטנה והיא ברייתא שם ביבמו' דף ס"א ע"ב וכ"פ הר"מ שם בפי"ז הי"ג ועיין ביש"ש פ"ו סימן כ"א השיג על הר"מ דלית הלכתא כותי' דהך ברייתא וגם בדף נ"ח שם אבעי' דכה"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו כו' נראה מבואר דמותר בקטנה וכפירש"י שם אסור בבוגרת ומצוה שיש' נערה או קטנה והרהמ"ח לא ביאר ובמ"ל פי"ז הלכה י"ז נסתפק לדעת הר"מ אם עבר ונשא קטנה אם מפרישין אותו או יוציאה בגט או דינו כדין נושא הבוגרת ומ"ע דפסק שם דאם נשא נשוי ואין מוציאין. א"ד דהתם מבואר הטעם בגמרא דסופה להיות בוגרת ומ"ע תחתיו ע"כ א"מ וגבי קטנה ל"ש האי טעמא והניח בצ"ע. ודע דזה דוקא קטנה המתקדשת ע"י אביה דהוי קדושין דאורייתא הוא דאין מוציאין או אם נתגדלה בודאי א"מ אך בנתקדשה ע"י אמה ואחיה דל"ה קדושין רק מדרבנן אם כן ל"מ בנתגדלה דחלו קדושין דאורייתא ואז בעולה היא בודאי אסורה עליו דהוי בעולת עצמו לדעת רוב שיטות דבעולת עצמו מוציא בגט כמבואר לקמן בעזה"י וזה גמרא ערוכה כמ"ש לעיל אימת קני כו' לכי גדלה הוי בעולה כו'. אך קודם שנתגדלה צידד המ"ל לדעת הר"מ דביאה לחוד אינו מוזהר עליה כה"ג יותר מאדם אחר אם כן מותר להחזיקה בקדושין דרבנן ככל איש מישראל. ולדעת החולקים על הר"מ דאף ביאה לחוד עובר בעשה אם כן אסור לדור עמה בקטנות ג"כ כי לא אתי קדושין דרבנן להפקיע איסור בעולה דאורייתא. ואפשר להסוברים דבעולת עצמו אינו אסור אלא מדרבנן אם כן הקדושין דרבנן מפקיעין האיסור דרבנן וכן הדין בחרשת באותן שאין להם קדושין אלא דרבנן עמ"ל פלפל בזה וכ"ה דעת היש"ש דלכי תגדל בודאי אסורה עליו והוא במ"ל פי"ז הט"ו ד"ה נסתפקתי. ודע דשם מבואר בש"ס דבוגרת ומ"ע דאסור לישא הוא מקרא וכ"ה בר"מ נראה דהוא איסור דאורייתא ומכל מקום אם נשא נשוי מטעם המבואר שם דסופה להיות בוגרת ומ"ע תחתיו ודעת הרשב"א בחידושיו דבוגרת ומ"ע אינו אסור אלא מדרבנן ע' בשער המלך פלפל הרבה והקשה עליו. ושם מבואר דלר"מ דדריש למעוטי בוגרת דאסורה לכה"ג ס"ל דביאה שלכ"ד מותרת לכה"ג ור"א ור"ש סוברי' דבוגרת מותרת ס"ל דבעול' שלכ"ד אסורה ע"ש והר"מ והרהמ"ח פסקו דבוגרת וגם נבעלה שלכ"ד אסורה לכה"ג וביש"ש תמה ע"ז דפסקים אלו סתרי אהדדי. ועבשער המלך מה שתי' ע"ז.


'''ואיזה ''' נקראת בעולה שתהיה אסורה לכה"ג עמ"ל פי"ז הי"ג. הנה שלא כדרכה אסורה כמבואר שם ונשיקה מותרת. ואם היתה העראה אסורה כמבואר בקדושין בהדיא דאי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה כי בהעראה נקראת בעול' והערא' היא השרת בתולים כמבואר בסנהדרין ואם בעל בהטייה ולא השיר בתוליה או בהעראה ולא השיר בתוליה דעת המ"ל שם דמ"מ אסורה לכהונה דהוי בעולה. אך מביא מש"ס דחגיגה דבתול' שעיבר' דניחוש שהי' בהטיה נראה שם דאם הי' בהטיה מותרת לכה"ג ובשער המלך פלפל שם בדינים אלו ויש מקום להאריך בכל פרט ופרט. ועיין בסנהדרין דבהעראה הכנסת עטרה משיר בתולים ומובא זה במ"ל כ"פ אם כן צ"ע מה שמביא הב"ש סי' ז' גבי שבויה דאם נשאת לכהן ונמצאת בתולה דמ"מ אסור' לכהונה דלמא הערה בה השבאי ע"ש בשם הט"ז ובאמת דהעראה משיר בתולים אך החשש שמא בעל שלכ"ד ואינו משיר בתולים כמבואר בש"ס שם ואסורה לכהונה מטעם זונה עיין ר"מ פח"י דנבעלה שלכ"ד נעשית זונה. והנה בנבעלה לבהמה מבואר שם ביבמות דנ"ט ע"ב דכשרה אף לכה"ג. וע"ש ברש"י דזה דוק' למאן דמכשר מ"ע אבל למאן דפוסל מ"ע ג"כ פסולה דלא גרע ממ"ע ושם מבואר מעשה דרבי דרבעה לאחוריה והכשירה רבי לכהונה פירש"י דאי כדרכה בלאו הכי הוי מכ"ע. והנה אפילו נבעלה כדרכה אם לא השיר בתוליה כשרה כי הבעיל' אינה פוסלת רק מטעם מ"ע וכיון דלא השיר בתולי' הוי בתולה. והר"מ סתם דאם נבעלה לבהמה כשרה לכה"ג ועיין בשער המלך תמה ע"ז דזה דוקא בשלא כדרכה אבל כדרכה לא גרע ממ"ע כפירש"י ובאמת הר"ם מודה לזה. אך לאו דוקא בשלא כדרכה אלא אף כדרכה אם לא הי' השרת בתולים אך אם הי' השרת בתולים בודאי לא גרעה ממוכת עץ. והנה בקטן פחות מבן ט' הבא על הגדולה היא פלוגתא בכתובות דף י"א ע"ב דרב אוסר לכה"ג ושמואל מתיר דאין מכ"ע בבשר וכת' שם התוס' והרא"ש דמיירי בלא השרת בתולים דאי בהשרת בתולים לכ"ע לא גרעה ממ"ע. אך בלא הש"ב מכל מקום רב אוסר ושמואל מתיר. וברא"ש שם כ' דהלכה כשמואל דמתיר לכה"ג אף דהלכתא כרב באיסורי מכל מקום כיון דלענין דינ' אתשל פלוגתי' שם לענין כתובה והלכתא כותי' בדיני ע"כ הלכתא כותי' לגבי איסורא ג"כ. אבל בהשיר בתולים לכ"ע לא גרעה ממ"ע וכן כונת הר"מ כאן. והנה בכ"מ הביא הר"מ דהבועל צריך שיהי' מבן ט' שנים ומעלה והנבעלת יתר מג"ש. והנה כאן לא הבי' דין דפחות מבת ג' דכ"מ הוי רבותא דאין ביאתו ביאה דהיא הל"מ כמבואר בנדה אבל כאן כיון דעיקר הקפידה על הבתולים וזה מבואר בפשיטות דפחות מיכן כנותן אצבע בעין ובתוליה חוזרים אם כן פשוט שכשרה לכהונה. ובפי"א מה' אישות כתב דפחותה מבת ג' שנבעלה כתובתה מאתין. וקטן שבא על הגדולה ג"כ לא הביא כאן כי סמך אמ"ש בהל' אישות ג"כ ובודאי בלא השיר בתולים דאי השיר בתולים פשיטא דהוי מ"ע כסברת התוס' והרא"ש. אך מכל מקום קצ"ע דהר"מ הוא פוסק וה"ל לפרש דבריו דבלא השיר בתולי' מיירי. וגם הי' צריך להביא כאן לענין איסור ולא לסמוך על הפשיטות. ויותר נ"ל לפי מה שראיתי בשיטה מקובצת לכתובות שם כ' בשם שיטה ישנה דפלוגתא דרו"ש בקטן שבא על הגדול' מיירי שהי' השרת בתולים ע"כ רב סובר דהוי מצות עשה ושמואל סובר כיון דביאה לא הוי ולא הנאה גרע ממ"ע והוי בתולה ומותרת אפילו לכה"ג ומביא כן בשם הירושלמי דאם נבעלה לקטן ומי שאינו איש כשרה לכה"ג אף בהש"ב. אם כן נראה דדעת הר"מ ג"כ כן ע"כ כתב סתם פי"א מה' אישות דנבעלה לקטן כתובתה מאתים דנראה דאפילו בהשרת בתולים וכאן לא כ' דסמך אדלעיל. ובביאת בהמ' ג"כ כשר' אפילו בהש"ב כיון דהלכת' כשמואל דאפילו בהשרת בתולים מכל מקום אין מ"ע בבשר וסובר הר"מ דמה שאמרו ביבמות נבעלה למי שאינו איש כשרה היא אפילו כדרכה ומעש' דרבי דרבעה שלכ"ד מעש' שהי' כך הי' ורב שימי בר חייא דאמר כשרה לכהונה אף לכה"ג כפירש"י אך לא כפירושו לגמרי שכתב דקאי דוקא למ"ד דמ"ע כשרה לכהונ' גדול' אלא אף לפי מה דקיימא לן דמ"ע פסול' מכל מקום כשרה כשמואל דאין מ"ע בבשר אפילו בהש"ב. אך בס' שטמ"ק רוצה לומר שגם דעת רש"י בכתובות כשיטה זו דשמואל מכשיר אף בהש"ב דאין מ"ע בבשר בכל ענין ובאמת רש"י כאן פי' ביבמות להדיא להיפוך בד"ה כשרה לכהונה פי' דקאי למאן דמכשר מ"ע אבל למאן דפוסל פסולה וכן במעש' דרבי פירש"י שהי' שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרע ממ"ע ושמואל הוא מארי דהאי דאמר דרבי הכשירה אפילו לכה"ג ושמואל בעצמו סובר דאין מ"ע בבשר אפילו כדרכה בהשרת בתולים אע"כ דעת רש"י כדעת התוס' דבהשרת בתולים כ"ע מודים דהיא מ"ע. ואף דלפ"ז הי' יכול רש"י לפרש דאפילו כדרכה רק לא הי' השרת בתולי' מכל מקום רש"י אורחא דמלתא נקט דמסתמא כדרכה יש השרת בתולים. אבל דעת הר"מ נ"ל דהוא כסברת הש"מ ובפרט שמביא ראי' מהירושלמי אם כן בנבעלת לקטן או לבהמה אפילו כדרכה ובהשרת בתולים מכל מקום כשרה לכה"ג וסרה קושית השעה"מ מעל הר"מ כנ"ל ברור בס"ד. אף דכבר כתבנו בשם המ"ל דבעולה אפילו בהטיה דלא השיר בתולים מכל מקום פסול' לכה"ג היינו דוקא באיש דמ"מ הוי לכ"ע בעולה שבתורה אבל קטן פחות מבן ט' או בהמה דלענין כהונה לא נקראת זונה ואין פוסלתה מחמת הביאה רק מחמת הבתולים אם כן במקום דלא הי' השרת בתולים אף בכדרכה כגון בהטייה כשרה דקיימא לן כשמואל ולשיטת רש"י אף בהשרת בתולים כיון דאינה אסורה מטעם הביאה דביאתם לאו ביאה הוא ופשוט אבל כ"ה דמטעם ביאה פסול אפילו בלא השרת בתולים כיון דבעולה אסרה תורה אף שלא כדרכה אף דליכא השרת בתולים ופשוט. ועיין בשער המלך מביא ג"כ ראיות מסוגיות שהבאנו לשיטת התוס' והרא"ש דמיירי בלא הש"ב ופליגי דוקא בקטן אבל גדול כה"ג פוסל אף בלא הש"ב דבבעולה תלי' רחמנא לאסור לכה"ג ע"ש עוד ראיות. ולפי שיטת הר"מ שכתבנו דמיירי בהשרת בתולים אין מזה ראי' וע"ש בשער המלך מביא בשם הראשונים ליישב שיטת רש"י מקושית התוספות דלסברתו דקנס בעי הש"ב. והקשו התוס' הא שלכ"ד ליכא הש"ב ומכל מקום חייב קנס ע"ש בתוס' סנהדרין ויבמות. וכתבו הראשונים דביאה שלכ"ד גרע דל"ש השרת בתולי' אבל בכדרכה דשייך הש"ב ולא השיר הוי ביאה גרוע ע"ש דמ"מ פוסל כהמ"ל. ועיין לעיל מ"ש דלדעתי המשמש באבר מת נפסלה מן הכהונה. מכל מקום נ"ל דוקא לענין זונה אבל לא נעשית בעולה לכה"ג כיון דבכה"ת לאו ביאה היא ואפילו אם השיר בתולים מכל מקום אסורה רק מטעם מ"ע. או לפמ"ש לעיל אף מ"ע לא הוי דאין מ"ע בבשר אם לא נקרא ביאה עיין לעיל:
'''ואיזה ''' נקראת בעולה שתהיה אסורה לכה"ג עמ"ל פי"ז הי"ג. הנה שלא כדרכה אסורה כמבואר שם ונשיקה מותרת. ואם היתה העראה אסורה כמבואר בקדושין בהדיא דאי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה כי בהעראה נקראת בעול' והערא' היא השרת בתולים כמבואר בסנהדרין ואם בעל בהטייה ולא השיר בתוליה או בהעראה ולא השיר בתוליה דעת המ"ל שם דמ"מ אסורה לכהונה דהוי בעולה. אך מביא מש"ס דחגיגה דבתול' שעיבר' דניחוש שהי' בהטיה נראה שם דאם הי' בהטיה מותרת לכה"ג ובשער המלך פלפל שם בדינים אלו ויש מקום להאריך בכל פרט ופרט. ועיין בסנהדרין דבהעראה הכנסת עטרה משיר בתולים ומובא זה במ"ל כ"פ אם כן צ"ע מה שמביא הב"ש סי' ז' גבי שבויה דאם נשאת לכהן ונמצאת בתולה דמ"מ אסור' לכהונה דלמא הערה בה השבאי ע"ש בשם הט"ז ובאמת דהעראה משיר בתולים אך החשש שמא בעל שלכ"ד ואינו משיר בתולים כמבואר בש"ס שם ואסורה לכהונה מטעם זונה עיין ר"מ פח"י דנבעלה שלכ"ד נעשית זונה. והנה בנבעלה לבהמה מבואר שם ביבמות דנ"ט ע"ב דכשרה אף לכה"ג. וע"ש ברש"י דזה דוק' למאן דמכשר מ"ע אבל למאן דפוסל מ"ע ג"כ פסולה דלא גרע ממ"ע ושם מבואר מעשה דרבי דרבעה לאחוריה והכשירה רבי לכהונה פירש"י דאי כדרכה בלאו הכי הוי מכ"ע. והנה אפילו נבעלה כדרכה אם לא השיר בתוליה כשרה כי הבעיל' אינה פוסלת רק מטעם מ"ע וכיון דלא השיר בתולי' הוי בתולה. והר"מ סתם דאם נבעלה לבהמה כשרה לכה"ג ועיין בשער המלך תמה ע"ז דזה דוקא בשלא כדרכה אבל כדרכה לא גרע ממ"ע כפירש"י ובאמת הר"ם מודה לזה. אך לאו דוקא בשלא כדרכה אלא אף כדרכה אם לא הי' השרת בתולים אך אם הי' השרת בתולים בודאי לא גרעה ממוכת עץ. והנה בקטן פחות מבן ט' הבא על הגדולה היא פלוגתא בכתובות דף י"א ע"ב דרב אוסר לכה"ג ושמואל מתיר דאין מכ"ע בבשר וכת' שם התוס' והרא"ש דמיירי בלא השרת בתולים דאי בהשרת בתולים לכ"ע לא גרעה ממ"ע. אך בלא הש"ב מכל מקום רב אוסר ושמואל מתיר. וברא"ש שם כ' דהלכה כשמואל דמתיר לכה"ג אף דהלכתא כרב באיסורי מכל מקום כיון דלענין דינ' אתשל פלוגתי' שם לענין כתובה והלכתא כותי' בדיני ע"כ הלכתא כותי' לגבי איסורא ג"כ. אבל בהשיר בתולים לכ"ע לא גרעה ממ"ע וכן כונת הר"מ כאן. והנה בכ"מ הביא הר"מ דהבועל צריך שיהי' מבן ט' שנים ומעלה והנבעלת יתר מג"ש. והנה כאן לא הבי' דין דפחות מבת ג' דכ"מ הוי רבותא דאין ביאתו ביאה דהיא הל"מ כמבואר בנדה אבל כאן כיון דעיקר הקפידה על הבתולים וזה מבואר בפשיטות דפחות מיכן כנותן אצבע בעין ובתוליה חוזרים אם כן פשוט שכשרה לכהונה. ובפי"א מה' אישות כתב דפחותה מבת ג' שנבעלה כתובתה מאתין. וקטן שבא על הגדולה ג"כ לא הביא כאן כי סמך אמ"ש בהל' אישות ג"כ ובודאי בלא השיר בתולים דאי השיר בתולים פשיטא דהוי מ"ע כסברת התוס' והרא"ש. אך מכל מקום קצ"ע דהר"מ הוא פוסק וה"ל לפרש דבריו דבלא השיר בתולי' מיירי. וגם הי' צריך להביא כאן לענין איסור ולא לסמוך על הפשיטות. ויותר נ"ל לפי מה שראיתי בשיטה מקובצת לכתובות שם כ' בשם שיטה ישנה דפלוגתא דרו"ש בקטן שבא על הגדול' מיירי שהי' השרת בתולים ע"כ רב סובר דהוי מצות עשה ושמואל סובר כיון דביאה לא הוי ולא הנאה גרע ממ"ע והוי בתולה ומותרת אפילו לכה"ג ומביא כן בשם הירושלמי דאם נבעלה לקטן ומי שאינו איש כשרה לכה"ג אף בהש"ב. אם כן נראה דדעת הר"מ ג"כ כן ע"כ כתב סתם פי"א מה' אישות דנבעלה לקטן כתובתה מאתים דנראה דאפילו בהשרת בתולים וכאן לא כ' דסמך אדלעיל. ובביאת בהמ' ג"כ כשר' אפילו בהש"ב כיון דהלכת' כשמואל דאפילו בהשרת בתולים מכל מקום אין מ"ע בבשר וסובר הר"מ דמה שאמרו ביבמות נבעלה למי שאינו איש כשרה היא אפילו כדרכה ומעש' דרבי דרבעה שלכ"ד מעש' שהי' כך הי' ורב שימי בר חייא דאמר כשרה לכהונה אף לכה"ג כפירש"י אך לא כפירושו לגמרי שכתב דקאי דוקא למ"ד דמ"ע כשרה לכהונ' גדול' אלא אף לפי מה דקיימא לן דמ"ע פסול' מכל מקום כשרה כשמואל דאין מ"ע בבשר אפילו בהש"ב. אך בס' שטמ"ק רוצה לומר שגם דעת רש"י בכתובות כשיטה זו דשמואל מכשיר אף בהש"ב דאין מ"ע בבשר בכל ענין ובאמת רש"י כאן פי' ביבמות להדיא להיפוך בד"ה כשרה לכהונה פי' דקאי למאן דמכשר מ"ע אבל למאן דפוסל פסולה וכן במעש' דרבי פירש"י שהי' שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרע ממ"ע ושמואל הוא מארי דהאי דאמר דרבי הכשירה אפילו לכה"ג ושמואל בעצמו סובר דאין מ"ע בבשר אפילו כדרכה בהשרת בתולים אע"כ דעת רש"י כדעת התוס' דבהשרת בתולים כ"ע מודים דהיא מ"ע. ואף דלפ"ז הי' יכול רש"י לפרש דאפילו כדרכה רק לא הי' השרת בתולי' מכל מקום רש"י אורחא דמלתא נקט דמסתמא כדרכה יש השרת בתולים. אבל דעת הר"מ נ"ל דהוא כסברת הש"מ ובפרט שמביא ראי' מהירושלמי אם כן בנבעלת לקטן או לבהמה אפילו כדרכה ובהשרת בתולים מכל מקום כשרה לכה"ג וסרה קושית השעה"מ מעל הר"מ כנ"ל ברור בס"ד. אף דכבר כתבנו בשם המ"ל דבעולה אפילו בהטיה דלא השיר בתולים מכל מקום פסול' לכה"ג היינו דוקא באיש דמ"מ הוי לכ"ע בעולה שבתורה אבל קטן פחות מבן ט' או בהמה דלענין כהונה לא נקראת זונה ואין פוסלתה מחמת הביאה רק מחמת הבתולים אם כן במקום דלא הי' השרת בתולים אף בכדרכה כגון בהטייה כשרה דקיימא לן כשמואל ולשיטת רש"י אף בהשרת בתולים כיון דאינה אסורה מטעם הביאה דביאתם לאו ביאה הוא ופשוט אבל כ"ה דמטעם ביאה פסול אפילו בלא השרת בתולים כיון דבעולה אסרה תורה אף שלא כדרכה אף דליכא השרת בתולים ופשוט. ועיין בשער המלך מביא ג"כ ראיות מסוגיות שהבאנו לשיטת התוס' והרא"ש דמיירי בלא הש"ב ופליגי דוקא בקטן אבל גדול כה"ג פוסל אף בלא הש"ב דבבעולה תלי' רחמנא לאסור לכה"ג ע"ש עוד ראיות. ולפי שיטת הר"מ שכתבנו דמיירי בהשרת בתולים אין מזה ראי' וע"ש בשער המלך מביא בשם הראשונים ליישב שיטת רש"י מקושית התוספות דלסברתו דקנס בעי הש"ב. והקשו התוס' הא שלכ"ד ליכא הש"ב ומכל מקום חייב קנס ע"ש בתוס' סנהדרין ויבמות. וכתבו הראשונים דביאה שלכ"ד גרע דל"ש השרת בתולי' אבל בכדרכה דשייך הש"ב ולא השיר הוי ביאה גרוע ע"ש דמ"מ פוסל כהמ"ל. ועיין לעיל מ"ש דלדעתי המשמש באבר מת נפסלה מן הכהונה. מכל מקום נ"ל דוקא לענין זונה אבל לא נעשית בעולה לכה"ג כיון דבכה"ת לאו ביאה היא ואפילו אם השיר בתולים מכל מקום אסורה רק מטעם מ"ע. או לפמ"ש לעיל אף מ"ע לא הוי דאין מ"ע בבשר אם לא נקרא ביאה עיין לעיל:
שורה 16: שורה 16:
== ג ==
== ג ==


'''שאפילו אירס הקטנה ובגרה כו' ואם קידש אלמנה ונתמנ' כו'.''' כ"ה לשון הר"מ פי"ז שם והר"מ אף לשיטתו שאוסר לכ"ג לכנוס את הקטנ' מכל מקום לא נמנע למנקט זה הלשון של קטנה כיון דעל הקדושין בעצמם בלא ביאה ליכא איסורא בקטנה או דאם עבר וקידש ואח"ז ממילא נעשית נער' והותרה לו ואח"ז נעשית בוגרת כיון דאשתני הגוף לאחר הקדושין ה"ז לא יכנוס כ"כ שם המ"ל הי"ז. והנה החילוק בין אם בגרה בין האירוסין לנשואין ובין אם הי' כה"ד בעת שקידש את אלמנה ואח"ז נתמנ' להיות כ"ג דיכנוס אף דבין האירוסין לנשואין נתחדש דבר האוסרה עליו מבואר שם ביבמות דף נ"ט החילוק דקידש את האלמנ' ונתמנ' להיות כ"ג לא אשתני גופא בין אירוסין לנשואין אבל בגרה תחתיו נשתנ' גופה ע"כ לא יכנוס. וע' תוס' שם נסתפקו אם קידש בתול' ונעשית מ"ע קודם הנשואין אי חשיב אשתני גופ' או לא וכן אם נעשית בעולה בין קדושין לנשואין אי חשיב אשתני גופ' שלא יכנוס. ובפשיטות משכחת לה דנעשית בעולה בין קדושין לנשואין כגון לאחר הקדושין בא עליה בעצמו בפי' שלא לשם נשואין או כמ"ש התוס'. ואח"ז כ' דבעולה הוי אשתני גופא מפ' א"נ. ומ"ע לא ביארו אי הוי אשתני הגוף ובר"מ ובמ"מ כתבו כלשון הש"ס דבגרה ולא כתבו מה דעתם במצות עשה ובעולה. והנה התוס' בתחלה הביאו ראי' לדבריהם דבעולה לא חשיב אשתני הגוף דא"כ היאך יכנוס אח"כ. הלא בין הקדושין לנשואין נעשית בעולה אע"כ דלא חשיב אשתני הגוף. ואח"ז הביאו ראי' דגם ביאה חשיב אשתני הגוף ועל קושיתם צריך ליישב כמו גדולי הראשונים מובא דבריהם במ"ל כאן והדברים עתיקין. או דהסוגיא שם אזלא למ"ד ביאה נשואין עושה אם כן ה"ל נשואה תיכף או דהוי קודם הנשואין חופה וא"כ עתה בשעת הקדושין נעשית נשואה. אך דעת הריטב"א דהטעם דבעולה לא הוי אשתני הגוף כמ"ש התוס' בתחלת דבריהם. והנה לסברת הרמב"ן דאם הי' החופ' קודם נעשית נשואה בשעת הקדושין יכול כה"ג לקדש אשה בביאה אם הי' החופ' קודם. אך דוקא אם פירש דדעתו על תחלת ביאה אבל סתם דעתו על גמר ביאה אם כן אינה מקודשת אלא בסוף ובתחלת ביאה נעשית בעולה אם כן הוי בעולה קודם הקדושין ואסור לכנסה ואפילו בדיעבד מוציא דהוי ב"ע כמבואר לקמן. אך להשיטות דהסוגי' אזל' למ"ד דנשואין עושה אבל לדידן דקיימא לן דאירוסין עושה הו"ל אשתני גופא. וכן לפי דעת התוס' דחשיב אשתני גופ' בסוף דבריהם אם כן אסור לקדש בביאה. ובמ"ל כ' דגם דעת הר"מ נראה דבעול' חשיב אשתני הגוף. והנה לפ"ז לא נתבאר הדין אי מ"ע נחשב אשתני הגוף. אך במל"מ כ' דהחילוק המבואר בש"ס בין אשתני גופ' הפי' הוא דאם בשעה שהי' כהן גדול היתה מותרת לו כגון שקידש קטנה ואח"ז נתחדש דבר כגון שנעשית בוגרת או מ"ע או בעולה אף דנימא דלא הוי שינוי בגופ' מכל מקום קרי לי' אשתני גופ' כיון דנעשה ונולד דבר חדש בין הקדושין להנשואין בגופה לאחר המינוי אבל בקידש את האלמנ' בשעה שהי' כה"ד אם כן בשעה שנתמנה להיות כ"ג היתה זו אסורה אם כן בשעה שקידש כדין קידש ולאחר שנעשה כ"ג לא נתחדש דבר בגופה כהאי גוונא מותרת לו אבל כה"ג שקידש המותר' לו ואח"ז נעשית בוגרת או מ"ע או בעולה אפילו נימא דלא הוי אשתנ' הגוף מכל מקום אסור' עליו כיון דבשעה שהי' כה"ג היתה מותרת לו ואח"ז נתחדש דבר בגופה האוסרה לכה"ג היא אסורה. ותמה ע"ד התוס' שמסופקים בזה אי נעשית בעולה או מ"ע אחר שנתמנה אם מותר' דהוי לא אשתני דבאמת מכל מקום אסורה כיון דלאחר המינוי נתחדש דבר ה"ז אסורה עליו וחלק ג"כ על הריטב"א שכתב שם בקדושין דבעולה לא הוי שינוי הגוף ומותרת לו אם קדשה בביאה ולדעת המ"ל אסורה לו אך מי יכול לחלוק על הראשונים מסברא:
'''שאפילו אירס הקטנה ובגרה כו' ואם קידש אלמנה ונתמנ' כו'.''' כ"ה לשון הר"מ פי"ז שם והר"מ אף לשיטתו שאוסר לכ"ג לכנוס את הקטנ' מכל מקום לא נמנע למנקט זה הלשון של קטנה כיון דעל הקדושין בעצמם בלא ביאה ליכא איסורא בקטנה או דאם עבר וקידש ואח"ז ממילא נעשית נער' והותרה לו ואח"ז נעשית בוגרת כיון דאשתני הגוף לאחר הקדושין ה"ז לא יכנוס כ"כ שם המ"ל הי"ז. והנה החילוק בין אם בגרה בין האירוסין לנשואין ובין אם הי' כה"ד בעת שקידש את אלמנה ואח"ז נתמנ' להיות כ"ג דיכנוס אף דבין האירוסין לנשואין נתחדש דבר האוסרה עליו מבואר שם ביבמות דף נ"ט החילוק דקידש את האלמנ' ונתמנ' להיות כ"ג לא אשתני גופא בין אירוסין לנשואין אבל בגרה תחתיו נשתנ' גופה ע"כ לא יכנוס. וע' תוס' שם נסתפקו אם קידש בתול' ונעשית מ"ע קודם הנשואין אי חשיב אשתני גופ' או לא וכן אם נעשית בעולה בין קדושין לנשואין אי חשיב אשתני גופ' שלא יכנוס. ובפשיטות משכחת לה דנעשית בעולה בין קדושין לנשואין כגון לאחר הקדושין בא עליה בעצמו בפי' שלא לשם נשואין או כמ"ש התוס'. ואח"ז כ' דבעולה הוי אשתני גופא מפ' א"נ. ומ"ע לא ביארו אי הוי אשתני הגוף ובר"מ ובמ"מ כתבו כלשון הש"ס דבגרה ולא כתבו מה דעתם במצות עשה ובעולה. והנה התוס' בתחלה הביאו ראי' לדבריהם דבעולה לא חשיב אשתני הגוף דא"כ היאך יכנוס אח"כ. הלא בין הקדושין לנשואין נעשית בעולה אע"כ דלא חשיב אשתני הגוף. ואח"ז הביאו ראי' דגם ביאה חשיב אשתני הגוף ועל קושיתם צריך ליישב כמו גדולי הראשונים מובא דבריהם במ"ל כאן והדברים עתיקין. או דהסוגיא שם אזלא למ"ד ביאה נשואין עושה אם כן ה"ל נשואה תיכף או דהוי קודם הנשואין חופה וא"כ עתה בשעת הקדושין נעשית נשואה. אך דעת הריטב"א דהטעם דבעולה לא הוי אשתני הגוף כמ"ש התוס' בתחלת דבריהם. והנה לסברת הרמב"ן דאם הי' החופ' קודם נעשית נשואה בשעת הקדושין יכול כה"ג לקדש אשה בביאה אם הי' החופ' קודם. אך דוקא אם פירש דדעתו על תחלת ביאה אבל סתם דעתו על גמר ביאה אם כן אינה מקודשת אלא בסוף ובתחלת ביאה נעשית בעולה אם כן הוי בעולה קודם הקדושין ואסור לכנסה ואפילו בדיעבד מוציא דהוי ב"ע כמבואר לקמן. אך להשיטות דהסוגי' אזל' למ"ד דנשואין עושה אבל לדידן דקיימא לן דאירוסין עושה הו"ל אשתני גופא. וכן לפי דעת התוס' דחשיב אשתני גופ' בסוף דבריהם אם כן אסור לקדש בביאה. ובמ"ל כ' דגם דעת הר"מ נראה דבעול' חשיב אשתני הגוף. והנה לפ"ז לא נתבאר הדין אי מ"ע נחשב אשתני הגוף. אך במל"מ כ' דהחילוק המבואר בש"ס בין אשתני גופ' הפי' הוא דאם בשעה שהי' כהן גדול היתה מותרת לו כגון שקידש קטנה ואח"ז נתחדש דבר כגון שנעשית בוגרת או מ"ע או בעולה אף דנימא דלא הוי שינוי בגופ' מכל מקום קרי לי' אשתני גופ' כיון דנעשה ונולד דבר חדש בין הקדושין להנשואין בגופה לאחר המינוי אבל בקידש את האלמנ' בשעה שהי' כה"ד אם כן בשעה שנתמנה להיות כ"ג היתה זו אסורה אם כן בשעה שקידש כדין קידש ולאחר שנעשה כ"ג לא נתחדש דבר בגופה כהאי גוונא מותרת לו אבל כה"ג שקידש המותר' לו ואח"ז נעשית בוגרת או מ"ע או בעולה אפילו נימא דלא הוי אשתנ' הגוף מכל מקום אסור' עליו כיון דבשעה שהי' כה"ג היתה מותרת לו ואח"ז נתחדש דבר בגופה האוסרה לכה"ג היא אסורה. ותמה ע"ד התוס' שמסופקים בזה אי נעשית בעולה או מ"ע אחר שנתמנה אם מותר' דהוי לא אשתני דבאמת מכל מקום אסורה כיון דלאחר המינוי נתחדש דבר ה"ז אסורה עליו וחלק ג"כ על הריטב"א שכתב שם בקדושין דבעולה לא הוי שינוי הגוף ומותרת לו אם קדשה בביאה ולדעת המ"ל אסורה לו אך מי יכול לחלוק על הראשונים מסברא:


== ד ==
== ד ==


'''שאינו נושא שתי נשים כו'.''' כה"ד הר"מ והראב"ד השיג עליו דדוקא ביום הצום נאסר בשני נשים אבל כל השנה מותר ומכל מקום כתב שהדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש בעי"כ אך שמצא פסוק מפורש בד"ה ב' ק' כ"ד וישא לו יהוידע נשים שתים ועי"ש במגיד משנה. ושמעתי בשם הגאון מוהר"ז ווילנא מובא בשמו בספר תולדות אדם הנדפס לכבודו דהפירוש שם וישא כו' דיהוידע נשא ליואש שני נשים כי הסיפור שם מענין יואש. אך רש"י פירש שם דקאי על יהוידע והמקרא נאמר לפי שכתוב בסוף שיואש הרג בני יהוידע הוצרך לומר שהיה לו בנים ואין הספר הנ"ל ת"י. והנה לא ביאר הרהמ"ח דין בעולת עצמו ונראה מדסתם דס"ל דאין חילוק בין ב"ע לבעולת אחרים ועיי"ש במ"ל הט"ו מביא ג' שיטות דעת הר"מ דאין חילוק ואף ב"ע עובר בעשה ומוציאה בגט ונתחללה ובניה חללים ודעת רמב"ן נמי דאם כנס מוציא אבל מכל מקום לא נתחללה לעבור על לאו דחללה וגם אין הבנים חללים ודעת התוס' דאם כנס אינו מוציא רק דלכתחלה לא ישא מן התורה אך בדיעבד אינו מוציא ולשיטה זו בודאי לא נתחללה ואין הבנים חללים כמו בוגרת ומ"ע והתוס' ביבמות צדדו דאף למ"ד דמוציא בגט אפשר דהוי רק מדרבנן ומה"ת אינו מוציאה. ע"ש שפלפל אם כ"ג יכול לקדש בביאה אף דהיה חופה קודם לשיטה דהוי נשואין וקדושין כא' או לשיטת הריטב"א דלא חשיב אשתני גופא ומותר לישא אותה אך לדעת הרי"ף דתחלת ביאה אינה קונה אם כן בתחלה נעשית בעולה ואסור ולשיטת הראשונים דאף אשה לבעלה נקנית בהעראה אם פי' שרוצה לקנות או בפירש יכול לקדשה כה"ג אבל בסתמא אסור לקדשה דכל הבועל דעתו על ג"ב לשיטות אלו וה"ל ב"ע ולא אמרינן כיון דאסורה היא אם דעתו על ג"ב אם כן ה"ל כאילו פי' שרוצה לקנות בתחלת ביאה ע"ש שמביא ראיה לזה וע' מ"ל פ"א מה' מכירה. וע"ע שם במ"ל כ' דלדעת הר"מ לא ישא כה"ג איילונית דמקטנותה יצתה לבגר ולדעת הר"מ אסור בקטנה ואח"ז תיכף היא בוגרת וג"כ אסורה עליו. והנה כ' לעיל דדעת הר"מ דכה"ג אינו נושא ב' נשים מקרא דאשה א' ולא שתים וכן קטנה ובוגרת דרשינן מקרא אם כן פשוט דגם משוח מלחמה אסור בהם כי במצוה זו שוה להכה"ג אבל לדעת הראב"ד דהדעת נותנת כן מחמת דהתורה אסרה עליו ב' נשים ביום הצום ע"כ במשוח מלחמה כיון דדינו ככה"ד לענין עבודה מותר ליקח ב' נשים וכן משוח שעבר אבל אלו הנדרשים שוים הם לכה"ג וז"פ:
'''שאינו נושא שתי נשים כו'.''' כה"ד הר"מ והראב"ד השיג עליו דדוקא ביום הצום נאסר בשני נשים אבל כל השנה מותר ומכל מקום כתב שהדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש בעי"כ אך שמצא פסוק מפורש ב[[תנ"ך/דברי הימים ב/כד#ג|ד"ה ב' ק' כ"ד]] וישא לו יהוידע נשים שתים ועי"ש במגיד משנה.
 
ושמעתי בשם הגאון מוהר"ז ווילנא מובא בשמו בספר תולדות אדם הנדפס לכבודו{{הערה|בסוף הדברים כתב רבנו: ואין הספר הנ"ל תחת ידי. ובאמת שם {{ממ|פ"ב, במהדורות הנפוצות דף י"א ע"א מדה"ס}} אינו מביא זאת בשם מוהר"ז ווילנא אלא בשם 'חכם אחד רב מובהק וגדול הדור' וכבר הראו שכוונתו להערת רבי אברהם יצחקי המובאת בברכי יוסף {{ממ|[[ברכי יוסף/אבן העזר/לא#ז|אה"ע סי' ל"א סק"ז]]}}.}} דהפירוש שם וישא כו' דיהוידע נשא ליואש שני נשים כי הסיפור שם מענין יואש{{הערה|וכן כתב החתם סופר בתשובה {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ג/קנא#גם|אבן העזר ח"א סי' קנ"א]] ד"ה גם מה שהחליט}} בשם היעב"ץ.}}. אך רש"י פירש [[רש"י/דברי הימים ב/כד#ג|שם]] דקאי על יהוידע והמקרא נאמר לפי שכתוב בסוף שיואש הרג בני יהוידע הוצרך לומר שהיה לו בנים ואין הספר הנ"ל ת"י{{הערה|ועי' כעי"ז גם למהר"ץ חיות {{ממ|[[מהר"צ חיות/יבמות/נט/א|יבמות נט.]]}} והמצוין על הגליון שם במהדורתנו.}}.
 
והנה לא ביאר הרהמ"ח דין בעולת עצמו ונראה מדסתם דס"ל דאין חילוק בין ב"ע לבעולת אחרים ועיי"ש במ"ל הט"ו מביא ג' שיטות דעת הר"מ דאין חילוק ואף ב"ע עובר בעשה ומוציאה בגט ונתחללה ובניה חללים ודעת רמב"ן נמי דאם כנס מוציא אבל מכל מקום לא נתחללה לעבור על לאו דחללה וגם אין הבנים חללים ודעת התוס' דאם כנס אינו מוציא רק דלכתחלה לא ישא מן התורה אך בדיעבד אינו מוציא ולשיטה זו בודאי לא נתחללה ואין הבנים חללים כמו בוגרת ומ"ע והתוס' ביבמות צדדו דאף למ"ד דמוציא בגט אפשר דהוי רק מדרבנן ומה"ת אינו מוציאה. ע"ש שפלפל אם כ"ג יכול לקדש בביאה אף דהיה חופה קודם לשיטה דהוי נשואין וקדושין כא' או לשיטת הריטב"א דלא חשיב אשתני גופא ומותר לישא אותה אך לדעת הרי"ף דתחלת ביאה אינה קונה אם כן בתחלה נעשית בעולה ואסור ולשיטת הראשונים דאף אשה לבעלה נקנית בהעראה אם פי' שרוצה לקנות או בפירש יכול לקדשה כה"ג אבל בסתמא אסור לקדשה דכל הבועל דעתו על ג"ב לשיטות אלו וה"ל ב"ע ולא אמרינן כיון דאסורה היא אם דעתו על ג"ב אם כן ה"ל כאילו פי' שרוצה לקנות בתחלת ביאה ע"ש שמביא ראיה לזה וע' מ"ל [[משנה למלך/מכירה/א|פ"א מה' מכירה]]. וע"ע שם במ"ל כ' דלדעת הר"מ לא ישא כה"ג איילונית דמקטנותה יצתה לבגר ולדעת הר"מ אסור בקטנה ואח"ז תיכף היא בוגרת וג"כ אסורה עליו. והנה כ' לעיל דדעת הר"מ דכה"ג אינו נושא ב' נשים מקרא דאשה א' ולא שתים וכן קטנה ובוגרת דרשינן מקרא אם כן פשוט דגם משוח מלחמה אסור בהם כי במצוה זו שוה להכה"ג אבל לדעת הראב"ד דהדעת נותנת כן מחמת דהתורה אסרה עליו ב' נשים ביום הצום ע"כ במשוח מלחמה כיון דדינו ככה"ד לענין עבודה מותר ליקח ב' נשים וכן משוח שעבר אבל אלו הנדרשים שוים הם לכה"ג וז"פ:


== ה ==
== ה ==


'''וכה"ג העובר כו'.''' ואף בוגרת ומ"ע או ב"ע להסוברים דאם נשא נשוי מכל מקום עובר בעשה אך בבעולה עובר בכ"פ בעשה ובהנ"ל עובר רק פ"א ואח"כ מותרת לו וכבר כתבתי דרוב סוברים דגם בוגרת מ"ע ומ"ע היא דאורייתא ונדרש מקרא אם כן עובר בעשה והנה בבוגרת ומ"ע מבואר דאם נשא אינו מוציא ועיין ר"מ פ"י מה"ג ובאה"ע סי' י' וסי"א דכמה דברים מבואר שם דלא יכנוס ואם כנס אינו מוציא ע"ש. והנה אם קידש בוגרת בודאי לא הוי דיעבד דהשתא אם קידש קטנה בהיתר ונעשית בוגרת קודם הנשואין דאסור לכנס' כמבואר לעיל ומכ"ש אם קידש באיסור את הבוגרת אלא דאפילו מ"ע אם נימא דלא חשיב אשתני גופא ואם נעש' קודם הנשואין יכנוס או בעולת עצמו להסוברים דאם נשא נשוי אפ"ל דלאו דוקא נשא אלא אפילו קידש לחוד הוי דיעבד ולא יוציא אך נראה דדוקא שם דכל הדברים הנ"ל הם מדרבנן קידש הוי דיעבד אבל כאן דהוי א"ד בקידש לא הוי כנשא רק בנשא דוקא ובמצוה זו הפסקתי באמצע והייתי מטולטל על הדרך ב' שבועות ולא הי' דעתי צלולה איני יכול להאריך בה הרבה ואי"ה אשנה פ"ז. וע' תוס' פנ"ש הקשו למה לא הוי לאו בבעולה ונימא דלא יקח קאי נמי על הסוף כ"א בתולה מעמיו כמו צלי אש ע"ש מה שתירצו דסופו דקרא מוכח דלא הוי רק עשה ע"ש וק' התוס' ל"ק להר"מ כי יש לו שיטה אחרת בדין הלאו דצלי אש עיין בספר המצות להר"מ והרמב"ן וע' תוס' סנהדרין דפ"ב בשם הירושלמי דבוגרת אסורה מן התורה:
'''וכה"ג העובר כו'.''' ואף בוגרת ומ"ע או ב"ע להסוברים דאם נשא נשוי מכל מקום עובר בעשה אך בבעולה עובר בכ"פ בעשה ובהנ"ל עובר רק פ"א ואח"כ מותרת לו וכבר כתבתי דרוב סוברים דגם בוגרת מ"ע ומ"ע היא דאורייתא ונדרש מקרא אם כן עובר בעשה והנה בבוגרת ומ"ע מבואר דאם נשא אינו מוציא ועיין ר"מ פ"י מה"ג ובאה"ע סי' י' וסי"א דכמה דברים מבואר שם דלא יכנוס ואם כנס אינו מוציא ע"ש. והנה אם קידש בוגרת בודאי לא הוי דיעבד דהשתא אם קידש קטנה בהיתר ונעשית בוגרת קודם הנשואין דאסור לכנס' כמבואר לעיל ומכ"ש אם קידש באיסור את הבוגרת אלא דאפילו מ"ע אם נימא דלא חשיב אשתני גופא ואם נעש' קודם הנשואין יכנוס או בעולת עצמו להסוברים דאם נשא נשוי אפ"ל דלאו דוקא נשא אלא אפילו קידש לחוד הוי דיעבד ולא יוציא אך נראה דדוקא שם דכל הדברים הנ"ל הם מדרבנן קידש הוי דיעבד אבל כאן דהוי א"ד בקידש לא הוי כנשא רק בנשא דוקא ובמצוה זו הפסקתי באמצע והייתי מטולטל על הדרך ב' שבועות ולא הי' דעתי צלולה איני יכול להאריך בה הרבה ואי"ה אשנה פ"ז. וע' תוס' פנ"ש הקשו למה לא הוי לאו בבעולה ונימא דלא יקח קאי נמי על הסוף כ"א בתולה מעמיו כמו צלי אש ע"ש מה שתירצו דסופו דקרא מוכח דלא הוי רק עשה ע"ש וק' התוס' ל"ק להר"מ כי יש לו שיטה אחרת בדין הלאו דצלי אש עיין בספר המצות להר"מ והרמב"ן וע' תוס' סנהדרין דפ"ב בשם הירושלמי דבוגרת אסורה מן התורה:





גרסה אחרונה מ־22:15, 13 בדצמבר 2023

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png רעב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שישא כה"ג כו'. ובסוף כתב הרהמ"ח דאם נשא בעולה עובר בעשה כו' אינו מבאר דעתו היאך הדין אם כה"ג בא ביאת זנות על הבעולה אם עובר בעשה כי דעת הר"מ פי"ט מהא"ב דאם כה"ג בא על אלמנה בלא נשואין לא נתחללה וע"ש במ"מ שכתב דדעת הר"מ דעל ביאה לחוד על הבעולה אינו מוזהר כה"ג יותר מאדם אחר רק אם הי' בדרך קדושין ועמ"ל פ"א מה' מכירה צידד בדעת הר"מ דאפשר דאף לאחר קדושין בא עליה לא עבר בעשה רק אם הי' בדרך נשואין אך דחה ודעתו דאף לאחר קדושין עובר ועמ"ל פי"ז ופי"ח מה' הנ"ל מביא רבים חולקים על הר"מ דאף בביאה לבד עובר בעשה וגם נתחללה. ובמ"ל מביא ראיה נכונה לדעת הר"מ מיבמות דף ס"א ע"ב דכה"ג לא ישא את הקטנה דכי גדלה קני לה והוי נושא בעולה נראה דבקטנות לא חיישינן כיון דלא קני לה אינו מוזהר והרהמ"ח לא ביאר דעתו דבראש דבריו כתב אם בא נראה דאף בביאה לחוד עובר ובסוף כתב נשא נראה דוקא בדרך נישואין ועי' באחרונים באריכות:

ב[עריכה]

דמשתבגר אסורה עליו. כ"ה בש"ס יבמות ובר"מ. והנה לא ביאר הרהמ"ח דכה"ג אסור לישא קטנה והיא ברייתא שם ביבמו' דף ס"א ע"ב וכ"פ הר"מ שם בפי"ז הי"ג ועיין ביש"ש פ"ו סימן כ"א השיג על הר"מ דלית הלכתא כותי' דהך ברייתא וגם בדף נ"ח שם אבעי' דכה"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו כו' נראה מבואר דמותר בקטנה וכפירש"י שם אסור בבוגרת ומצוה שיש' נערה או קטנה והרהמ"ח לא ביאר ובמ"ל פי"ז הלכה י"ז נסתפק לדעת הר"מ אם עבר ונשא קטנה אם מפרישין אותו או יוציאה בגט או דינו כדין נושא הבוגרת ומ"ע דפסק שם דאם נשא נשוי ואין מוציאין. א"ד דהתם מבואר הטעם בגמרא דסופה להיות בוגרת ומ"ע תחתיו ע"כ א"מ וגבי קטנה ל"ש האי טעמא והניח בצ"ע. ודע דזה דוקא קטנה המתקדשת ע"י אביה דהוי קדושין דאורייתא הוא דאין מוציאין או אם נתגדלה בודאי א"מ אך בנתקדשה ע"י אמה ואחיה דל"ה קדושין רק מדרבנן אם כן ל"מ בנתגדלה דחלו קדושין דאורייתא ואז בעולה היא בודאי אסורה עליו דהוי בעולת עצמו לדעת רוב שיטות דבעולת עצמו מוציא בגט כמבואר לקמן בעזה"י וזה גמרא ערוכה כמ"ש לעיל אימת קני כו' לכי גדלה הוי בעולה כו'. אך קודם שנתגדלה צידד המ"ל לדעת הר"מ דביאה לחוד אינו מוזהר עליה כה"ג יותר מאדם אחר אם כן מותר להחזיקה בקדושין דרבנן ככל איש מישראל. ולדעת החולקים על הר"מ דאף ביאה לחוד עובר בעשה אם כן אסור לדור עמה בקטנות ג"כ כי לא אתי קדושין דרבנן להפקיע איסור בעולה דאורייתא. ואפשר להסוברים דבעולת עצמו אינו אסור אלא מדרבנן אם כן הקדושין דרבנן מפקיעין האיסור דרבנן וכן הדין בחרשת באותן שאין להם קדושין אלא דרבנן עמ"ל פלפל בזה וכ"ה דעת היש"ש דלכי תגדל בודאי אסורה עליו והוא במ"ל פי"ז הט"ו ד"ה נסתפקתי. ודע דשם מבואר בש"ס דבוגרת ומ"ע דאסור לישא הוא מקרא וכ"ה בר"מ נראה דהוא איסור דאורייתא ומכל מקום אם נשא נשוי מטעם המבואר שם דסופה להיות בוגרת ומ"ע תחתיו ודעת הרשב"א בחידושיו דבוגרת ומ"ע אינו אסור אלא מדרבנן ע' בשער המלך פלפל הרבה והקשה עליו. ושם מבואר דלר"מ דדריש למעוטי בוגרת דאסורה לכה"ג ס"ל דביאה שלכ"ד מותרת לכה"ג ור"א ור"ש סוברי' דבוגרת מותרת ס"ל דבעול' שלכ"ד אסורה ע"ש והר"מ והרהמ"ח פסקו דבוגרת וגם נבעלה שלכ"ד אסורה לכה"ג וביש"ש תמה ע"ז דפסקים אלו סתרי אהדדי. ועבשער המלך מה שתי' ע"ז.

ואיזה נקראת בעולה שתהיה אסורה לכה"ג עמ"ל פי"ז הי"ג. הנה שלא כדרכה אסורה כמבואר שם ונשיקה מותרת. ואם היתה העראה אסורה כמבואר בקדושין בהדיא דאי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה כי בהעראה נקראת בעול' והערא' היא השרת בתולים כמבואר בסנהדרין ואם בעל בהטייה ולא השיר בתוליה או בהעראה ולא השיר בתוליה דעת המ"ל שם דמ"מ אסורה לכהונה דהוי בעולה. אך מביא מש"ס דחגיגה דבתול' שעיבר' דניחוש שהי' בהטיה נראה שם דאם הי' בהטיה מותרת לכה"ג ובשער המלך פלפל שם בדינים אלו ויש מקום להאריך בכל פרט ופרט. ועיין בסנהדרין דבהעראה הכנסת עטרה משיר בתולים ומובא זה במ"ל כ"פ אם כן צ"ע מה שמביא הב"ש סי' ז' גבי שבויה דאם נשאת לכהן ונמצאת בתולה דמ"מ אסור' לכהונה דלמא הערה בה השבאי ע"ש בשם הט"ז ובאמת דהעראה משיר בתולים אך החשש שמא בעל שלכ"ד ואינו משיר בתולים כמבואר בש"ס שם ואסורה לכהונה מטעם זונה עיין ר"מ פח"י דנבעלה שלכ"ד נעשית זונה. והנה בנבעלה לבהמה מבואר שם ביבמות דנ"ט ע"ב דכשרה אף לכה"ג. וע"ש ברש"י דזה דוק' למאן דמכשר מ"ע אבל למאן דפוסל מ"ע ג"כ פסולה דלא גרע ממ"ע ושם מבואר מעשה דרבי דרבעה לאחוריה והכשירה רבי לכהונה פירש"י דאי כדרכה בלאו הכי הוי מכ"ע. והנה אפילו נבעלה כדרכה אם לא השיר בתוליה כשרה כי הבעיל' אינה פוסלת רק מטעם מ"ע וכיון דלא השיר בתולי' הוי בתולה. והר"מ סתם דאם נבעלה לבהמה כשרה לכה"ג ועיין בשער המלך תמה ע"ז דזה דוקא בשלא כדרכה אבל כדרכה לא גרע ממ"ע כפירש"י ובאמת הר"ם מודה לזה. אך לאו דוקא בשלא כדרכה אלא אף כדרכה אם לא הי' השרת בתולים אך אם הי' השרת בתולים בודאי לא גרעה ממוכת עץ. והנה בקטן פחות מבן ט' הבא על הגדולה היא פלוגתא בכתובות דף י"א ע"ב דרב אוסר לכה"ג ושמואל מתיר דאין מכ"ע בבשר וכת' שם התוס' והרא"ש דמיירי בלא השרת בתולים דאי בהשרת בתולים לכ"ע לא גרעה ממ"ע. אך בלא הש"ב מכל מקום רב אוסר ושמואל מתיר. וברא"ש שם כ' דהלכה כשמואל דמתיר לכה"ג אף דהלכתא כרב באיסורי מכל מקום כיון דלענין דינ' אתשל פלוגתי' שם לענין כתובה והלכתא כותי' בדיני ע"כ הלכתא כותי' לגבי איסורא ג"כ. אבל בהשיר בתולים לכ"ע לא גרעה ממ"ע וכן כונת הר"מ כאן. והנה בכ"מ הביא הר"מ דהבועל צריך שיהי' מבן ט' שנים ומעלה והנבעלת יתר מג"ש. והנה כאן לא הבי' דין דפחות מבת ג' דכ"מ הוי רבותא דאין ביאתו ביאה דהיא הל"מ כמבואר בנדה אבל כאן כיון דעיקר הקפידה על הבתולים וזה מבואר בפשיטות דפחות מיכן כנותן אצבע בעין ובתוליה חוזרים אם כן פשוט שכשרה לכהונה. ובפי"א מה' אישות כתב דפחותה מבת ג' שנבעלה כתובתה מאתין. וקטן שבא על הגדולה ג"כ לא הביא כאן כי סמך אמ"ש בהל' אישות ג"כ ובודאי בלא השיר בתולים דאי השיר בתולים פשיטא דהוי מ"ע כסברת התוס' והרא"ש. אך מכל מקום קצ"ע דהר"מ הוא פוסק וה"ל לפרש דבריו דבלא השיר בתולי' מיירי. וגם הי' צריך להביא כאן לענין איסור ולא לסמוך על הפשיטות. ויותר נ"ל לפי מה שראיתי בשיטה מקובצת לכתובות שם כ' בשם שיטה ישנה דפלוגתא דרו"ש בקטן שבא על הגדול' מיירי שהי' השרת בתולים ע"כ רב סובר דהוי מצות עשה ושמואל סובר כיון דביאה לא הוי ולא הנאה גרע ממ"ע והוי בתולה ומותרת אפילו לכה"ג ומביא כן בשם הירושלמי דאם נבעלה לקטן ומי שאינו איש כשרה לכה"ג אף בהש"ב. אם כן נראה דדעת הר"מ ג"כ כן ע"כ כתב סתם פי"א מה' אישות דנבעלה לקטן כתובתה מאתים דנראה דאפילו בהשרת בתולים וכאן לא כ' דסמך אדלעיל. ובביאת בהמ' ג"כ כשר' אפילו בהש"ב כיון דהלכת' כשמואל דאפילו בהשרת בתולים מכל מקום אין מ"ע בבשר וסובר הר"מ דמה שאמרו ביבמות נבעלה למי שאינו איש כשרה היא אפילו כדרכה ומעש' דרבי דרבעה שלכ"ד מעש' שהי' כך הי' ורב שימי בר חייא דאמר כשרה לכהונה אף לכה"ג כפירש"י אך לא כפירושו לגמרי שכתב דקאי דוקא למ"ד דמ"ע כשרה לכהונ' גדול' אלא אף לפי מה דקיימא לן דמ"ע פסול' מכל מקום כשרה כשמואל דאין מ"ע בבשר אפילו בהש"ב. אך בס' שטמ"ק רוצה לומר שגם דעת רש"י בכתובות כשיטה זו דשמואל מכשיר אף בהש"ב דאין מ"ע בבשר בכל ענין ובאמת רש"י כאן פי' ביבמות להדיא להיפוך בד"ה כשרה לכהונה פי' דקאי למאן דמכשר מ"ע אבל למאן דפוסל פסולה וכן במעש' דרבי פירש"י שהי' שלא כדרכה דאי כדרכה לא גרע ממ"ע ושמואל הוא מארי דהאי דאמר דרבי הכשירה אפילו לכה"ג ושמואל בעצמו סובר דאין מ"ע בבשר אפילו כדרכה בהשרת בתולים אע"כ דעת רש"י כדעת התוס' דבהשרת בתולים כ"ע מודים דהיא מ"ע. ואף דלפ"ז הי' יכול רש"י לפרש דאפילו כדרכה רק לא הי' השרת בתולי' מכל מקום רש"י אורחא דמלתא נקט דמסתמא כדרכה יש השרת בתולים. אבל דעת הר"מ נ"ל דהוא כסברת הש"מ ובפרט שמביא ראי' מהירושלמי אם כן בנבעלת לקטן או לבהמה אפילו כדרכה ובהשרת בתולים מכל מקום כשרה לכה"ג וסרה קושית השעה"מ מעל הר"מ כנ"ל ברור בס"ד. אף דכבר כתבנו בשם המ"ל דבעולה אפילו בהטיה דלא השיר בתולים מכל מקום פסול' לכה"ג היינו דוקא באיש דמ"מ הוי לכ"ע בעולה שבתורה אבל קטן פחות מבן ט' או בהמה דלענין כהונה לא נקראת זונה ואין פוסלתה מחמת הביאה רק מחמת הבתולים אם כן במקום דלא הי' השרת בתולים אף בכדרכה כגון בהטייה כשרה דקיימא לן כשמואל ולשיטת רש"י אף בהשרת בתולים כיון דאינה אסורה מטעם הביאה דביאתם לאו ביאה הוא ופשוט אבל כ"ה דמטעם ביאה פסול אפילו בלא השרת בתולים כיון דבעולה אסרה תורה אף שלא כדרכה אף דליכא השרת בתולים ופשוט. ועיין בשער המלך מביא ג"כ ראיות מסוגיות שהבאנו לשיטת התוס' והרא"ש דמיירי בלא הש"ב ופליגי דוקא בקטן אבל גדול כה"ג פוסל אף בלא הש"ב דבבעולה תלי' רחמנא לאסור לכה"ג ע"ש עוד ראיות. ולפי שיטת הר"מ שכתבנו דמיירי בהשרת בתולים אין מזה ראי' וע"ש בשער המלך מביא בשם הראשונים ליישב שיטת רש"י מקושית התוספות דלסברתו דקנס בעי הש"ב. והקשו התוס' הא שלכ"ד ליכא הש"ב ומכל מקום חייב קנס ע"ש בתוס' סנהדרין ויבמות. וכתבו הראשונים דביאה שלכ"ד גרע דל"ש השרת בתולי' אבל בכדרכה דשייך הש"ב ולא השיר הוי ביאה גרוע ע"ש דמ"מ פוסל כהמ"ל. ועיין לעיל מ"ש דלדעתי המשמש באבר מת נפסלה מן הכהונה. מכל מקום נ"ל דוקא לענין זונה אבל לא נעשית בעולה לכה"ג כיון דבכה"ת לאו ביאה היא ואפילו אם השיר בתולים מכל מקום אסורה רק מטעם מ"ע. או לפמ"ש לעיל אף מ"ע לא הוי דאין מ"ע בבשר אם לא נקרא ביאה עיין לעיל:

ג[עריכה]

שאפילו אירס הקטנה ובגרה כו' ואם קידש אלמנה ונתמנ' כו'. כ"ה לשון הר"מ פי"ז שם והר"מ אף לשיטתו שאוסר לכ"ג לכנוס את הקטנ' מכל מקום לא נמנע למנקט זה הלשון של קטנה כיון דעל הקדושין בעצמם בלא ביאה ליכא איסורא בקטנה או דאם עבר וקידש ואח"ז ממילא נעשית נער' והותרה לו ואח"ז נעשית בוגרת כיון דאשתני הגוף לאחר הקדושין ה"ז לא יכנוס כ"כ שם המ"ל הי"ז. והנה החילוק בין אם בגרה בין האירוסין לנשואין ובין אם הי' כה"ד בעת שקידש את אלמנה ואח"ז נתמנ' להיות כ"ג דיכנוס אף דבין האירוסין לנשואין נתחדש דבר האוסרה עליו מבואר שם ביבמות דף נ"ט החילוק דקידש את האלמנ' ונתמנ' להיות כ"ג לא אשתני גופא בין אירוסין לנשואין אבל בגרה תחתיו נשתנ' גופה ע"כ לא יכנוס. וע' תוס' שם נסתפקו אם קידש בתול' ונעשית מ"ע קודם הנשואין אי חשיב אשתני גופ' או לא וכן אם נעשית בעולה בין קדושין לנשואין אי חשיב אשתני גופ' שלא יכנוס. ובפשיטות משכחת לה דנעשית בעולה בין קדושין לנשואין כגון לאחר הקדושין בא עליה בעצמו בפי' שלא לשם נשואין או כמ"ש התוס'. ואח"ז כ' דבעולה הוי אשתני גופא מפ' א"נ. ומ"ע לא ביארו אי הוי אשתני הגוף ובר"מ ובמ"מ כתבו כלשון הש"ס דבגרה ולא כתבו מה דעתם במצות עשה ובעולה. והנה התוס' בתחלה הביאו ראי' לדבריהם דבעולה לא חשיב אשתני הגוף דא"כ היאך יכנוס אח"כ. הלא בין הקדושין לנשואין נעשית בעולה אע"כ דלא חשיב אשתני הגוף. ואח"ז הביאו ראי' דגם ביאה חשיב אשתני הגוף ועל קושיתם צריך ליישב כמו גדולי הראשונים מובא דבריהם במ"ל כאן והדברים עתיקין. או דהסוגיא שם אזלא למ"ד ביאה נשואין עושה אם כן ה"ל נשואה תיכף או דהוי קודם הנשואין חופה וא"כ עתה בשעת הקדושין נעשית נשואה. אך דעת הריטב"א דהטעם דבעולה לא הוי אשתני הגוף כמ"ש התוס' בתחלת דבריהם. והנה לסברת הרמב"ן דאם הי' החופ' קודם נעשית נשואה בשעת הקדושין יכול כה"ג לקדש אשה בביאה אם הי' החופ' קודם. אך דוקא אם פירש דדעתו על תחלת ביאה אבל סתם דעתו על גמר ביאה אם כן אינה מקודשת אלא בסוף ובתחלת ביאה נעשית בעולה אם כן הוי בעולה קודם הקדושין ואסור לכנסה ואפילו בדיעבד מוציא דהוי ב"ע כמבואר לקמן. אך להשיטות דהסוגי' אזל' למ"ד דנשואין עושה אבל לדידן דקיימא לן דאירוסין עושה הו"ל אשתני גופא. וכן לפי דעת התוס' דחשיב אשתני גופ' בסוף דבריהם אם כן אסור לקדש בביאה. ובמ"ל כ' דגם דעת הר"מ נראה דבעול' חשיב אשתני הגוף. והנה לפ"ז לא נתבאר הדין אי מ"ע נחשב אשתני הגוף. אך במל"מ כ' דהחילוק המבואר בש"ס בין אשתני גופ' הפי' הוא דאם בשעה שהי' כהן גדול היתה מותרת לו כגון שקידש קטנה ואח"ז נתחדש דבר כגון שנעשית בוגרת או מ"ע או בעולה אף דנימא דלא הוי שינוי בגופ' מכל מקום קרי לי' אשתני גופ' כיון דנעשה ונולד דבר חדש בין הקדושין להנשואין בגופה לאחר המינוי אבל בקידש את האלמנ' בשעה שהי' כה"ד אם כן בשעה שנתמנה להיות כ"ג היתה זו אסורה אם כן בשעה שקידש כדין קידש ולאחר שנעשה כ"ג לא נתחדש דבר בגופה כהאי גוונא מותרת לו אבל כה"ג שקידש המותר' לו ואח"ז נעשית בוגרת או מ"ע או בעולה אפילו נימא דלא הוי אשתנ' הגוף מכל מקום אסור' עליו כיון דבשעה שהי' כה"ג היתה מותרת לו ואח"ז נתחדש דבר בגופה האוסרה לכה"ג היא אסורה. ותמה ע"ד התוס' שמסופקים בזה אי נעשית בעולה או מ"ע אחר שנתמנה אם מותר' דהוי לא אשתני דבאמת מכל מקום אסורה כיון דלאחר המינוי נתחדש דבר ה"ז אסורה עליו וחלק ג"כ על הריטב"א שכתב שם בקדושין דבעולה לא הוי שינוי הגוף ומותרת לו אם קדשה בביאה ולדעת המ"ל אסורה לו אך מי יכול לחלוק על הראשונים מסברא:

ד[עריכה]

שאינו נושא שתי נשים כו'. כה"ד הר"מ והראב"ד השיג עליו דדוקא ביום הצום נאסר בשני נשים אבל כל השנה מותר ומכל מקום כתב שהדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש בעי"כ אך שמצא פסוק מפורש בד"ה ב' ק' כ"ד וישא לו יהוידע נשים שתים ועי"ש במגיד משנה.

ושמעתי בשם הגאון מוהר"ז ווילנא מובא בשמו בספר תולדות אדם הנדפס לכבודו[1] דהפירוש שם וישא כו' דיהוידע נשא ליואש שני נשים כי הסיפור שם מענין יואש[2]. אך רש"י פירש שם דקאי על יהוידע והמקרא נאמר לפי שכתוב בסוף שיואש הרג בני יהוידע הוצרך לומר שהיה לו בנים ואין הספר הנ"ל ת"י[3].

והנה לא ביאר הרהמ"ח דין בעולת עצמו ונראה מדסתם דס"ל דאין חילוק בין ב"ע לבעולת אחרים ועיי"ש במ"ל הט"ו מביא ג' שיטות דעת הר"מ דאין חילוק ואף ב"ע עובר בעשה ומוציאה בגט ונתחללה ובניה חללים ודעת רמב"ן נמי דאם כנס מוציא אבל מכל מקום לא נתחללה לעבור על לאו דחללה וגם אין הבנים חללים ודעת התוס' דאם כנס אינו מוציא רק דלכתחלה לא ישא מן התורה אך בדיעבד אינו מוציא ולשיטה זו בודאי לא נתחללה ואין הבנים חללים כמו בוגרת ומ"ע והתוס' ביבמות צדדו דאף למ"ד דמוציא בגט אפשר דהוי רק מדרבנן ומה"ת אינו מוציאה. ע"ש שפלפל אם כ"ג יכול לקדש בביאה אף דהיה חופה קודם לשיטה דהוי נשואין וקדושין כא' או לשיטת הריטב"א דלא חשיב אשתני גופא ומותר לישא אותה אך לדעת הרי"ף דתחלת ביאה אינה קונה אם כן בתחלה נעשית בעולה ואסור ולשיטת הראשונים דאף אשה לבעלה נקנית בהעראה אם פי' שרוצה לקנות או בפירש יכול לקדשה כה"ג אבל בסתמא אסור לקדשה דכל הבועל דעתו על ג"ב לשיטות אלו וה"ל ב"ע ולא אמרינן כיון דאסורה היא אם דעתו על ג"ב אם כן ה"ל כאילו פי' שרוצה לקנות בתחלת ביאה ע"ש שמביא ראיה לזה וע' מ"ל פ"א מה' מכירה. וע"ע שם במ"ל כ' דלדעת הר"מ לא ישא כה"ג איילונית דמקטנותה יצתה לבגר ולדעת הר"מ אסור בקטנה ואח"ז תיכף היא בוגרת וג"כ אסורה עליו. והנה כ' לעיל דדעת הר"מ דכה"ג אינו נושא ב' נשים מקרא דאשה א' ולא שתים וכן קטנה ובוגרת דרשינן מקרא אם כן פשוט דגם משוח מלחמה אסור בהם כי במצוה זו שוה להכה"ג אבל לדעת הראב"ד דהדעת נותנת כן מחמת דהתורה אסרה עליו ב' נשים ביום הצום ע"כ במשוח מלחמה כיון דדינו ככה"ד לענין עבודה מותר ליקח ב' נשים וכן משוח שעבר אבל אלו הנדרשים שוים הם לכה"ג וז"פ:

ה[עריכה]

וכה"ג העובר כו'. ואף בוגרת ומ"ע או ב"ע להסוברים דאם נשא נשוי מכל מקום עובר בעשה אך בבעולה עובר בכ"פ בעשה ובהנ"ל עובר רק פ"א ואח"כ מותרת לו וכבר כתבתי דרוב סוברים דגם בוגרת מ"ע ומ"ע היא דאורייתא ונדרש מקרא אם כן עובר בעשה והנה בבוגרת ומ"ע מבואר דאם נשא אינו מוציא ועיין ר"מ פ"י מה"ג ובאה"ע סי' י' וסי"א דכמה דברים מבואר שם דלא יכנוס ואם כנס אינו מוציא ע"ש. והנה אם קידש בוגרת בודאי לא הוי דיעבד דהשתא אם קידש קטנה בהיתר ונעשית בוגרת קודם הנשואין דאסור לכנס' כמבואר לעיל ומכ"ש אם קידש באיסור את הבוגרת אלא דאפילו מ"ע אם נימא דלא חשיב אשתני גופא ואם נעש' קודם הנשואין יכנוס או בעולת עצמו להסוברים דאם נשא נשוי אפ"ל דלאו דוקא נשא אלא אפילו קידש לחוד הוי דיעבד ולא יוציא אך נראה דדוקא שם דכל הדברים הנ"ל הם מדרבנן קידש הוי דיעבד אבל כאן דהוי א"ד בקידש לא הוי כנשא רק בנשא דוקא ובמצוה זו הפסקתי באמצע והייתי מטולטל על הדרך ב' שבועות ולא הי' דעתי צלולה איני יכול להאריך בה הרבה ואי"ה אשנה פ"ז. וע' תוס' פנ"ש הקשו למה לא הוי לאו בבעולה ונימא דלא יקח קאי נמי על הסוף כ"א בתולה מעמיו כמו צלי אש ע"ש מה שתירצו דסופו דקרא מוכח דלא הוי רק עשה ע"ש וק' התוס' ל"ק להר"מ כי יש לו שיטה אחרת בדין הלאו דצלי אש עיין בספר המצות להר"מ והרמב"ן וע' תוס' סנהדרין דפ"ב בשם הירושלמי דבוגרת אסורה מן התורה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


  1. בסוף הדברים כתב רבנו: ואין הספר הנ"ל תחת ידי. ובאמת שם (פ"ב, במהדורות הנפוצות דף י"א ע"א מדה"ס) אינו מביא זאת בשם מוהר"ז ווילנא אלא בשם 'חכם אחד רב מובהק וגדול הדור' וכבר הראו שכוונתו להערת רבי אברהם יצחקי המובאת בברכי יוסף (אה"ע סי' ל"א סק"ז).
  2. וכן כתב החתם סופר בתשובה (אבן העזר ח"א סי' קנ"א ד"ה גם מה שהחליט) בשם היעב"ץ.
  3. ועי' כעי"ז גם למהר"ץ חיות (יבמות נט.) והמצוין על הגליון שם במהדורתנו.