ליקוטי מוהר"ן/ב

ליקוטי מוהר"ן ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה ב. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ב, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה: ויאמר ה' אל משה, אמר אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כא א):

איתא בספרא דצניעותא (זהר תרומה פרק ב דף קעז.): מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא.

א כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפלה, שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב (ישעיה מח ט): ותהלתי אחטם לך; ומשם עקר חיותו, וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש – הכל משם, כמו שכתוב (שם יא): והריחו ביראת ה' וכו' – זה בחינת חטם,

וזה עקר כלי־זינו, כמו שכתוב (בראשית מח): בחרבי ובקשתי. ופרש רש"י: תפלה ובקשה. וכמו שכתוב (תהילים מד ז): כי לא בקשתי אבטח וכו' באלהים הללנו, בחינת ותהלתי אחטם לך:

ב

ב וזה הכלי־זין צריך לקבל על־ידי בחינת יוסף, הינו שמירת הברית, כמו שכתוב (תהילים מה ד): חגור חרבך על ירך. וכמו שכתוב (תהילים קלב יא): מפרי בטנך אשית לכסא לך – זה בחינת משיח, בחינת תפלה. אם ישמרו בניך בריתי, הינו על־ידי בחינת יוסף.

ויוסף ששמר את הברית, נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפלה*, בחינות פי שנים, כי התפלה הוא פי שנים. שנים, שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו. והוא בחינו‍ת (שם קמט): וחרב פיפיות בידם, בחינות שתי פיות, בחינות פי שנים. ונטל מראובן על־ידי שחלל יצועי אביו, כי היא תלוי בשמירת הברית:

ג

ג ומי שזכה לחרב הזה, צריך לידע איך ללחם עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל, ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא:

וזה אי אפשר אלא על־ידי בחינות משפט, כי משפט הוא עמודא דאמצעותא, הינו שקולע עם כלי זינו אל המקום הצריך, ואינו מטה לימין ולא לשמאל אלא לאמצע. וזה בחינת (תהלים קיב): יכלכל דבריו במשפט.

ובשביל זה קבל יוסף את הבכורה דוקא מיעקב, כמו שכתוב (בראשית מח): ואני נתתי לך וכו' – אני דיקא, שהוא בחינת משפט. וזה (תהלים פא): כי חק לישראל הוא, בחינת ברית, כמו שכתוב: חק בשארו שם. משפט לאלהי יעקב, הינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט, כדי שיכלכל דבריו במשפט. וזה (תהלים עב): משפטיך למלך תן, שמשיח יקבל מבחינת משפט:

ד

ד ועל ידי מה זוכה לבחינת משפט – על ידי צדקה, שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב (דברים לג כא): צדקת ה' עשה ומשפטיו, וכמו שכתוב (תהילים צט ד): משפט וצדקה ביעקב וכו',

כי צדקה הוא על ידי משפט, כמו שכתוב (שם עה): אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים – שמוריש לזה, ומעשיר לזה; וכשנותן צדקה הוא בבחינת זה ישפיל, שמחסר ממונו, ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני. נמצא, שאוחז על ידי זה במדת משפט.

ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפלה (ב"ב דף י. ובשו"ע או"ח סי' צ"ב ס"י), כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט, שיהא קולע אל השערה ולא יחטא:

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב"ב קכג.): למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף, בשביל שכלכל אותו. משל לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו וכו' ,

כמו שכתוב (בראשית מז יב): ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף; כמו (יחזקאל כא ב): הטף אל דרום (לשון דבור). לפי הטף, הינו שהיה שגורה תפלתו בפיו על־ידי הצדקה, ועל ידי הצדקה שעשה, נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט, את הבכורה, שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב: ואני נתתי לך שכם. אני דיקא, שהוא בחינת משפט:

ה

ה ועקר של המחשבות זרות הם על־ידי קלקול המשפט, כי משפט הוא בחינת עינין, כמו שכתוב (בראשית יד): ויבאו אל עין משפט, זה בחינת (דברים לג): עין יעקב.

ועל־ידי קלקול משפט בא קלקול לעינין, כמו שכתוב (דברים טז): כי השחד יעור עיני חכמים. זה בחינת מחשבות זרות שבתפלה, שהם עננין דמכסין על עינין, כמו שכתוב (איכה ג): סכתה בענן לך וכו'.

ולעתיד, שיתקן בחינת משפט, כמו שכתוב (ישעיה א כז): ציון במשפט תפדה, אזי יתעבר עננין דמכסין על עינא, כמו שכתוב (שם נב): כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ובשביל זה נקרא יוסף (בראשית מט כב): בן פרת עלי עין:

ו

ו וצריך כל אחד לכון בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, כמו שמצינו שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו: משה שפיר קאמרת. ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מט): עד כי יבא שילה, דא משה משיח.

וכל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל, הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם איברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתה אלא משה בלחוד. בשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות לט לג): ויביאו את המשכן אל משה, והוא יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלמה, כמו שכתוב (שם מ): ויקם משה את המשכן:

ז

וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות, כל האותיות הם ניצוצי נשמות, והם נתלבשים בתוך התפלה, ונתחדשים שם בבחינת עבור*.

וזהו (תהילים יט ב): השמים מספרים כבוד אל, הינו התורה, שהוא אש ומים, הינו בחינת הנשמות, ובאים בתוך התפלה, שהוא בחינת כבוד אל, כמו שכתוב (תהילים סו ב): שימו כבוד תהלתו, בחינת: תהלתי אחטם לך.

והנשמות עם התפלה הנקרא כבוד, על שם שהיא מלבשת*) אותנו, כי רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא, ועל־ידי־זה נקראת כבוד אל, והן מאירין זה לזה: הנשמות מאירין להתפלה בבחינת העלאת מין נוקבין, והתפלה מאירה להנשמות בבחינת חדושין, שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור,

והנשמות המלבשין בתפלה המובאות לצדיק שבדור הם בבחינת (תהילים מה טו): בתולות אחריה רעותיה מובאות לך:

ח

וזה שאמר רבה בר בר חנה: חזינן להאי כורא וכו'. כי בגלותנו, כביכול, הקדוש־ברוך־הוא בהסתרת פנים, כמו שכתוב (תהילים ל ח): הסתרת פניך; שהוא בחינות רחמים, ופנה ערף, שהוא בחינות דין. וכל תפלותינו ובקשתנו על זה שפנה ערף אלינו, שיחזר את פניו, כמו שכתוב (שם פו): פנה אלי; וכמו שכתוב (במדבר ו): יאר ה' פניו.

וכשאנו רואים ארך הגלות, ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים, ויש מעמנו בני־ישראל, שטועים חס ושלום בלבם, שכל התפלות הם לריק. אבל באמת כל התפלות, הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם, כמו שכתוב: ויקם משה את המשכן. ומעלין כל שיפא ושיפא לדוכתיה, ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שעור קומתה, אז יבוא משיח, דא משה, וישלים אותה ויקים אותה בשלמות.

וזה פרוש:

חזינא להאי כורא – הוא בחינת צדיק הדור, הנקרא דג, זה בחינת משה משיח;

דיתיב ליה חלתא אגבה – הינו התפלות, שאנו מתפללים על זה שכביכול פנה ערף אלינו;

יתבא ליה – הינו ויביאו את המשכן אל משה, כי צריך להביא ולקשר את התפלה להצדיק שבדור;

וקדחי עלה אגמא – הינו הנשמות הבאים עם התפלה, בחינת בתולות אחריה רעותיה וכו', כי הנשמות הן נקראין עשבין, כמו שכתוב (יחזקאל טז ז): רבבה כצמח השדה נתתיך.

וסברינן יבשתא הוא – הינו שהתפלות אינו עושה פרות; אבל באמת אינו כן, אלא

סלקינן ואפינן ובשלינן – הינו כל התפלות סלקינן ועולין, וכל מה שמרבין בתפלה, נבנה השכינה ביותר ומכינה את עצמה לזווג. וזה אפינן ובשלינן – כי אפיה ובשול הם הכנה לאכילה, לבחינת זווג, כמו שכתוב (בראשית לט): כי אם הלחם אשר הוא אוכל.

כשישתלם קומה של כל השכינה, הינו על־ידי רב התפלות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים. וזה

כד חם – הינו כאשר יכמרו רחמיו.

גבה אתהפך – הינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים.

ואי לא הוי מקרבינן לספינתא – הינו: למעני למעני אעשה זאת (ישעיה מח יא); כדאיתא במדרש (ויקרא כז): מי הקדימני ואשלם לו, מי עשה לי מזוזה קדם שנתתי לו בית וכו'. נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפלות, הכל מאתו, ואין ראוי לחשב לקבל שכר על שום דבר,

ואף־על־פי שנראה שעל־ידי תפלתנו ותורתנו יהיה הגאלה, אף־על־פי־כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו. וזה

אי לא מקרבת ספינתא – זה בחינת חסד, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: הספנין רבן חסידים, אי לא חסדו טבעינן חס ושלום בגלות:

ט

וזה פרוש:

אמור אל הכהנים – בחינת תפלה, כמו שכתוב (דברים כו): את ה' האמרת היום.

כהנים הם בחינת תורה, בחינת נשמות כנ"ל, כמו שכתוב (מלאכי ב ז): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו'.

אהרן – בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כח ל): ונשא אהרן את משפט בני ישראל; כי צריך להביא כל התפלות לבחינת משה משיח, והוא יקים*) את המשכן.

וזה פרש רש"י: להזהיר הגדולים על הקטנים, הינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה מאור הגדול, יזהיר ויאיר את התפלה, שהיא בחינת מאור הקטן.

ולנפש לא יטמא בעמיו – הינו על־ידי שמירת הברית כנ"ל. כמובא בזהר: עקרא דיצרא בישא על עריין, והיא עקרא דמסאבותא.

וכשישמר את הברית, זוכה לבחינת תפלה כנ"ל, וזוכה לבחינת תהלתי אחטם לך, כי עקר הריח תלוי בטהרה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה מח.): משבטלה הטהרה, בטלה הריח, כמבאר מעשה בגמרא (שם מט.), שאמר: ריחא דחנוניתא אני מריח. אמר לה: בני, טהרה יש בך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף