מהרש"א - חידושי אגדות/ברכות/ו/א

מהרש"א - חידושי אגדות ברכות ו א

לו הקשבת למצותי כו'. עיין פירש"י (ד"ה לוא) שהוא דחוק ובעין יעקב בשם ר"י למצותי מלשון צוות וחבורה, ויהיה פירושו לו הקשבת שהיית ממתין ומקשיב לענות אמן על כל ברכה שתשמע מחברך צוות לך בבית הכנסת יהיה שכרך כנהר שלום וגו'. ועוד י"ל דסמך בהך דרשה אקרא דלעיל מיניה דכתיב ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך וגו' דהיינו שתועיל לחברך להציל מסכנה מדריכך בדרך תלך דהיינו שהולך בבית הכנסת בדרך שהלכת ע"ז לו הקשבת למצותי זאת ויהי כנהר וגו' וק"ל:

כל חד מינן אלפא משמאליה כו'. עש"ה (תהלים צא ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו' וק"ל:

ובצפרא כו'. דבלילה כשאדם שוכב על מטתו שכיחי מזיקים טפי כמ"ש לא תירא מפחד לילה וגו' מדבר באופל וגו' כי הרוחות מתדבקין באדם ביותר בלילה בעת השינה כדאמרינן פרק הרואה (לקמן נה:) דיש חלומות בלילה בשינה על ידי שדים ומזיקין וק"ל:

במקום רנה כו'. ובפרק אין עומדין (לקמן לא.) דרשינן מהאי קרא שיקדים שיר ושבח ואחר כך ישאל אדם צרכיו ועניניו, חדא הוא דכיון דלא ישאל אדם צרכיו אלא לבתר רנה ושיר ועיקרו בבית הכנסת כפרש"י, ע"כ לא ישאל גם צרכיו אלא שם בבית הכנסת.

והיינו בסתם בני אדם להתפלל בביתו, אבל מי שיש לו מקום קבוע ללמוד תורה יש לו להתפלל שם כדאמרינן בר' אמי ור' אסי (לקמן ח.) דהוו מצלי ביני עמודי דהיינו בית המדרש שלהם וקדושתו טפי מקדושת בית הכנסת, וק"ל:

ומנין לעשרה כו' ומנין לשלשה כו'. כל הני מילי דעשרה ושלשה ושנים ואחד משנה שלימה היא בפ"ג דאבות (מ"ו) ומייתי לה מהני קראי, אלא דמייתי לה כולהו לענין עוסק בתורה. ואפשר דאילו לא נאמר קאמר התם אבל הכא בשמעתין מצריך צריכי לכל הני קראי כדקאמר וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא כו' הוצרך כל חד וחד למלתיה. מיהו הא דמוסיף התם ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט ו) ואגודתו על ארץ וגו' לא מצריך ליה הכא.

והביאור גבי עשרה המתפללין אמר אלהים נצב כביכול שהוא עומד שם עם המתפללים דאסור לישב תוך ד' אמות של המתפלל, וגבי שלשה בדין שהדיינין מצותן בישיבה קאמר נמי בקרב אלהים וגו' כמו שהם יושבין כדמסיק ג' עד דיתבי:

מאי ולחושבי שמו א"ר אשי חשב לעשות מצוה ונאנס כו'. ובסוף פ"ק דקידושין (מ.) גרסי' אפילו חשב לעשות מצוה כו', ושם (ד"ה אפילו) מפורש:

שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה כו' שנאמר בכל מקום אשר אזכיר וגו'. והכי מפרש לה לענין עוסק בתורה בכל מקום שאתן לך רשות להזכיר שמי דהיינו בדרך לימוד אבל בענין אחר אסור להזכיר שם שמים דהוה לבטלה וק"ל:

תרי מכתבן מלייהו וכו'. לפי ששנים מתוך משא ומתן שלהן בדברי תורה יבואו ברוב על האמת שניתן ליכתב מלייהו בספר זכרונות לפניו יתברך, אבל האחד אפשר שיבא לטעות בלימודו ולא ניתן ליכתב:

מנין שהקב"ה מניח תפילין כו'. כבר כתבו בזה סוד נסתר, אבל אני רואה בו קרוב לפשוטו כי מצות ענין תפילין הוא שיש לנו להיות דבקים בו יתברך והנחתן עלינו היא משרה שכינה עלינו בשמו וד' פרשיותיה שכתוב בו מוכיחין עד"ז מצות תפילין שיהיה לישראל דביקות וקדושה בה' בכל נפשם ובכל לבבם ובכל מאודם. ולעומת זה יש להקב"ה דביקות וחטיבה בישראל כמ"ש (שיה"ש ו ג) אני לדודי ודודי לי וכדמייתי שהקב"ה משתבח ומתפאר בישראל וישראל מתפארים ומשתבחים בה' דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, וע"כ נקראים התפילין פאר, והוא שהקב"ה מניח תפילין להתדבק ולהתפאר בנחלתו ישראל וכמ"ש שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו' שהוא מורה על דבקות שלו עמנו כתפילין הללו שהם על הזרוע נגד הלב. ומייתי מדכתיב נשבע ה' בימינו זו תורה כו' דהיינו שנשבע בב' מדות שהם החסד והגבורה שנשבע ה' בימינו זו תורה מימין היא מדת החסד שנאמר בתורה ותורת חסד על לשונה, ובזרוע עזו זו התפילין שביד שמאל הוא מדת הגבורה והעוז. כי מתוך הנחתן משרה האדם השכינה על עצמו נגד עמי הארץ ליראה מגבורתו יתברך ב"ה כדכתיב וראו כל עמי וגו' כי שם ה' וגו' הרי שריית השכינה. ואמר מה כתיב בהו בתפילין דמרי עלמא דהיינו פסוקים המורים על כוונה זו שיש לו יתברך דבקות וחטיבה בישראל דוגמת תפילין שאנו מניחים שמורים על שיש לנו דבקות וחטיבה בו יתברך ב"ה, ואמר לו מי כעמך ישראל גוי אחד כו' ופירוש האמרת מלשון חטיבה עיין בפרש"י במסכת חגיגה (ג.) שהוא שבח מיוחד בשניהם דהיינו ה' אחד וישראל גוי אחד. וקאמר בשאר בתי מאי, דמשמע ליה ודאי דכעין שלנו ד' פרשיות בד' בתי כך הם תפילין של הקב"ה. ומסיק כי מי גוי גדול ומי גוי גדול וגו' דדמיין להדדי כו' דכי מי גוי גדול וגו' בכל קראנו אליו מורה על הדבקות לנו בו בתפלה, ומי גוי גדול אשר לו חקים וגו' מורה על הדבקות לנו בו בתורה, ואשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא דדמיין להדדי דהיינו שדבקים בו לענין ישועה כמו שכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע וגו' ומי כעמך וגו' אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם וגו', או הנסה אלהים וגו' בחד ביתא המורה על הדבקות בו בעשות להם נפלאות ונוראות, ולתתך עליון בחד ביתא הוא המורה על הדבקות בו במעלה עליונה כדכתיב לתהלה לשם ולתפארת וגו'.

ומסיק דכולן כתיבי באדרעיה ופרש"י (ו: ד"ה וכולהו) דר"ל דכולן כתיבי בזרוע בבית אחד, ואין זה כמשמעו דהוה ליה למימר הכי: כולן כתיבי באדרעיה בבית אחד, ועוד דמאי אשמעינן בכך דודאי כן הוא. ואפשר לומר משום דהא דמייתי מנין שתפילין קרוין עוז מדכתיב וראו כל עמי הארץ כי וגו' דמיירי בתפילין של ראש, ועלה קאמר תינח בחד ביתא בשאר בתי כו' דכולה מלתא בשל ראש איירי קאמר, ומסיק דכולן כתיבי גם באדרעיה כדקאמר מעיקרא נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ודו"ק:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.