מנוחה וקדושה/שער התורה א/ד

ד אתם אתם יוצאי חלצי לדורותיכם. מי שיעלה בגורלו להיות מלמד לתלמידם תתן לבך להזהר מלהיות בחברת הרוצחים הנ"ל שוחטי הילדים. וכתיב ארור (בעוה"ז ובעוה"ב) עושה מלאכת ה' רמיה. ואתה תתן דין וחשבון על הילד שנשאר ע"ה בגרמתך וביטל ת"ת כל ימי חייו ובלא הודע עשית מצוה כתיקונה ולהשמר מעבירה. כללו של דבר כל עונות תלמידך שלמדת עמו שלא כהוגן המה ינתנו על ראשך כעל ראש שעיר המשתלח. וכשתשכיל על עצתי כאשר הורתיך אז אחה בעצמך רוב ברכות תברכני נפשך כשתראה סוף מעשה אשר יולד מפרי תנובתי:

אתה בני אאלפך חכמה. תשים עיקר כוונתך בלמוד לתלמידים לקיים מצות ושננתם לבניך (פי' תלמידך) ובזה תמצא תורתך אומנתך. ומקובל לפני ה' יותר מהלומד בעצמו כידוע (ושכר הלמוד אינו מפסיד שכרך לעוה"ב). ועוד שבזה תמצא חן בעיני ה'. וגם בעיני אדם יתן ה' אותך לחן שיתפרסם פעולתך הטובה ותזכה לב' העולמות:

ומתחלה צריך אתה להיות בקי היטב בלוח הפעלים (בלא שמות וכנוים) ולפחות אותם הגזרות שהזכרתי (בסי' ג') שאל"כ תקלקל בלא כוונה (ודע שלהיות בקי בלוח הפעלים דבר קל מאוד למי שרוצה ללומדו ולחזור היטב):

וטוב מאד להשתדל על תלמידים שלא למדו עדיין חומש ולא שתו כוס תרעלת המזיקים. ואולם בקיאים היטב עברי. ואם תלמוד עמו החומש כדלעיל וגם הגמ' כמו שהורתיך. תדע שבקל יגיע למעלת בינת עצמי (לייענען). כי סיבת מניעותו. עבור שאין הילד מבין מאין נובע הפשט וסובר שהוא מבטן המלמד ואם בתחלת הלמוד בחומש וגמ' מרגילין אותו להוציא הפשט מעצמו ממשמעות התיבה. יתרגל בזה במעט עזר מהמלמד. וכבר כתבתי שבתחלת למוד הגמ' צריך לפרש לפי שנות הילד ובקיאותו. ולהוסיף מעט מעט עומק הפשט לפי שנות הילד ומעמדו בלמודו. ודע שבקל ללמוד עם כ' ילדים. ואם תלמוד בחנם עם ילד עני כדי שיחזור עם אחרים אפשר להחזיק יותר וטוב להרבות תורה. למשל אם דרך לשלם למלמד שמונים רו"כ. ואם יחזיק עשרה תלמידים יותן שכר למוד שמונה רו"כ בעד א'. טוב לקבל עשרים תלמידי' ויהא ארבעה רו"כ בעד א'. שמעו לי ותחי נפשכם. וחלילה לך להמיר ילד על אחר עבור מרבית שכר. ואם עשית עמו פעולה עד שמקבל בקל עמוד גמרא תאמר לאביו שיתן אותו למלמד אחר. כי לתלמיד כזה בנמצא הרבה מלמדי' מומחים. אבל קודם לזה לא תסלק מרצונך שום תלמיד א"ל שאתה רואה שאינו מוכן להצליח בלמוד. דכתיב זורו רשעים מרחם. וגם מתחלה אם יש לפניך לקבל ב' תלמידים וא"א לך כ"א לקבל אחד לא תטה אחר יתרון שכר למוד כ"א אחר הכרתך את האב איזה יותר מוכן להיות בנו ת"ח. אותו שלא למד עדיין חומש קודם לאותו שלמד. שבשתא כיון דעל על:

כללו של דבר לא תקבל שום ילד אם לא שאומר עברי בטוב. ולא תחזיקו אצלך אם מקבל עמוד גמרא בקל. אשרך וטוב לך אם תשמע לעצתי בכל שכתבתי לך עד הנה:

ואולם אם אתה מופלג בלמוד לפלפל בהלכה לדין הפוסקים משרשם בראשונים ושורש שרשם בגמרא. ובכ"ז אתה מוכרח ללמד עם התלמידים: חלילה לך להעשות מקרי דרדקי (אף שהוא מצוה רבה כנ"ל) ולשכח תלמודך. כי חייך קודמין וגדול מאוד מעלת ההוראה כידוע:

וכבר כתבתי לך שמצוים הרבה שאינם נותנים למלמד כ"א בשביל הבושה או הכבוד. ואין רצון אביו לשעבד בנו לת"ת ביד חזקה. נער אחד כזה יקלקל וימית בארסו את כל התלמידים שלך אף שיהיו עשרים (וזכור זה ואל תשכח) כן כתוב בספר חסידים. וגם אני נוסיתי בזה:

וסימן אמסור לך אם תנסהו ותראה שבקיאותו מעוטה דמעוטה נגד הזמנים שלמד בבית רבו תדע שכבר נצרר בכנפיו רוח הבטלה ולבו מלא תועבות גם בעת שהמלמד מדבר אתו בדברי תורה וכ"ש אחר כך והוא מועד לקלקל את כולם. ואולם אם זכית להיות דבוק בתורת ה' דבוק טוב כאחד הגדולים אשר מעולם אנשי השם. היינו שיהא למודך לשמה והסימן שנתגרש הטומאה והוסר הערלה מלבך עד שנזדככה לטעום מתיקת התורה וחמדתה באהבה בתענוגים (ע"ל ח"ב סי' י"ג י"ד) אז סכנה לך לקבל שום תלמיד בשכר. ותתענג על ה' והוא יתן לך משאלות לבך לטובה. כ"א תלמיד חבר בחנם. והוא שיהא בדוק לך שזכה מתיקות התורה. ושמעתי בדיקת החסיד הגר"א שהיה מצוה עליו לחזור על ענין אחד הרבה פעמים. וכל מה שהיה מרבה החזרה היתה מתגברת חמדתה יותר ויותר לחזור בלא הפסק ובזה מצא חן בעיניו להתקבל אצלו:

---

---

שולי הגליון

---

---