מחצית השקל/אורח חיים/פג

מחצית השקל ‏ אורח חיים פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) י"ל מחיצות אפי' אין גבוהות עשרה וכן דייק הב"ח מל' הש"ע מדסתם וכ' אם י"ל מחיצות ולא פי' גבוהות עשרה משמע דאפי' פחות מעשרה מהני לדעת הרב"י וכמ"ש בחבורו הארוך כי נ"ל כו' לא מהני אפילו לגבוה עשרה ודי אם נקל כהב"ח בגבוה עשרה אבל לא בפחות וכדמסיים מ"א בסוף ס"ק זה:

ב"ה חדש כו' דנאסרה הקרקע אף שאין בה צואה ע"י זימון לצורך ב"ה ה"ה המחיצות שאף שאין עליהם צואה הוי גרף של רעי דהיינו הכלי שהצואה בתוכה וכדלקמן ספ"ז:

מחיצות יש בינו לב"ה ופשט כו' על מ"ד דכ"ה דמבואר לעיל סע"ו סעיף ד' הכניס ידו לתוך חור ב"ה וע"ז פרש"י ובעל המאור מחיצות יש בינו ובין ב"ה כו'. וכ"כ בחדושי רשב"א ג"כ על גמ' הנ"ל בהכניס ידו לב"ה ואמרי' דכ"ג כו' מדקתני הנכנס דבאין לו מחיצות ל"ש כניס' וא"כ אע"ג דא"ל מחיצות צ"ל בריחוק ד"א משמע דמחיצות ל"מ:

ומיהו זה י"ל ר"ל דאפי' אין לו מחיצות שייך ל' הנכנס דהיינו שנכנס באותה שדה שהב"ה בתוכה וכה"ג תנן במס' טהרות פרק ו' משנה ה' הנכנס לבקעה בימות הגשמים:

דל"נ ב"ה אלא מקום המושב דיותר מבית המושב א"א לקרות ב"ה דאיזה גבול תיקן לקרות ב"ה כיון דאין לו מחיצות. א"כ בחדש מותר לקרות בתוך המחיצות כו' דהא בחדש אינו אסור רק תוכו אבל חוצה לה כנגדו מותר וכמ"ש ס"ב וא"כ אי לא ה"ל מחיצות לא היה נאסר בחדש רק ע"ג מקום המושב דזה נקר' ב"ה ולא יותר וא"כ ה"ה ביש לו מחיצות אינו אסור רק מקום המושב אבל כנגדו אפי' תוך המחיצות שרי דהמחיצות לא יגרמו לאסור יותר מאלו לא ה"ל מחיצות:

רבינא מנדרים. והוא מ"ש פה בס"ג ומבואר שם בנדרים דב' אבעיות אבעי רבינ' אחד הזמינו לב"ה אי מהני הזמנה ואת"ל דמהני הזמנה מבעי' ליה אי יש יד לב"ה דהיינו אם אמר הדין ביתא להוי בית הכסא והדין נמי. ודאי דגם השני הוי בית הכסא. אלא שאמר על השני והדין ולא אמר תיבת נמי דלא הוי רק יד דאין הל' מבורר אי ר"ל והדין להוי ב"ה והדין לתשמישא בעלמ' ולא אפשיטא וא"כ מ"ש במ"א והדין נמי מהו. תיבת נמי הוא ט"ס דכה"ג לא מבעי' ליה כלל ופשיט' ליה דר"ל לב"ה ואסור אלא בלא אמר תיבת נמי מבעי' ליה כנ"ל:

ובזה לא שייך תשמיש בעלמא דמקום המושב אינו ראוי לדבר אחר כ"א לב"ה:

וא"ל אם י"ל מחיצות אסור לקרות כו' ולא כמ"ש מ"א לעיל אלא דהמחיצות מגרעים ניהו דבאין לו מחיצות אינו אסור בחדש כ"א מקום מושב דיותר מזה א"א לקרות ב"ה דאיזה גבול תקן וכי כל העולם יקרא ב"ה כנ"ל משא"כ כשיש לו מחיצות אז אדרב' המחיצות מגבילין ואמרי' כל מה שהוא תוך המחיצות מקרי בה"כ. וא"כ י"ל דאבעי' דרבינ' הוא בב"ה חדש שי"ל מחיצות ואמר הדין אי ר"ל כל מה שבחלל המחיצות יהיה ב"ה או על חלל לתשמיש אחר:

א"כ מאי פריך בגמ' ברכות ס"פ מי שמתו דה"ל לרבינא לפשוט אבעייתו דלא מהני הזמנה לב"ה וב"ה חדש מותר מדאמר רפרם אר"ח עומד אדם נגד ב"ה ומתפלל ומוקמי לה שם בברכות דע"כ רפרם מיירי בב"ה חדש ומתיר כנגדו אע"ג דבב"ה ישן לפניו אסור כמלא עיניו ואפ"ה מתיר נגדו בחדש ע"כ צ"ל הזמנה לאו מילת' ואין לו דין ב"ה ומשני אבעי' דרבינ' הוא לענין תוכו ורפרם הא מיירי חוצה לה דשרי בחדש הוב' דברי הש"ס במ' א ס"ק ה' וס"ל למ"א הא דלא מסיק המקשן תירוץ הש"ס דהא ע"כ רפרם מיירי בחוצה לה דהא קתני כנגדו ע"כ דהוי ס"ד דגם אבעי' דרבינ' היתה בחוצה לה עד שחידש לו המתרץ דרבינ' מיירי דוקא בתוכה והשת' דע"כ איבעי' שני' לענין יד באמר והדין ע"כ מיירי ביש לו מחיצות כמ"ש מ"א דאל"כ ל"ל לתשמיש' אחרינ'. אם כן גם אבעי' א' אי יש הזמנ' לב"ה מיירי ביש לו מחיצות דהא שני האיבעיות אבעי' ליה יחד באת"ל ע"כ בחד גווני מיירי וא"כ כיון דמיירי בי"ל מחיצות ע"כ לא אבעי' ליה כ"א תוכו אבל חוצה לה ודאי שרי דהא אפי' ישן מהני מחיצות שיהיו הפסקה ושרי בחוץ לדעת הרב"י וכיון דרבינ' ע"כ מיירי בתוכו ורפרם לשונו משמע דמיירי חוצה לה מדאמר לשון כנגדו כמ"ש מ"א ס"ק ה' וא"כ דלמ' מיירי באין לו מחיצות כמו שהיו סתם ב"ה בזמן הש"ס לדעת הרב"י וא"כ תי' הש"ס מבואר דרפרם מיירי בחוץ ורבינ' מיירי בתוכו וא"כ מאי פריך ואיך לא אסיק התי' של הש"ס ועמ"ש בע"ה ס"ק ה':

ועוד דאם המחיצות מועילים כו' ר"ל אם המחיצות גורמים לאסור כל החלל איך לא יגרמו לאסור את המחיצות עצמם:

מדפריך מרב' דאמר כצ"ל. ועיין הג"מ במ"א ס"ק ה'. הא המחיצות מפסיקים. ר"ל אי סתם ב"ה שבזמן הש"ס היה עם מחיצות. משא"כ רבא דקאי אצואה דליכ' הפסק מחיצה א"ו דסתם ב"ה שלהם לא ה"ל מחיצות ופריך שפיר. וא"ל דמאי דייק הרב"י דאי ב"ה שבזמן הש"ס ה"ל מחיצות מאי פריך מרב' ארפרם הא רפרם מיירי בי"ל מחיצות וא"כ המחיצות מפסיקים הא אי אמרי' דבזמן הש"ס ה"ל מחיצות ע"כ אפי' מחיצות לא הוי הפסק וע"כ לא אמר הרב"י דמחיצות מפסיקים אלא משום דהוכיח לפ"ד דבזמן הש"ס לא היה לב"ה מחיצות ולכך הצריכו הרחק' מב"ה אבל כשיש לו מחיצה אמרינן מסבר' דמפסיק וא"כ מאי ראיה מייתי הרב"י דלמ' לעולם בזמן הש"ס ה"ל מחיצות ואפ"ה פריך שפיר מרב' על רפרם דניהו דרפרם מיירי בי"ל מחיצות הא המחיצות לא הוי הפסק א"ו דבזמן הש"ס ה"ל מחיצות מ"מ דייק הרב"י ניהו דאי בזמן הש"ס ה"ל מחיצות אז אין המחיצות מפסיקי' אבל מ"מ מנ"ל למקשן להקשות מרב' הא רבא מיירי בלא מחיצות ורפרם מיירי במחיצות ודלמ' המחיצות מפסיקים:

ומנ"ל להקשות שאין בו צוא'. והיינו כתי' הש"ס הראשון ולמה לא אסקינן המקשן ע"כ משום דידע להקשות ע"ז כדפריך אח"ז על תי' זה והאר"י ב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה א"כ ה"ה מה"ט לא הוי ס"ל לחלק דרפרם מיירי בהפסק מחיצות דידע האמת דאין המחיצות מפסיקות וכנ"ל:

יראה שיהיו גבוהות יו"ד. ואז יש לסמוך על הב"ח כנ"ל ועיין בט"ז שגם הוא הסכים דאין המחיצות מפסיקות אלא שכתב דוק' כשאותה מחיצה מיוחדת לב"ה לבד אבל אם היא מיוחד לבית ולב"ה כגון שמשתמש מצד א' לבית ומצד שני לב"ה אין לה דין מחיצות ב"ה ומותר לקרות אפי' בסמוך לה:

דאסור לכ"ע. אפי' למ"ד בסי' ע"ט במחיצה מפסיקות אפי' לענין ריח מ"מ מחיצות ב"ה גרוע לענין זה:

(ב) (ס"ק ב) לא כו' אם י"ל דכן הוכיח מ"א בס"ק א' להרב"י בי"ל מחיצות גרע ואסור כל החלל:

(ד) (ס"ק ד) כסתום כו' פי' דה"ל כו' ר"ל דהא אין סתימה מועלת דאין חילוק בין מכוסה למגולה וכמ"ש סס"ק ה' בשם הג"מ:

אלא דבסתום לאו דוק'. אלא ר"ל דהוה כאילו אין מקום זה ב"ה:

(ה) (ס"ק ה) ב"א כו' והנה גם רש"י כו' והנה קשה לרש"י כו' דא"ש מ"ש מרדכי ברחוק ד"א דהא גם רש"י כ"כ ומה שהכריח לרש"י הוא משום דקשה לרש"י למה פריך כו' וכיון דע"כ לפי הס"ד רפרם ר"ל בריחוק ארבע אמות אף שאמר סתם מזה הוליד מרדכי דגם לפי המסקנ' י"ל כן על פי הכרח שכתב מ"א אחר זה אף שאמר רפרם סתם הא חזינן דרש"י פירש כן להמקשן ולא חשבינן לדוחק. ש"מ שבתוכו אסור מדלא אמר רבות' יותר דאפי' תוכו מותר אע"כ דוק' כנגדו ולא תוכו. מיירי בישן שאין בו צואה והיינו כתי' שדחה הש"ס מדאמר ר"י ב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה:

ור"י קאי כו' ר"ל איך יתרץ רבינ' קושית הש"ס מרב יוסף. לזה אמר דרבינ' ס"ל דר"י קאי אמתני' ר"ל דבמתני' קתני שיעור הרחקה ד"א ורב' חידש דדוק' לאחריו אבל לפניו צריך מלא עיניו וכיון דבמתני' לא הוזכר שיעור דמלא עיניו ע"ז קאי ר"י דאפי' אין בו צואה צריך הרחקה שיעור זה דהיינו ד"א ולענין שיעור ד"א שוין יש בו צואה לאין בו צואה אבל לענין לפניו ודאי יש חילוק בין יש בו צואה לאין בו צואה דביש בו צואה צריך הרחקה מלא עיניו ובאין בו צואה גם לפניו סגי בהרחק' ד"א וא"כ א"ש דברי רפרם שאמר עומד אדם נגד ב"ה די"ל ברחוק ד"א ואין זה דוחק דהא גם לדעת המקשן צ"ל כן כפירש"י כנ"ל. ומ"ש מ"א דקאי אמתני' אע"ג דבמתני' לא הזכיר דין ב"ה כ"א דין צוא' מ"מ י"ל כיון דבאמת קי"ל דב"ה יש לו דין צואה שפיר י"ל דקאי על שיעור' דהזכיר במשנה לגבי צואה. לפ"ז א"א בחדתי דתוכו מותר ע"כ צ"ל דרפרם מיירי בישן שאין בו צואה וסגי בהרחקה ד"א. ובזה א"ש מ"ש המרדכי אמר רפרם כו' ברחוק ד"א וקור' ומפ' לה בב"ה שאין בו צואה דהמרדכי פסק האיבעי' לקולא וכמ"ש מ"א אח"ז וא"כ ע"כ צ"ל כן כנ"ל אלא דלפ"ז צ"ב מאי פריך הש"ס תחלה כדמוקי לרפרם בב"ה שאין בו צואה והאר"י ב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה נימא דר"י אמתני' קאי וסגי בד"א וגם רפרם ר"ל בריחוק ד"א וכמ"ש מ"א לרבינ' לכן צ"ל כיון דהמקשן לא אסיק לחלק בחדתי בין תוכו לחוצה לו עד דמשני' ליה והיינו משום דס"ל דאין חילוק בב"ה אי יהיה לו כל דין ב"ה ולאסור אפילו בחוץ או לא יהיה לו דין בה"כ ומותר אפי' תוכו וא"כ ה"ה לענין ישן שא"ב צוא' ג"כ לא ידע לחלק דכיון דיש לו דין יש בו צואה לענין הרחקה ד"א ה"ה דיהי' לו דין יש בו צוא' לענין לפניו מלא עיניו ודברי המרדכי אליב' דרבינא מ"ש מ"א דס"ל דר"י לא בעי רק הרחקה ד"א. הם לפי המסקנא דגם לענין חדתי מחלקין בין תוכו וחוצ' לה (וד"א דין תוכו יש לו) ה"ה די"ל כן לענין ב"ה שאין בו צואה דיהיה לו דין יש בו צואה רק במקצת ולא יהיה שוה בכל דיניו ליש בו צואה ובאמת לפי המסקנא א"צ שוב לאוקמי דרפרם דוק' בחדתי ה"ה דהמ"ל דמיירי בישן ואין בו צואה ומיושב נמי הא דהש"ס לא אמר אלא כיון דאין צורך לנוד מתי' ראשון ודמיירי דוק' בחדתי כיון דאיכ' אוקימת' אחריתי בישן שאין בו צואה כנ"ל ומש"ה לא אמר אלא וכן הוא סוגיית הש"ס בכ"מ. אלא דאכתי צ"ב מי הכריח למ"א לו' דהמרדכי נקט האיבעי' לקול' דלמא נקטי' לחומר' כדעת רוב הפוסקים ואפ"ה לפי המסקנ' מוקי לרפרם בישן שא"ב צואה ובהרחקת ד"א כנ"ל ז"א חדא דהא כ' המרדכי ומפ' לה בב"ה שא"ב צוא'. והא אינו מפורש כן בש"ס ניהו די"ל דלמסקנ' יש לאוקמי רפרם בישן שא"ב צואה. אבל אינו מפורש כן בש"ס אדרב' קצת משמע להיפוך ועוד א"א דפסק האיבעי' לחומר' והיינו משום דהוי ספק תור' א"כ כ"ש כיון דאפשר לו' דגם למסקנ' נשאר תי' הש"ס דרפרם מיירי בחדתי ובישן בא"ב צואה צריך להרחיק מלא עיניו ומנ"ל להקל מספק דבא"ב צוא' סגי אפי' לפניו בד"א אע"כ דפסק האבעי' לקול' וא"כ בע"כ צ"ל דרפרם מיירי בישן שא"ב צואה כנ"ל:

והוי כאלו מפורש בש"ס דלמסקנ' מיירי רפרם בישן וא"ב צואה וא"כ לדידן דקי"ל האיבעי' לחומר' מספק א"כ ה"ה די"ל דגם למסקנ' נשאר תי' הש"ס דרפרם מיירי בחדתי. אבל ישן אפי' א"ב צואה צ"ל לפניו כמל' עיניו כמו שתי' תחלה דמהיכי תיתי נמציא קול' חדשה באין הכרח. ואכתי צ"ב לפ"ז דע"כ צ"ל דהמקשן לא אסיק אדעתי' לחלק בדיני ב"ה והוי ס"ל בכל דבר או שי"ל דין ב"ה לכל דיניו וחומרותיו או אין לו דין ב"ה כלל א"כ מאי מקשה מ"א בס"ק א' עמ"ש מ"א וז"ל וא"ל דאם י"ל מחיצות אסור לקרות בתוכו אפי' מחדש. א"כ מאי פריך בגמ' דלמ' ר"ח מיירי כו' ורבינ' כו'. הא המקשן הוי ס"ל דאי תוכו אסור גם בחוץ אסור וא"כ ניהו דר"ח מיירי בלא מחיצות מ"מ ראוי לאסור כמל' עיניו כדין ב"ה ישן דהא המקשן הוי ס"ל דאין לחלק בדיני ב"ה כנ"ל ז"א דכאן כ' מ"א סבר' דנפשי' לפ' דברי מרדכי כפי מה שנ"ל דלא כהרב"י אבל בס"ק א' הקשה מ"א לדחות הרב"י שם דס"ל דמחיצות ב"ה הוי ההפסקה והרב"י ע"כ ס"ל דגם המקשן אסיק לחלק וכמו שדחה מ"א בסס"ק א' ראיית הרב"י מקושית הש"ס מרב' לרפרם ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.