מגן אבות (קאפוסט)/פרשת וירא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} {{חלקי}} ==פרשת וירא:== *<big>'''מאמר א': כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו''''...")
 
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 10: שורה 10:
===כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו'</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#יט|בראשית יח, יט]]}}.===
===כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו'</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#יט|בראשית יח, יט]]}}.===


{{עוגן|וירא א|א'}}. '''פירש רש"י''' ידעתיו לשון חיבה (ורצון), כמו אתכם ידעתי כו'. וצ"ל תחלה ענין קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ח ב' ובמשנה קדושין סוף המס') האיך קיים מצות תפילין שכתוב בהם יצי"מ כו'. והענין דארז"ל (מכות כ"ד א') בא דוד והעמידן על י"א. בא ישעי' כו' והעמידן על שתים. משפט וצדקה. דכתיב (ישעי' נ"ו א') כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו'. בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב' ד'). וצ"ל מהו"ע והעמידן, דאם לא יקיים שאר מצות יהי' רשע כו'. וגם ענין י"א דדוד זהו רק מדות ואינם ממנין המצות. והענין דהפי' שי"א אלו שאמר דוד במזמור ה' מי יגור באהליך (תהלים ט"ו). הם כללות ומקור כל המצות, דהיינו ע"י שיהי' האדם זהיר בהם יבא לידי קיום כל המצות כדבעי, וכמו שארז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי הוה זהיר טפי. שבמצוה א' היה זהיר יותר מבכל המצות. ועד"ז הכוונה גם כאן שיהי' זהיר בהם ביותר וזה יביא אותו לידי קיום כל המצות. וישעי׳' העמידן על שתים: משפט וצדקה, וא"כ משפט וצדקה הם כללות כל המצות. והנה בפסוק זה כתיב ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה כולה כו', וגם דכתיב בו והאמין בה' שהו"ע בא חבקוק והעמידן על אחת כו'. וצ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל המצות. הנה כתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. דהנה כתיב (תלים קמ"ה א') ארוממך אלקי המלך בחי' מלכותך מלכות כל עולמים. וצ"ל איך יכול הנברא לרומם מדת מלכותו ית'. והענין דכתיב (שם) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. כי אין מלך בלא עם. ולכן כדי שיומשך מדת מלכותו ית' על נפרדים הוא ע"י ריבוי צמצומים וגם רק שם והארה בעלמא, ובחי' זו מתפשט להחיות העולמות בבחי' ממכ"ע. אבל אור א"ס ב"ה עצמותו ומהותו הוא בחי' סוכ"ע, ונקרא רם שהוא בבחי' רוממות והתנשאות מגדר עלמין וזהו ארוממך, להעלות בחי' מל' שהיא בחי' שם והארה לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס. ואף דהפירוש הפשוט בפסוק ארוממך הוא להמשיך הרוממות במל'. אך יש ב' הבחי'. כי הנה אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך. ופעם אנו אומרים מלך יחיד. הענין כי "יחיד חי העולמים מלך" היינו שעצמותו ומהותו הוא יחיד ומיוחד. וע"י חי העולמים (חי העולמים נק' יסוד שעל ידו התקשרות החיות מעולם ועד עולם) הוא נמשך בבחי' מלך. ומלך יחיד הוא עליית המל' בבחי' יחיד. וזהו ענין ב' הפירושים בפסוק ארוממך שיש העלאה מלמטלמ"ע בבחי' רוממות. והמשכת הרוממות מלמעלמ"ט בבחי' מל'. וזהו ויאמר ה' אל אברם. אב רם. אב הוא מקור השפעה שהוא בחי' רם כו' כנ"ל. וי"ל כי אב ח"ע כנודע. וח"ע דאצילות אתפתחא בל"ב שבילין. אבל ח"ס דא"א לא אתפתחא. וזהו אב רם. שהוא רוממות עצמותו ית'. לך לך כו' אל הארץ שיומשך בחי' רוממות דאברם לבחי' ארץ שהוא בחי' מלכות מלמעלמ"ט. וזהו הה' שנתוסף לו בחי' ה' חומשי תורה שכל ענין התורה הוא שיומשך הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' מלמעלמ"ט. וכמשארז"ל (במד"ר שמות פי"ב) דכתיב (תלים קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וכתיב (שם כ"ד) לה' הארץ. כאן קודם מתן תורה וכאן לאחר מתן תורה. משל למלך שגזא בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה. כמו"כ בשעת מ"ת וירד הוי' על הר סיני ומשה עלה אל האלקים. כי בשעת בריאת העולמות לא הי' חיבור לשמים עם ארץ. כי שמים הוא בחי' מקיף שהוא בחי' רוממות דאור א"ס ב"ה כמ"ש רם כו' על השמים כבודו ולא הי' שייכות בחי' זו לבחי' ארץ שהיא בחי' מל' כלל. וזהו המשל שבמד"ר בני רומי לא ירדו לסוריא. כי רומי מרמז על בחי' הרוממות. וסוריא זהו למטה במדרגה כו'. אבל בשעת מ"ת ביטל הגזירה כו' שנעשה קשר וחיבור לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות עם בחי' ארץ מדת מל' שיהי' העלאה לבחי' מל' ברוממות וגם המשכה מבחי' רוממות מלמעלמ"ט לבחי' מל'. וז"ש (דברים כ"ז) וענו הלוים קום רם. וארז"ל (ירושלמי סוטה פא"נ) בקולו של רם. שהתורה נק' קולו שם רם כו'. וזהו ויאמר ה' אל אברם כו' לך כו' אל הארץ. ולכן נק' אח"כ אברהם. שמ"מ יש בהשם לשון רוממות ורק שהה"א מפסיק בין אותיות רם והוא בחי' ה' עילאה שע"י יומשך ויתפשט הרוממות דאב רם מלמעלמ"ט לבחי' הארץ מל'. וכמ"ש בת"א. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה. במה שהמשיך הרוממות בבחי' מל':
{{עוגן|וירא א|א'}}. '''פירש רש"י''' ידעתיו לשון חיבה (ורצון), כמו אתכם ידעתי כו'. וצ"ל תחלה ענין קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ח ב' ובמשנה קדושין סוף המס') האיך קיים מצות תפילין שכתוב בהם יצי"מ כו'. והענין דארז"ל (מכות כ"ד א') בא דוד והעמידן על י"א. בא ישעי' כו' והעמידן על שתים. משפט וצדקה. דכתיב (ישעי' נ"ו א') כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו'. בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב' ד'). וצ"ל מהו"ע והעמידן, דאם לא יקיים שאר מצות יהי' רשע כו'. וגם ענין י"א דדוד זהו רק מדות ואינם ממנין המצות. והענין דהפי' שי"א אלו שאמר דוד במזמור ה' מי יגור באהליך (תהלים ט"ו). הם כללות ומקור כל המצות, דהיינו ע"י שיהי' האדם זהיר בהם יבא לידי קיום כל המצות כדבעי, וכמו שארז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי הוה זהיר טפי. שבמצוה א' היה זהיר יותר מבכל המצות. ועד"ז הכוונה גם כאן שיהי' זהיר בהם ביותר וזה יביא אותו לידי קיום כל המצות. וישעי׳ העמידן על שתים: משפט וצדקה, וא"כ משפט וצדקה הם כללות כל המצות. והנה בפסוק זה כתיב ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה כולה כו', וגם דכתיב בו והאמין בה' שהוא ענין בא חבקוק והעמידן על אחת כו'. וצ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל המצות. הנה כתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. דהנה כתיב (תהלים קמ"ה א') ארוממך אלקי המלך בחי' מלכותך מלכות כל עולמים. וצ"ל איך יכול הנברא לרומם מדת מלכותו ית'. והענין דכתיב (שם) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. כי אין מלך בלא עם. ולכן כדי שיומשך מדת מלכותו ית' על נפרדים הוא ע"י ריבוי צמצומים וגם רק שם והארה בעלמא, ובחי' זו מתפשט להחיות העולמות בבחי' ממכ"ע. אבל אור א"ס ב"ה עצמותו ומהותו הוא בחי' סוכ"ע, ונקרא רם שהוא בבחי' רוממות והתנשאות מגדר עלמין וזהו ארוממך, להעלות בחי' מל' שהיא בחי' שם והארה לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס. ואף דהפירוש הפשוט בפסוק ארוממך הוא להמשיך הרוממות במל'. אך יש ב' הבחי'. כי הנה אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך. ופעם אנו אומרים מלך יחיד. הענין כי "יחיד חי העולמים מלך" היינו שעצמותו ומהותו הוא יחיד ומיוחד. וע"י חי העולמים (חי העולמים נק' יסוד שעל ידו התקשרות החיות מעולם ועד עולם) הוא נמשך בבחי' מלך. ומלך יחיד הוא עליית המל' בבחי' יחיד. וזהו ענין ב' הפירושים בפסוק ארוממך שיש העלאה מלמטלמ"ע בבחי' רוממות. והמשכת הרוממות מלמעלמ"ט בבחי' מל'. וזהו ויאמר ה' אל אברם. אב רם. אב הוא מקור השפעה שהוא בחי' רם כו' כנ"ל. וי"ל כי אב חכמה עילאה כנודע. וחכמה עילאה דאצילות אתפתחא בל"ב שבילין. אבל חכמה סתימאה דאריך אנפין לא אתפתחא. וזהו אב רם. שהוא רוממות עצמותו ית'. לך לך כו' אל הארץ, שיומשך בחי' רוממות דאברם לבחי' ארץ שהוא בחי' מלכות מלמעלמ"ט. וזהו הה' שנתוסף לו בחי' ה' חומשי תורה, שכל ענין התורה הוא שיומשך הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' מלמעלמ"ט. וכמשארז"ל (במד"ר שמות פי"ב) דכתיב (תהלים קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וכתיב (שם כ"ד) לה' הארץ. כאן קודם מתן תורה וכאן לאחר מתן תורה. משל למלך שגזר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה. כמו"כ בשעת מתן תורה וירד הוי' על הר סיני, ומשה עלה אל האלקים. כי בשעת בריאת העולמות לא הי' חיבור לשמים עם ארץ. כי שמים הוא בחי' מקיף שהוא בחי' רוממות דאור א"ס ב"ה, כמ"ש רם כו' על השמים כבודו. ולא הי' שייכות בחי' זו לבחי' ארץ שהיא בחי' מל' כלל. וזהו המשל שבמד"ר בני רומי לא ירדו לסוריא. כי רומי מרמז על בחי' הרוממות. וסוריא זהו למטה במדרגה כו'. אבל בשעת מ"ת ביטל הגזירה כו' שנעשה קשר וחיבור לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות עם בחי' ארץ מדת מל', שיהי' העלאה לבחי' מל' ברוממות, וגם המשכה מבחי' רוממות מלמעלמ"ט לבחי' מל'. וז"ש (דברים כ"ז) וענו הלוים קום רם. וארז"ל (ירושלמי סוטה פא"נ) בקולו של רם. שהתורה נק' קולו שם רם כו'. וזהו ויאמר ה' אל אברם כו' לך כו' אל הארץ. ולכן נק' אח"כ אברהם. שמ"מ יש בהשם לשון רוממות ורק שהה"א מפסיק בין אותיות רם, והוא בחי' ה' עילאה שע"י יומשך ויתפשט הרוממות דאב רם מלמעלמ"ט לבחי' הארץ מל'. וכמ"ש בת"א. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה. במה שהמשיך הרוממות בבחי' מל':


{{עוגן|וירא ב|ב'}}. '''ועתה''' צ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל התומ"צ. צ"ל תחלה מה שברא הקב"ה עשירים ועניים. והעשירים צריכים ליתן צדקה להעניים ולמה לא ברא שכאו"א יהי' לו פרנסתו. והענין שהוא ע"ד חמה ולבנה, דכתיב ויעש אלקים כו' המאור הגדול כו'. ואיתא בתיקוני זהר (תיקון מ"ד) שמשא רזא דעתירין. וסיהרא רזא דמסכנין. כמו סיהרא דלעתיד לבא מג"כ ומקבלת האור מהשמש. כמו"כ עניים הם בריאה כך, שברא אותן הקב"ה כדי שיהי' צדקה מעשיר לעני. ושעי"ז יומשך למעלה ג"כ הצדקה משמשא בסיהרא, והענין דכתיב (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו'. שהארת אור השמש בגילוי זהו צדקה (ע"ד שמש בשבת צדקה לעניים תענית ח:). והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים. כמו שהשמש מאיר רק זיו לבד ממנו. שאין נוגע כלל לעצמיות השמש. כמו"כ ההשפעה שמשם הוי' להחיות העולמות היא רק הארה בעלמא וכולא קמי' כלא חשיב ובטל במציאות לגמרי. אך השם אלקים הוא מגן המעלים ומסתיר על אור שם הוי'. כדי שיהתוו עולמות הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד. ונק' מדת לילה יחו"ת. אבל אצילות נק' מדת יום. והנה כמו הצדקה למטה היא להחיות רוח שפלים כמו"כ למעלה הצדקה זהו שיתגלה שם הוי' למטה גם במדת לילה וחשך דבי"ע עד עוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. דהיינו שיתגלה שמש הוי' בחי' יחו"ע ביחו"ת ולא יסתיר כלל השם אלקים. ולכן ארז"ל (ע"ז ד"ג סע"ב) ע"פ זה שלעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. ולכן נק' הקב"ה צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה. והנה צדקה כללות כל המות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא. שכל מצוה היא כלי בפ"ע להמשכות גילוי אור א"ס ב"ה. וע"י כל הרמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' רמ"ח אברים דמלכא בחי' כמראה אדם שיתהווה בחי' כמראה אדם כו' הוא מראה דמות כבוד הוי' כו'. וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאלו עשאני (זח"ג קי"ג א'). וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו'. שע"י צדקה עושים וממשיכים דרך הוי'. כי הנה כתיב חנון ורחום הוי'. כי הוי' הוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כדי שיהי' יכול להיות גילוי אור א"ס ב"ה בעולמות. אבל עצמות אוא"ס ב"ה הוא רם ומתנשא למעלה מגדר בחי' שם הוי'. וע"כ צ"ל חנון ורחום שיומשך ויתהווה בחי' ד"א הוי'. וזהו דרך הוי' שהוא המשכה מבחי' רוממות דעצמות אוא"ס ב"ה בשם הוי'. וגם פי' דרך הוי' היינו צנור להמשכת גילוי שם הוי' ממש למטה בבי"ע. וכ"ז הוא ע"י צדקה כו'. דכתיב (הושע י"ב) כי ישרים דרכי הוי'. שתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין וצנורות שיומשך שם הוי' ממש בגילוי למטה. וזהו כי ישרים. שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה. וא"כ ע"י המצות ממשיכים הרוממות דעצמות אוא"ס תחלה בשם הוי' ואח"כ משם הוי' יומשך הגילוי במל' מקור בי"ע ובבי"ע גופא להיות דירה בתחתונים. ולכן נק' המשכה זו צדקה. ובזה מתבאר איך שכללות ענין התורה שהוא המשכת הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' נק' בשם צדקה. ובדרך כלל נק' חד ארחא כו'. וזהו שצדקה היא כללות כל רמ"ח מ"ע:
{{עוגן|וירא ב|ב'}}. '''ועתה''' צ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל התומ"צ. צ"ל תחלה מה שברא הקב"ה עשירים ועניים. והעשירים צריכים ליתן צדקה להעניים, ולמה לא ברא שכאו"א יהי' לו פרנסתו. והענין שהוא על דרך חמה ולבנה, דכתיב ויעש אלקים כו' המאור הגדול כו'. ואיתא בתיקוני זהר (תיקון מ"ד) שמשא רזא דעתירין. וסיהרא רזא דמסכנין. כמו סיהרא דלעתיד לבא מג"כ ומקבלת האור מהשמש. כמו"כ עניים הם בריאה כך, שברא אותן הקב"ה כדי שיהי' צדקה מעשיר לעני. ושעי"ז יומשך למעלה ג"כ הצדקה משמשא בסיהרא, והענין דכתיב (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו'. שהארת אור השמש בגילוי זהו צדקה (ע"ד שמש בשבת צדקה לעניים תענית ח:). והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים. כמו שהשמש מאיר רק זיו לבד ממנו. שאין נוגע כלל לעצמיות השמש. כמו"כ ההשפעה שמשם הוי' להחיות העולמות היא רק הארה בעלמא וכולא קמי' כלא חשיב ובטל במציאות לגמרי. אך השם אלקים הוא מגן המעלים ומסתיר על אור שם הוי'. כדי שיתהוו עולמות הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד. ונק' מדת לילה יחודא תתאה. אבל אצילות נק' מדת יום. והנה כמו הצדקה למטה היא להחיות רוח שפלים כמו"כ למעלה הצדקה זהו שיתגלה שם הוי' למטה גם במדת לילה וחשך דבי"ע עד עוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. דהיינו שיתגלה שמש הוי' בחי' יחודא עילאה ביחודא תתאה ולא יסתיר כלל השם אלקים. ולכן ארז"ל (ע"ז ד"ג סע"ב) ע"פ זה שלעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. ולכן נק' הקב"ה צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה. והנה צדקה כללות כל המצות, כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא. שכל מצוה היא כלי בפ"ע להמשכות גילוי אור א"ס ב"ה. וע"י כל הרמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' רמ"ח אברים דמלכא בחי' כמראה אדם שיתהווה בחי' כמראה אדם כו' הוא מראה דמות כבוד הוי' כו'. וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאלו עשאני (זח"ג קי"ג א'). וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו'. שע"י צדקה עושים וממשיכים דרך הוי'. כי הנה כתיב חנון ורחום הוי'. כי הוי' הוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כדי שיהי' יכול להיות גילוי אור א"ס ב"ה בעולמות. אבל עצמות אוא"ס ב"ה הוא רם ומתנשא למעלה מגדר בחי' שם הוי'. וע"כ צ"ל חנון ורחום שיומשך ויתהווה בחי' ד"א הוי'. וזהו דרך הוי' שהוא המשכה מבחי' רוממות דעצמות אוא"ס ב"ה בשם הוי'. וגם פי' דרך הוי' היינו צנור להמשכת גילוי שם הוי' ממש למטה בבי"ע. וכ"ז הוא ע"י צדקה כו'. דכתיב (הושע י"ב) כי ישרים דרכי הוי'. שתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין וצנורות שיומשך שם הוי' ממש בגילוי למטה. וזהו כי ישרים. שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה. וא"כ ע"י המצות ממשיכים הרוממות דעצמות אוא"ס תחלה בשם הוי' ואח"כ משם הוי' יומשך הגילוי במל' מקור בי"ע ובבי"ע גופא להיות דירה בתחתונים. ולכן נק' המשכה זו צדקה. ובזה מתבאר איך שכללות ענין התורה שהוא המשכת הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' נק' בשם צדקה. ובדרך כלל נק' חד ארחא כו'. וזהו שצדקה היא כללות כל רמ"ח מ"ע:


{{עוגן|וירא ג|ג'}}. '''ועתה''' צ"ל ענין משפט שהוא כללות שס"ה ל"ת. הנה כ' (שמות כ"ח ט"ו) ועשית חשן משפט. באפוד היו ב' אבני שהם. וששה משמותם על אבן אחת. אבל בחשן הי' י"ב מיני אבנים לכל שבט אבן בפ"ע השייך לו כו'. ולכן נק' חשן המשפט. דהנה כתיב (שמות כ"ו למ"ד) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר. וארז"ל בירושלמי (שבת פי"ב ה"ג) וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון. וקרש שזכה להנתן בדרום כו'. וזהו כמשפטו. נמצא ענין המשפט היינו שכל דבר יהי' מסודר על מכונו ומקומו הראוי לו. וכמו ענין המשפט שבין אדם לחבירו הוא ההפך מעול. כי כשגזל א' מחבירו  צריך להוציא ממון שגזל ולהשיב לחבירו שהוא למקום הראוי להיות הממון. ולכן כתיב בפ' יתרו (י"ח כ"ג) גבי דיינים וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וזהו ג"כ ענין חשן המשפט. שהיו שמות השבטים מסודרים כל אחד על אבן ששייך לו. כדי להמשיך לכל שבט משרשו שבאצי' בי"ב ג"א דז"א. וכמ"ש גבי יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) איש אשר כברכתו ברך אותם. שלכל אחד המשיך משרשו למטה כו'. ולכן נק' חשן המשפט שהוא מסודר וישר שלכל שבט נמשך משרשו דוקא. גם חשן לשון וחש עתידות. בעתה אחישנה. שיבא ההשפעה במהירות ולא יתעכב בשום עולם מחמת דינים וקטרוגים. וז"ש (מ"א ח' נ"ט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו כו'. דהנה שרש נש"י עלו במחשבה. ושיהיו למטה ג"כ כמו בשרשם ממש. זהו ענין משפט עמו. להיות ישר הענף עם השרש כו'. ועפי"ז יובן ענין שכל הלא תעשה נק' משפט. דהנה בריאת העולמות קודם חטא עץ הדעת הי' בסידור נכון וישר. שהרע לא הי' לו שום חיבור עם הטוב כלל. שאעפ"י שברא הקב"ה את הקליפות, אך היו בשפל המדרגה דהיינו שאחר אבי"ע דקדושה ולמטה מהם הי' אבי"ע דקליפה והיו נכנעים ובטלים להקדושה. דהיינו שלא היו יכולים להגביה את עצמם לעלות למעלה ממדרגתם. שהוא באבי"ע דקדושה. כ"א שהיו בשפל המדרגה ובמקומם שנבראו כו'. וכמו כן גם באדה"ר אע"פ דכתיב וייצר כו'. בתרין יצרין כו', אך היצה"ר הי' כפוף ובטל להיצ"ט ולכן בקריאה אין מרגישים כ"א רק יו"ד א' כו'. אך אחר חטא עץ הדעת נעשה תערובות ובלבול הסדר הישר כו' שהקליפה הגביה את עצמה ועלתה למעלה ממדרגתה דהיינו שעלתה להיות בבי"ע דקדושה בסוד אם תגביה כנשר כו'. והרע יונק מהטוב ומקבל תוספת חיות כו'. והנה על זה באו כל המצות לא תעשה איסורים דאורייתא ואיסורי דרבנן. שכל הלא כו' הוא להרחיק הרי ולדחותו כו'. וכיון שניתנו לנש"י כל המצות ל"ת א"כ ניתן להם הכח שירחיקו את הרע גם למעלה שלא יקבל יניקה מהקדושה. ושיהי' במקום שנברא כו'. וכמ"ש (דברים י"ג ו') ובערת הרע כו'. ולכן נק' כל הל"ת בשם משפט. להרחיק את הרע מגבול הקדושה. ויהיו העולמות מסודרים ביושר כמו קודם החטא. ולכן נק' סדר נזיקין ישועות, דהנה כתיב (ישעיה נ"ו) שמרו משפט כו' כי קרובה ישועתי כו'. וארז"ל (במדרש רבה משפטים פ' ל') ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי, שהישועה היא למעלה. כי הגבהת הרע לקבל יניקה מהקדושה הוא ענין אשר שלט האדם באדם. ומזה נמשך הגלות, ולכן המשפט הוא ישועה למעלה כו'. ולכן צדקה ומשפט הם כללות כל התורה להמשיך גילוי אא"ס בעולמות ע"י מ"ע שיהי' דירה בתחתונים ולהרחיק הרע ע"י ל"ת. ולכן אברהם שקיים צדקה ומשפט זהו קיים כל התורה כולה כו'. אך אברהם המשיך ע"י רצוא ושוב ומסירות נפש וע"י עשרה נסיונות, וגם ההמשכה הי' רק למעלה באצילות, שהרי הצדקה שלו הוא מ"ש ויאמר ה' אל אב רם לך כו' אל הארץ. שהוא המשכת הרוממות דאור א"ס בבחי' מל'. אבל לא למטה בבי"ע. אבל ענין מתן תורה הוא שכאו"א יהי' יכול להמשיך אוא"ס ע"י מצוה גשמיות, וגם שיהי' הגילוי בבי"ע עד גם למטה בעוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזה הי' ע"י משה דוקא שעל ידו הי' מתן תורה (וכמשנ"ת לעיל ע"פ לך לך).
{{עוגן|וירא ג|ג'}}. '''ועתה''' צ"ל ענין משפט שהוא כללות שס"ה ל"ת. הנה כ' (שמות כ"ח ט"ו) ועשית חשן משפט. באפוד היו ב' אבני שהם. וששה משמותם על אבן אחת. אבל בחשן הי' י"ב מיני אבנים לכל שבט אבן בפ"ע השייך לו כו'. ולכן נק' חשן המשפט. דהנה כתיב (שמות כ"ו למ"ד) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר. וארז"ל בירושלמי (שבת פי"ב ה"ג) וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון. וקרש שזכה להנתן בדרום כו'. וזהו כמשפטו. נמצא ענין המשפט היינו שכל דבר יהי' מסודר על מכונו ומקומו הראוי לו. וכמו ענין המשפט שבין אדם לחבירו הוא ההפך מעול. כי כשגזל א' מחבירו  צריך להוציא ממון שגזל ולהשיב לחבירו שהוא למקום הראוי להיות הממון. ולכן כתיב בפ' יתרו (י"ח כ"ג) גבי דיינים וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וזהו ג"כ ענין חשן המשפט. שהיו שמות השבטים מסודרים כל אחד על אבן ששייך לו. כדי להמשיך לכל שבט משרשו שבאצי' בי"ב ג"א דז"א. וכמ"ש גבי יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) איש אשר כברכתו ברך אותם. שלכל אחד המשיך משרשו למטה כו'. ולכן נק' חשן המשפט שהוא מסודר וישר שלכל שבט נמשך משרשו דוקא. גם חשן לשון וחש עתידות. בעתה אחישנה. שיבא ההשפעה במהירות ולא יתעכב בשום עולם מחמת דינים וקטרוגים. וז"ש (מ"א ח' נ"ט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו כו'. דהנה שרש נש"י עלו במחשבה. ושיהיו למטה ג"כ כמו בשרשם ממש. זהו ענין משפט עמו. להיות ישר הענף עם השרש כו'. ועפי"ז יובן ענין שכל הלא תעשה נק' משפט. דהנה בריאת העולמות קודם חטא עץ הדעת הי' בסידור נכון וישר. שהרע לא הי' לו שום חיבור עם הטוב כלל. שאעפ"י שברא הקב"ה את הקליפות, אך היו בשפל המדרגה דהיינו שאחר אבי"ע דקדושה ולמטה מהם הי' אבי"ע דקליפה והיו נכנעים ובטלים להקדושה. דהיינו שלא היו יכולים להגביה את עצמם לעלות למעלה ממדרגתם. שהוא באבי"ע דקדושה. כ"א שהיו בשפל המדרגה ובמקומם שנבראו כו'. וכמו כן גם באדה"ר אע"פ דכתיב וייצר כו'. בתרין יצרין כו', אך היצה"ר הי' כפוף ובטל להיצ"ט ולכן בקריאה אין מרגישים כ"א רק יו"ד א' כו'. אך אחר חטא עץ הדעת נעשה תערובות ובלבול הסדר הישר כו' שהקליפה הגביה את עצמה ועלתה למעלה ממדרגתה דהיינו שעלתה להיות בבי"ע דקדושה בסוד אם תגביה כנשר כו'. והרע יונק מהטוב ומקבל תוספת חיות כו'. והנה על זה באו כל המצות לא תעשה איסורים דאורייתא ואיסורי דרבנן. שכל הלא כו' הוא להרחיק הרי ולדחותו כו'. וכיון שניתנו לנש"י כל המצות ל"ת א"כ ניתן להם הכח שירחיקו את הרע גם למעלה שלא יקבל יניקה מהקדושה. ושיהי' במקום שנברא כו'. וכמ"ש (דברים י"ג ו') ובערת הרע כו'. ולכן נק' כל הל"ת בשם משפט. להרחיק את הרע מגבול הקדושה. ויהיו העולמות מסודרים ביושר כמו קודם החטא. ולכן נק' סדר נזיקין ישועות, דהנה כתיב (ישעיה נ"ו) שמרו משפט כו' כי קרובה ישועתי כו'. וארז"ל (במדרש רבה משפטים פ' ל') ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי, שהישועה היא למעלה. כי הגבהת הרע לקבל יניקה מהקדושה הוא ענין אשר שלט האדם באדם. ומזה נמשך הגלות, ולכן המשפט הוא ישועה למעלה כו'. ולכן צדקה ומשפט הם כללות כל התורה להמשיך גילוי אא"ס בעולמות ע"י מ"ע שיהי' דירה בתחתונים ולהרחיק הרע ע"י ל"ת. ולכן אברהם שקיים צדקה ומשפט זהו קיים כל התורה כולה כו'. אך אברהם המשיך ע"י רצוא ושוב ומסירות נפש וע"י עשרה נסיונות, וגם ההמשכה הי' רק למעלה באצילות, שהרי הצדקה שלו הוא מ"ש ויאמר ה' אל אב רם לך כו' אל הארץ. שהוא המשכת הרוממות דאור א"ס בבחי' מל'. אבל לא למטה בבי"ע. אבל ענין מתן תורה הוא שכאו"א יהי' יכול להמשיך אוא"ס ע"י מצוה גשמיות, וגם שיהי' הגילוי בבי"ע עד גם למטה בעוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזה הי' ע"י משה דוקא שעל ידו הי' מתן תורה (וכמשנ"ת לעיל ע"פ לך לך).

גרסה מ־10:08, 16 בנובמבר 2020

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מגן אבות (קאפוסט) TriangleArrow-Left.png פרשת וירא

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה


פרשת וירא:

  • מאמר א': כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' (בראשית יח, יט).
  • מאמר ב': .


כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' (בראשית יח, יט).

א'. פירש רש"י ידעתיו לשון חיבה (ורצון), כמו אתכם ידעתי כו'. וצ"ל תחלה ענין קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ח ב' ובמשנה קדושין סוף המס') האיך קיים מצות תפילין שכתוב בהם יצי"מ כו'. והענין דארז"ל (מכות כ"ד א') בא דוד והעמידן על י"א. בא ישעי' כו' והעמידן על שתים. משפט וצדקה. דכתיב (ישעי' נ"ו א') כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו'. בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב' ד'). וצ"ל מהו"ע והעמידן, דאם לא יקיים שאר מצות יהי' רשע כו'. וגם ענין י"א דדוד זהו רק מדות ואינם ממנין המצות. והענין דהפי' שי"א אלו שאמר דוד במזמור ה' מי יגור באהליך (תהלים ט"ו). הם כללות ומקור כל המצות, דהיינו ע"י שיהי' האדם זהיר בהם יבא לידי קיום כל המצות כדבעי, וכמו שארז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי הוה זהיר טפי. שבמצוה א' היה זהיר יותר מבכל המצות. ועד"ז הכוונה גם כאן שיהי' זהיר בהם ביותר וזה יביא אותו לידי קיום כל המצות. וישעי׳ העמידן על שתים: משפט וצדקה, וא"כ משפט וצדקה הם כללות כל המצות. והנה בפסוק זה כתיב ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה כולה כו', וגם דכתיב בו והאמין בה' שהוא ענין בא חבקוק והעמידן על אחת כו'. וצ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל המצות. הנה כתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. דהנה כתיב (תהלים קמ"ה א') ארוממך אלקי המלך בחי' מלכותך מלכות כל עולמים. וצ"ל איך יכול הנברא לרומם מדת מלכותו ית'. והענין דכתיב (שם) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. כי אין מלך בלא עם. ולכן כדי שיומשך מדת מלכותו ית' על נפרדים הוא ע"י ריבוי צמצומים וגם רק שם והארה בעלמא, ובחי' זו מתפשט להחיות העולמות בבחי' ממכ"ע. אבל אור א"ס ב"ה עצמותו ומהותו הוא בחי' סוכ"ע, ונקרא רם שהוא בבחי' רוממות והתנשאות מגדר עלמין וזהו ארוממך, להעלות בחי' מל' שהיא בחי' שם והארה לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס. ואף דהפירוש הפשוט בפסוק ארוממך הוא להמשיך הרוממות במל'. אך יש ב' הבחי'. כי הנה אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך. ופעם אנו אומרים מלך יחיד. הענין כי "יחיד חי העולמים מלך" היינו שעצמותו ומהותו הוא יחיד ומיוחד. וע"י חי העולמים (חי העולמים נק' יסוד שעל ידו התקשרות החיות מעולם ועד עולם) הוא נמשך בבחי' מלך. ומלך יחיד הוא עליית המל' בבחי' יחיד. וזהו ענין ב' הפירושים בפסוק ארוממך שיש העלאה מלמטלמ"ע בבחי' רוממות. והמשכת הרוממות מלמעלמ"ט בבחי' מל'. וזהו ויאמר ה' אל אברם. אב רם. אב הוא מקור השפעה שהוא בחי' רם כו' כנ"ל. וי"ל כי אב חכמה עילאה כנודע. וחכמה עילאה דאצילות אתפתחא בל"ב שבילין. אבל חכמה סתימאה דאריך אנפין לא אתפתחא. וזהו אב רם. שהוא רוממות עצמותו ית'. לך לך כו' אל הארץ, שיומשך בחי' רוממות דאברם לבחי' ארץ שהוא בחי' מלכות מלמעלמ"ט. וזהו הה' שנתוסף לו בחי' ה' חומשי תורה, שכל ענין התורה הוא שיומשך הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' מלמעלמ"ט. וכמשארז"ל (במד"ר שמות פי"ב) דכתיב (תהלים קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וכתיב (שם כ"ד) לה' הארץ. כאן קודם מתן תורה וכאן לאחר מתן תורה. משל למלך שגזר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה. כמו"כ בשעת מתן תורה וירד הוי' על הר סיני, ומשה עלה אל האלקים. כי בשעת בריאת העולמות לא הי' חיבור לשמים עם ארץ. כי שמים הוא בחי' מקיף שהוא בחי' רוממות דאור א"ס ב"ה, כמ"ש רם כו' על השמים כבודו. ולא הי' שייכות בחי' זו לבחי' ארץ שהיא בחי' מל' כלל. וזהו המשל שבמד"ר בני רומי לא ירדו לסוריא. כי רומי מרמז על בחי' הרוממות. וסוריא זהו למטה במדרגה כו'. אבל בשעת מ"ת ביטל הגזירה כו' שנעשה קשר וחיבור לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות עם בחי' ארץ מדת מל', שיהי' העלאה לבחי' מל' ברוממות, וגם המשכה מבחי' רוממות מלמעלמ"ט לבחי' מל'. וז"ש (דברים כ"ז) וענו הלוים קום רם. וארז"ל (ירושלמי סוטה פא"נ) בקולו של רם. שהתורה נק' קולו שם רם כו'. וזהו ויאמר ה' אל אברם כו' לך כו' אל הארץ. ולכן נק' אח"כ אברהם. שמ"מ יש בהשם לשון רוממות ורק שהה"א מפסיק בין אותיות רם, והוא בחי' ה' עילאה שע"י יומשך ויתפשט הרוממות דאב רם מלמעלמ"ט לבחי' הארץ מל'. וכמ"ש בת"א. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה. במה שהמשיך הרוממות בבחי' מל':

ב'. ועתה צ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל התומ"צ. צ"ל תחלה מה שברא הקב"ה עשירים ועניים. והעשירים צריכים ליתן צדקה להעניים, ולמה לא ברא שכאו"א יהי' לו פרנסתו. והענין שהוא על דרך חמה ולבנה, דכתיב ויעש אלקים כו' המאור הגדול כו'. ואיתא בתיקוני זהר (תיקון מ"ד) שמשא רזא דעתירין. וסיהרא רזא דמסכנין. כמו סיהרא דלעתיד לבא מג"כ ומקבלת האור מהשמש. כמו"כ עניים הם בריאה כך, שברא אותן הקב"ה כדי שיהי' צדקה מעשיר לעני. ושעי"ז יומשך למעלה ג"כ הצדקה משמשא בסיהרא, והענין דכתיב (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו'. שהארת אור השמש בגילוי זהו צדקה (ע"ד שמש בשבת צדקה לעניים תענית ח:). והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים. כמו שהשמש מאיר רק זיו לבד ממנו. שאין נוגע כלל לעצמיות השמש. כמו"כ ההשפעה שמשם הוי' להחיות העולמות היא רק הארה בעלמא וכולא קמי' כלא חשיב ובטל במציאות לגמרי. אך השם אלקים הוא מגן המעלים ומסתיר על אור שם הוי'. כדי שיתהוו עולמות הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד. ונק' מדת לילה יחודא תתאה. אבל אצילות נק' מדת יום. והנה כמו הצדקה למטה היא להחיות רוח שפלים כמו"כ למעלה הצדקה זהו שיתגלה שם הוי' למטה גם במדת לילה וחשך דבי"ע עד עוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. דהיינו שיתגלה שמש הוי' בחי' יחודא עילאה ביחודא תתאה ולא יסתיר כלל השם אלקים. ולכן ארז"ל (ע"ז ד"ג סע"ב) ע"פ זה שלעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. ולכן נק' הקב"ה צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה. והנה צדקה כללות כל המצות, כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא. שכל מצוה היא כלי בפ"ע להמשכות גילוי אור א"ס ב"ה. וע"י כל הרמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' רמ"ח אברים דמלכא בחי' כמראה אדם שיתהווה בחי' כמראה אדם כו' הוא מראה דמות כבוד הוי' כו'. וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאלו עשאני (זח"ג קי"ג א'). וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו'. שע"י צדקה עושים וממשיכים דרך הוי'. כי הנה כתיב חנון ורחום הוי'. כי הוי' הוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כדי שיהי' יכול להיות גילוי אור א"ס ב"ה בעולמות. אבל עצמות אוא"ס ב"ה הוא רם ומתנשא למעלה מגדר בחי' שם הוי'. וע"כ צ"ל חנון ורחום שיומשך ויתהווה בחי' ד"א הוי'. וזהו דרך הוי' שהוא המשכה מבחי' רוממות דעצמות אוא"ס ב"ה בשם הוי'. וגם פי' דרך הוי' היינו צנור להמשכת גילוי שם הוי' ממש למטה בבי"ע. וכ"ז הוא ע"י צדקה כו'. דכתיב (הושע י"ב) כי ישרים דרכי הוי'. שתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין וצנורות שיומשך שם הוי' ממש בגילוי למטה. וזהו כי ישרים. שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה. וא"כ ע"י המצות ממשיכים הרוממות דעצמות אוא"ס תחלה בשם הוי' ואח"כ משם הוי' יומשך הגילוי במל' מקור בי"ע ובבי"ע גופא להיות דירה בתחתונים. ולכן נק' המשכה זו צדקה. ובזה מתבאר איך שכללות ענין התורה שהוא המשכת הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' נק' בשם צדקה. ובדרך כלל נק' חד ארחא כו'. וזהו שצדקה היא כללות כל רמ"ח מ"ע:

ג'. ועתה צ"ל ענין משפט שהוא כללות שס"ה ל"ת. הנה כ' (שמות כ"ח ט"ו) ועשית חשן משפט. באפוד היו ב' אבני שהם. וששה משמותם על אבן אחת. אבל בחשן הי' י"ב מיני אבנים לכל שבט אבן בפ"ע השייך לו כו'. ולכן נק' חשן המשפט. דהנה כתיב (שמות כ"ו למ"ד) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר. וארז"ל בירושלמי (שבת פי"ב ה"ג) וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון. וקרש שזכה להנתן בדרום כו'. וזהו כמשפטו. נמצא ענין המשפט היינו שכל דבר יהי' מסודר על מכונו ומקומו הראוי לו. וכמו ענין המשפט שבין אדם לחבירו הוא ההפך מעול. כי כשגזל א' מחבירו צריך להוציא ממון שגזל ולהשיב לחבירו שהוא למקום הראוי להיות הממון. ולכן כתיב בפ' יתרו (י"ח כ"ג) גבי דיינים וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וזהו ג"כ ענין חשן המשפט. שהיו שמות השבטים מסודרים כל אחד על אבן ששייך לו. כדי להמשיך לכל שבט משרשו שבאצי' בי"ב ג"א דז"א. וכמ"ש גבי יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) איש אשר כברכתו ברך אותם. שלכל אחד המשיך משרשו למטה כו'. ולכן נק' חשן המשפט שהוא מסודר וישר שלכל שבט נמשך משרשו דוקא. גם חשן לשון וחש עתידות. בעתה אחישנה. שיבא ההשפעה במהירות ולא יתעכב בשום עולם מחמת דינים וקטרוגים. וז"ש (מ"א ח' נ"ט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו כו'. דהנה שרש נש"י עלו במחשבה. ושיהיו למטה ג"כ כמו בשרשם ממש. זהו ענין משפט עמו. להיות ישר הענף עם השרש כו'. ועפי"ז יובן ענין שכל הלא תעשה נק' משפט. דהנה בריאת העולמות קודם חטא עץ הדעת הי' בסידור נכון וישר. שהרע לא הי' לו שום חיבור עם הטוב כלל. שאעפ"י שברא הקב"ה את הקליפות, אך היו בשפל המדרגה דהיינו שאחר אבי"ע דקדושה ולמטה מהם הי' אבי"ע דקליפה והיו נכנעים ובטלים להקדושה. דהיינו שלא היו יכולים להגביה את עצמם לעלות למעלה ממדרגתם. שהוא באבי"ע דקדושה. כ"א שהיו בשפל המדרגה ובמקומם שנבראו כו'. וכמו כן גם באדה"ר אע"פ דכתיב וייצר כו'. בתרין יצרין כו', אך היצה"ר הי' כפוף ובטל להיצ"ט ולכן בקריאה אין מרגישים כ"א רק יו"ד א' כו'. אך אחר חטא עץ הדעת נעשה תערובות ובלבול הסדר הישר כו' שהקליפה הגביה את עצמה ועלתה למעלה ממדרגתה דהיינו שעלתה להיות בבי"ע דקדושה בסוד אם תגביה כנשר כו'. והרע יונק מהטוב ומקבל תוספת חיות כו'. והנה על זה באו כל המצות לא תעשה איסורים דאורייתא ואיסורי דרבנן. שכל הלא כו' הוא להרחיק הרי ולדחותו כו'. וכיון שניתנו לנש"י כל המצות ל"ת א"כ ניתן להם הכח שירחיקו את הרע גם למעלה שלא יקבל יניקה מהקדושה. ושיהי' במקום שנברא כו'. וכמ"ש (דברים י"ג ו') ובערת הרע כו'. ולכן נק' כל הל"ת בשם משפט. להרחיק את הרע מגבול הקדושה. ויהיו העולמות מסודרים ביושר כמו קודם החטא. ולכן נק' סדר נזיקין ישועות, דהנה כתיב (ישעיה נ"ו) שמרו משפט כו' כי קרובה ישועתי כו'. וארז"ל (במדרש רבה משפטים פ' ל') ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי, שהישועה היא למעלה. כי הגבהת הרע לקבל יניקה מהקדושה הוא ענין אשר שלט האדם באדם. ומזה נמשך הגלות, ולכן המשפט הוא ישועה למעלה כו'. ולכן צדקה ומשפט הם כללות כל התורה להמשיך גילוי אא"ס בעולמות ע"י מ"ע שיהי' דירה בתחתונים ולהרחיק הרע ע"י ל"ת. ולכן אברהם שקיים צדקה ומשפט זהו קיים כל התורה כולה כו'. אך אברהם המשיך ע"י רצוא ושוב ומסירות נפש וע"י עשרה נסיונות, וגם ההמשכה הי' רק למעלה באצילות, שהרי הצדקה שלו הוא מ"ש ויאמר ה' אל אב רם לך כו' אל הארץ. שהוא המשכת הרוממות דאור א"ס בבחי' מל'. אבל לא למטה בבי"ע. אבל ענין מתן תורה הוא שכאו"א יהי' יכול להמשיך אוא"ס ע"י מצוה גשמיות, וגם שיהי' הגילוי בבי"ע עד גם למטה בעוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזה הי' ע"י משה דוקא שעל ידו הי' מתן תורה (וכמשנ"ת לעיל ע"פ לך לך).

ד'. ולהבין מעלת משה על אברהם, הנה ארז"ל (ויקרא רבה פכ"ט, ילקוט יתרו רמז רע"ו) כל השביעין חביבין. ומשה הי' דור שביעי לאברהם. ולכן ומשה (דוקא) עלה אל האלקים. והענין דיש ב' בחי' חסד. חסד עולם, ורב חסד. חסד עולם הוא למטה מחכמה. ונמשך מהחכמה כמ"ש אב הרחמן. שבחי' אב הוא מקור הרחמים והחסד. וכמו למטה מי שהוא בעל שכל גדול יותר הוא בעל חסד יותר, אבל יש בחי' חסד שלמעלה מהחכמה, כי לפעמים נק' החסד גדולה, שאינו נמשך מהחכמה כ"א מבחי' ולגדולתו אין חקר. וכמו למטה במלך בשר ודם שלפי עוצם הגדולה כך יהי' ריבוי החסד, והחסד שמצד הגדולה הוא בריבוי גדול מאד כו'. והנה החסד שנמשך מהחכמה נק' מדת החסד שיש לו מדה וגבול. וזהו חסד עולם, אבל החסד שלמעלה מהחכמה נק' ורב חסד בלי גבול כלל, והנה אברהם הוא בחי' חסד עולם, דבאמת כדי שהאהבה ויראה שלו יהי' יכול לעורר ולהמשיך אור א"ס ב"ה זהו חסד גדול, אבל ההמשכה הוא רק למעלה כנ"ל. אך כדי שיומשך הגילוי למטה, וגם ע"י מצות בגשמיות ממש יומשך גילוי אור א"ס ב"ה, זה א"א להיות מבחי' חסד עולם כ"א דוקא מבחי' ורב חסד, והנה איתא בזהר ונוצר חסד הוא מזלא דמשה. כי משה עם הכולל גימטריא ונצר. ונצר אותיות רצון ואותיות צנור, שהצנור הוא ההמשכה מבחי' רצון העליון רעוא דכל רעוין למטה ממש כו'. גם פי' ונוצר חסד ששמר את החסד, דהיינו כמו עד"מ אדם ששומר דבר טוב ומעולה על זמן מאוחר כו'. כמו"כ שמר הקב"ה נשמת משה משמיטה ראשונה דהיינו מעולם התהו (אלף דור) עד זמן מ"ת כדי שעל ידו דוקא יהי' יכול להיות מ"ת, והיינו דכיון שנשמת משה הוא מבחי' ונוצר חסד ורב חסד, מבחי' זו דוקא יוכל להיות להמשיך גם ע"י מצוה גשמיות ושיומשך הגילוי למטה דוקא כנ"ל. וז"ש (משלי ל"א) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. ולכן כתיב (יהושע א' ח') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וארז"ל (במנחות דצ"ט ע"ב) הלומד פרק א' שחרית ופרק א' ערבית קיים לא ימוש. שענין לא ימוש הוא כמ"ש (ישעיה נ"ד י') כי ההרים ימושו כו' וחסדי מאתך לא ימוש. הרים נק' האבות חג"ת דאצילות, ויכול להיות שימושו כמ"ש בלקו"ת ע"פ זה ע"ש. אבל חסדי בחי' ורב חסד לא ימוש כו'. והתורה נמשכת מבחי' ורב חסד. ע"כ כתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כו'. וז"ש למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. פי' עליו הוא בחי' מקיף שעליו, דהיינו בחי' הכנה למ"ת. כי המשיכו ותקנו הג' קוין דאצילות, שהוא ענין תורה ועבודה וגמ"ח, אברהם חסד עמוד הגמ"ח, ויצחק קו השמאל והקריב עצמו קרבן, ולכן הכין עמוד העבודה כו'. אך הכינו התורה באצילות. אבל המשכת התורה למטה זה הי' ע"י משה, וזהו למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, שיומשך ויתגלה בחי' ורב חסד בבחי' חסד עולם, כדי שיהי' מ"ת, שע"י מצוה גשמיות יהיו יכולים להמשיך, וגם שיהי' הגילוי למטה. שזהו דוקא מצד בחי' ורב חסד כנ"ל. וכיון שהאבות עשו הכנה למ"ת ע"כ נק' מתן תורה על שמם. וז"ש למען הביא כו' את אשר דבר עליו. ודוגמא לזה ממ"ש (תהלים ל') מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אעפ"י ששלמה בנאו. אלא כיון שדוד עשה ההכנה שיהי' מוכן בנין ביהמ"ק, ע"כ נק' חנוכת הבית לדוד כו'. ה. ועתה יובן פי' כי ידעתיו לשון רצון וחבה, דהנה ר"א רמי (סנהדרין ל"ט ב') כתיב טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה). וכתיב טוב ה' לקויו (איכה ג'). כאן כשהוא משקה כו' וכאן כשהוא עודר כו'. והענין כי יש שני השפעות, אחד השפעת החיות בעולמות בחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב. שעל זה כתיב (נחמיה ט' ו') ואתה מחי' את כולם. שאין נפסק לעולם, וברית כרותה על זה בפ' נח (ח' כ"ב) עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף כו' לא ישבותו. ועל זה נאמר טוב ה' לכל. ונק' מנהגו של עולם. שמחי' הכל במנהג וסדר אחד, ונק' הנהגת הטבע שמצד שם אלקים, אעפ"י שבאמת המכסה שמים כו' נותן לבהמה כו'. אלא דכיון שמחי' העולם רק בסדר והדרגה אחת נק' זה טבע, והב' הוא השפעה פנימיות מלמעלה מסדר השתלשלות שיהי' התגלות אלקות בעולמות, ועל זה נאמר טוב ה' לקויו. למי שממשיכים אותו בג' קוין דאצילות, וכמ"ש (ישעיה כ"ה ט"ו) זה הוי' קוינו לו. וגם לקויו לשון תקוה, כמ"ש קוה אל ה' כו' (תהלים כ"ז). וזהו כי ידעתיו כמ"ש (דברים ב' ז') ידע לכתך במדבר. שבמדבר השפיע להם הקב"ה השפעה מיוחדת שיוצא ממנהגו של עולם, כמו המן והבאר כו'. וזהו ידע לכתך כו'. וכמ"ש (שמות ב') וידע אלקים. וכי מתחלה לא ידע ח"ו. אלא שמתחלה הי' הדבר בהעלם רוממות עצמותו, אבל ע"י הדעת נמשך מהעלם אל הגילוי כו'. וזהו ג"כ כי ידעתיו שע"י הדעת נמשך ונשפע לו השפעה מיוחדת מפנימיות אור א"ס ב"ה בחי' טוב הוי' לקויו כנ"ל. אשר יצוה את בניו כו'. הנה בכל המצות כתיב רק צו את בני ישראל. צו הוא לשון צוותא וחיבור. דהיינו שהמכוון מכל המצות שיהי' התקשרות ההמשכה מבחינת סוכ"ע בממכ"ע.





שולי הגליון


·
מעבר לתחילת הדף