כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא)/בראשית/פרשת בראשית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 24: שורה 24:
מצות לוי[ה] ודחי טומאה, והנה אי[תא] במדרש ב' פירושים על אל תרגזו בדרך, אית דאמר אל תתעסקו ואית דאמר אל תפסקו, וא"כ אי נאמר  
מצות לוי[ה] ודחי טומאה, והנה אי[תא] במדרש ב' פירושים על אל תרגזו בדרך, אית דאמר אל תתעסקו ואית דאמר אל תפסקו, וא"כ אי נאמר  
אל תתעסקו בדרך ע"כ לומר דלוית תלמיד לרב אינה דוחה התורה מכ"ש  
אל תתעסקו בדרך ע"כ לומר דלוית תלמיד לרב אינה דוחה התורה מכ"ש  
מטומאה דאינו דוחה, אבל אי נאמר אל תפסיקו א"כ מותר ללות דהא
מטומאה דאינו דוחה, אבל אי נאמר אל תפסקו א"כ מותר ללות דהא
לא יבטל, והנה המפרשים על הא דמתוך כך זוכרהו היינו שמהרהר
לא יבטל, והנה המפרשים על הא דמתוך כך זוכרהו היינו שמהרהר
מה שלמד מאתו, ובזה יובן הגמ' הנ"ל אל יפטור כו', א"כ ש"מ דהפי'
מה שלמד מאתו, ובזה יובן הגמ' הנ"ל אל יפטור כו', א"כ ש"מ דהפי'
אל תרגזו בדרך אל תפסקו, והא ראי' כי הא דרב כהנא כו'  
אל תרגזו בדרך אל תפסקו, והא ראי' כי הא דרב כהנא כו'  
וא"כ ש"מ דלוי[ה] לא דחי טומאה וכ"ש דלא דחי תורה וא"כ מאי איריא
וא"כ ש"מ דלוי[ה] לא דחי טומאה וכ"ש דלא דחי תורה וא"כ מאי איריא
דהנך צינתא איתנהו מחו"ל הא אפי' מא"י נמי הוי שרי ללותו לבטל רב כהנא מלמודו א[לא] ו[דאי] הפי' אל תרגזו אל תפסיקו וא"כ שפיר דאל יפטור כי שמתוך כך זוכרהו היינו מהרהר מה שלמד ממנו ודו"ק.
דהנך צינתא איתנהו מחו"ל הא אפי' מא"י נמי הוי שרי ללותו לבטל רב כהנא מלמודו א[לא] ו[דאי] הפי' אל תרגזו אל תפסקו וא"כ שפיר דאל יפטור כי שמתוך כך זוכרהו היינו מהרהר מה שלמד ממנו ודו"ק.


[עמוד 5]
[עמוד 5]

גרסה מ־17:55, 4 במרץ 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך







פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא) TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png פרשת בראשית

פשטים מהגאוני[ם] על ספר בראשית


[עמוד 4]

לפ[רשת] בראשית


בגמ' (ברכות לא.) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו כי הא דרב כהנא אלוי' לרב אשי כי מטי להנך צינתא אמר ודאי האי מלתא דאמרי אינשי הני צינתא דבבל איתנהו מאדה"ר וכו' עד כל מקום שגדר אדה"ר לישוב נתיישבה:

איכא למידק מאי ענין האי עובדא להא דאל יפטור, ותו מאי בעי ביה אי איתנהו מאדה"ר או לאו. ונ"ל דהנה רש"י פי' על הא דהני צינתא איתנהו מאדה"ר וכי אית' דאמרי אדה"ר נטעם או מגזירת אדה"ר, והנפקא מינה בין ב' פירושים נ"ל דאי אמרינן נטעם ודאי ארץ ישראל היא מדלא נמוחו במבול, דאית דיעה במדרש דלא הי[ה] בא"י מבול אבל אי אמרת מגזירת אדה"ר איכא למימר דחו"ל היא והן נטעו אחר המבול.

והנה בתוספת דשבת אי'[1] דרב כהנא תלמיד רב אשי הי[ה], והנה קיי"ל דלויית תלמיד לרב אין לו שיעור וידוע דגזרו טומאה על ארץ העמים, ורב כהנא כהן הוה ולזה שאל אי מגזירת אדה"ר או מטעם ואי נטעם ודאי א"י ומותר ללותו משא"כ אי מגזירת אדה"ר דיש לומר דחוץ לארץ היא וגזרו טומאה ולא אתי מצות לוי[ה] ודחי טומאה, והנה אי[תא] במדרש ב' פירושים על אל תרגזו בדרך, אית דאמר אל תתעסקו ואית דאמר אל תפסקו, וא"כ אי נאמר אל תתעסקו בדרך ע"כ לומר דלוית תלמיד לרב אינה דוחה התורה מכ"ש מטומאה דאינו דוחה, אבל אי נאמר אל תפסקו א"כ מותר ללות דהא לא יבטל, והנה המפרשים על הא דמתוך כך זוכרהו היינו שמהרהר מה שלמד מאתו, ובזה יובן הגמ' הנ"ל אל יפטור כו', א"כ ש"מ דהפי' אל תרגזו בדרך אל תפסקו, והא ראי' כי הא דרב כהנא כו' וא"כ ש"מ דלוי[ה] לא דחי טומאה וכ"ש דלא דחי תורה וא"כ מאי איריא דהנך צינתא איתנהו מחו"ל הא אפי' מא"י נמי הוי שרי ללותו לבטל רב כהנא מלמודו א[לא] ו[דאי] הפי' אל תרגזו אל תפסקו וא"כ שפיר דאל יפטור כי שמתוך כך זוכרהו היינו מהרהר מה שלמד ממנו ודו"ק.

[עמוד 5]

א
לפרשת בראשית מהגאון מהרי"ך זצ"ל

במדרש ויהי ערב ויהי בוקר מכאן ששני ימים ר"ה הוא, והוא תמוה.

לתרץ נקדים מה דאיתא בראש השנה (ח:) מלך וציבור, מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפש ריתחא. ישראל ואומות, ישראל נכנס תחילה לדין.

ואית[א] בגמר[א] שהק"ב עושה חסד שדנין את ישראל ביום בשעה שעושין מצות ואומות העולם בלילה בשעה שישנים ואינם עושין עבירות נמצא זה בזה תלי' א"א דהיום הולך אחר הלילה שלפניו צריך להיות דוקא ב' ימי[ם] ר"ה משום דישראל צריך להיות קודם א"ה וא"ה דוקא בלילה ואימתי דהי' דנין א"ה אילימא בלילה ויום שלאחריו ישראל הלא ישראל צריך להיות קודם וא"ת בלילה שלאחריו הא לאו ר"ה הוא וע"כ צ"ל להיות דוקא ר"ה ב' ימים ודנין ישראל ביום הראשון וא"ה בלילה שלאחריו אבל א[א] א[מרת] דהיום הלך אחר הלילה שלאחריו לא אצטרך אלא יום א' ר"ה.

וה[שתא] א[תי] ש[פיר] דאית[א] בגמר[א] ויהי ערב והיה בוקר וכו' מכאן שהיום הולך אחר הלילה שלפניו ושפיר מוכח דשני ימים ר"ה וק"ל.


עוד לפ[רשת] בראשית מהגאון הנ"ל

במדרש רבה ספר תולדות אדם הראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו כיוון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, הן תמו[ה].

ואמר אדמ"ו לתרץ מה דאית' בגמר' ב[בא] מ[ציעא] כי תב[א] בכרם רעך אל כליך לא תתן רעיך דוקא אבל דנכרי מותר ליתן אל הכלי ופריך הגמר[א] הניח[א] למ"ד גזל גוי אסור איצטרך קרא הכא להתיר אלא למ"ד גזל גוי מותר הכי מיבעי, ומתרץ דמוקי רעיך ולא של הקדש דאסור אפי' לאכול.

והמפרשי' הקשה על האלפסי דפסקינן גזל גוי אסור וא"כ איכא לאוקמי רעיך למעוטי דנכרי דאפי' בכלי מותר ולא לאסור של קודש אפי' לאכול וגם פסק דבכרם של הקדש אסור אפי[לו] לאכילה א"כ הוי תרי דסתרי אהדדי. ואאמ"ו דע"כ האלפסי סבר דאפי' א"א גזל גוי אסור ואיכא לאוקמי רעיך משל נכרי דמותר אפי' בכליו אוקמינן לחומרא לאסור של הקדש אפי' לאכילה דכל מה דיוכלינן לדרוש לחומרא דרשינן:

אי' אדה"ר היה לו תירוץ על עץ הדעת שהי' פועל ומותר לאכילה אפילו של הקדש אבל לפי הנ"ל דלחומרא דרשינן רעיך משל הקדש דאסור אפי' לאכול א"כ לא היה לו לתרץ על ע"ה.

אית' בגמ' דפסחים ר"א אומר שחיטת הפסח דוחה שבת ר' עקיבא אומר אינה דוחה שבת כו' אמר לו ר' אליעזר לר"ע בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתך

[עמוד 6]

ואי' בהרבה מפרשי' הא שפיר אמר לו ר"ע לר"א ולמה השיב לו בשחיטה כו' תהא מיתתך, הטען הוא דר"ע היה רוצה ליליף הזאה משחיטה לקולא ע"ש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן:

והא"ש כשבא בדורו של ר"ע שהיה רוצה ליליף הזאה משחיטה לקולא שמח בתורתו דלפ"ז דלקולא דרשינן יהיה לו תירוץ על אכילות עץ הדעת שהיה פועל אבל נתעצב במיתתו דמוכח דלחומרא דרשינן כמו שהשיב לו ר"א בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתך דמכח זה יהיה מוכח דלחומרא דרשינן כנ"ל וא"כ אין לו תירוץ על אכילת עה"ד ודו"ק:


עוד לפ' בראשית מהגאון הנ"ל

סנהדרין דף ל"ו ע"א אר"ש מאי דכתיב זה ספר תולדת אדם מלמד שהראה הקב"ה לאדם דור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו:

ויובן ע"פ מדרש וז"ל עץ שאכל אדה"ר בוסר היה, וידוע פלוגת' רבנן ור"ע דלרבנן בוסר מין פרי הוא ולר"ע אינו מין פרי וא"כ לר"ע לא חטא אדם במה שאכל מהעץ דבוסר לאו פרי הוא:

ובגמר[א] למה נידון ר"ע במיתה חמורה יותר משאר עשרה הרוגי מלכות מפני שהי' בן גרים וידוע שאין הלכה כבן גרים:

ובזה יובן שמח בתורתו לפי שלא חטא כדעת ר"ע כנ"ל ונתעצב במיתתו שקשה לנה נידן בחומרה מפני שהי' בן גרים וא"כ אין הלכה כמותו ודו"ק


לפ' בראשית מהגאון מהורר אב"ד ז"ל

ויבא קין מפרי האדמה והבל גם הוא היבא מבכור צאנו ומחלביהן:

ויש לדקדק במת מה היה הטעמים שלא הביא קרבן אחד שווי' ומה היתה פלוגת' ודעתם בזה:

ויובן ע"פ מדרש וז"ל כשחטא אדה"ר נאסר להם בשר וכו' עד שבא נח והותר להם בשר מן בעלי חיים בפ' גיד הנשה בדף ? צ' גיד הנשה חולצת ולא יקרב ע"ג מזבח דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל ורבי סבר יקריב מידי דהוי אחלב ודם שמקריבן וזורקין ע"ג מזבח ואסורי' לישראל ע"ש:

וי"ל שזה היתה פלוגת' קין והבל שקין הי' ס"ל כרבי שאסור להקריב מה שאסור לאכול וא"כ לא היה יכול להקריב בהמה והבל גם הוא הביא מבכורת צאנו ר"ל במילת גם אע"פ שאסור לאכול הביא להקריב. ואל תקשה למה, לכך מסיים ואמר מחלביהן ר"ל שאף הוא אסור ומותר להקריב ומוכח מזה שאע"פ שאסורי' לאכילה מחיים מותרי' להקריב ע"כ ודו"ק.


ב
לפ' בראשית מהגאון מהרי"ך זצל

בהפטרה מי (בכם) [בהם] יגיד זאת וראשונות (יגידו ו)ישמיענו. דאי' לעתיד יבא א"ה ליטל שכר יאמר הקב"ה מי בכם יגיד זאת כלומר התורה קבלתם ויאמרו א"ה כלום כפית עלינו הר כגיגת והשיב הקב"ה הראשונת יגידו והוא תמו':

לתרץ נקדים דאמרינן בגמ' אמר רבא כאן מודע' רבה לאורייתא משום שכפה עלינו הר כגיגית ואנוסים היינו ועז"ק הלא אמרה נעשה ונשמע ברצון הטוב ומתרצי' המפרשי' לכתחילה אמרה ברצון הטוב נעשה ונשמע אבל אחר שראה אש הגדולה חזרו לאחורי' וכפה עליהם הר כגיגית וכו':

ומזה מבואר דאנכי ולא יהי' לך אמר הקב"ה בעצמו ומפני יראה אמרו ישראל למשה דבר אתה כו' עיין בס"פ י"ג? פ' יתרו ממילא אנכי ולא יהי' לך שמעו ברצון הטוב כמו שאמרו נ[עשה] ונ[שמע] אבל לאחר (ה)זאת חזרו לאחוריו מפני האש הגדול וכפה עליהם הר וכו' - ובזה יובן דכשיבואו א[ומות] ה[עולם] ליטול שכר יאמר הקב"ה מי בכם יגיד זאת ר"ל כלום קבלתם את התורה ויאמרו כלום כפ"ה עלינו הר כו' ויאמר הקב"ה וראשונות ישמיענו ר"ל שני דברות ראשונות שמעו ישראל ברצון הטוב ודו"ק:


שם דאיתא בגמ' יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו זה פסוק שר העולם אמר משום שראה שהדשאים יצאו במינן והקב"ה לא צוה להן למינהן אלא נשאו ק"ו מאילנות דאין דרך בערבובי' וכו' ממילא עשו אצון בוראם לכך ישמח ה' במעשיו ע"כ:

ויש להקשות דלמא אין זה שר העולם אמר משום שדשאים לא נשאו ק"ו בעצמם אלא הקב"ה צוה אותם בעל פה למינהם וא"ת לא כתיב פסוק בהתורה דאין צריך דאלמוד ק"ו מאילנו דצוה הקב"ה לדשאים ג"כ למינהן לכך לא צריך התורה למכתב בצוה בדשאין לא למיהן אבל באמת צוה אותם הקב"ה בע"פ ודו"ק:


לפ' בראשית ולי"כ מהגאון הנ"ל


במדרש כיון שפגע אדה"ר בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונפטרתי מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. תמו' מאוד:

ויובן דאי[תא] במפרשי[ם] האיך הקב"ה מקבל תשובה הא מחזי כשוחד דאם אדם חוטא מביא פר לקרבן ומשום דכ"ע דלי' והכל שלו ולא מיחזי כשוחד:

ואי' בגמ' בסנהדרין שאל האי מינא אלקיכם כהן דכתיב ויקחו לי תרומה קברו את משה במאי טבלי ועוד שאל אם אלקיכם שומר שבת האיך מוריד גשמים בשבת והשיב לו דכ"ע דלי' והוי הכל רשות שלו דהיינו רשות היחיד ומותר בשבת להוציא את האדם מרשות לרשותו

[עמוד 7]

ולפ"ז יובן שפיר כיון שפגע בקין א"ל מה נעשה בדינך והשיב לו עשיתי תשובה והפשרתי וקשה ליה האיך מקבל תשובה הא מיחזי כשוחד אצ"ל דכ"ע דלי' מיד פתח ואומר מזמור שיר ליום השבת והשתא מוכח דהקב"ה שומר שבת ודו"ק:



שולי הגליון


  1. לא מצאנו.
·
מעבר לתחילת הדף