עריכת הדף "
מזרחי/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יט == '''את חקותי תשמורו ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים חוקים אלו גזרת מלך שאין טעם לדבר. ''' הרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא הזכירו רז"ל שיהיה הטעם נעלם ושיהיו יצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם אלא בלבישת שעטנז לא בכלאי הבהמה. עי' לא אמרו רז"ל שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהן אלא בלבישת שעטנז שאין שום טעם לאיסור ערוב הצמר עם הפשתים אבל הרבעת כלאי הבהמה שיש בו טעם לאסור מפני שהמרביע עם בהמות מין עם מין היא מכחיש במעשה בראשית שכל מעשה בראשית הם כדי שיולידו ויעשו דמותם ויהיו המינין קיימים לעולם ואלו הנולדים מהרכבת מין עם מין לא יולידו ויבטלו המינים היפך כוונת הבורא ית' לא יפול בו שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליו. ונ"ל שאין מזה טענה כלל מפני שזה הטעם אינו נופל אלא בערוב מיני הרבעת כלאי בהמה אבל לא בשאר העירובין לא בערוב המינים בזריעתן ולא בערוב המינים בחרישתן ולא בערוב המינים בלבישתן וטעם אסור הערוב צריך שיהיה שוה בכולם ומה שאמר ערוב המינים בזריעתם ישתנו בטבעם גם בצורתם ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינים הם דברים שהחוש יכחישם כי כל האומות זורעין אותם יחד והנולדים מהם חוזרין וזורעים אותם והצומחים מהם הם דוגמתם גם מה שאמר בערוב שני מינים בחרישתן שטעם איסורו הוא מפני שהוא סבה לבא לידי הרבעת ב' מינים יותר נכון הוא לומר שהתורה לא חלקה בין ערוב לערוב כי כן משפט התורה תמיד שלא תחלוק בגזרותיה וכיון שכן אין תשובה גדולה מזאת לומר שמפני שבערוב הרכבת מיני הבהמה יבטלו המינים גזרה התורה שלא יערבו מין עם מין בין בהרבעתן בין בזריעתן בין בלבישתן בין בחרישת' ולמה לא יאמרו רז"ל על ערוב ב' מינים בלבישה שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהן אבל זאת ראיה שאין הטעם שנתן הוא בעירוב המינים בהרבעתן טעם נכון ומקובל עד שנשוב בערוב המינים בלבישתן שכיון שאסר לערב מין עם מין בהרבעה לסבה הנזכרת אסר גם כן כל מיני הערוב בכלל כמשפט הכתוב בכל מקום שאינו מחלק בגזרותיו ועוד אחר שאין טעם מרוב המינים שוה בכולן למה חברם הכתוב ואמר את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שנראה מזה שטעמם א' אבל זאת ראיה גדולה שאסור ערוב השני מינים בין בהרבעה בין בזריעה בין בלבישה טעמם אחד בהכרח והוא נעלם מעיני כל חי ויצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם ומה שאמרו זה רז"ל בלבישת שעטנז ה"ה בשאר הערובים והנה הרמב"ן ז"ל עצמו כתב אחר זה וטעם כלאי הבגדים להרחיק התערובות במינים ואסר הרגילין לעשות מהם בגד: '''ובגד כלאים שעטנז למה נאמר לפי שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן ת"ל בגד מנין לרבות את הלבדים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז. ''' הרמב"ם ז"ל טען ואמר ואיננו נכון בעיני שהלבדי' אין אסורן מדברי תורה אלא מד"ס שאינן אלא שוע בלבד וכך שנינו הלבדי' אסורין מפני שהן שועין ובגמרא אמרו ואימא או שוע או טוי או נוז והעלו הלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא אבל הברייתא השנוייה בת"כ אין לי אלא בגד מניין לרבות את הלבדים ת"ל שעטנז בא לרבות דברים שאינן בגד מלא תלבש שעטנז שלא הוזכר בגד והמדרש הוא עיקר שאפי' דבר שאינו בגד אסור בכלאים מ"ה כגון הקולע חוטין ועושה מהן חגורה וכיוצא בהן ובלבד שיהיה שוע טווי ונוז ותפש לו הלבדי' לאסמכת' בעלמא שהן אסורין מדבריהם ואינם בגד עכ"ד. ואני שמעתי ולא אבין כי רש"י ז"ל לא פירש בבריתא הזאת כלום רק הביאה בצורתה בלתי תוספת ומגרעת ובלתי שום שנוי ומה שיפרש הרמב"ן ז"ל יפרש גם הוא ועוד אדמקשה ממה שאין הלבדי' מן התורה אלא מד"ס הוה ליה לאקשויי מפי מגוף הברייתא עצמה דקתני מניין לרבות את הלבדים ת"ל שעטנז שוע טווי ונוז ומשמע שהלבדים הם שוע טווי ונוז ואין הדבר כן שהרי הלבדים אינן אלא שועין אבל לא טווי ולא נוז וכן מה שפירש ואמר אבל הברייתא השנויה בת"כ אין לי אלא בגד מנין לרבות את הלבדים תלמוד לומר שעטנז בא לרבות דברים שאינם בגד מלא תלבש שעטנז שלא הוזכר בו בגד לומר לך שאפילו דבר שאינו בגד אסור בכלאי' מן התורה כגון הקולע חוטין ועושה מהן חגורה וכיוצא בהן ובלבד שיהא שוע טווי ונוז אין לשון הברייתא סובל זה שאם כן ת"ל לא תלבש שעטנז מיבעי ליה שפירושו מדקאמר סתם לא תלבש שעטנז ולא הוזכר בו בגד למדנו שאע"פ שאינו בגד כיון שהוא שוע טווי ונוז כגון הקולע חוטין ועושה מהם חגורה אסורין משום כלאים אבל מהלשון של תלמוד לומר שעטנז דבר שהוא טווי ונוז דקאמר משמע שממלת שעטנז הוא דקא דייק ולא מדלא הוזכר שם בגד כמו שפי' הוא וכן מה שאמר ותפש לו הלבדי' לאסמכתא בעלמא שהן אסורין מדבריהם ואינן בגד הוא דבר שאין לו מובן כלל מפני שאם כיון תנא דבריתא בלשונו שאמר מניין לרבות את הלבדים לומר מנין לרבות דברי' שאינן בגד שגם הם אסורין מן התורה לא היה לו לתפוש בלשונו לבדים מאחר שאינן אלא מן התורה גם לא יפיל עליהם לשון ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז מאחר שאינן אלא שוע אבל יותר טוב היה לו לומר שתפש הלבדים במקום דברים שאינן בגד מפני שהלבדים אינן בגד ולא מפני שהן לבדים שהלבדים כיון שאינן אלא שוע בלבד אינן אסורין מן התורה וכל זה לפי דעתו אבל היותר נכון לומר שהבריתא הזאה סוברת שפירוש שעטנז או שוע או טווי או נוז כרב אשי בפרק האשה במסכת נדה דאותיב למר זוטרא דקאמר שוע וטיוי ונוז שלשתן יחד ואימא או שוע או טווי או נוז והלבדים הן אסורין מן התורה מכיון שהן שועין וה"ק מנין לרבות את הלבדים שיהיו אסורין מן התורה משום כלאים ת"ל שעטנז או שוע או טווי או נוז ואף על פי שזאת הבריתא אינה אליבא דהלכתא שהרי העלו בגמרא בפ' האשה דהלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא דאלמא כולהו בעינן מכל מקו' רש"י ז"ל הביא הברייתא הזאת בפירושו מפני שלא מצא ברייתא אחרת לפרש למה בא המקרא הזה והלא כבר נאמר לא תלבש שעטנז אלא זו ורבינו הלל זצ"ל הקשה על הברייתא הזאת מההיא דנדה דגרסינן התם דמדאורייתא לא מחייב משום כלאים אלא עד שיהא שוע טווי ונוז מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא ואלו הברייתא הזאת אסרה הלבדים אע"ג דליתנהו אלא שוע בלבד והניח הקושיא בתיקו ונראה שגם הוא סובר שהבריתא הזאת אסרת הלבדים מ"ה שסוברת שפי' שעטנז או שוע או טווי או נוז ולפיכך הקשה מההיא דמר זוטר' דהלכתא כותיה ולא כרב אשי דאמר או שוע או טווי או נוז והנה הסמ"ג גם כן לא הביא הברייתא הזאת בספרו אלא ההיא דמר זוטרא בלבד שאמר כולהו בעינן שוע וטווי ונוז ונראה שהוא סובר שהברייתא הזאת חולקת עם ההיא דמר זוטרא לפיכך לא הביאה ואילו היה פירושה כמו שפירש אותה הרמב"ן ז"ל היה לו להביאה לפרש אותה שלא תראה כחולקת על מר זוטרא דהלכתא כותיה: '''ואומר אני נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה. ''' הרמב"ן ז"ל סובר שפי' הרב פה במלת נוז הוא כפירושו שפירש בגמרא נוז ארוג שכן כתב בהדיא וכפירוש הזה כתב עוד בפירושיו בגמרא ולפיכך טען עליו ואמר כבר השיבו עליו בגמרא שאין פירושו עולה והטענות שטענו עליו שם בגמרא הן ארבע טענות האחת אם פי' שוע טווי ונוז הוא שיהיו הצמר עם הפשתים שועים יחד וטווים יחד וארוגי' יחד כדפרש"י א"כ כלאים בציצית היכי משכת' להו אדאצטריך קרא למישרי ולא חוטי התכלת חלוקים במסרק וטווים לבדם שהרי צריך שיהיו החוטין של תכלת צמר לבדו בלא פשתן וגם אין הציצית ארוג עם הטלית השנית מההיא דנדה פר' האשה גבי האי מאן דאית ביה חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא כו' פריך רב אשי על מר זוטרא ואימא או שוע או טווי או נוז ולפירו' הקונט' בלא נוז א"א שיהא כלאים כי מפני שהאריגה המכוון ממנה הוא חבור הצמר עם הפשתים וכאילו כתוב לא תלבש לא שוע פשתים ולא טווי ולא חבורם יחד שפירושו לא שוע לבדו בלתי חבור הצמר עם הפשתי' ולא טווי לבדו בלתי חבור הצמר עם הפשתי' ולא חבור הצמר עם הפשתים יחד ולא יתכן כי למה יאסר השוע בלתי חבור הצמר עם הפשתים או הטווי בלתי חבור הצמר עם הפשתי הג' כי למה לי קרא דנוז לאריגה מיחדיו נפקא דדרשינ' מינה שתי תכיפו' הוי חבור וכל שכן ארוג הרביעית והיא מה שהביא הרמב"ן בספרו היא ממה שאמרו בפרק התכלת קשר העליון דאוריתא דאי ס"ד לאו דאוריתא כלאים דשרא רחמנא בציצית מנא לן הא קי"ל התוכף תכיפה אחת אינו חבור משמע שאם הוא דאוריתא הוי כלאים אף על פי שאינו ארוג אבל אם נפרש דברי הרב שכתב שהוא מדבר על חוטי הצמר או בפשתי' הטווי שצריך שיהיו שזורים זה עם זה אין שום אחת מהטענו' נופלת עליו וכך נראה גם מדברי הסמ"ג במצות לא תלבש שעטנז שכתב תחלה ופי' רש"י בפ"ק דיבמות שמן התורה אינו חייב משום כלאים עד שיהיה הצמר והפשתים יחד מתוקנים במסרק שוע לשון חלק ומתרגמי' שעוע טווי שיהיו שניהם טווים יחד ונוז שיהיו שניהם ארוגין יחד והביא כל הקושיות שהקשו עליו ואח"כ הביא מה שפירש ר"ת ואמר ופי' ר"ת דנוז הוא משזר כדתנן נלוז ומליז ונלוז מעוקל כמו חוט משזר וכתב אחר זה וכן פרש"י בפי' החומש כמו חזיין לנאזי דאית בהו משמע דס"ל שפירושו בפירוש החומש אינו כמו שפירשו בגמרא נוז ארוג אלא משזר כפי' רבינו תם וכך נראה מלשון רש"י בעצמו שכתב שזור זה עם זה והתימה מהרמב"ן ז"ל היאך חשב שהיה מה שפירש פה כפירושו בגמרא עד שטען עליו מה שטענו עליו בפירושו בגמרא וכי יעלה על הדעת שיהיה פי' שזור זה עם זה ארוג ועוד אפילו את"ל שמה שפירש פה הוא כמו מה שפי' בגמרא עדיין יכולין אנו לפרש שאין שום אחד מהטענות שטענו עליו שם ושטען הוא עליו שום טענה מפני שיש להשיב שרש"י ז"ל סובר שהכלאים הם שני מיני' המין הא' הוא הבגד המורכב מצמר ופשתים שנארגו ונהיו גוף אחד ואינן נכרים בו ערוב הצמר עם הפשתים כל כך ומפני זה הקל הכתוב שלא יאסר משום כלאים עד שיהיו בו ג' תנאים שיהיו הצמר והפשתים שועין יחד ושיהיו אחר זה טווים יחד ושיהיו אחר זה ארוגים יחד אבל אם חסר אחד מאלה אין בו משום כלאים והמין השני הוא השני גופים שהאחד מהם של צמר לכאן והאחד של פשתן לכאן שהם נכרים ועומדין בעינם מפני שהם עומדים בעינם ונכרים בעין החמיר בם הכתוב ואסר חבורם זה עם זה בכל אופן בין בקשירה בין בתכיפה בין בקליעה ואפילו בשתי תכיפות כדדרשינן ממלת יחדיו בפ' קמא דיבמות ל"ש אם יהיו השני גופים סתם בגדים כמו בגד צמר עם בגד פשתי' ל"ש אם יהיה האחד בגד והאחר חוט כמו בגד צמר עם חוט של פשתן או בגד פשתן עם חוט של צמר ל"ש אם יהיו שניהם חוטין כמו חוט של צמר עם חוט של פשתן שכל אלה אסור לחברם זה עם זה באי זה חבור שיהיו ואינם צריכין שום תנאי מהתנאים הג' הצריכים בגוף האחד לא שוע ולא טווי לא נוז בין כל אחד לבדו בין בחבור שניהם יחד ויהיה פי' לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו שתי אזהרות כאילו אמר לא תלבש בגד שעטנז צמר ופשתים צמר ופשתים יחדיו שפירושו שבהיות הצמר והפשתים מעורבין יחד עד שיהיו שניהם בגד שהוא גוף אחד לא יאסר משום כלאים אלא אם יהיה שעטנז דהיינו שיהיו הצמר והפשתים שועים יחד וטוויי' יחד וארוגי' יחד אבל בהיות הצמר והפשתים שני גופים גוף הצמר לבדו וגוף הפשתים לבדו וחיברו שניהם יחדיו מ"מ איזה חבור שיהיה אסורין משום כלאים אע"פ שאינם שועין יחד ולא טוויים יחד ולא ארוגים יחד וכיון שכן אין שום טענה מהטענות שטענו נופלת על דברי הרב ז"ל לא מהראשונה ולא מהשנייה ולא מהשלישית מפני שהטלית הוא גוף בפני עצמו והציצית הוא גוף בפני עצמו וכיון שהם שני גופים חבורם אסור בכל אופן וכיון שהציצית מחובר עם הטלית בקשר העליון שהוא מן התורה הרי אסור משום כלאים אע"פ שאין התכלת ארוג עם הטלית ולא טוי עם הפשתים יחד שהרי התכלת צריך שיהיה צמר לבדו ואיצטרך קרא לכתוב נוז ויחדיו הנוז בהיות הצמר והפשתים גוף אחד שאז הוא מהתנאים שיהיה נוז ויחדו בהיות הצמר והפשתים שני גופים שאז הוא אסור חבורם בקשר העליון לבדו בלתי שום תנאי ואולם הטענה הד' הנה מפני שחשבו שהאריגה היא החבור כמו שכתבו בלשונם טענו עליו אם כן לדעת האומר או שוע או טווי או נוז יהיה כאילו אמר או שוע או טווי בלתי מחובר הצמר עם הפשתים או מחובר זה עם זה ואם כן איך יתכן שיאסר השוע או הטווי בלתי חבור הצמר עם הפשתים משום כלאים אבל רש"י ז"ל ישיב שאין פי' האריגה חבור אלא שהאריגה היא מין אחד ממיני החבור כי החבור הוא שלשה מינים או הצמר עם הפשתים מחוברים יחד בעת שמחליק אותן במסרק וזהו מין חבור אחד או אף על פי שלא היו יחד בעת חליקתן במסרק והם מחוברים יחד בעת טווייתם וזהו מין חבור שני אע"פ שלא היו יחד לא בעת חליקתם במסרק ולא בעת טווייתם אבל היה כל אחד סרוק לבדו וטווי לבדו והיו ארוגים יחד אותן החוטין השועין והטויין כל אחד לבדו וזהו מין חבור שלישי ויהיה לפי זה פי' או שוע או טווי או נוז שיהיה החבור של שוע או החבור של טווי או החבור של ארוג כל אחד מהם באיסור משום כלאים ולא שיהיו כל החבורים השלשה יחד ואם חסר אחד מהם אין בו משום כלאים לדעת מר זוטרא:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף