מגיד משנה/סוכה/ו

מגיד משנה ‏ סוכה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נשים ועבדים וקטנים וכו'. משנה פרק הישן (סוכה דף כ"ח) נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה:

טומטום ואנדרוגינוס וכו'. זה ברור ולמד רבינו מדין השופר כנזכר פרק ב':

וכן מי שחציו עבד וכו'. אף זה נלמד משם והוא כלל לכל מצות עשה שהזמן גרמא:

קטן שאין צריך לאמו וכו'. במשנה (שם) קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ובגמרא (דף כ"ח:) מבואר שחיובו מדבריהם. ובגמ' היכי דמי קטן שאין צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ר״ל אמר כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא. וכתב רבינו כבן חמש כבן שש ויש סמך לדבריו מן הסוגיא שבעירובין פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב) וכן כתבו ז״ל ופירוש כבן חמש ששלמו לו חמש ובן שש ששלמו לו שש:

ב

חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה. ובגמרא (סוכה כ"ו) ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חולה שאין בו סכנה אפילו חש בעינו חש בראשו אמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקסרי והתיר לי ר' יוסי ברבי לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה:

מצטער פטור מן הסוכה ומשמשיו חייבין וכו'. שם אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והקשו והא אנן תנן חולין ומשמשיהן חולה אין מצטער לא ותירצו חולה הוא ומשמשיו פטורין מצטער הוא אין ומשמשיו לא. ושם מבואר שמצטער הוא מפני דבר קל וכמו שכתב רבינו:

ג

האבל חייב בסוכה וכו'. מימרא שם (דף כ"ה:) אמר רב האבל חייב בסוכה והקשו פשיטא ותירצו מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה האי נמי מצטער הוא קמ"ל הני מילי מצטער צערא דממילא אבל הא איהו הוא דמצטער אנפשיה דמבעי ליה ליתובי דעתיה ע"כ:

וחתן וכל השושבינין וכו'. שם אמר רב חתן וכן השושבינין וכל בני חופה פטורין מן הסוכה כל שבעה ואמרו שם דטעמא משום דבעו למיכל ולמחדי בחופה ואין שמחה אלא בחופה ואין שמחה אלא במקום סעודה. והקשו וליעביד חופה בסוכה ותירץ רבא משום צער חתן פירש"י ז"ל שהוא מצטער דלא מצו עיילי כל בני חופה בסוכה, ע"כ:

ד

שלוחי מצוה פטורין וכו'. משנה (דף כ"ה) כלשונה:

הולכי דרכים ביום וכו'. ברייתא כלשונה שם (דף כ"ו) וסוף הברייתא הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה. ויש מי שכתב והוא שיהיה בענין שאם ישבו בסוכה יתבטל קצת מאותה מצוה, ואין נראה כן מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו שסתם וכתב למעלה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה אלמא בכל גונא פטורין כל זמן שעוסקין במצוה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה:

שומרי העיר וכו'. ברייתא כלשונה שם:

שומרי גנות ופרדסין וכו'. שם שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום ובין בלילה והקשו וליעבדו סוכה וליתבו התם ותירץ אביי תשבו כעין תדורו פי' כיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה ורבא תירץ פירצה קורא לגנב. ואמרו איכא בינייהו כריא דפירי ופירשו הגאונים שאם הוא שומר כרי של פירות לרבא חייב שהרי יכול לעשות סוכה שם ולשמרו וקיי"ל כרבא וכל זה מבואר במה שכתב שאם יעשה השומר סוכה וכו'. ויש לרש"י ז"ל בזה פי' אחר וזה נכון:

ה

כיצד היא מצות הישיבה וכו'. שם מבואר בהרבה מקומות ופי' לולב וערבה (סוכה דף מ"ג) בברייתא למדו בגזרה שוה דשבעת ימים האמורין בסוכה אפילו לילות במשמע:

וכל שבעת הימים וכו'. משנה בהישן (דף כ"ח:) כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. ובגמרא כיצד היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה אמר רבא מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא. ופירש"י מאני מיכלא כגון קדרות ושפודין שלא בזמן אכילה שאין בהם צורך של כלום חוץ לסוכה משום כבוד סוכה דמאוס הוא עכ"ל:

המנורה בסוכה וכו'. שם (דף כ"ט) פירוש בשעה שאינה דולקת:

ו

אוכלין ושותין וישנין וכו'. מבואר שם בכמה מקומות:

ואסור לאכול סעודה וכו'. משנה שם (דף כ"ה) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ובגמרא (דף כ"ו) העלו שאכילת עראי היא כדטעים בר בי רב ועייל לדרשא. ופירש רבינו שהוא כביצה או פחות או יותר מעט וכן מוכח בגמרא וכן כתבו ז"ל:

ואין ישנין וכו'. ברייתא שם אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אמר רבה לפי שאין קבע לשינה:

ומותר לאכול פירות וכו'. זה מתבאר שם מן המשנה (כ"ו:) דשני כותבות ודלי של מים לא היו צריכין סוכה מן הדין ואם רצה להחמיר על עצמו מחמיר וה"ז משובח וכן כתבו ז"ל:

ז

אכילה בלילי יו"ט הראשון וכו'. משנה שם (דף כ"ז) ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון. ובגמרא מבואר שחכמים למדו חיוב לילה הראשון מחג המצות. וכתב רבינו כזית דומיא דמצה ושיעור חיוב אכילה בכל מקום היא כזית. וכתבו בתוס' כיון שלילה הראשון חובה אפילו היו יורדין גשמים חייב לאכול שם. והרשב"א כתב בתשובה שאינו חייב וכן עיקר:

ח

מי שהיה ראשו ורובו וכו'. משנה (דף כ"ח) שם מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומפורש בהלכות פ"ק שהלכה בזו כדברי ב"ש גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. ויש מן הגאונים ז"ל שחולקין ופוסקין כב"ה שכל שיש בסוכה שיעור הכשר אף על פי שהשולחן בתוך הבית יצא ידי חובתו. ודעת רבינו כדעת ההלכות והוא דעת רוב הגאונים ז"ל וכן ראוי להחמיר:

ט

כל שבעת הימים וכו'. שם (דף כ"ח:) ברייתא שונה בסוכה ואמרו שם ה"מ מגרס אבל לעיוני בסברא בר ממטללתא: (המתפלל רצה מתפלל וכו'):

י

ירדו גשמים וכו'. משנה שם ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה. ובגמרא תנא משתסרח המקפה של גריסין פירוש שהיא קלה ליפגם:

היה אוכל בסוכה וכו'. שם (דף כ"ט) ת"ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור. ופירשו בגמרא משיעלה עמוד השחר. ויש מי שכתב והוא שנעור אבל ישן אין מעירין אותו אפילו אחר עמוד השחר דומיא דסעודה שגומר סעודתו, וכן עיקר:

יא

גמר מלאכול ביום השביעי וכו'. פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יו״ט האחרון. ובגמרא אין לו מקום לפנות את כליו חייא בר אשי אמר רב פוחת בה ארבעה, ומפורש שם דהיינו לבני א״י שאין אוכלין בסוכה ביום שמיני לפיכך כשאין לו מקום אחר לאכול ביום שמיני הוא פוחת בה ביום שביעי להודיע שאין מצותה ביום שמיני וכן יתבאר זה בדברי רבינו למטה.

וכתב רבינו ואם הוצרך לסעוד בשאר היום וכו'. לומר שאע"פ שאמרו מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה או פוחת בה ארבעה לא תחשוב שנגמרה מצותה ביום שביעי מבעוד יום אלא כל היום עד הלילה מצותה מן התורה. ודברים ברורים הם ולא היו צריכין באור אלא מפני שבהשגות כתוב אמר אברהם איני יודע מהו זה וכו' וכבר בארתי כונת רבינו:

יב

כל זמן שיכנס בסוכה וכו'. מסקנא דגמרא פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ז) דכל זמן שנכנס לישב בה מברך וכן כתוב בהלכות ודעת הגאונים שאפילו נכנס בה מאה פעמים ביום חייב לברך וכן דעת רבינו. וראיתי כתוב דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשיחזור ודבר נכון זה. ומ״מ נהגו שאין מברכין אלא מסעודה לסעודה והוא כסברת רבינו יעקב ז״ל:

ובלילי יו״ט הראשון מברך על הסוכה וכו'. בגמרא פרק החליל (סוכה דף נ"ו) והלכתא סוכה ואח״כ זמן ופרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ו) רב כהנא מסדר להו אכסא. וכתב רבינו מקדש מעומד לפי שאמרו ז״ל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ונמצא שראוי לברך קודם שישב וזה הוא מנהג רבותינו. ובהשגות כתוב א״א מנהג מקומנו לא היה כזה וכו'. ואני אומר שאין טעמו מספיק למנהגו הרי שנכנס לישב בה על דעת שלא לאכול לדבריו יברך מעומד. ונראה לקיים מנהגו ומנהגנו שאין כונת הברכה כשאמרו לישב ישיבה ממש שהרי ודאי אם היה עומד בסוכה כל היום ואכל ושתה בה ולא ישב כלל ודאי יצא ידי חובתו שאינו מחוייב לישב ובודאי כשאמרו לישב רצו לומר לעמוד ואחזו לשון הכתוב שאמר בסוכות תשבו שבעת ימים וכיון שכן כשנכנס בה כבר התחיל במצוה שהרי מצותה בין עומד בין יושב ואעפ״כ הוא מברך וקרוי עובר לעשייתה לפי שכל שעה היא קודמת לשעה אחרת וכל היום נמשך מצותה ולדעת רבינו ורבותיו היה לו לברך קודם הכניסה שהרי כיון שנכנס התחיל במצוה. כך נראה לי:

יג

בזמן הזה וכו'. מסקנא פ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ז) והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן:

וכתב רבינו וכן טומטום ואנדרוגינוס וכו'. ודבר זה סובר רבינו בכל המצות שאין מברכין על ספקן. ודעת ההלכות פרק ר"א דמילה כך הוא וזהו לדעתם באור הסוגיא שבבמה מדליקין (דף כ"ג) אמרו שם שמברכין על נר חנוכה אקב"ו. ושאלו היכן צונו רב נחמן אמר מלא תסור והקשו שם מדמאי שאין מברכין על הפרשת מעשרותיו אלמא שאין מברכין על מצוה דדבריהם ותירץ אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דבריהם לא בעי ברכה. והקשו והא יו"ט שני דמברכים והוא ספק דבריהם ואמרו התם כי היכי דלא ליזלזלו ביה ורבא מתרץ תירוץ אחר על קושית הדמאי ואמר רוב עמי הארץ מעשרין הן. לפי דעת רבינו רבא אינו חולק על אביי דודאי ספק דדבריהם לא בעי ברכה אלא פירוקא אחרינא הוא דמפרק בדמאי וכבר האריך בזה הרמב"ם ז"ל. ולד"ה כיון שהברכות מדבריהם אין מברכין אותן על הספק וספק שמע קול שופר או נטל לולב אע"פ שחוזר ושומע או נוטל לולב מן הספק אינו מברך. ובהשגות שיטה אחרת לומר דרבא פליג אדאביי וכל ספק בעי ברכה חוץ מדמאי מפני שהרוב מעשרין והניח הרשב"א ז"ל דין זה בצ"ע בפ' במה מדליקין ובפ' אחרון של ר"ה העלה שהנשים רשאות לברך על המצות שהן פטורות כמ"ש פרק שני וכ"ש לדבריו טומטום ואנדרוגינוס ודבריו צ"ע. ולדעת רבינו ודאי שאין הנשים מברכות והיאך יאמרו וצונו והן פטורות:

יד

גמר מלאכול וכו'. על המשנה דגמר מלאכול שכתבתי למעלה אמרו בגמ' (דף מ"ח) דלדידן שאינו יכול לפחות בה ביום השמיני ביו"ט ואין לו מקום להוריד את כליו מניח בה את הנר ואם היא סוכה גדולה מעייל בה מאני מיכלא ומבואר בהלכות:

טו

מי שלא עשה סוכה וכו'. מחלוקת רבי אליעזר וחכמים פרק הישן (סוכה דף כ"ז) וקיי״ל כחכמים דעושין סוכה בחולו של מועד:

עצי סוכה אסורין וכו'. פ"ק (דף ט') אמר רב ששת משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים ועוד מבואר שם. ומהסוגיא שבפרק המביא במסכת יו"ט (דף מ':) משמע דלא מהני שום תנאי בעצי סוכה דמצוה וכן עיקר וכן דעת רוב המפרשים ז"ל. וכתב רבינו שמנה ימים לפי שמבואר בפרק לולב וערבה (דף נ"ו) דשמיני נמי אסור מדין מגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא אבל בתשיעי אפילו לדידן מותרת וכן נפסקה הלכה שם גבי אתרוג ודעת רבינו שה"ה לסוכה וכ"כ מן הגאונים ז"ל. ויש מן האחרונים חולקים ואוסרין הסוכה ונויה אפילו בתשיעי:

טז

וכן אוכלין וכו'. ברייתא פ"ק (דף י') וביו"ט בפ' המביא (ביצה ל':) סככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירים ותלה בה אגוזים ואפרסקים ושקדים ורמונים ופרכילי ענבים עטרות של שבולים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ובגמרא ובהלכות והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות דלא חיילא קדושה עלייהו כלל וכן מבואר בגמרא פרק המביא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף