ליקוטי מוהר"ן/ב/כז
|
< הקודם · הבא > |
מי שהוא פרנס חדש או מנהיג, (שקורין רוגיריר), והוא מנהיג בכשרות ובישר, ורואה ומסתכל להטיל המשאוי על כל אחד כראוי לו, כפי מה שמעריך את כל אחד בישר להכביד על זה ולהקל על זה כראוי, על ידי זה מבטל הארבע מדות רעות, דהינו 'עבודה זרה' 'וגלוי עריות' 'ושפיכות דמים' 'ולשון הרע'. והסוד - כי הנדר שנודרין צריכין לשלם מיד, והמאחר נדרו גורם אלו הארבע מדות הנ"ל. כדאיתא במדרש (ויקרא פרשה לז), שלמד מיעקב, שבשביל שאחר נדרו בא לידי ארבע הנ"ל. 'עבודה זרה' - שנאמר: "הסירו את אלקי הנכר". 'גלוי עריות' - "ותצא דינה" וכו' 'שפיכות דמים' - בשכם. 'לשון הרע' - "וישמע את דברי בני לבן". ואיתא (שם), שבשביל שראה משה בסבלות בני ישראל, כמו שכתוב: "וירא בסבלותם", דהינו שנתן לב על סבלותם, שהיו מכבידין עליהם, והעבודה השיך לאיש נתנו על אשה, וכן להפך, והיה משה מסתכל על זה, והפך הדבר ונתן על כל אחד העבודה הראוי לו, מה שראוי לאיש וכו', וכן בין אנשים בעצמן הסתכל לתן על כל אחד מה שראוי לו. ואמר לו השם יתברך למשה, שעל ידי זה תזכה להתיר נדר, שנאמר בו גם כן: "בין איש לאשתו" וכו'. נמצא שעל ידי שמסתכלין להעריך כל אחד כראוי, על ידי זה זוכין להתרת נדרים, ועל ידי זה נצולין מארבע מדות הנ"ל, כנ"ל. והבן: