כף החיים/אורח חיים/רסג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:44, 6 ביולי 2021 מאת המגיה (שיחה | תרומות) (←‏לד: הגהה (גר של שבת ועוד))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רסג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] יהא זהיר לעשות נר יפה. דא"ר הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים ת"ח שבת כ"ג ע"ב. טור. ונ"ל הטעם משום דהשבת בחי' חכמה. ועוד ע"ד מש"ה כי נר מצוה ותורה אור. וע"כ הזהיר בנר מצוה יהיה לו תורה אור. וכן פרש"י ז"ל. וע"כ ראוי לאשה להתפלל אחר שתדליק שיתן לה השי"ת בנים זכרים מאירים בתורה. ועיין לקמן או' לד:

ב[עריכה]

ב) שם. יהא זהיר וכו'. וידליק בכל החדרים שהולך שם שלא יכשל בעץ או באבן מט"מ ורש"ל. מ"א סק"א תו"ש או' א' מיהו עיקר הברכה על הנרות שמדליקין במקום אכילה:

ג[עריכה]

ג) שם. ויש מכוונים לעשות ב' פתילות וכו'. פי' בנר שקורין קרויזי"ל ידליק ב' פתילות ויברך על שתיהן להדליק נר של שבת. וכן בנר של שעוה. ושל שומן לוקחין שתי נרות. ב"ח:

ד[עריכה]

ד) שם. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. וכ"כ בשער הכוו' דף ס"ז ע"א בסופו. וי"א נגד איש ואשה כי נ"ר נ"ר כמנין איברים שבאיש ואשה. כי באשה יש ד' איברים יותר מרמ"ח שבאיש ב' צירים וב' דלתות. עוד טעם רמז לב' נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם. א"ר או' ב' ועוד נ"ל הטעם כי הם כנגד ב' תוספת נר"ן שמקבל האדם בשבת אחד מבחי' הלילה ואחד מבחי' היום כמ"ש לעיל סס"י רס"א יעו"ש. ועיין לעיל סי' רס"ב או' ז':

ה[עריכה]

ה) שם. אחד כנגד זכור וכו'. ולא ידבק ב' נרות ביחד דהוי כמדורה. כ"כ מור"ם ז"ל בסי' תרע"א סעי' ד' בהגה והב"ח כתב נוהגין להביא לבהכ"נ ב' נרות של שעוה כרוכים ביחד זכר לזכור ושמור בדבור א' נאמרו ומנהג הגון הוא מהגדולים הקדמונים יעו"ש ונראה דלא פליג זה אמ"ש בהגה דהתם הוי בנר ביתו דאם הם כרוכים ביחד הוי כמדורה והכא מיירי שמביאו לבהכ"נ זכר שמר וזכור ומשום מדורה לא חיישינן כיון דכבר יוצא בנר ביתו, אי נמי דהכא מביאן כרוכין ובשעת הדלקה מפרידן ולא נהירא. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' וכ"כ המט"י או' א' דצריך להדליק ב' פתילות בשני נרות להכירא אחד כנגד זכור וא' כנגד שמור ודלא כמ"ד להדליק ב' פתילות בנר א' ומ"ש מ"א בסק"א אחר המחי' ליתא יעו"ש:

ו[עריכה]

ו) ואם מילא קערה שמן והקיפה פתילות והרחיקם זה מזה עד כאצבע אינו נעשה כמדורה. כ"כ הטור בסי' תרע"א בשם הרא"ש לענין נרות חנוכה. וכתב שם ב"י דשיעור הרחקת אצבע בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט ריחוק בדקות יעו"ש. וא"כ ה"ה לשבת וע"כ אותם המדליקין בשבת בעששית שמניחין בה מים ושמן ופתילות צריך להרחיק הפתילות זה מזה עד כאצבע אם הם בינוניות כנז' ורוחב אצבע הנז' בכ"מ הוא רוחב גודל של אדם בינוני כידוע:

ז[עריכה]

ז) נרות שעוה שהם של ע"ז אעפ"י שהוא בענין שמותרים להדיוט ליהנות מהן מ"מ אסורים לנר שבת וה"ה לכל מילי דמצוה משום דמאיסי כמ"ש לעיל סי' קנ"ד סעי' י"א וביו"ד קל"ט סעי' י"ג יעו"ש. וה"ה שאסור לעשות נרות של שבת משעוה הנוטף מנרות בבית עכו"ם ודלא כמי שהתיר כמ"ש בדברינו לעיל סי' קנ"ד או' ע"ט יעו"ש. וה"ה עכבר שנמצא בשמן אסור להדליקו לנרות שבת ואפי' אם יש ששים כנגד העכבר כמ"ש לעיל סי' קנ"ד סעי' י"ב ובדברינו לשם או' ט"פ ואו' ץ' יעו"ש וכ"כ התו"ש בזה הסי' סוף או' א' ובס' זב"צ על יוד סי' ק"ד או' ו' ואו' ז' וכן שמן שנתנו תחת המטה שאסור באכילה משים רו"ר השורה עליו כמש ביו"ד סו' קט"ז סעי' ה' ובברכ"י שם או' יו"ד ה"ה דאסור להדליקו לנר שבת ולכל נרות של מצוה משום הקריבהו לפחתך וכ"כ בן א"ח פ' נח או' י"ז. אבל שמן מר שאינו ראוי לאכילה אין שורה עליו רו"ר ומותר להדליקו לנר שבת ונר חנוכה. בן א"ת שם. ונראה דכ"ז אם אפשר באחר אבל אם לא אפשר באחר ידליק בהם רק שלא יברך:

ח[עריכה]

ח) אין להדליק בנר ישן של חרס על השלחן. תשו' רש"ל סי' פ"ו. א"ר או' א' ובאיש עני שאין לו ודאי מותר. מש"ז בסוף הסי' ואם הסיקו באור או אם הוא של זכוכית או של חרס מצופה שרי כמ"ש לקמן סי' תרע"ג ס"ג וטוב לאשה יראת ה' שלא תדליק בקנסא רק יהיה לה נר של שעוה מיוחד להדליק מידי שבת בשבת. פענח רזא. עט"ז א"ר שם. ועיין לקמן או' י"ד:

ט[עריכה]

ט) שם הגה. ויכולין להוסיף וכו'. ויש נוהגין להדליק ז' נרות וי"א עשרה. של"ה. מ"א סק"ב. וחסידים ואנשי מעשה נוהגין להדליק דוקא ז' שהם כנגד ז' עולים. וגם כי הם כנגד ז' ימי השבוע. ועוד כי השבת היא בחי' המלכות שהיא שביעית אל ספירות הבנין כידוע וע"כ מדליקין ז' לרמז אל בחי' הנז' וביוה"כ נוהגין להדליק ו' וביו"ט ה' ובר"ח ד' כנגד מנין העולים שיש להם טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' קל"ה או' י"ט יעו"ש. וכ"כ הפתה"ד סוף או' א' חס"ל או' א':

י[עריכה]

י) שם בהגה. האשה ששכחה פעם אחת וכו'. ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף בכל פעם כי הדבר משום הכירא שתהיה זהירא מכאן ולהבא בכבוד שבת. ב"ח. ומה"ט נ"ל דאם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא דא"צ להוסיף. מ"א סק"ג. א"ר או' ח' תו"ש או' ג' ונראה דה"ה אם לא הדליקה מחמת עוני שלא היה לה כסף לקנות דא"צ להוסיף:

יא[עריכה]

יא) וה"ה אם מתחלה היה דרכה להדליק ג' נרות בכל פעם אם שכחה צריך להוסיף נר אחד ותדליק כל פעם ד' וכן עד"ז לעולם. מחה"ש. וכן אם דרכה להדליק ב' נרות ופ"א הדליקה רק א' צריך להוסיף. וכן אם מדלקת הרבה ושכחה פ"א וחסר א' תדליק יותר שתהא זהירא. א"א או' ג' ודבר פשוט הוא שצריך להוסיף שמן ותדליק הנוסף אבל לא בשמן שהיתה מדלקת בו ב' נרות תדליק בו ג' דאדרבא בזה מגרעות נתן דנכבין מהרה וממעטת יותר בכבוד שבת:

יב[עריכה]

יב) שם בהגה. מדלקת כל ימיה וכו'. להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה. מט"מ ומהרי"ל. שמעינן מהא תלת. א' דאף שרגילה בג' תדליק יותר. ב' אפי' נר מצוה אחר שאינה של שבת. ג' משמע דרק הוספה בעינן כגון שתדליק נר גדול יותר או ליתן מעט שמן יותר אבל א"צ להדליק עוד נר לתוספת דלא כהבנת רמ"א ולבוש ונראה להקל בזה לאשה עניה. א"ר או' ט' מחה"ש. א"א שם:

יג[עריכה]

יג) שם בהגה. ג' נרות. ויותר טוב שתספיק לעניה אחת כ"כ שמן כדי שתדליק. מהר"ש שער אריה בהגהו' כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' א' והביאו השע"ת או' ג' וכתב אבל המנהג להוסיף נר כדברי מהרי"ל עכ"ל אמנם לפי מ"ש באו' הקודם דמהרי"ל לא כתב בהדיא להוסיף נר דיותר טוב להספיק לענים אם אפשר:

יד[עריכה]

יד) שם בהגה. ג' נרות. ואם מותר להדליק נר שבת מנר שבת ע"י אמצעי עיין לקמן סי' תרע"ד שכתב דיש מתירין אם הוא בענין שאין לחוש שיכבה האמצעי קודם שידליק נר שבת אבל לסתם מרן גם זה אסור אלא א"כ מדליק נר מנר יעו"ש. ועיין במ"א שם שכתב בשם המרדכי דנהגו להחמיר שאין להדליק נרות מצוה זה מזה וכתב הא"א שם אפשר דהיינו ע"י אמצעי אבל בלא אמצעי גם מצד המנהג ליכא אלא שסיים דיותר טוב להדליק נרות שבת ע"י שמש יעו"ש. ועיין לעיל או' ח' ולקמן או' צ"א:

טו[עריכה]

טו) [סעיף ב'] אחד האנשים ואחד הנשים וכו'. וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאוכלה אצל אור הנר שזה בכלל עונג שבת הוא. ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלו. ר"ז או' א' ועיין לקמן סעי' יו"ד בהגה:

טז[עריכה]

טז) ואעפ"י שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שלחנו מבערב עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד. בן א"ח פ' נח או ד' וטעם בסוד עיין בזוה"ק פ' בראשית דמ א ע"ב ולקמן או' ך':

יז[עריכה]

טוב) שם. אפי' אין לו מה יאכל וכו'. פי' וצריך לקנות במעות שבידו לאכול דבודאי אכילתו קודם לנר שבת ומיהו אם יש לו לחם לאכול דיו, ונר קודם ליקח משאר מאכלים. מ"א סק"ד. תו"ש או' ד' ומשמע לחם כדי שביעה בעינן ולא בכזית א"א או' ד' ומשמע דוקא לחם לאכול אבל ללחם משנה ודאי דנר קודם:

יח[עריכה]

חי) שם. שואל על הפתחים וכו'. דהוא עיקר סעודת שבת ואין זה בכלל עשה שבתך חול וכו' מ"א סק"ה. תו"ש או' ה':

יט[עריכה]

יט) שם. שואל על הפתחים וכו'. ועיין סי' תרע"א סעי' א' דשם כתב או מוכר כסותו יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש בסעי' ג' דנר שבת קודם לנר חנוכה כ"ש דצריך למכור מלבושו לצורך נר שבת. מחה"ש. וה"ד לצורך נר אחד שהוא מן הדין אבל אינו מחויב לשאול על הפתחים או למכור כסותו כדי להדליק שתי נרות והוא פשוט:

כ[עריכה]

כ) [סעיף ג'] הנשים מוזהרות וכו'. כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פי' שגרמה מיתה לאדה"ר. טור. מ"א סק"ז. וכ"כ בזוה"ק פ' בראשית דמ"ח ע"ב וז"ל ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא דאדלקא בוצינא דשבת דהא יקרא עילאה הוא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אורכא דחיין בג"כ בעיא לאזדהרא בה עכ"ל. וכ"כ בתיקונים תיקון כ"ד וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא ואתחשיב לה כאלו תקנה מנרתא בדרום ופתורא בצפון וכו' יעו"ש. ועיין לעיל סי' רס"ב סוף או' א':

כא[עריכה]

כא) שם. הנשים מוזהרות וכו'. אבל תיקון הנרות של שבת צריך ליזהר לעשותם האיש בעצמו כמ"ש בשער הכוו' דף ס"א ע"ד. מ"א שם:

כב[עריכה]

כב) שם. הנשים מוזהרות וכו'. ואפי' אם ירצה הבעל להדליק בעצמו האשה קודמת. ב"ח. מ"א סק"ו. מחב"ר או' ב' מיהו אם קדם האיש והדליק אין לאשתו עליו אלא תרעומת אבל אינו חייב לשלם כחוטף מצוה עשרה זהובים כיון דהמצוה מוטלת עליו נמי והבית והנר שלו. מחב"ר או' ג' יעו"ש. ומ"מ אם ירצה הבעל להדליק במקום שינה הרשות בידו רק שלא יברך אלא האשה תברך על הנר שמדלקת אצל השלחן. כ"כ האחרונים:

כג[עריכה]

כג) ומי שאין לו אשה ידליק בעצמו. ואשה היולדת בשבת א' מדליק הבעל את הנרות ומברך. מט"מ סי' תכ"ג. שכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. מ"א שם. וכתב שם השכנה"ג דמנהגינו להביא נר ליולדת והיא מדלקת ומנהג יפה הוא עכ"ל אבל הרב מהר"י לוי וואלי בהגהו' כ"י כתב עליו דלדעת הרמב"ם ומור"ם לקמן דין יו"ד דהדלקה במקומה בעינן אינו מנהג יפה. והביאו הברכ"י בשיו"ב או' ב' שע"ת או' ג' ועיין לקמן או' ע"א. ומשמע דבימי נדותה האשה מברכת בעצמה. מ"א שם. וכ"כ האחרונים ועיין לעיל סי' ח"פ בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

כד[עריכה]

כד) שם. הנשים מוזהרות וכו'. וכשיש נשים רבות מחלקות המצוה ביניהם. ואם עומדות כולם זו אצל זו אפשר שיוצאות בברכה שמברכת אחת מהן. וכשאין נשים בבית מצוה על האנשים להדליק ולברך. שה"ג פ' ב"מ. כנה"ג בהגהט:

כה[עריכה]

כה) שם. נר שבת קודם. ואע"ג דקדוש דאורייתא מ"מ על היין דרבנן כמ"ש רסי' רע"א. מ"א סק"ח. תו"ש או' ח' ר"ז או' ד':

כו[עריכה]

כו) שם. נר שבת קודם וכו'. וה"ה דקודם ליין של הבדלה מק"ו דהא נר חנוכה קודם ליין של הבדלה כדלקמן סי' רצ"ו וסי' תרע"ח. עו"ש או' א' א"ר או' י"ב:

כז[עריכה]

כז) שם. משום שלום בית וכו'. ולכן אם יש לו נר א' סגי ויקנה אח"כ לקידוש או לנר חנוכה ומ"מ גם בחנוכה בנר א' סגי. מ"א סק"ט. א"ר או' י"ב. תו"ש או' ט' ר"ז או' ד':

כח[עריכה]

כח) סומא ג"כ תברך דהא נהנית ג"כ ממאורות וכמ"ש סי' ס"ט וק"ו הוא מנר חנוכה כמ"ש סס"י תרע"ה יעו"ש. ומ"מ אם יש לה בעל פקח יברך הבעל. מיהו אם אוכלת בשלחן אחד עם אחרים לא תברך דהא ליכא שמחה גבה. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. ר"ז או' י"ב. ואם היא עקרת הבית תדליק היא תחלה ותברך ואחרות מדליקין אח"כ ומברכין. א"א א' ט' ועיין לקמן סעי' ק':

כט[עריכה]

כט) שם. משום שלום בית וכו'. ואפשר אף מי שאוכל בחצר כבסי' רע"ג אפ"ה נר ביתו עדיף משום שלום בית א"א או' ד' ואו' ט':

ל[עריכה]

ל) [סעיף ד'] לא יקדים למהר וכו'. ומכאן סמכו הקדמונים שמשגרין התינוקות לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק ולא ידליק קודם מנחה. הגמ"ר ושה"ג אשר סביב המרדכי פ"ב דשבת בשם צפנת פענח. שכנה"ג בהגב"י או' א' מ"א סק"י:

לא[עריכה]

לא) שם. לא יקדים למהר וכו'. צריכין להדליק בקיץ הנרות ארוכות לכבוד שבת שידלקו עד הלילה דאם לא כן לא הוי לכבוד שבת. מהרי"ו סי' כ"ב וחדושי אגודה שהביאו שם כנה"ג בהגה"ט:

לא) ויש ליתן שמן כדי שיאיר כל הלילה דדבר שמצותו בלילה כל הלינה מצותו. ואם עני הוא יתן שמן לנר כשיעור סעודה. הלק"ט ח"א סי' רמ"ז. י"א בהגה"ט:

לב[עריכה]

לב) שם. ובלבד שיהא מפלג המנחה וכו'. עיין בדברינו לעיל סי' רל"ג או' ז' דהיינו בשעות זמניות י"ב שעות. ואפי' ביום ארוך וכדלעיל סי' רל"ג בהגה. באה"ג. וכ"כ האחרונים. ועיין בדברינו שם או' ז' ואו' ח' ואם קבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום. כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"א. וע"כ המקדימין להתפלל ערבית בליל שבת מפלג המנחה צ"ל גם קבלת שבת אחר פלג המנחה דקודם לכן אינה כלום:

לג[עריכה]

לג) שם הגה. ואם היה הנר דולק וכו'. פי' כגון שהדליק קודם פלג המנחה ואפי' הדליקו בשביל נר שבת. ואם הדליק אחר פלג המנחה שלא לשם שבת צריך לכבות ולהדליק לצורך שבת. עו"ש או' ב':

לד[עריכה]

לד) [סעיף ה'] כשידליק יברך וכו'. ראוי לאשה שתתפלל בשעת הדלקת נר של שבת שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה כי בשעת עשיית המצוה התפלה יותר נשמעת ובזכות נר שבת שהוא אור תזכי לבנים בעלי תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. רבי בחיי ז"ל פ' יתרו והובא בס' מט"מ סי' תי"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' מ"א ס"ק י"א.

וטוב שתתן מקודם פרוטה לצדקה. ואשה קשת רוח בגידול בנים או שאין לה כלל, סגולה שתאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה של יום א' דר"ה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת ותאמר בכוונה. קיצור ש"ע סי' ע"ה או' ב'.

וטוב ליתן ג' פרוטות לצדקה משום שיש להם נועם בסוד כמ"ש לעיל סי' נ"א או' מ"ד ואו' מ"ה וסי' קל"ב או' ו' ד"ה ועוד עיין וכו' יעו"ש:

לד) נמצא דסדר הדלקה כך הוא:

תחילה תאמר לשם יחוד וכו' הרני בא לקיים מ"ע של הצדקה והרני נותנת ב' פרוטות לצדקה ועוד הרני נותנת פרוטה אחת לצדקה לתקן את שורש מצוה זו וכל תרי"ג מצות הכלולות בם במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ תאמר לשם יחוד וכו' הרני בא לקיים מ"ע דרבנן להדליק ב' נרות לכבוד שבת אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור (ואם מדלקת ז' תאמר ועוד הרני מדלקת ה' כדי שיהיה סך הכל ז' שהם כנגד ז' עולים לס"ת) לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו'. ואח"כ תדליק. ואחר שתדליק תניח הפתילה בארץ ותשים ידיה כנגד שלהבת הנר באופן שלא תראה אותה או תעצום עיניה אם הם נרות רבים שלא יתכסו בכל היד ותברך להדליק נר של שבת ואח"כ תראה הנרות ותתפלל שיתן לה השי"ת בנים מאירים בתורה. וזה הוא נוסח התפלה: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתחוס ותרחם עלי ותגדיל חסדך עמדי לתת לי זרע אנשים עושי רצונך ועוסקים בתורתך לשמה ויהיו מאירים בתורה בזכות נרות השבת הללו כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור. וגם תחוס ותרחם על בעלי פלוני בן פלוני ותתן לו אורך ימים ושנות חיים עם ברכה והצלחה ותסייעהו לעשות רצונך בשלימות כיר"א ויהי נועם וכו' יהיו לרצון וכו':

לה[עריכה]

לה) נוהגות הנשים שקודם הדלקת הנרות רוחצות ולובשות בגדי שבת ואשרי להם. וצריכין להתפלל מנחה תחלה כי בהדלקת הנרות היא מקבלת שבת על עצמה ואינה יכולה להתפלל אח"כ מנחה של חול. ואשה שנתאחרה בעסקיה ובאה לביתה קרוב לחצי שעה קודם שבת שאם תרחץ ותלבש תוכל לבא לידי ספק חילול שבת מצוה יותר שתדליק כמות שהיא משתבא ח"ו לידי ספק חילול שבת. ואם הבעל רואה שהיא מתאחרת מלבא. מצוה גדולה שידליק הוא ואל ישגיח ברוגזה. קיצור ש"ע סי' ע"ה או' ו' בן א"ח פ' נח או' ט' ואם נתאחרה מלהתפלל מנחה ולא יש שהות להתפלל ואח"כ תדליק נראה שתתנה קודם שתדליק שאינה מקבלת שבת בהדלקה כ"א באמירת בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת כמו האנשים כדי שתוכל להתפלל מנחה אח"כ:

לו[עריכה]

לו) שם. כשידליק יברך וכו'. ואם שכחה מלברך ולא נזכרה עד שיצאה מן הקהל לא תברך כלל. מהר"י ברונא בתשו' כ"י ומוכח מדבריו שם דאם נזכרת קודם זמן איסור הדלקה שמברכת. שכנה"ג בהגה"ט או' י"א. והמ"א ס"ק י"א כתב דאם שכחה מלברך עד שחשיכה יש לסמוך אמהר"ש שתברך אבל הא"ר או' יו"ד כתב עליו דלא נהירא דדוקא בזמן היתר הדלקה מותרת לברך ולא בזמן האיסור כמ"ש מהר"י מרונא יעו"ש. וכ"כ א"א או' י"א. חס"ל או' ב' ואם נסתפקה אם ברכה על הדלקת הנר אז לא תברך בלתי ש"ומ משום דק"ל סב"ל:

לז[עריכה]

לז) אשה שהגיע זמן טבילתה בליל שבת אם הולכת לבית הטבילה אחר פלג המנחה תדליק ותברך אלא שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה אם רוצה לעשות שם איזה דברים כגון חפיפה וכדומה אבל אם רוצה להלוך לשם קודם פלג המנחה ואינה יכולה לבא לבית אחר פלג המנחה בין חפיפה לטבילה כדי להדליק אז בהגיע זמן הדלקה בעלה מדליק ומברך. כ"ה הסכמת האחרונים. ומיהו טוב לעשותו שליח שתאמר לבעלה קודם הליכה אתה מדליק במקומי:

לח[עריכה]

לח) שם. להדליק נר של שבת. וגם אם מדליק ב' או' ד' יברך להדליק נר וכו' משום דלפום דינא לא יש חיוב כ"א נר אחד ועוד דתיבת נר יש לה טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ז' יעו"ש. ומיהו בדיעבד אם בירך להדליק נרות של שבת יצא ואפי' אם אינו מדליק כ"א נר אחד:

לט[עריכה]

טל) שם. גם ביו"ט צריך לברך וכו'. ואם חל בשבת מברכין להדליק של שבת ושל יו"ט וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה לקמן בסי' תר"י סעי' א' יעו"ש ולא מחזי דה"ן חותמין בשתים דיוה"כ ויו"ט נמי מקרי שבת. יפ"ל או' ט' חס"ל או' ה' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"א או' מ"ט וסי' ר"ח או' ע':

מ[עריכה]

מ) שם. גם ביו"ט צריך לברך וכו'. יש מקומות שהנשים נהגו לברך זמן בהדלקת נר יו"ט ואין לזה יסוד מיהו אין למחות בהן בחזקת היד. שאלת יעבץ סי' ק"ז. ברכ"י או' א' שע"ת או' יו"ד וכ"כ החס"ל שם דאין לברך זמן על הדלקת הנרות של יו"ט. ואשר מדלקת פעם ראשונה אם צריכה לברך שהחיינו עיין מ"ש לעיל סי' כ"ב או' ב' לענין תפילין וה"ה לכאן יעו"ש ועוד עיין בדברינו לעיל סי' רנ"ג או' מ"א:

מא[עריכה]

מא) שם. להדליק נר של יו"ט. משמע דאין חילוק בין מצות ושבועות וסוכות לר"ה דבכולם יש לברך להדליק נר של יו"ט חוץ משבת ויוה"כ דאשתנו למעליותא וצריך להזכיר בהדיא של שבת או של יוה"כ כמ"ש בסי' זה ובסי' תר"י סעי' א' יעו"ש:

מב[עריכה]

מב) שם. וביוה"כ בלא שבת וכו'. והטעם דכיון שאין אוכלין ושותין בו ליכא משום שלום בית. מיהו המנהג לברך כמ"ש רמ"א בסי' תר"י. תו"ש או' י"ג. א"א או' י"ג:

מג[עריכה]

מג) שם בהגה. ויש מי שאומר שמברך אחר הדלקה וכו'. והטעם דס"ל מיד כשבירך קבל עליו את השבת ואסור לו להדליק אח"כ וע"כ מדליק ואח"כ מברך. ונראה דפלוגתא זו לא שייך אלא בשבת אבל ביו"ט דמותר להדליק נר גם אחר הדלקה בהא כ"ע מודים דבעינן עובר לעשייתן כמו בכל המצוות ויברך קודם הדלקה. עו"ש או' ב' וכ"כ בן הרב דרישה בהקדמה הנדפסת בטור יו"ד בשם אמו אלא שהמ"א ס"ק י"ב כתב דאין חכמה לאשה ולא חילקו חכמים יעו"ש. אבל הדג"מ השיג על המ"א וכתב דהדין עם אשתו של דרישה דביו"ט תברך ואח"כ תדליק יעו"ש. וכן הסכים המחבר או' ד' והב"ד השע"ת או' יו"ד וכ"כ האחרונים. ומאחר דביו"ט מברכת ואח"כ מדלקת צריכה ליזהר שלא תשיח עד אחר גמר כל הנרות שמברכת עליהם ואם שחה שלא מענין ההדלקה אם עדין לא הדליקה אפי' נר א' תחזור ותברך אבל אם הדליקה נר אחד מאלו הנרות שברכה עליהם לא תחזור ותברך. בן א"ח פ' נח או' יו"ד והוא מהברכ"י בשיו"ב או' ה' יעו"ש:

מד[עריכה]

מד) שם בהגה. לא יהנה ממנו וכו'. משמע שלא יהנה ממנו כלל עד אחר הברכה כדי שתהא הברכה עובר לעשייתו. תו"ש או' ט"ז:

מה[עריכה]

מה) שם בהגה. ומשימין היד לפני הנר וכו'. ואם הנרות רבים שאין די בהשמת היד תעצום עיניה ותברך ואח"כ תפתח עיניה ותהנה מן האור כדי שיהא עובר לעשייתן:

מו[עריכה]

מו) [סעיף ו'] צריכים להדליק נר שבת וכו'. וכתב מהרי"ו סי' כ"ג הבחורים כשהם מדליקין בביתם צריכין ב' פתילות. כנה"ג בהגב"י. עי"ש או' ג' א"ר או' ט"ו. וצריכין שיהיו הנרות דולקות עד שיבואו לביתם בלילה ויהנו מאורם דאם לא כן לא הועילו כלום והוי ברכה לבטלה:

מז[עריכה]

מז) שם. ולברך עליו. דהדלקת נר חובה משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן. מרדכי. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל אעפ"י שאין אוכלין שם. לב"ש מחה"ש:

מח[עריכה]

מח) שם. א"צ להדליק בחדרו ולברך וכו'. משמע אבל להדליק צריך אלא שאין לברך עליו. וכ"כ המ"א ס"ק י"ד והתו"ש או' ח"י. מיהו ובתשב ץ לא כתבו אלא א"צ להדליק משמע דא"צ אפי' להדליק כיון שהוא אצל אשתו ומדלקת בבית שאוכל ומ"ש המרדכי ולברך ר"ל אף שרוצה להחמיר ולהדליק לא יברך א"ר או' ט"ו:

מט[עריכה]

מט) [סעיף ז'] אורח שאין לו חדר מיוחד וכו'. אבל אם יש לו חדר מיוחד במקום שמתארח שם אינו נפטר בברכת אשתו. ר"ז או' ט' ח"א כלל ה' או' יו"ד. קיצור ש"ע סי' ע"ה או' ט':

נ[עריכה]

נ) שם. צריך להשתתף בפריטי. וה"ד כשאוכל בפ"ע אבל אם סומך על שלחן בה"ב הרי הוא בכלל בני ביתו וא"צ להשתתף בפריטי כמ"ש המ"א רס"י תרע"ז בשם תשו' רש"ל יעו"ש. תו"ש או' י"ט. וכ"כ הר"ז או' ט' קיצור ש"ע שם:

נא[עריכה]

נא) שם. צריך להשתתף בפריטי. וה"ה אם בה"ב מקנה לו חלק בשמן במתנה כמ"ש המ"א סי' תרע"ז סק"א לענין נר חנוכה. וכ"כ הר"ז או' ט':

נב[עריכה]

נב) [סעיף ח'] שכל אחד מברך וכו'. דכל מה דמתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית וזוית. מ"א ס"ק ט"ו:

נג[עריכה]

נג) שם. שכל אחד מברך וכו'. ומ"מ לא יברכו שנים במנורה א' שיש לה קנים הרבה. של"ה. מ"א שם. מיהו בא"ר או' ח"י התיר לברך אפי' שנים במנורה א' יעו"ש. ונראה דלכ"ע כלה וחמותה אמה ובתה ואשה רעותה הסומכות על שלחן א' והשמן והפיות כולם נדלקים לעולם אז הברכה אחת היא. ואם כל אחה מדלקת ופיה פתחה בברכה היא ברכה לבטלה. וכן ראיתי שכתב מהרי"ל וואלי בהגהו' כ"י. אך אם שני בני אדם חלוקים בעסתם ואם אחד מברך הוא נותן שמן ומדליק ב' פיות ואם השני מברך מוסיף שמן ומדליק שתי פיות אחרות לדעת מהרי"ל נראין דברי הא"ר דמצי כל אתד לברך. ואפשר דבנידון זה גם השל"ה מודה. ולדידן בכל גוונא נקטינן כדברי מרן ז"ל הן לו יהי שתי מנורות וחלוקים בעסתם יהי שלחנם לפניהם אל מול פני המנורה שלו עם כל זה ברכה אחת לכלם. ברכ"י בשיו"ב או' ג' ועיין לקמן או' נ"ו:

נד[עריכה]

נד) שם. ולא יברך אלא אחד. ונכון שיעמדו אצל המברך ויכוונו לברכתו שיוציאם י"ח וגם המברך יכוין להוציאם ואז יוצאין לכ"ע. עו"ש או' ד' ומיהו בן הנשוי שאוכל על שלחן אביו ואמו מדלקת שם אם יש לו חדר מיוחד לשינה תדליק אשתו בחדר המיוחד לשינה ותברך. ואם רוצה להדליק גם אצל השלחן תדליק מקודם ואח"כ תדליק בחדר השינה ותברך אך צריך ליזהר שיהיו הנרות דולקות עד בואם לישן כדי להנות מאורה. וה"ה איש ואחיו האוכלים על שלחן אחד אחת מברכת על נר שאצל השלחן והשנית על נר שבחדר המיוחד לה. וזהו הנכון ליזהר לכתחלה אבל המנהג לברך כל אחד על מנורה שלו ואעפ"י שאוכלין במקום אחד כמ"ש באו' שאח"ז:

נה[עריכה]

נה) וכן בירידים שכמה בעלי בתים דרים בחדר א' יברך אחד והאחרים יענו אחריו אמן ויכוין להוציאם י"ח והם יכוונו לצאת בברכתו. עו"ש שם. ומיירי שכל הדרים בחדר א' המה אורחים. א"ר או' ט"ז. אבל כשהם אצל בעה"ב א"צ דנשיהם מדליקין בביתם. א"א או' י"ד:

נו[עריכה]

נו) שם הגה. אבל אנו אין נוהגין כן. הדבר מבואר דכוונת רמ"א לומר דאין נוהגין כמרן ז"ל אלא מנהגם לברך כל א' כדעת מהרי"ל וכ"פ העו"ש וכ"נ מדברי הא"ר. ברכ"י בשיו"ב או' ד' יעו"ש. וכן יש נוהגין בספרד לברך כל א' על מנורה שלו ואע"פ שאוכלין במקום אחד. וכ"כ היפ"ל או' יו"ד. וכבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

נז[עריכה]

נז) [סעיף ט'] המדליקין בזוית הבית ואוכלין בחצר וכו'. פי' דוקא אותן שיש להם עונג לאכול בחצר מותרין כדלקמן סס"י רע"ג ומ"א כתב שם דוקא כשמצטער הרבה כשאין אוכל בחצר מותר. ובמט"מ כתב דעכ"פ יקדש במקום נר דהא צריך לראות בנר בשעת קידוש כדלקמן סי' רע"א סעי' יו"ד יעו"ש. א"ר או' י"ט. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' רע"ג סעי' ז' יעו"ש:

נח[עריכה]

נח) שם. ואוכלים בחצר וכו'. משמע דאם אוכל בבית אפי' אין דולקות עד הלילה שרי (דכיון דאוכל שם נהנה מהאור מיד כשהשמש באה. לב"ש) ומיהו מצוה לעשות נרות ארוכות שידלקו עד הלילה כדאיתא במהרי"ל. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' כ"א א"א או' ט"ז. ועיין לעיל או' ל"א:

נט[עריכה]

נט) שם. שדולקות עד הלילה וכו'. שיהיה שלום בית כשיבואו אחר האכילה מחצר לבית לב"ש:

ס[עריכה]

ס) שם. הוי ברכה לבטלה. ואפשר דאם באותו מקום היה קצת חשך ומשתמש שום דבר לאור הנר ליכא איסורא. מהרי"ל סי' כ"ג. מ"א ס"ק י"ז. תו"ש או' כ"ב:

סא[עריכה]

סא) [סעיף י'] לבה"ג כיון שהדליק נר וכו'. וא"ת כיון דברדלקת הנר חל עליו שבת א"כ כיון שהדליק נר אחד חל עליו שבת ואיך יוכל להדליק את השאר וי"ל כיון דכולם לכבוד שבת כחד חשיבי ולא חל עליו שבת עד שידליק וכמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ז':

סב[עריכה]

סב) שם. לאחר שברכו והדליקו כו' נראה דל"ד לאחר שברכו דהא כתבנו לעיל או' מ"ג דבברכה מקבלת שבת וא"כ איך תקבל השבת והפתילה בידה אלא מיד אחר ההדלקה תניח הפתילה בארץ ואח"כ תברך:

סב) שם. שכיון שאמר החזן ברכו וכו'. מי שלא הכין מאכלו בע"ש ורוצים לומר ברכו אם עדיין יש שהות ביום ויש שעה גדולה יכול לעכב החזן לומר ברכו אבל אם הוא סמוך לבה"ש אל יעכבהו דמוטב שיאכל לחם יבש ואל יחלל שבת. ס"ת סי' רס"ב. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ל:

סג[עריכה]

סג) שם. ולדידן כיון שהתחילו מזמור וכו'. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל קבלת שבת הוי באמירת באי כלה כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"א יעו"ש:

סד[עריכה]

סד) שם הגה. והמנהג שאותה אשה וכו'. ואם האיש מדליק ליכא מנהגא ומותר במלאכה. ומ"מ טוב להתנות. ב"ח מ"א ס"ק ח"י. מיהו הט"ז בסי' תרע"ט כתב דגם באיש אסור אבל הלבוש והמ"א שם כתבו דבאיש מותר יעו"ש. וכ"כ האחרונים דהאיש מותר במלאכה אחר הדלקה אלא רק לכתחלה טוב להתנות. וא"כ כיון שהאיש אינו מקבל שבת בהדלקה יש לברך קודם הדלקה כמו שאר מצות דמברך עליהן עובר לעשייתן וכמו נר יו"ט דמברך קודם כמ"ש לעיל או' מ"ג יעו"ש:

סה[עריכה]

סה) שם בהגה. מקבלת שבת בהדלקה וכו'. ותתפלל מנחה תחלה. מ"ב. מ"א סק י"ט. דאם תדליק תחלה כבר קבלה שבת ואיך תתפלל מנחה של חול אלא תהא צריכה להתפלל ערבית שתים כמ"ש סעי' ט"ו. מחה"ש. ועיין לעיל או' ל"ה:

סה) ולענין הטמנה אף דלכתחלה צריכה להקדים הטמנה להדלקה מ"מ בדיעבד אי הדליקה קודם לא נאסרה אלא במלאכה שאסור ביה"ש אבל הטמנה לא נאסרה בדיעבד. ח"ס סי' ס"ה יעו"ש. פ"ת:

סו[עריכה]

סו) שם בהגה. אם לא שתתנה תחלה. ומ"מ אין להתנות כ"א לצורך מאחר שיש חולקין דאם לא כן תברך תחלה ותתנה. מ"א סק"ך. א"ר או' כ"ב. ר"ז או' ז':

סז[עריכה]

סז) שם בהגה. ועיקר ההדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן וכו'. היינו כשמדליק גם על השלחן אבל כשאין מדליקין על השלחן כלל כגון שיש הרבה נשים בחדר אחד מברך. ואפי' הוא בחדר שאין אוכל כלל כדלעיל סעי' ו' א"ר או' כ"ג. ולכן מי שמדליק בחדר וגם על השלחן מדליק תחלה בחדר ואינו מברך ואח"כ מדליק על השלחן ומברך. ואם אינו מדליק על השלחן מחמת שאוכל עם אחרים והמה מדליקים מדליק בחדר המיוחד לו:

סח[עריכה]

סח) שם בהגה. שמדליקין על השלחן וכו'. משמע שמדליקין על השלחן בעצמו וכן ראיתי קצת שנוהגין כן. אמנם לפי הזוה"ק והאר"י ז"ל צריך להדליק נגד השלחן דהיינו מנורה בדרום ושלחן בצפון והמטה באמצע כמ"ש לעיל רס"י רס"ב יעו"ש. ואף אם אינו יכול לעשות כסדר הזה מ"מ לפי סודם של דברים כיון שזה בחי' בפ"ע וזה בחי' בפ"ע אין נכון לערבם ביחד כידוע:

סט[עריכה]

סט) שם בהגה. אבל לא בשאר הנרות וכו'. ומ"מ מברכין עליהם ואפי' אם מדליק בחדרים שאין משתמש לצורך אכילה דלא גרע מיוה"כ ומיהו ה"ד כשלא בירך עדיין על נר אחר ויש לו חדר מיוחד כמ"ש בסעי' ו' אבל אותן המדליקין באכסדרה אין מברכין אפי' לא בירך על נר אחר כיון שאין משתמש שם לצורך אכילה וגם אין מצוה זו מוטלת עליו אבל במקום שמשתמשים לצורך אכילה אפי' אכל במקום אחר רשאי לברך כמ"ש סעי' ט' וטוב ליזהר להדליק במקום אכילה מיהו סגי בנר א' מ"א ס"ק כ"א. תו"ש או' כ"ה. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל צריך להדליק ב' במקום שלחן א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ויש להם טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ז' יעו"ש:

ע[עריכה]

ע) שם בהגה. וצריך להניח הנרות וכו'. גם בנר שבת ויו"ט הדלקה במקומה בעינן. מרדכי ואגודה פ' ב"מ וכתב הב"ח בסי' תרע"א שכן דעת הרמב"ם ז"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ב':

עא[עריכה]

עא) שם בהגה. ולא להדליק במקום זה וכו'. שאינו ניכר שמדליק לכבוד שבת. לבוש. לכן נ"ל דאם עמד שעה מועטת על מקומו רשאי אח"כ להניחה במקום אחר. וה"ה דמותר ליטלו ממקומו ולהניחה במנורה גבוהה התלויה דהא ניכר שעושה לכבוד שבת. ואין אסור אלא כשמדליקין במקום שאין משתמשין בו ומניחו אח"כ במקום שמשתמשין בו דק"ל הדלקה עושה מצוה כמ"ש הטור. ומיהו באגודה כתב דאין להדליק נר חנוכה שבת ויו"ט ולהשימם במקומם אחרי הדלקה אך תחלה ישימם במקומם ואח"כ ידליקם. מ"א ס"ק כ"ג. תו"ש או' כ"ו. ואפי' אם האשה חולה צריכה להדליק נרות שבת במקום הנחתם. בן א"ח פ' נח או' יו"ד. ועיין לעיל או' כ"ג. ועוד עיין לקמן ססע"י י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

עב[עריכה]

עב) שם בהגה. ולא להדליק במקום זה וכו'. אבל בנרות בהכ"נ אין לדקדק להדליקם במקומן דהא אין מברכין עליהן ולאפוקי מתשו' בית יעקב סי' נ"ג. א"ר או' כ"ג:

עג[עריכה]

עג) [סעיף יא'] אם קדם היחיד והתפלל וכו'. והיינו אם הוא מפלג המנחה ולמעלה כמ"ש לעיל סעי' ד' ובסי' רס"א סעי' ב' בהגה יעו"ש:

עד[עריכה]

עד) שם. ואסור בעשיית מלאכה. משמע דוקא לעשות מלאכה בידים אסור אבל יכול לומר לעשות מלאכתו למי שלא קבל עדיין שבת וכמ"ש סעי' י"ז עו"ש או' ז':

עה[עריכה]

עה) שם. ואפי' אם אומר שאינו רוצה וכו'. משום דבתפלה אינו מועיל תנאי כמו בהדלקה ודין זה אתיא אליבא דכ"ע. עו"ש שם. תו"ש או' כ"ז. ומשמע דוקא בתפלה אינו מועיל תנאי אבל באמירת ברכו מועיל ומ"מ לכתחלה יש להחמיר. ועיין א"ר או' כ"ה. ומיהו אם עדיין לא התפלל מנחה או אפי' אם התפלל מנחה אלא שנצרך לו לעשות עוד מלאכה ושמע קהל שאומרים ברכו אם באותו מקום יש בהכ"נ הרבה שאין אחת נמשכת אחר חברתה כמ"ש אח"ז עונה ברכו ומכוין שאינו מקבל שבת. ואם לא התנה מיד כשענה ברכו או שאמר באי כלה קבל עליו שבת ואסור במלאכה:

עו[עריכה]

עו) [סעיף יב'] אם רוב הקהל קבלו וכו'. ואם רוב הקהל לא היו בבהכ"נ אין נמשכין אחר המיעוט. וכן בעיר שיש בהכ"נ הרבה אין אחר נמשכת אחת חברתה. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק כיד. תו"ש או' ס"ח. ואפי' אם יש בבהכ"נ אחת רוב אין האחרת נמשכת אחריה. א"א או' כ"ד. אבל אם יש מנין בבית אצל היחיד אף שהוא קבוע נגרר אחר הרוב. דה"ח או' א':

עז[עריכה]

עז) שם. אם רוב הקהל וכו'. ולכאורה היה נראה דה"ה במו"ש אם רוב הקהל לא התפללו עדיין ערבית אין רשות ליחיד להקדים עצמו להתפלל ערבית ולעשות מלאכה דנמשך אחר הרוב בע"כ אך כמדומה שנוהגין להתיר בזה. תו"ש, שם. וכ"כ המש"ז או' ג' דבמו"ש אין היחיד נגרר אחר הרוב ומותר להקדים להבדיל ולעשות מלאכה יעו"ש:

עח[עריכה]

עח) שם. אם רוב הקהל קבלו וכו'. היינו שאמרו ברכו כמ"ש בסי' רס"א. תו"ש או' כ"ט. ולפי דברי האר"י ז"ל היינו שאמרו באי כלה כמ"ש שם בסי' רס"א או' כ"ז יעו"ש:

עט[עריכה]

עט) שם. המיעוט נמשכים אחריהם וכו'. י"א דוקא במלאכה גמורה אבל לא טלטול ושאר שבותים וי"א דאפי' בטלטול ושאר שבותים נאסרו וה"ד במי שענה ברכו עם הקהל הא לא ענה כגון שלא היה בקהל מותר בכל השבותים. כנה"ג בהגב"י. ועיין לקמן או' פ"א:

פ[עריכה]

פ) ויחיד שלא היה בבהכ"נ שקבלו בה שבת אעפ"י שהוא רגיל להתפלל תמיד באותו בהכ"נ אם רוב העיר לא קבלו עדיין שבת אפשר להתירו במלאכה. ר"ז או' י"ט:

פא[עריכה]

פא) [סעיף יג'] מניחו ליפול. משמע דאפי' בטלטול אסור אם קבלו רוב הקהל שבת אבל בכנה"ג כתב להתיר בשם קצת גדולים יעו"ש ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק עו"ש כיון שעוד היום גדול. עו"ש או' ח' א"ר או' כ"ז:

פב[עריכה]

פב) שם. מניחו ליפול. פי' שהולך לחדר ושם מניחו ליפול מ"א ס"ק כ"ה. א"ר שם. ועיין לקמן סי' רס"ו סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד:

פג[עריכה]

פג) [סעיף יד'] א"צ לחזור להתפלל ערבית וכו'. אבל קודם פלג המנחה אפי' צבור נמי מחזירין כיון דלאו זמן תפלת ערבית כלל. ב"י. לבוש:

פד[עריכה]

פד) שם. ואם יחיד הוא שטעה בכך וכו'. והטעם בש"ס דצבור לא מטריחינן להו. וה"ה בחול נמי דינא הכי. ואע"ג דאנן ק"ל בדיעבד כר' יהודה דאחר פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית כמ"ש סי' רל"ג הכא שאני שהתפלל ע"ד שהוא לילה ממש ואלולי כן לא היה רוצה להתפלל לכך יחיד צריך לחזור ולהתפלל אבל בסי' רל"ג מיירי שהוא יודע שהוא יום אלא שסבר כר"י דזמנה הוא מפלג מנחה ולמעלה ולכן בדיעבד אינו צריך ולהתפלל דקל דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. תו"ש או' ל"א. לב"ש. ונראה דה"ד למי שאין דרכו להתפלל ערבית מפלג המנחה ובפעם הזאת טעה והתפלל אבל למי שדרכו להתפלל ערבית מפלג המנחה אע"ג דעכשיו טעה וסבור שהוא לילה דא"צ לחזור ולהתפלל כיון דאינו מקפיד בכך. ועיין בדברינו לעיל סו' רל"ג או' י"ב ודוק:

פה[עריכה]

פה) שם. צריך לחזור ולהתפלל וכו'. ונראה דאם טעה או נאנס ולא התפלל שנית א"צ להתפלל שחרית שתים דלא גרע דעבד ליחיד מלכתחילה לרבים. תו"ש או' ל"א. וכבר כתבנו באו' הקודם דמי שדרכו להתפלל ערבית אחר פלג המנחה אע"ג דעכשיו טעה דא"ל לחזור ולהתפלל כלל:

פו[עריכה]

פו) שם. ולענין עשיית מלאכה בין צבור בין יחיד מותרים וכו'. כ"כ ב"י בשם הרא"ש והרשב"א ז"ל אבל הא"ר או' ל' הביא כמה פו' שחולקים על הרא"ש והרשב"א בזה וס"ל דקבלת צבור אפי' בטעות הוי קבלה וסיים דאין לסמוך בזה על הש"ע ולבוש אלא דאסורין במלאכה אחר תפלה אלא רק המיעוט שלא התפללו מותרין במלאכה ואין נמשכין בזה אחר הרוב כיון שהוא בטעות יעו"ש. וכ"כ המ"א ס"ק כ"ו. תו"ש או' ל"ב. א"א או' כ"ו. דה"ח או' ג':

פז[עריכה]

פז) שם. וי"א שאותם שהדליקו וכו'. והטעם כתב ב"י משום דס"ל דעדיפא קבלת שבת ע"י הדלקת נר שהוא מעשה מקבלה בתפלה יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם ודיש חולקים בזה וס"ל דלא יש חילוק דגם קבלה ע"י התפלה בטעות הוי קבלה. וה"ה אם התפללו מפלג המנחה ולמעלה אבל אם התפללו קודם לזה לכ"ע לא הוי קבלה כיון דצריך לחזור ולהתפלל אפי' אם היו צבור כמ"ש לעיל או' פ"ג יעו"ש. וה"ה בהדלקה אם הדליקו קודם פלג המנחה לא הוי קבלה כמ"ש לעיל סעי' ד' יעו"ש:

פח[עריכה]

חפ) שם. וי"א שאותם שהדליקו וכו'. נראה דוקא כשהצבור הדליקו בטעות אבל יחיד שהדליק בטעות מותר כמו בתפלה. א"ר או' ל"א. ומיהו לפי מ"ש לעיל או' כ"ד דגם יחיד אינו חוזר אם התפלל בטעות מפלג המנחה ולמעלה א"כ ה"ה בהדלקה אם היתה מפלג המנחה ולמעלה אפי' בטעות הוי קבלה. וה"ד אם קבלו בפי' שבת בהדלקה אבל בסתם לא הוי קבלה לאיש בהדלקה כמ"ש לעיל סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לשם או' ס"ד:

פט[עריכה]

טפ) שם. וי"א שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו וכו'. בב"י כתב ע"ז ואיני יודע טעם למה המותרין במלאכה לא יהיו מותרין ליגע בנר שהודלק לשם שבת עכ"ל והלבוש השמיט י"א זה וכתב הל"ח פ' תה"ש או' כ"א דיפה עשה. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ג' וכ"כ הט"ז סק"א דלא ק"ל כי"א זה. מט"י או' ג' ואני אומר דחלילה לדחות כי ראיתי שפסקו כן שה"ל ורוקח ואגור ופסקי ראקנאטי סי' פ"ח בשם הגאונים. גם ראיתי בדרישה שכתב על ב"י וז"ל נ"ל טעם ברור בזה כדי שיהא היכר לאותן שהדליקו שחל שבת עליהם ואשורים במלאכה עכ"ד. ונראה דוקא כשהיה בצבור בטעות אז צריך היכר אבל יחיד שהדליק בקבלה שלא בטעות א"צ היכר דמהיכא תיתא יטעה לעשות מלאכה. א"ר או' ל"ב. ומיהו עיין לקמן או' ל"א דמשמע דאין חילוק אלא דכל שהודלק לכבוד שבת הוקצה למצותו ואסור להשתמש בו יעו"ש:

צ[עריכה]

צ) שם. אסור ליגע בו וכו'. כתב א"ז אפי' אחר שלא הדליק עדיין ולא קבל שבת מ"מ אסור ליגע בו ולטלטלו עד מו"ש כיון שהודלק לשבת ע"כ. והביאו מ"א ס"ק כ"ז וכתב דא"ז לשיטתיה אזיל דקבלה בטעות שמה קבלה וא"כ הוקצה למצותו וכיון שהוקצה לבעלים הוקצה לכל יעו"ש. תו"ש או' ל"ג:

צא[עריכה]

צא) שם. אסור ליגע בו וכו'. והא דאסור ליגע בו גזרינן שמא ישתמש בו. והא שכתב בסי' תרע"ד דמותר להדליק מנר שבת כיון ששניהם של מצוה הם. א"נ י"ל שלהבת אין בו ממש כדאיתא סוף ביצה גבי שלהבת של הקדש. מ"א שם. אבל להשתמש בגוף הנר של שבת תשמיש חול אסור וא"כ מי שהדליק נר שבת בעוד יום גדול והתנה שלא לקבל שבת אפ"ה הוקצה הנר למצותה ואסור להשתמש בו תשמיש חול וה"ה אחרים אסורים דמוקצה לבעלים אסור לכל בפרט במידי דמצוה. א"א או' כ"ז. ועיין לעיל או' י"ד:

צב[עריכה]

צב) [סעיף טו'] עד שקבלו הקהל שבת וכו' דהיינו אמירת ברכו לדידן כמ"ש סס"י רס"א. מ"א ס"ק כ"א. ומיהו כבר כתבנו שם בסי' רס"א דלפי דברי האר"י ז"ל קבלת שבת הוי באמירת באי כלה יעו"ש:

צג[עריכה]

צג) שם. לא יתפלל מנחה וכו'. ונראה דה"ה אם עדיין לא התפללו הקהל מנחה באותו בהכ"נ דלא יקדים היחיד לקבל שם שבת:

צד[עריכה]

צד) שם. לא יתפלל מנחה וכו'. פי' אף שנכנס אחר ברכו לבהכ"נ צריך לצאת מבהכ"נ לחוץ ויתפלל. וכ"מ בהג"מ א"ר או' ל"ד. וה"ה בעזרה מתפלל חול. א"א או' כ"ח:

צה[עריכה]

צה) שם. אבל אם ענה וקבל שבת וכו'. היינו שענה ברכו ועשהו קדש בעניית ברכו ומשו"ה לית ליה תקנתא. ב"י. תו"ש או' ל"ה. ומשמע הא אם ענה וכיון שלא לקבל עתה שבת בענייתו יכול להתפלל מנחה. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ע"ה דיכול לענות ולהתנות שלא לקבל שבת וע"כ מי שבא לבהכ"נ קודם שהתפלל מנחה ושמע שאומרים ברכו עונה עמהם ומכוין שאינו מקבל שבת בזו הענייה כדי שיוכל אח"כ להתפלל מנחה:

צו[עריכה]

צו) שם. אבל אם ענה וקבל שבת וכו'. מי שהתפלל מנחה ביחיד בע"ש חו"ה בעוד היום גדול וקבל שבת ביחיד באמירת לכה דודי ומזמור שיר ליום השבת ואח"כ נזכר שלא אמר יעלה ויבא במנחה יחזור ויתפלל מנחה של חול ויזכיר בה יעלה ויבא. זר"א ח"ג חא"ח סי' ז"ך יעו"ש. פתה"ד או' י"א:

צז[עריכה]

צז) שם. אינו יכול להתפלל תפלת חול וכו'. ואם התפלל נראה דיצא וא"צ להתפלל ערבית שתים:

צח[עריכה]

צח) שם. יתפלל ערבית שתים. היינו מתחלה לשם שבת ואח"כ השנייה לתשלומי מנחה ואם היפך אפשר דיצא הואיל ועדיין יום הוא וזמן מנחה. א"א או' כ"ח. ועיין לעיל סי' ק"ח או' ג' ואו' ל"ח:

צט[עריכה]

צט) [סעיף טז'] מתחיל להתפלל מנחה וכו'. משמע אף שיודע שאינו יכול לגמור תפלתו קודם שיקבלו הקהל שבת אין בכך כלום כיון שהתחיל בהיתר ואינו אלא חומרא בעלמא. וכ"מ מדברי מ"א ס"ק כ"ט. וכ"נ דעת הא"ר או' ל"ז. וכ"כ התו"ש או' ל"ז וכתב ודלא כהט"ז. וכ"כ הנה"ש או' א' והשיג על הט"ז יעו"ש. מש"ז או' ב' וכ"פ הר"ז או' כ"ד. חס"ל או' י"ב. ומ"מ אם אפשר יותר טוב להתפלל במקום אחר:

ק[עריכה]

ק) [סעיף יז'] י"א שמי שקבל וכו'. הא דכתב הש"ע זה בשם י"א משום דזהו כתב הרשב"א בשם התו' אבל הר"ן חלק עליו כמבואר בב"י אמנם דעת הב"י נראה כהרשב"א וכן הסכים הב"ח. וכ"פ הר"ז או' כ"ה. ח"א כלל ה' או' ו' דה"ח או' ה' והיינו כגון בעיר שיש בהכ"נ הרבה שאין אחת נמשכת אחר חברתה או כגון שלא קבלו רוב הקהל אבל אם לא יש כ"א בהכ"נ אחת וקבלו רוב הקהל גם חבירו נאסר אעפ"י שלא קבל כמ"ש לעיל סעי' י"ב ובדברינו לשם או' ע"ו:

קא[עריכה]

קא) שם. מותר לומר לישראל וכו'. דהא אי בעי לא היה מקבל שבת עליו וכל שיש לו היתר מותר אמירה כמ"ש סי' ש"ז סעי' ח' מ"א סק"ל. תו"ש או' ל"ח מיהו הט"ז סק"ג כתב הטעם כיון דלחבירו מותר ואין עליו איסור שבת מותר לזה האמירה דלא נאסר אמירה אלא בדבר שהוא שוה לכל ישראל יעו"ש:

קב[עריכה]

קב) שם בהגה. וכ"ש במו"ש וכו'. פי' דהא בע"ש כבר קבל שבת וא"א לחזור אפ"ה שרי מטעם דאי בעי לא היה מקבלו כ"ש במו"ש דכל שעה ושעה אם רוצה מתפלל ומבדיל דמותר לומר. ד"מ או' ח' מ"א ס"ק ל"א. מיהו הלבוש חלק על רבו רמ"א בדין זה וכתב דלא דמי עיולי שבת לאפוקי שבת יעו"ש אבל הב"ח והט"ז סק"ג השיגו על דברי הלבוש והסכימו לדברי רמ"א יעו"ש. וכ"פ העו"ש או' יו"ד וכתב דהכי נוהגין. א"ר או' מ' ברכ"י או' ג' ר"ז או' כ"ה. ח"א כלל ט' או' יו"ד. ומיהו עיין בתשו' ב"ח סי' ק"י שכתב דהמיקל כרמ"א שהוא כהרשב"א לא הפסיד והמחמיר כהר"ן קדוש יאמר לו ותע"ב וגם הר"ן לא נחלק אלא באמירה אבל אם חבירו עשה מעצמו מותר לאותו שמשהה סעודתו להנות ממנו אליבא דכ"ע יעו"ש והביאו שע"ת או' כ"ג:

קג[עריכה]

קג) שם בהגה. שכבר התפלל והבדיל וכו'. היינו שהבדיל בתפלה כמ"ש סי' רצ"ט סעי' יו"ד שכיון שהבדיל בתפלה מותר לעשות מלאכה אעפ"י שעדיין לא הבדיל על הכוס יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק ל"ב:

קד[עריכה]

קד) שם בהגה. ומותר ליהנות וכו'. ואעפ"י שעדיין לא בירך בהמ"ז. וכ"פ הב"ח דלא כלבוש דאוסר אלא א"כ בירך והסיח דעתו משבת. ופשוט דאם אמר המבדיל וכו' אע"ג דעדיין לא בירך ולא התפלל הכל שרי כמ"ש סס"י רצ"ט אך צ"ע אם יכול אח"כ לומר רצה בבהמ"ז די"ל דוקא כשהתפלל תפלת חול לא יאמר רצה אבל כשאמר המבדיל לחוד רשאי לומר רצה. מ"א ס"ק ל"ג. תו"ש או' מ' ועיין לעיל סס"י קפ"ח ובדברינו לשם בס"ד:

קה[עריכה]

קה) ומי שהדליק הנר בע"ש אחר שקיעת החמה וכן מי שבא בשבת לעיר מחוץ לתחום עיין בענין התיקון שלו בב"י סוף סי' זה ובזכ"ל ה' שבת או' ח' ופתה"ד בזה הסי'


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון