מחצית השקל/אורח חיים/סז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים סז

(א) ס"ק א ומברך כו' אם לא מפני ביטול תורה. ר"ל דמצינו לר' יהודה הנשיא בברכות דף י"ג ע"ב כשלמד עם תלמדיו והגיע זמן ק"ש לא אמר אלא פסוק א' לבד. ולבר קפרא כשעבר זמן ק"ש קודם שסיים תלמודו עם תלמידיו ל הי' מפסיק תלמודו ולא קרא ק"ש וסמך על פסוק א' שקרא היינו משום תלמוד תורה דרבים ע"ש ברא"ש:

ע' בטור י"ד סי' כ"ח. שכ' דכוי שהוא ספק חיה שצריך לכסות דמו מספק' כיון שהוא ספק תורה. והביא בשם בעל העיטו' לברך אבל הרא"ש חלק עליו וכ' שלא לברך וע"ש בב"י ושאני הכא דהתקנה כך היתה:

ומיהו בסי' ס"ד סעיף ג' משמע כו' שכתב אם יודע שסיים פרשה א' ואינו יודע אם פרשה ראשונה או פרשה שניה יתחיל והיה אם שמוע אע"ג דודאי קרא פסוק ראשון דהא עכ"פ ודאי קרא פ' ראשונה ואפ"ה צריך לקרות מספק גם פרשת והיה אם שמוע כו' צ"ל לכ"ע אפי' לדעת הל"ח וגם אפי למ"ד בגמרא דק"ש דרבנן מ"מ הזכרת יציאת מצרים ודאי דאורייתא:

וע' בברכות דף י"ד לענין יצ"מ ודף כ' ע"ב בתוס' כו' משמע כו' דאיכא בהו תרתי קבלת מצות ויציאת מצרים ר"ל אהא דתנן בעל קרי (שהי' אז בזמן הש"ס אסור בק"ש ותפלה) מהרהר בלבו ק"ש ואינו מברך לפני ק"ש ולאחריה אפי' ע"י הרהור וכתבו התוס' דלמ"ד ק"ש דאורייתא אתי שפי' דדוקא בק"ש הותר לו ההרהור שהוא דאורייתא משא"כ ברכות שהן דרבנן אבל למ"ד ק"ש דרבנן קשה וכתבו דה"ט כיון דהזכרת יצ"מ ודאי דאורייתא א"כ דעדיין גם א"ו לא אמר ולא הזכיר עדיין י"מ א"כ ק"ש דאורייתא משום הזכרת יצ"מ שבפ' ציצית ושוב גם הברכה אמת ויציב דרבנן משום דכבר סגי בהרהור שהרהר ק"ש עם פ ציצית וכ' וז"ל וא"ל לתקן דלימא אמת ויציב ולא ק"ש (ר"ל שיהא הברירה בידו או להרהר ק"ש ולא אמת ויציב או להרהר א"ו ולא ק"ש ובמשנה משמע דדוקא בק"ש הותר הרהור ולא באמת ויציב) דהא עדיף דלימא ק"ש דאית ביה נמי מלכות שמים עכ"ל וס"ל למ"א דה"ה פ' ציצית דאית ביה עול מצות עדיף מאמת ויציב אע"ג דליכא מלכות שמים כ"ה בפ' ציצית אכן צ"ב דהלא דברי התוס' הם דברי הש"ס ערוך דף כ"א דאר"י ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב חוזר ואומר משום דס"ל ק"ש דרבנן ואמת ויציב משום הזכרת יצ"מ דאורייתא ופריך אי אמת ויציב דאורייתא קשיא מתני' דבעל קרי הנ"ל למה אינו מברך אחר ק"ש ברכת א"ו ע"י הרהור ומשני הא כבר הזכיר י"מ בהרהור ק"ש. ופריך נימא אמת ויציב ע"י הרהור ולא נימא ק"ש ומשני ק"ש עדיפא דאית ביה תרתי עכ"ל הגמ' הרי דדברי התוס' הם דברי הש"ס ואין בדבריהם תוס' אלא דכן דרך רש"י ותוס' לפרש במשנה דברי הש"ס המוזכרים אח"ז אבל מ"א לא ידעתי מאי הוצרך לראיה מדברי התוס' וה"ל להביא דברי הש"ס ואולי י"ל דדברי הש"ס דסתם ומשני ק"ש עדיפא דא"ב תרתי היה אפשר לרחוק ר"ל תרתי מלבד יצ"מ דהיינו מלכו' שמים ועול מצות וא"כ בפ' ציצית גרידה דלית בה יתרון כ"א חדא דהיינו עול מצות והי' אפשר לדחוק דאין בו עדיפות כ"כ על אמת ויציב משא"כ התוס' שלא הזכירו דק"ש עדיף מאמת ויציב רק דא"ב מלכות שמים ולא הזכירו עול מצות משמע דבחדא סגי שיהא בו עדיפות על אמת ויציב וא"כ ה"ה פ' ציצית דאית ביה חדא עול מצות עדיף מאמת ויציב כיון דהראי' מפורשת יותר בתוס' הביא מ"א דברי התוס':

אבל בדף כ"א בד"ה כו' כצ"ל. שהקשו התוס' אהא דאר"י הנ"ל ספק אמר א"ו חוזר ואומר א"ו ע"כ מיירי שנסתפ' גם אם אמר ק"ש דאי ברור לו שאמר ק"ש א"כ כבר הזכיר יצ"מ וא"כ למה צריך לחזור ולומר אמת ויציב משום דהוי ספק דאורייתא. הא השתא לא הוי ספ' דאורייתא דהא כבר הזכיר יצ"מ בק"ש. וכיון שגם ק"ש מסתפק אי אמר' א"כ למה אמר שיאמר אמת ויציב טפי ה"ל לומר שיקרא ק"ש דאית ביה תרתי. ותי' התוס' דהא איכא שני ספיקות חדא שמא לא אמר לא ק"ש ולא אמת ויציב. שנית שמא לא אמר אלא אחד מהן. ובז' ליכ' להסתפ' שמא אמר אמת ויציב ולא ק"ש דמסתמא התפלל כדרך המתפללים תחלה ק"ש ואחר זה אמת ויציב אלא איפכא איכא לספוקי שמא קרא ק"ש ולא אמר אמת ויציב וא"כ עדיף טפי לו' אמת ויציב ולא ק"ש דאם אומר אמת ויציב ניהו דאם לא קרא ק"ש וגם לא אמר א"ו לא תיקן הכל במה שאומר עכשיו א"ו מ"מ שמא אמר וקרא ק"ש וכשיאמר עתה א"ו תיקן הכל שקרא ק"ש וגם אמת ויציב משא"כ אי יקרא ק"ש דבשום צד לא תיקן הכל דאי לא קרא ק"ש וגם לא אמר א"ו כשיקרא עתה ק"ש עדיין לא אמר א"ו ואי קרא ק"ש ולא אמר א"ו א"כ כשעתה שוב יקרא ק"ש לא תיקן כלל עכת"ד. ולפ"ז ה"ה היכי דנסתפק אי אמר א"ו וגם אי קרא פ' ציצית דג"כ ליכא להסתפק שאמר א"ו ולא אמר פ' ציצית אלא שמא לא אמר שניהם או שמא אמר פ' ציצית ולא אמר א"ו א"כ ג"כ עדיף לומר א"ו מלומר פ' ציצית מטעם שכתבו התוספות כנ"ל:

אבל לפירוש הר"ש כו' דהתו' כתבו בשם הר"ש שתי' דמיירי שברי לו שאמר שמע והיה אם שמוע ומסתפק אי אמר פרשת ציצית וגם אי אמר א"ו. מה שאמר ספק אמר אמת ויציב נכלל בזה שגם מסופק אי אמר פ' ציצית כיון דבשניהם יש בהם הזכרת יצ"מ נכלל פ' ציצית בכלל אמת ויציב. וא"כ כשאמר ר"י בספק כהאי אומר אמת ויציב. ע"כ ר"ל שיאמר פ' ציצית וגם א"ו דשניהם נכלל במ"ש אמת ויציב כנ"ל ועוד דאל"כ מה תיקן הר"ש בתירוצו אכתי תקשי לימא פ' ציצית דאית ביה תרתי עול מצות וי"מ. א"ו דבאמת ר"ל שיאמר תרתי פ' ציצית וגם א"ו הרי לפ"ז ספיקו של מג"א מבואר להדי' בגמ' והם דברי ר"י דכה"ג שמסתפק בפ' ציצית ובא"ו צ"ל שתיהן:

שאם אמר הלכה כו' שכן היה מנהגו של ר"י הנשיא כשהי' עוסק עם תלמידיו שלא קרא רק פסוק א'. ומ"מ למד עמהם כל יום באותו זמן בשחר הלכה אח' מיציאת מצרים כדי לזכור יציאת מצרים:

ופשוט כו' בלילה כו' משנה דף י"ב ע"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.