מנוחה וקדושה/שער התורה א/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:21, 28 בנובמבר 2020 מאת גמליאל דניאלי (שיחה | תרומות) (חלק א פרק ב)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ב ואחר הנסיון מצאתי האופן היותר טוב והמועיל להתחיל בפ' וירא (ועד וירא ישלים אח"כ) וללמוד מתחילה פי' המלות לבד בלא חבור בכדי שלא לבלבלו בהברת הפעול (ולדוגמא אפרש) אם בשבוע ראשון נעשה בקי בפ' הראשונה בעצם הפי' לפי השורש ולפי פעולתה. מ"מ צריך לחזור עליה בכל יום וכן גם בשניה לחזור ג"כ בכל יום נוסף על הראשונה. וזהו למוד על ערך ה' שבועות עד שיהא בקי בכל הסדרה ובכל יום לחזור מתחילתה עד המקום שהוא שם:

ודע שכל זמן שהילד אינו בקי היטב להבחין בכל תיבה בין עבר לעתיד ובין יחיד או רבים וכה"ג. שלא להניחו לחזור למודו כ"א לפני המלמד. כי יקולקל אצלו פעולת התיבה אם יחזור לבדו. ואחר גמר הסדרה יחזור עליה מראש לסוף כמה פעמים. ואח"כ יתחיל הסדרה השניה ויתנהג בה כמו בראשונה ומ"מ יחזור בכל שבוע ב' פעמים הסדרה הראשונה וכשיתחיל הסדרה השלישית יתנהג ג"כ כמו עם הראשונה ובכל שבוע יחזור ב"פ גם הראשונה וגם השניה: ואפשר גם בסדרה הרביעית כן יעשה ככל הנ"ל:

ודע שאם הסדרה הראשונה יתמשך ו' שבועות. על השניה יהא די ד' שבועות. והשלישית עוד פחות. עבור שמכל סדרה מתרבה אצלו בקיאות לשה"ק. ונמצא אחר ג' או ד' סדרות יהא בקי ומורגל ברוב לשה"ק. ועוד מתרגם כל תיבה כתיקונה עבר עתיד נוכח נסתר וכה"ג נמצא יבואו לו מכאן ולהבא בבת אחת תרגום התיבה וגם פי' חבורם יחד במעט עזר ויקבל סדרה שלימה בב' שבועות ואח"כ גם בשבוע אחד. וגם יועיל לו שלא ישכח מה שילמוד מעתה. כי תרגום המלה נחקק בזכרונו כמלה אשכנזית המדובר בינינו. ודקדוק התיבה מושכו מעצמה אל פירוש וכוונת חבור הכלל:

וככה תתנהג מעתה שהילד יאמר בעצמו. גם בהתחלתך אתו הסדרה שלא למד מעולם יאמר התיבה ותרגומה ופי' חבירה ואתה תשמע מנגד כ"א לומר לו תיבה שאינו יודע תרגומה. ומיד יחזור עליה ג' או ד' פעמים והמלמד יקלוט בזכרונו זה התיבה עד שיגיע תיבה שנייה שהתלמיד לא ידע תרגומה. ויחזור עמו כמה פעמים הראשונה וגם השניה. וכן בשלישית והרביעית עד סוף הפרשה כל מלה שלא ידע תרגומה. יחזור עמו מתחילה עד המקום שהוא שם: [1] ואחר גמר כל הפרשה יזכור כמה תיבות יש בכולה בס"ה שלא שלא ידע. ויחזור עמו כמה פעמים. אותן התיבות לבד עד שיהא החדשות שוה עם הישנות. ואם תעשה כן תראה ישועת ה' שבסדרה העשירית (בערך) יקבל סדרה שלימה ביום אחד כי הילד יאמר מעצמו תרגום המלה עם צירוף תוכן הענין:

וכשיהא הילד מורגל בזה בלמוד חומש כשתגמור עמו כל ה' חומשי תורה. אז תתחיל עמו גמרא או פירש"י והילד יאמר ג"כ מעצמו המשנה ומעצמו יפרש משמעות התיבות (אם הורגל בזה בלמוד חומש) והמלמד יפרש לו מעט יותר על הבנתו העצמי ולא הרבה כפי האומדנא שלא ישכח ההוספה בחזרתו בעצמו על למודו והמלמד יאמר לו בפה מלא: בני אני נותן לך רשות לשאל מאתי דבר שכחתך אפילו ב' או ג' פעמים בתיבה א'. אפס שמיד תחזור עליה ג' או ד' פעמים ואם בכל זה תשכח מאתך אפרש לך בחיבה ואהבה רבה. ובבוא הילד לפניך ללמוד הענין הזה פעם שני ואתה רואה שבקי למוד הראשון תוכל להוסיף עוד מעט יותר בפירושו:

כללו של דבר תחילת למוד גמ'. צריך זהירות גדולה שלא להעמיס על הילד יותר מערך שכלו בעת ההיא ופירושך אליו יהא כ"א מעט יותר מפי' המלות התיצב וראה את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי בעיניך תראה הפעולה הגדולה במעט זמן נגד בני גילו עגור ב' טעמים (א) שאין מבלבלים שכלו (ב) שבזה הילד מתרגל בהתמדת הלימוד כי כפי המנהג שמלמדים לו כמעט כל הפשט שבהבנת המלמד מיד ביום ראשון וכן ביום ב' ג' ד' ה'. ובשבת כשהאב בא לנסות את בנו אומר הילד הגמ' בסיוע המלמד ובעצמו אינו מבין כלום כ"א כמו העוף המלומד לדבר. ולא די שאין שכלו מתחזק בלמוד כזה אך הוא מתבלבל:

והקשה מזה שכשמצוה את הילד לחזור על למודו בעצמו. הילד בע"כ מתנענע על הגמרא ומרחש בשפתיו באונס גדול מיראת המלמד והדין עם הילד שאינו שומע למלמדו. כי כבר שכח כל מה שלמד אתו גם פי' המלות. ובזה נצרר לו רוח הבטלה. מעתה ועד עולם. משא"כ לפי הדרך שכתבתי שרבו לא חדש לו כ"א מעט ורשות נתונה לו לשאול כנ"ל. ובפרע אם הובטח לו איזה תשלומין מן האב או הרב עבור התמדתו. עד שאח"כ נעשה לו לטבע:

ודע שנקל מחומש לגמרא שאין בו כ"א שנוי א' (היינו חסרון נקודות) יותר מחומש לפרש"י שיש ב' שנוים (נקודות וגם האותיות). ואולם המלמדים פירש"י בע"פ מה שאינו במשמעות התיבות מבלבלים את הילד. ועוד לזהר שלא להתחיל פרש"י או גמ' עד שיהא בקי בכל ה' חומשי תורה. ולפחות ב' או ג' חומשים:



שולי הגליון


  1. הגה"ה
    וזהו תועלת גדולה. שאל"כ יצטרך לחזור עמו כל הפרשה בשביל אותן מעט התיבות וזה טורח גדול ללא צורך. כי אותן שידע אין צורך לחזור. ועוד שהתיבות שלא ידע לא יהא אפשר להשוותו עם התיכות שהוא בקי בהם מכבר. משא"כ אם יחזור התיבות החדשות לבדן: