Editing מחצית השקל/אורח חיים/סה

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) אפי' כו'''' משמע דס"ל אפי' שלא מחמת אונס כו' אפי' בברכות דק"ש כו' דאיכ' תרתי לקולא קולת רמ"א כיון דלא הוי מחמת אונס וקול' הרב ב"י כיון דהוי בברכות דק"ש ולא בתפלה אפ"ה לכתחלה אסור להפסיק. אולם דבריו צריכים מיתוק דבברכות דף כ"ב ע"א איתא ת"ר היה עומד בתפלה ומי רגלים שותתים על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל להיכן חוזר. ומסיק ר"א דכ"ע אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכתב הרי"ף מדאמר ר"י בר"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא אלמא ס"ל אפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש וה"ה בק"ש ודוק' בתפלה דחמיר' אמרינן אי שהה לגמור את כולה חוזר לראש אבל התוס' כתבו לחלק דודאי ק"ש ותפלה ותקיעה שוין דודאי היכא דהפסיק שלא מחמת אונס אפי' שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק אבל אי פסק מחמת אונס כגון שהי' מים שותתים על ברכיו דהוי גברא דחוי' שלא היה יכול להתפלל אז כה"ג אי שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ופסק הרב"י כדעת הרי"ף. ורמ"א הביא דעת התו' והרא"ש אלא שהתו' בר"ה דף ל"ד ע"ב ד"ה לדידי כו' ס"ל דהם סוגיות חלוקות ואין מחלקים בין אונס לרצון או בין ק"ש ותקיעות ותפלה. וכ' תחלה והיה נראה דקי"ל כר' יוחנן דס"ל בתקיע' וה"ה בתפל' דאפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש: וסיימו ומיהו כיון דר' אבהו פליג הוי קצת נראה לפסוק כמותו (דבשה' כדי לגמור כולה חוזר לראש) דהוא בתראה כו' ואח"ז כתבו וקשה הדבר מאוד שהצבור ממתינים כו' וא"כ צ"ב מאי ראיה מייתי מ"א דלכתחלה אסור אפי' שלא מחמת אונס ובברכות ק"ש מדברי התוס' הא התו' דר"ה לשיטתייהו שם דלא מחלקי' בין ק"ש לתפלה ובין אונס לרצון וצ"ל דודאי אי היה ברור להתו' דר"ה דקיי"ל כר"א בשהה כדי לגמור כולה חוזר לראש שפיר כתבו קשה הדבר מאוד כו' אבל כיון דרפי מרפי' בידי התו' אדרב' תחלה כתבו דנראה דהלכה כר"י דאפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש אלא שאח"ז כ' כיון דר"א פליג הוי קצת נראה לפסוק כמותו כו' ע"ז לא יפול לו' קשה הדבר מאוד כו' אדרבה כיצד קושיא זו יש להוכיח מן המנהג דקי"ל כר"י כמ"ש תחלה דאפי' שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש אע"כ צ"ל דס"ל דאפי' קיי"ל דאינו חוזר לראש אפ"ה לכתחלה אסור. ומזה יליף מ"א לדידן דקי"ל כהרי"ף בק"ש דאינו חוזר לראש ולהתו' ורא"ש ורמ"א אי שהה שלא מחמת אונס ניהו דדיעבד אינו חוזר לראש מ"מ לכתחלה אסור:

'''מהיכי דקאי כו'''' ר"ל אפי' עומד באמצע ברכה אפ"ה משערין מראש הברכה לסופ':

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) וי"א דאם כו'''' משמע כו' דאפי' באונס לסטים כולי מדסתמו וכתבו סתם אונס:

'''ובב"י סי' ק"ד כתב דלהראב"ד כו'''' אהא דאי' התם דבתפלה פוסק משום עקרב או שור וכה"ג. וכשחוזר כ' הרב"י בשם הרשב"א שכתב לפמ"ש הרי"ף דבתפלה אי שהה כדי לגמור כול' חוזר לראש ה"ה הכא אי שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש אבל לפמ"ש הראב"ד דבתפלה נמי אינו חוזר לראש אלא בגברא דחויא כההיא דמים שותתין על ברכיו ה"נ כיון דלאו גברא דחויא הוא אינו חוזר אלא למקום שפסק כו' עכ"ל. והוי קשיא למ"א למה כ' דבסי' ק"ד לא הוי גברא דחויא הא נדחה מחמת עקרב או כדומה לכן הוה ס"ל למ"א דרשב"א וראב"ד מפרשים דוק' במים שותתין על ברכיו מקרי גברא דהוא פשע דה"ל להשתין קודם התפלה וכן אי אין המקום נקי ה"ל לבדוק וזה לא שייך בהאי דסי' ק"ד. לכן כ' דבסי' ק"ד לא הוי גברא דחויא ואינו חוזר לראש. וא"כ ה"ה אונס לסטים לא הוי אונס כיון דהוא לא פשע לא הוי גברא דחויא וזה כדעת הב"ח: אבל לפמ"ש התו' שם דגבר' דחויא היינו שאינו יכול להתפלל כשהמים שותתים ע"ב ולא משום שפשע א"כ ה"ה אונס לסטים דגם מחמת לסטים א"י להתפלל ומה לי אם המניעה מצד שתיתת מי רגלים או מצד לסטים היינו כדעת רמ"מ: אח"כ ראיתי בחידושי רשב"א (בדף כו) שמפ' (בשם הראב"ד) גברא דחויא כו' וא"כ ס"ל כפי' התו' בגברא דחויא אפי' לא פשע מקרי גברא דחויא ואפ"ה כת' בשם הראב"ד דבעקרב ושור וכה"ג לא מקרי גברא דחויא ע"כ צ"ל דס"ל נהי דלא בעי' שפשע מ"מ לא מקרי גבר' דחויא אלא כשהאונס בא מחמת הקור' כהאי דשתית' מי רגלים. משא"כ האי דעקרב דאין האונס בא מחמת הקורא לא מקרי גברא דחוי' וא"כ אפי' לשיטת התו' דס"ל אפי' לא פשע מקרי גברא דחוי' מ"מ יש לו' דמודים לרשב"א וב"ח דלסטים לא מקרי גברא דחויא כיון דאין האונס מחמת הקורא וא"כ א"צ לחזור לראש. וא"כ אין לרמ"מ מהפוסקים הראשונים מי דס"ל להדיא כוותי' כיון די"ל דגם התו' ס"ל כהב"ח לכן נסתפק מ"א למעש' ועי"ז כ' ונ"ל דבתפל' כו':

{{עוגןמ|ג}} (ס"ק ג) שקורין כו' כגון תהלה לדוד וה"ה עלינו לשבח:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}