מלמד להועיל/ג/נב

מלמד להועיל ‏ ג נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
דיין שיש בו מום שהוא פסח ברגל אחת מהו להיות מסדר חליצה, וידענא דאיתא בסדר חליצה בקצרה מן הרב מהר"ם אות י"ב שלא יהא בדיין שום מום אך קשה מנ"ל הא.

תשובה:
בסי' ק"ל סעיף א' בהגה ובסדר הגט סי' קנ"ד סעיף א' בהגהות רמ"א וכן בסדר גט ראשון ממהר"ם אות ט' איתא שלא יהיה אחד מהעדים בעל מום וזה בודאי הוא חומרא בעלמא ומשום גזירה דדיינין נגעו בה, ולענין דייני גט עיין בס"ג שלישי אות ג' לענין דייני חליצה עיין בסי' קס"ט בסדר חליצה סעיף א'. והנה בתשו' חתם סופר אה"ע ח"ב סי' צ"ג האריך בדבר והעלה דעיקר הקפידא הוא רק על דייני גט משום דכדיני נפשות דמי כמבואר בסוף יבמות וגזרו עדי הגט אטו דייני הגט, וכן הרמ"א בס"ח סעיף א' בשם יש מחמירין ובד"מ בשם מהרי"ח כתב שלא יהא שום מום בדייני חליצה, וזה לדעת הח"ס ג"כ גזירה אטו דייני גט. והנה בנוב"י מה"ת חאה"ע סי' קנ"א הביא מירושלמי פרק בן סורר הלכה ה' דמום פוסל בדיינים, וז"ל הירושלמי שם כשם שאת דורש באביו ובאמו כך את דורש בזקני ב"ד שנאמר ויצאו פרט לחיגרים ואמרו פרט לאלמים ידינו לא שפכו פרט לגידמים ועינינו לא ראו פרט לסומין מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלימין בצדק כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן ע"כ, אמנם ש"ס דילן פליג על הירושלמי ומפיק ליה דמום פוסל בסנהדרין מכולך יפה רעיתי ומום אין בך (ע' סנהדרין דף ל"ו ע"ב) וע' במראה הפנים שכתב דש"ס דילן והירושלמי לשיטתייהו אזלי בפירושם במתניתין דפ' עגלה ערופה על לא בא לידינו ופטרנוהו עיי"ש, וכתב הנוב"י דמסוגי' דיבמות דף ק"א מוכח דבחליצה לא בעינן סנהדרין ולא פסיל בהו מומין בדייני חליצה. והנה הרמ"א בד"מ הרגיש בזה ואעפ"י כן כתב דאפשר דמום פוסל בדייני חליצה כמ"ש בשם מהרי"ל לענין גט בסי' ק"ל. ועיין גם מ"ש הרבה"ג אב"ד דווירצבורג זצ"ל בספרו נחלי דבש סי' קס"ט ס"ק ח' בשם מהר"ם קארגויא זצ"ל בעל גידולי טהרה. וכולם פה אחד אמרו דאינו אלא חומרא בעלמא בחליצה ויש להקל בשעת הדחק יעויי"ש.

ואבוא היום על העיון. הנה בירושלמי ר"פ מצות חליצה אמרו דמצוה לכתחילה לחלוץ בזקנים ורק בדעביד כשר בלא זקנים וכבר העיר בתשובת שיבת ציון דכל הפוסקים לא סבירא להו הא דירושלמי ולכאורה קשה מנ"ל לדחות הא דירושלמי בשגם הספרי מוכח כן מדתני שם פ' כי תצא פיסקא רפ"ט ועלתה יבמתו השערה מצוה בב"ד שיהא בגובהה של עיר ושיהיה בזקנים משמע דמצוה לכתחילה לחלוץ בזקנים, וצ"ל דמוכח בפשיטות מגמ' דילן דלא ס"ל הא דירושלמי דאם לא כן האיך מוכח ממתני' דתנינא להא דת"ר מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים דילמא הפשט במתני' כמו שאמר בירושלמי דמצוח חליצה לכתחילה בזקנים ובדעביד אפילו שלשתן הדיוטות כשרה אבל אי יודעין להקרות או לא בזה לא איכפת לן, ואם אי אפשר בזקנים יכול ליקח אפילו הדיוטות שאין יודעין להקרות, אלא ודאי דלתלמודא דילן ליכא מצוה אפילו לכתחילה בזקנים, ועל כן פירש מתני' דיודעין להקרות כעין דיינין ותנינא להא דת"ר.

אך קשה על הש"ס דילן מנ"ל דמתניתן ביודעין להקרות מיירי דלמא באמת מצוה לכתחילה בזקנים וכירושלמי, וגם קשה במאי פליגי הבבלי והירושלמי. ונראה דהנה במכות דף י' ע"ב פליגי ר' אמי ור' אסי בעיר שאין בה זקנים אי קולטת, ואי יש בה דין סורר ומורה ואי מביאה עגלה ערופה והקשה בתוס' למ"ד מביאין עגלה ערופה ממתני' דסוטה מ"ד ע"ב דעיר שאין בה ב"ד אינה מביאה עגלה ערופה ותירצו בדוחק אמנם יש ליישב עפ"י מ"ש הריטב"א דרב אמי ורב אסי פליגי אי בעינן קרא כדכתיב או לא ואשכחן בסנהדרין מ"ה ע"ב דפליגי בזה תנאי ואיתא גם שם דאמוראי אמרי לשמעתייהו בפלוגתא דתנאי וא"כ לק"מ דמ"ד מביאין עגלה ערופה ס"ל כתנאי דלא בעינן קרא כדכתיב ומתניתן דסוטה ס"ל בעינן קרא כדכתיב. והנה לכאורה קשה אמאי לא פליגי ר' אמי ור' אסי גם לענין חליצה, דשם נמי זקני עירו כתיב, ועל זה יש לומר פשוט דכיון דמרבינן דאין צריכין זקנים כלל וכלל א"כ ודאי לא בעינן זקני עירו. אמנם לשיטת הירושלמי דס"ל דגם בחליצה מצוה לכתחילה בזקנים יש לומר דגם לענין חליצה יש פלוגתא דלמאן דאמר בעינן קרא כדכתיב מצוה לכתחילה בזקני עירו ולמאן דאמר לא בעינן קרא כדכתיב א"צ זקני עירו, ואין להקשות דהא גם לענין קליטה ובן סורר ומורה ועגלה ערופה אמר שם במכות דאפילו למ"ד דזקני עיר אין מעכבין דא"צ קרא כדכתיב מ"מ מצוה בעלמא עכ"פ איכא בזקני העיר, וא"כ גם בחליצה אפילו אי לא בעינן קרא כדכתיב מצוה לכתחילה בזקני העיר לשיטת הירושלמי, זה אינו דבשלמא שם במכות דזקנים מעכבי אפילו בדעביד יש לומר דלכל הפחות מצוה לכתחילה בזקני העיר, אבל בחליצה דאפילו זקנים לא מעכבי ורק מצוה בעלמא לכתחילה בזקנים א"כ לענין זקני העיר למ"ד לא בעינן קרא כדכתיב נחתינן חד דרגא דאפילו לכתחילה נמי לא בעינן זקני העיר, והראיה דאף הירושלמי לא אמר אלא דמצוה לכתחילה בזקנים אבל לא בזקני העיר, ולכאורה קשה דבספרי שם פי' ר"צ אמר וקראו לו זקני עירו מצוה בזקני עירו, ועל זה יש לומר פשוט דהירושלמי רוצה לפרש המתני' דאמרה מצות חליצה בשלשה דיינין ולא אמרה בג' דייני עירו ש"מ דס"ל דלא בעינן דייני עירו אפילו לכתחילה דלא בעינן קרא כדכתיב אבל הספרי ס"ל דבעינן קרא כדכתיב וע"כ אמר דמצוה בזקני עירו. ואין להקשות הא סתם ספרי ר"ש, ולר"ש ס"ל בסנהדרין מ"ה ע"ב לא בעינן קרא כדכתיב הא לא קשיא דר"ש אליבא דר' עקיבא תני ליה לספרי כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א ור"ע ס"ל בסנהדרין מ"ה ע"ב בעינן קרא כדכתיב והראיה דגם בעיר הנידחת תני בספרי כר"ע (וע' ספרי פ' ראה פיסקא צ"ה) דבעינן קרא כדכתיב.

והשתא אתי שפיר דהבבלי לא ס"ל כירושלמי משום דס"ל דמתניתן כמ"ד דבעינן קרא כדכתיב וכסתם מתני' דסוטה מ"ד ע"ב וכסתמא דסנהדרין קי"א ע"ב דאתיא כר"ע וא"כ קשה למה לא תני דמצוה בדייני עירו אע"כ דמתני' סברה דאפילו לכתחילה לא בעי זקנים. וע' בשו"ת שיבת ציון סי' צ"ז וצ"ח מ"ש בדין זקני עירו ואני הנלע"ד כתבתי.

היוצא לנו מזה דלמ"ד לא בעינן קרא כדכתיב באמת יש לפרש המתני' כירושלמי דמצוה לכתחילה בזקנים אלא דלא בעינן זקני עירו (כספרי) אפי' לכתחלה. ואפשר דזה טעם המחמירין דאין ליקח דיין בעל מום משום דחשו שמא הלכה כמ"ד דלא בעינן קרא כדכתיב כדמשמע לכאורה דרב אשי ס"ל כן לסלקא דעתא דתוס' דסוטה כ"ז ע"א ד"ה דכתיב וא"כ מצוה לכתחילה בזקנים ואף דלדידן לית לן זקנים ואי אפשר לקיים המצוה כהלכתה מ"מ לכל הפחות יש להקפיד דליבעי כעין סנהדרין בלא מום. וא"כ בודאי אם יש שעת הדחק ואין כאן יודע לסדר חליצה אלא בעל מום ודאי גם המחמירין מודי דאין להקפיד.

והנה בהאי דינא דסנהדרין יהיו בלא מום דיליף לה הירושלמי מפסוקי דעגלה ערופה ראיתי במדרש הגדול כ"י אשר הובא מארץ תימן ברייתא (וכבר הוכחתי במקום אחר שזאת הברייתא הוא מכילתא לדברים) וזה לשונה: ידינו לא שפכה את הדם הזה וכי עלת על לבנו שזקני ב"ד שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה, ר' ישמאל בנו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר והלא בידוע שזקני ב"ד אינן שופכי דמים ומה ת"ל ידינו לא שפכו שלא יהיו גדמים וענינו שלא יהו סומים והורידו שלא יהו חגרים נמצינו למידים כשם שבית דין שלמים בצדק כך יהו שלמים מכל מום, עכ"ל. והנה לפ"ז מבואר למה מביאה גמ' דילן פסוק דשיר השירים כולך יפה רעיתי ולא דרשה דירושלמי, כי ש"ס דילן סבר כת"ק דמכילתא ולא כר' ישמעאל והירושלמי סובר כר' ישמעאל והנה לכאורה קשה בשלמא אי לא בעינן קרא כדכתיב אתי שפיר דצריך קרא יתירא למידריש שלא יהו ב"ד גדמים וסומים וחגרים דאל"כ לא הוי דרשינן כן וכמו שאמר הגמ' בבן סורר ומורה (סנהדרין מ"ה ע"ב) והירושלמי פ' בן סורר הלכה ה' מדמי האי דבן סו"מ לזקני ב"ד, ולפיכך התנא קמא דמכילתא דדריש קרא לדרשא אחריתא ואינו מיותר לית ליה דרשה דר' ישמעאל וצריך קרא דשיר השירים, אמנם למ"ד בעינן קרא כדכתיב, אף אי לית לן קרא מיותר מ"מ דרשינן ידינו ולא גדמים וכו' כמו בבן סו"מ וקשה למה פליג ת"ק על ר' ישמעאל ודוחק לומר דס"ל לא בעינן קרא כדכתיב. ונראה דודאי אי קראי דידינו לא שפכו וכו' מיותרין שפיר ילפינן מינה דכל מומין פוסלין בסנהדרין דכיון דכתבה תורה קראי יתירא דהאי מומין פסלו ה"ה לשאר מומין דמאי שנא, אך אי הקרא אינו מיותר ורק משום דבעינן קרא כדכתיב ליפסל גידם וחיגר וסומא א"כ הא תינח הני מומין שאר מומין מנ"ל דאטו בבן סו"מ מקפידין שלא יהיה באביו ואמו שום מום שפוסל בכהנים, ועל כן ס"ל לת"ק דכיון דקרא אינו מיותר אין ללמוד מכאן דכל מום פוסל בסנהדרין וצריך קרא דשיר השירים. ועיין תשובות ר"ע איגר מה"ת סי' ס"ד בדיין שאינו שומע אלא ע"י קנה שכשר לחליצה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף