כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא)/בראשית/פרשת וירא

כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא) בראשית פרשת וירא

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

[המשך עמוד 8]

לברית מילה ולפ' וירא מהגאון הנ"ל לפ' נח מהגאון הנ"ל

בפסוק וירא אליו ה'. פי' רש"י לבקר את החולה. אמר ר' חמא אותו יום יום ג' למילה הי' ובא הקב"ה ושאל בו. והקשה אמ"ו מאי בעי ר"ח בזה וגם למאי הוצרך רש"י לסיי[ם] ובא כו'. ואמר אמ"ו ותירץ דסיגנון כך יהי' דאמר ר[בי] ח[מא] יהי' קושי[א] לרש"י ובא כו' יהי' תיר[ו]ץ ע[ל] פ[י] מה דאי[תא] בגמר[א] דשבת דף קל"ד ע"ב מרחיצין את הקטן >>>

[עמוד 9]

בין לפני מילה בין לאחר המילה ביום הראשון שחל להיות בשבת כדרכה אבל ביום השלישי שחל ליות בשבת מזלפין עליו ביד ולא בכלי.

והק[שה] אמ"ו וכן הקשו כל המפרשים הא דכתיב ביום השלישי בהיותם כואבים ותרגומו כד תקיפו להון כיביהון משמע דיום ג' מסוכן יותר מיום א'.

אית[א] בטור י"ד סימן של"ה: אין מבקרין לא חולי ראש ולא כל חולי דתקיף לי' עלמא משום דקשה לי' דבורא אלא נכ[נ]סין בבית החיצון ושואלי' בו מה שהוא צריך.

והשתא אתי שפיר דקא[מר] לבקר את החולה בא. אך קשה הא אמר ר[בי] ח[מא] דיום ג' של מילתו הי' ובגדול הא תקיף לי' עלמא ביום ג' כדפי[רש] תרגום אונקלוס הנ"ל, והאיך בא הקב"ה לבקר הלא אין מבקרין כל חולה דתקיף לי' עלמא כנ"ל בטי"ד, לכך בא רש"י: ובא הקב"ה ושאל בו. ולא לבקר ממש ואמרינן דנכנסי' בבית החיצון ושואלין בו וק"ל:

עוד לפ' הנ"ל מהגאון הנ"ל

בפסוק השבא אשת איש כי נביא הוא ויתפלל בעדך. ויש לדקדק מאי תלי[א] בזה אם נביא הוא אם לא.

ותירץ הגאון בנקדי[ם] הגמר[א] דאינו צריך למחול לחבירו עד שיבקש ממנו מחילה ויליף מקרא דהשב את אשת האיש כי נביא הוא. אך יש לדקדק מהיכי תיתי יבקש אבימלך מאברהם מחילה הלא אברהם אמר לו שאחותו היא ולא מזדו[ן] לבו עשה זאת הדבר. אך צ[ריך] ל[ומר] דליכא ספיקא קמ[י] רקיע דהקב"ה יודע דאבימלך אף שידע דאשתו היא אעפ"כ הי' חוטא לכך אמר לו הקב"ה הנך מת על האשה. אך גבי אברהם קב"ע דלא יהי' יודע זאת, ו[צריך] ל[ומר] הואיל שאברהם נביא הוא יודע לכך צריך לבקש ממנו מחילה. וא[תי] ש[פיר] הפסוק השב אשת איש כי נביא הוא. וקשה למה יבקש ממנו מחילה לכך קא[מר] מפני שהוא נביא וידע אף דידע שאשת אברהם הוא חטא ודו"ק: >>>

עוד לפ' וירא מהגאון הנ"ל

בפסוק והנה האש והעצים ואי' השה לעולה. והנה לכאורה מה הקשה הנה האש והעצים.

וי[ש] ל[ומר] דמצינן כמה פעמים בגמרא נסים דהיו בימי תלמוד אבל לכתחילה אין סומכין על הנס וזה ילפינן מקרא דונתנו בני אהרן אש על המזבח. הלא אש יורד מן השמים אעפ"כ מצוה להביא מן ההדיוטות הואיל דאי[ן] סומכין על הנס. וה[שתא] א[תי] ש[פיר] בל"ז לא קשה ואיה השה לעולה די[ש] ל[ומר] שיהי' על פי הנס, אבל השתא דקאמר הנה האש וקשה הא האש יורד מן השמים, וצ[ריך] ל[ומר] דאין סומכין על הנס. וקשה שפיר ודוק:

עוד לפ' וירא מהגאון הנ"ל

ותאמר שרה לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני וגו'. ופי' רש"י

שלא ילמוד ממעשיו. לתרץ נקדי[ם] הפסוק ותרא שרה את בן הגר מצחק זה ע"ז.

במדרש כי יסיתך את בן אמך. וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית אלא דלבן אב ממילא לא

יציית לו שיחשדהו. ז[ה] מ[ה] ש[אמר] ה[כתוב] מסיתו לעבוד ע"ז שיקטול וירש הוא לבדו וא"כ ממילא

לא יציית לו כי לכבוד עצמו מסית לע"ז אבל בבן אם נסתר זה.

ובזה יובן ותאמר שרה גרש את בן האמה וגו'. למה כי לא יירש וא"כ יש לחוש שציית לו ודו"ק:

עוד לפ' וירא מהגאון הנ"ל

במדרש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשביל דם נידה:

לתרץ נקדים גמ' דהמל[א]כי' הי' טוענין בר מצרא ואמרו תנה הודך על השמים ומשה החזיר להם כלום כתב

בתורה שלא לאכול בשר בחלב ואתם אכלתם אצל אברהם.

ואיתא בט[ור] י[ורה] ד[עה] סימן פ"ט: שמותר לאכול בשר אחר חלב בקינוח לחם שיאכל אחר חלב. ולפ"ז יש להמלאכים טענה

ת?הם תנה הודך וכו'. ומה שמשה השיב להם אינו תשובה כי יכולים הי' לאכול חלב

תחילה ובקינוח לחם כו'. רק אי[תא] בש"ס (ב"מ פ"ז ע"א) ולחם לא הביאה. מלמד שפירסה נידה ובזה יובן ודוק:

עוד לפ' הנ"ל מהגאון הנ"ל

חלילה לך השופט כל הארץ חלא יעשה משפט. ופי' רש"י חולין הוא לך:

לתרץ נקדי[ם] גמ' דסנהדרין (ל"ח ע"ב): עד-די כרסון רמיו (דניאל ז, ט), שני כסאות אחד לו ואחד לדוד אמרו לו עד מתי אתה עושה קודש חול אלא א' לדין וא' לצדקה. נמצא אם הקב"ה עושה משפט אזי הפי' של שני כסאות אחד לדין כו', אבל אם אינו עושה משפט נסתר זה וצריך לומר א' לו ואחד לדוד ועושין קודש חול. ובזה יובן שאמר אברהם חלילה לך חולי' לך אם השופט וגו' לא יעשה וגו'. וצריך למימר פי' הפסוק עד-די כורסין דחד לו וחד לדוד זה הוא חולין לך שמשויי' עבד לקונו ודו"ק:

ובזה מתורץ מד[רש] ילקוט (ש"ב כ"ב, רמז קס"ד) וז"ל: בשעה שהקב"ה עושה חסד עם דוד אז כל העולם שמחים. ר"ל בשעה שהקב"ה עושה חסד זה לדוד שמושיבו על כס חד מהקאי כורסי' הנ"ל וקאי חד לו וחד לדוד וא"כ ליכא משפט ר"ל דין רק צדקה וחסד מאת המקום ב"ה לעולם ושמחים ודו"ק:

· מעבר לתחילת הדף