מחצית השקל/אורח חיים/ע

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:28, 20 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png ע

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) נשים כו' ג"כ מברכות ק"ש. ר"ל ניהו דברכת ק"ש אין להם שייכות לק"ש וכמ"ש מ"א לעיל סי' נ"ח ס"ק ז'. ובסי' סמ"ך וכ"כ הרב"י בסי' מ"ו בשם תשו' רשב"א והבי' ראיה מדלא מברכים אקב"ו לקרות את שמע. והביאו גם בסי' סמ"ך בב"י. וא"כ ס"ד ניהו דפטורי' מק"ש מ"מ בברכותיה חייבי' קמ"ל דמה"ט דפטורים מק"ש דהוי מ"ע שהז"ג מה"ט גופי' פטורים מברכותי' דגם הברכות הוי מ"ע שהז"ג דהיינו עד ד' שעות כמ"ש ס"ס נ"ח:

וכ"מ ממ"ש תר"י: הוצרך לראיה דלא תימ' כיון דברכות דרבנן הן ובמלת' דרבנן לא שייך לו' מ"ע שהז"ג וכאשר באמת הוא דעת רש"י וכמ"ש לקמן:

ואעפ"י שהתפלה כו' קאי על הא דתנן דף ד' דנשים חייבות בתפלה:

דיינינן לי' א"נ מפני שהיא רחמים כצ"ל: ור"ל כיון שהיא בקשת צרכיו גם אשה ראוי שתבקש מאתו ית' דאטו נשי לא בעי חיי ושאר צרכי'. וא"כ נשמע מזה דס"ל לתר"י דגם בדרבנן בדבר שהז"ג נשים פטורות דל"ל דס"ל דתפלה מ"ע דאוריי' וכדלק' סי' ק"ו סעיף ב' דהא המצות עשה מן התורה להתפלל לאו זמן גרמ' היא כמש"ל סי' ק"ו אלא ע"כ קושייתו על תפלה דרבנן שיש לה זמן קבוע מדרבנן וא"כ שפיר הוכיח מ"א. וכ"ה בגמ' דף כ' ע"ב לפי גרסתנו דפריך אהא דתנן דנשים חייבות בתפל' פשיט' ומשני ס"ד הואיל וכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל דרחמי נינהו (וע"כ תר"י לא היה כן בגרסתם) כ"ה גרסת התו' וכתבו התו' וז"ל ורש"י לא גריס לה שהרי תפל' דרבנן היא ומאי מ"ע שייכ' בה ומ"מ י"ל דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מה"ט דמ"ע שהז"ג היא כו' עכ"ל:

גם מברכת הלבנה כו' והבי' בסי' תכ"ו בשם של"ה אע"ג דבשאר מצות עשה שהזמן גרמ' נשים רשאות להחמיר על עצמן לקיימם ולברך עליהם וכדלעיל סי' י"ז אבל ברכת הלבנה אין רשאים לברך וע"ש הטעם:

ויציב דזכירות יצ"מ כצ"ל.

סי' ס"ז. ואין לו זמן קבוע:

וא"כ צריכי לסמוך כו' ר"ל אע"ג שכ' מ"א ר"ס ק"ו וז"ל ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום שאומרי' מיד בבקר כו' איזה בקשה כו' ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר עכ"ל מ"מ אם מתפללים כיון שצ"ל אמת ויציב צריכים לסמוך גאולה לתפלה:

(ב) (ס"ק ב) ג' ימים כו' ואם נכנס לחופ'. ר"ל ביום ד' שחרית ד' ימים דחכמים פטרוהו מזמן החופה עד מוצ"ש ותנן בתולה נישאת ליום רביעי ומן הסתם החופ' ביום ד' ערבית א"כ עד מ"ש הן ג' ימים וג' לילות וממיל' אם נכנס לחופה ביום ד' קוד' שקר' ק"ש שחרית גם מק"ש של שחרית של יום ד' פטור:

דמיחזי כיוהר' דכ"ע לא מצי לכווני בזמן הנישואין והו' מראה שיכול לכוין:

דלכ"ע הל' כרשב"ג וכדפסק רבב"ח משמיה דר' יוחנן במס' גיטין דף ע"ה ע"א וביתר מקומות בש"ס ומחלוקת הרא"ש ורי"ף ורמב"ם תלי' בשני תירוצי הש"ס והוא בברכות ד' י"ז ע"ב מסיק הש"ס אהא דתנן התם חתן אם רוצה לקרות ק"ש קור' רשב"ג או' לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ופריך למימר' דרשב"ג חייש ליזהר' ורבנן לא חיישי והא איפכ' שמעינן להו דתנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים ובכ"מ תלמידי חכמים בטילים. רשב"ג או' לעולם יעשה כ"א את עצמו ת"ח אר"י מוחלפת השיטה (והיינו האי דק"ש דרשב"ג ס"ל דרשאי לקרות וחכ"א לא כל הרוצה ליטול כו') ורב שישא ברי' דר"א אמר לעולם לא תחליף דרבנן אדרבנן ל"ק ק"ש כו' רשב"ג אדרשב"ג לא קשיא ק"ש בכוונה תליא מילת'. ואנן סהדי דלא מצי לכוין לכן אי קור' הוי יוהר'. אבל ת"ב הרואה או' מלאכה הוא דל"ל וכמה בטלנים איכ' עכל"ה. א"כ הרא"ש פסק כתי' ר"ש ברי' דר"א דאמר לעולם לא תחליף. וא"ל לרשב"ג לא כל הרוצה כו' ולכן פסק הרא"ש כוותיה דאינו רשאי לקרות. אבל הרי"ף ורמב"ם פסקו כתי' ר"י דמוחלפת השיטה. וס"ל לרשב"ג דרשאי לקרות ול"ח ליוהר' ולכן פסקו גם הם דרשאי לקרות כרשב"ג:

צ"ע דבח"מ רס"י קס"ג דתנן בפ"ק דב"ב כופין בני העיר זא"ז לבנות לעיר חומה דלתים ובריח רשב"ג אומר דוק' בעיר הסמוכה לספר כיון שהיא עומדת על גבול המדינה צריכה שמירה יתירה מפני האויבים וק"ל שם ר"ס קס"ג דבכ"ע כופים אפי' אינה סמוכה לספר והיינו כת"ק:

ועבתי"ט כו' דהקשה מהכ' גופיה דליכ' למימר דהרמב"ם פסק כתי' דמוחלפת השיטה. דרשב"ג לא חייש ליוהר' דא"כ כ"ש דה"ל לרמב"ם לפסוק כרשב"ג גבי ט"ב דכ"א יעשה א"ע ת"ח והרי הרמב"ם בה' תענית לא הבי' כ"א שבכ"מ ת"ח בטלים ולא העתיק שכ"א יעשה א"ע ת"ח. א"ו דהרמב"ם ל"ל האי כלל' ולא קי"ל כרשב"ג אלא היכי דמסתבר טעמי' מדאמרי' בכתובות דף ע"ז על האי כלל'. אמוראי נינהו אליביה דר"י וכ"כ להדי' הרי"ף ס"פ גט פשוט וא"כ גם הרי"ף ורמב"ם י"ל דס"ל כר"ש בריה דר"א ואפ"ה לא פסקו כרשב"ג משום שלא מסתבר להו טעמיה בזה. וכ"כ הש"ך בח"מ סי' קע"א סק"ט:

ובב"י ח"מ סי' רל"א. דאייתי דת"ק ס"ל סיטון מקנח מדותיו א' לשלשים יום משום שמוכר ומודד תדיר והרבה מתדבק במדותיו ועי"ז תקטן מדתו וצריכים קנוח אבל בעל הבית שאינו מודד רק לפרקים ואינו מתדבק הרבה ולכן די שיקנח א' לי"ב חודש ורשב"ג או' חילוף הדברים דסיטון כיון דמודד תדיר אינו מתייבש מה שנדבק בו ולכן די בקנוח א' ליב"ח אבל בעל הבית שאינו מודד רק לפרקי' ועי"ז מתייבש הנדבק ע"י מדידה ולכן צריך קנוח א' לשלשים יום ופסק הרמב"ם כת"ק והקשה הרב"י הלא קי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' ותי' הרב"י גופי' דלא קי"ל כרשב"ג אלא היכי דמסתבר טעמיה:

(ג) (ס"ק ג) קור' ומתפלל. וכ' בתשו' רמ"א סי' קל"ב הטעם דק"ש ותפלה שוין ואם חייב בק"ש חייב גם בתפלה:

(ד) (ס"ק ד) בצרכי כו' ומיהו השת' נמי אם עוסקי' עמהם ור"ל לש"ש ואם צריכים להשלים התפלה בתפלה הסמוכה ע"ל ר"ס ק"ח בט"ז:

(ה) (ס"ק ה) לא יפסיק כו' ובשכמל"ו דבשכמל"ו יש בו קבלת מ"ש כמו בפסוק א'. וע"ל סי' ס"א ס"ק י"א מ"ש בשם הלבוש ומה"ט כ' גם הלבוש כאן בסעי' א' שכ' ונכון ללמדם שיקבלו עליהם עול מ"ש ויקראו לפחות פסוק א'. שגם בשכמל"ו ילמדם לו'. כקור' בתורה רק לא יאמר ברכת ק"ש והם דברי מגדל עוז פ"ד מהל' ק"ש על מה שכ' הרמב"ם כ"מ שהוא פטור מק"ש אם רצה להחמיר קור'. אבל אם היה זה הפטו' מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו והשיגו הראב"ד וז"ל ומה בכך יקר' ויהיה כקור' בתורה ולא יהי' כפורק ש"ש מעליו כו' עכ"ל וע"ז כ' המ"ע דלזה גם הרמב"ם מודה רק שלא יאמר ברכת ק"ש. ובב"י בשם הרמב"ם. ר"ל דלמד מדברי הטור דס"ל דאפי' בזמן הזה שגם שאר בני אדם אין מכוונים. מ"מ אם אותו הפטור הוא מבוהל ותמה ואינו יכול לכוין דעתו כשאר בני אדם אינו רשאי לקרו' עכ"ל:

(ו) (ס"ק ו) היה כו' צ"ל דמיירי כו' דבשבת דף ט' ע"ב תנן לא ישב אדם לפני הספר כו' ולא לאכול סמוך למנחה (והיינו חצי שעה קודם זמן מנחה) ואם התחילו אין מפסיקים. ובמס' סוכה ד' ל"ח תנן מי שהיה בא בדרך ואין בידו לולב כשיבא לביתו נוטלו על שלחנו. ורמי הש"ס הני ב' משניות אהדדי דבשבת תנן דאין מפסיקים ובסוכה תנן דמפסיקים אר"ס במס' שבת מיירי דאיכ' שהות אחר האכיל' להתפלל לכן א"צ להפסיק ובסוכה מיירי דליכא שהות אמר רב' מאי קושי' דלמ' הא דאוריי' הא דרבנן ובדאו' אפי' איכ' שהות צריך להפסיק ומסיק דגם בלולב מיירי בי"ט שני דרבנן ודייק' נמי כו' ולכן איצטריך לשנוי הא דאיכ' שהות כו' העולה מזה דבדאוריי' אפי' איכ' שהות צריך להפסיק ודוק' בדרבנן איכ' לחלק בין איכ' שהות לליכ'. ולכן השיג הראב"ד על הרמב"ם שכ' גומר ואח"כ קור' דהא ק"ש דאוריית'. ותי' הרב"י בתירוצ' בתרא (והוא נראה להאחרונים עיקר) דהרמב"ם מיירי בהתחיל בהיתר וס"ל כהר"ן דבהתחיל בהיתר אפי' בדאוריית' אינו פוסק אי איכ' שהות (ומ"ש ואם היה מתייר' כו' ה"ז משובח ע"ש מהיכן למד זה) וכ' דהכי דייק ל' הרמב"ם שכ' היה עוסק בת"ת והגיע זמן ק"ש כו' היה עוסק באכילה כו' עכת"ד הרב"י ולהמ"א לא נרא' האי תירוצ' דלק' סי' רצ"ה קי"ל בהתחיל בהיתר אפי' בדאוריי' אצ"ל אי איכ' שהות ולא מצינו שום חולק על דין זה ומה"ת נימא דהראב"ד יחלוק ע"ז (גם הרב"י ה"ל להבי' לקמן סי' רל"ה דעת הראב"ד. אלא מיירי שהתחיל באיסור ע"כ אין הכוונה שהתחיל באיסור ממש והיינו שהגיע כבר זמן ק"ש:

חדא דאין ל' הרמב"ם משמע כן כמ"ש הרב"י מדכתיב הגיע זמן ק"ש כו' כנ"ל ועוד איך כ' ע"ז מ"א כיון שדבר שא"א להתחיל סמוך לשחרית כו' הא מיירי שכבר הגיע הזמן ולא בסמוך. ועוד הא מ"א ר"ל דעת הטור סי' פ"ט שכ' לדעת הרמב"ם וכמ"ש אח"ז והטור כ' וז"ל ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר כ' הרמב"ם שא"צ להפסיק עכ"ל וה"ל למימר רבות' טפי אפי' התחיל אחר ע"ה א"ו צ"ל כוונת מ"א כמ"ש הרב"י דהרמב"ם מיירי בהתחיל בהיתר אבל לא כפי מה שעלה על דעת הרב"י שהתחיל קודם לחצי שעה הסמוך לע"ה בענין שיהא היתר גמור דבזה לא הוי חולק הראב"ד כמ"ש לעיל. אלא מיירי שהתחיל תוך חצי שעה שסמוך לע"ה. ולהראב"ד אסור להתחיל אז כמו סמוך למנחה וא"כ הוי התחיל באיסור ולכן השיגו דאפי' בדאיכ' שהות בדאוריית' צריך להפסיק אבל הרמב"ם אזיל לטעמיה דס"ל דבשחרית מותר להתחיל חצי שעה סמוך לע"ה כיון דבאותה חצי שעה סמוך למנחה אינו אסור אלא משום גזרה אטו הגיע זמן ובשחרית דלא שכיח לא גזרו וכמ"ש לקמן סי' פ"ט סעי' ז' מותר להסתפר ולכנס למרחץ סמוך לשחרית שלא גזרו כו' עכ"ל אע"ג דבסי' פ"ט לא הזכיר כ"א מרחץ ותספור' ושביק ולא הזכיר אכילה היינו דאזיל לטעמיה דס"ל לענין אכילה שחרית חמיר ממנחה כמבואר שם סעיף ה' דבשחרית איכא איסור' משום לא תאכלו על הדם אבל מדברי הרמב"ם נראה דהשוה אכילה למלאכה שכתב בפ"ו מהל' תפלה דין ד' וז"ל אסור לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה ע"ה עד שיתפלל תפלת שחרית הרי דלא אסר אלא מזמן שעלה ע"ה ולא סמוך לו אבל במנח' כ' אח"ז וז"ל אבל אינו סועד סמוך למנחה וע"ש בכ"מ (אף שגם הרמב"ם בפ"ו מתפלה דין ו' כ' כל' זה מותר להסתפר ולכנוס למרחץ סמוך לשחרית משום דבאכיל' סמך עצמו על מ"ש שם בדין ד' שהתיר כנ"ל) וא"כ כיון דלהרמב"ם בשחרית מותר להתחיל סמוך לע"ה ה"ל התחיל בהיתר לכן פסק דא"צ להפסיק כשיעור הזמן כדעת הר"ן ומה שקראו מ"א התחיל באיסור שכ' ב' פעמים דהרמב"ם מיירי בהתחיל באיסור ר"ל להראב"ד וגם לפי מאי דפסק הרב"י דגם בשחרית אסור האכילה סמוך לע"ה מקרי התחיל באיסור ובזה בא הכל על נכון:

דאף לתפלה א"צ להפסיק. היינו בהתחיל סמוך לע"ה דהיינו התחיל בהיתר לדעת הרמב"ם:

ולכן כ' הטור כו' העתקתיו לעיל וז"ל אם התחיל לאכול קודם ע"ה כתב הרמב"ם שא"צ להפסיק ושט"ס הוא כי לא נמצ' כן בכל הספרים. ואפשר ס"ל דבשחר כיון דאיכ' משום לא תאכלו על הדם צריך להפסיק וכדעת הרא"ש בשם ר"י אלא שרשב"א ס"ל דבשחר א"צ להפסיק אבל לפ"ד מ"א מוכח כן מהרמב"ם דס"ל כהרשב"א אע"ג דלא כתבו הרמב"ם בפי' מה בכך:

ואע"ג דבלולב כו' כמ"ש סי' תרנ"ב סעיף ב' בהג"ה שכ' רמ"א וז"ל ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן כו' א"צ להפסיק בדאיכ' שהות משמע דתוך חצי שעה צריך להפסיק:

והב"ח כו' ול"פ וכן יש להורות ר"ל ניהו דלא מסתבר למ"א תי' הב"ח דהראב"ד לא הבין כוונ' הרמב"ם והוי ס"ד דמיירי בהתחיל באיסור דהא ל' הרמב"ם שכ' והגיע זמן ק"ש משמע דמיירי בהתחיל בהיתר כמ"ש הרב"י אע"כ הפי' ברמב"ם וראב"ד הוא כמ"ש מ"א אבל מ"מ לדינא הסכים מ"א להב"ח:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.