כף החיים/אורח חיים/סח

כף החיים ‏ אורח חיים סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יש מקומות שמפסיקין בברכות ק"ש לומר פיוטים וכו'. וז"ל שער הכוונות דף ן' ע"ג בענין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים דע לך כי מורי ז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאמרו וטיעים בסדר דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלהים חי וכו' וכן ודוי אשמנו באומר ובפועל וכו' וכן ביוה"כ לא היה אומר ודוי של רבינו נסים ור' ש"ט ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד ודוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה ולא היה אומר אותם כלל אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר"א בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר"א הקליר הלא המה במחזור האשכנזים לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים וכל דבריהם היו מסודרים ע"פ האמת ושמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסידר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא ר"א ב"ר שמעון כנז' במדרש (והביאו הב"ח) ע"פ מכל אבקת רוכל זה ר"א ב"ר שמעון דהיה קראי ותנאי ופייטן וקרוב"ץ אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל:

א) ואמנם בעקרי המנהגים עצמם שיש הפרשים רבים ושנוים רבים בעניין נוסח התפילות בעצמם חיץ מעניין הפזמונים והפיוטים הנוספים בתוך התפילות אלא בנוסח הברכות והתפלות עצמם יש שנויים רבים בין סדורי התפלות בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטליניא ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה, הנה בענין הזה א"ל מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונית כנגד י"ב שבטים וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער א' מיוחד לו וה"ס י"ב שערים הנז' בסוף יחזקאל, והנה אין ספק כ"א תפילות כל השבטים היו שוות לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים וכל שער יש לו דרך בפ"ע אלא ודאי מוכרח הוא שכיון שתפליתיהם משינות לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט, כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא כצ"ל סדר תפילתו. ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק כמנהג סדר תפילתו כמנהג אבותיו לפי שאין אתני יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה, וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ועתה בא לבטלו ואין תפלתו עולה למעלה אם לא בדרך הסדר ההוא אבל צריך שתדע שאין זה אלא בענין תיבות משונות באמצע התפילה וכיוצא בו כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אח"כ וכיוצא אבל מה שהוא מיוסד עפ"י הדין המפורש בתלמוד זה הוא הדבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים עכ"ל, וכ"כ בס' פע"ח ריש שער התפלה, וז"ל הירושלמי אעפ"י ששלחנו לכם סדר התפילה אל תשני ממנהג אבותיכם עכ"ל, וכ"כ בס"ח סי' רנ"ו. מ"א ריש הסי' סי"ב אות א' ש"ץ דק"ח ע"ב. קש"ג סי' י"ב אות ט'.

ב

ב) אם הספרדי התפלל עם האשכנזים יצא וה"ה להיפך כי אין ביניהם שום חילוקי דינים שיפסול תפלת האחת לפי סברת כת האחרת כי הם קורים קריאת שמע ותפלה בברכותיה כמו האשכנזים ואף שיש ביניהם חלופי נוסחאות בברכת שמונה עשרה זה אין מעכב. תשו' שער אפרים סי' י"ג. סו"ב אות א' ש"ץ שם. קש"ג שם אות יו"ד. אמנם לכתחלה ודאי צריך ליזהר שלא לשנות כמ"ש באות הקודם. וכ"כ חרמ"ג בא"א ריש הסי' והאר"י ז"ל אעפ"י שהיה אשכנזי היה מתפלל בסדר בני ספרד כמש"ל סי' מ"ח סדר התפלה בשמו והוא סדר בני ספרד כיעו"ש. וגם הודו היה אומרו קודם ב"ש כמנהג הספרדים כמ"ש בשער הכונות דף י"ז ע"א. והגם שכתבנו באות הקודם בשם האר"י ז"ל שאל ישנה אדם ממנהג אבותיו בסדר התפלה כגון להקדים הודו וכו' אפשר מפני שהוא היה יודע בחי' שורש נשמתו שכך צ"ל ועוד י"ל דלהקדים לאו דוקא וכמ"ש אח"כ דסדר תפלת הספרדים עילה בכל הי"ב שערים יעו"ש. ובזה נסתלקה קושיית הרב שמן ששון ז"ל ובשאר נוסח התפלה שהסדיר אפשר לומר שהוא שוה לכל וכמ"ש אח"כ. ועיין עוד מ"ש בקול"י לסי' ל"ו אות ב' ואו' ג' ודו"ק:

ב) וכתב בס' משא מלך חלק ז' בדיני המנהגות חקירה ט"ו דמנהג הספרדים בסידור התפילות הוא הנכון וההגון יעו"ש. והרב זלה"ה כתב שסדר תפלת הספרדים עולה בכל הי"ב שערים הנז"ל. ש"ץ שם. קש"ג שם אות ט' ואות י"א:

ג

ג) שם ונכון למנוע מלאומרם וכו'. וכן מנהגינו שלא להפסיק בברכות ק"ש לומר שום פיוטים. ומ"ש בסידורים של ר"ה ויוה"כ פיוטים קודם נשמת ויוצר ובג' ראשונים של תפלת י"ח יתבאר באות שאח"ז ולקמן על סי' קי"ב סעי' ב' בס"ד קחנו משם:

ד

ד) שם הגהה. וי"א דאין איסור בדבר וכן נוהגים בכל המקומות וכו'. היינו מקומות האשכנזים. וכתב מהר"ם מינץ סי' פ"ז וז"ל ואני איני פורש מן הצבור מאחר שנהגו כך. אך כל היוצרות שאומר הקהל עם הש"ץ איני מתחיל הברכה בא"י אלהינו מ"ה יוצר אור של אור עולם באוצר חיים וכי' כמו שאומרים הקהל עם ש"ץ אלא אני מתחיל בלא ברכה אור ישע וכשמתחיל הש"ץ המאיר לארץ אז אני מתחיל הברכה בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך וכו' עכ"ל. והביאו כנה"ג בהגה"ט ומ"א סק"א. וכתב עליו המ"א שם וז"ל מיהו בססי' נ"ד כתב רמ"א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר אור דבשלמא כשאומר אותו באמצע הברכה הוי מעין הברכה ועיין סי' קי"ט סעי' א' בהגה. מיהו בפסח שהחזנים מאריכים הרבה בניגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה דהרוב הוי שלא מענין הברכה עכ"ל. והביאו א"ר אות א' סו"ב אות ב'. נמצא לפי דברי מהר"ם מינץ יותר טוב לומר הפיוטים קודם התחלת ברכת יוצר מלאמרם באמצע הברכה ולדברי המ"א הוא בהפך דאדרבא באמצע הברכה הוא יותר טוב מלהפסיק בין ישתבח ליוצר אלא רק בפסח שהחזנים מאריכים הרבה בניגונים והרוב הוי שלא מענין הברכה אז הוא יותר טוב להפסיק בין ישתבח ליוצר מלהפסיק באמצע הברכה, ומזה נשתרבב המנהג בערי ספרד שיש להם פיוטים בר"ה וביוה"כ קודם נשמת וקודם יוצר שאומרים אותם קודם ב"ש כדי שלא להפסיק בין ברכת ב"ש לישתבח ובין ישתבח ליוצר בדבר שאינו רגיל להיות שם כל השנה, ובמדרש בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשנו ירושלם תובב"א אין אומרים אותם הפיוטים ככל אפילו קודם ב"ש לא אותם ולא זולתם, וגם המזמורים שמוסיפים ביוה"כ קודם ב"ש אין אומרים אותם ואפילו המזמור השייך לאותו יו"ט שנוהגים להוסיף אין אומרים אותם אלא דוקא המזמורים שאומרים ביום השבת אומרים אותם ביו"ט ור"ה ויוה"כ ולא זולתם. ויתבאר עוד לקמן בסי' קי"ב סעי' ב' בס"ד:

ה

ה) שם בהגהה, וכן נוהגים בכל המקומות וכו'. ודוקא ציבור אבל יחיד אין לאומרם, מהר"ם מינץ שם כנה"ג שם, וכ"כ ל"ח אות ע' והביאו שכנה"ג בהגב"י וא"ר אות ב', וכ"כ מ"א שם, סו"ב שם, ר"ז אות א':

ו

ו) שם בהגהה, וכן נוהגים וכו'. ואם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הנסים בחנוכה ופורים עיין סי' רצ"ד, ועוד דבשלמא כשאומרו באמצע הברכה הו"ל מעין הברכה אבל בין ברכה לברכה אסור להפסיק. מ"א שם, א"ר שם, סו"ב אות ב' ר"ז שם:

ז

ז) שם בהגהה. והמיקל ואינו אמרם לא הפסיד וכו'. וכה יעשה מי שאינו אומר פיוטים עם הקהל מיד כשיתחיל החזן ברכת יוצר אור יתחיל הוא ג"כ ויאמר כל הברכות כסדרן וקורא ק"ש ויאמר ג"כ אמת ויציב עד העונה לעמו בעת שועם אליו ושם ישתוק עד שהש"ץ מגיע ג"כ לשם ואז חותה עם הצבור גאל ישראל וסומך גאולה לתפלה. טור בשם הרמ"ה. עט"ז. ואע"ג דשהה כדי לגמור את כולה אסור לכתחלה אפילו בלא אונס כמ"ש המ"א בסי' ס"ה אות א' מ"מ כאן לא היה באפשר כי צריך להתפלל עם הצבור חשיב כלא אפשר וממתין שם. פרמ"ג א"א אות א' ;

ח

ח) שם בהגהה. ומ"מ מי שלומד ע"י הרהור וכו' לית בה איסורא וכו'. אמנם בשעה שהחזן אומר קדיש אסור להרהר בספר אלא צריך לכוין הרבה בעניית הקדיש וכמ"ש המחבר סי' נ"ו וזה פשוע. פר"ח אות א'. י"א בהגה"ט חס"ל אות א'. אמנם מ"ש שם הפר"ח על דברי מור"ם ז"ל דאין לחדש גזירות מדעתינו וכו' ולא חיישינן שמא יוציא בשפתיו וכו' יעו"ש והביאו י"א וא"א שם עיין פתה"ד אות ב' שהחזיק בדברי מור"ם ז"ל וכתב שיש חילוק בין מהרהר בס' למהרהר בע"פ ובמהרהר ע"פ הוא דלא חיישינן לדבר אבל במהרהר בספר חיישינן יעו"ש:

ט

ט) שם בהגהה. וע"כ אין לאדם לפרוש עצמו מן הצבור במקום שנהגו לאומרם וכו'. כתב הברכ"י אות ב' דמי שהוא בעיר שפיוטים שלהם מהראשונים תנאים ואמוראים כגון פיוטי ר"א הקליר אל יפרוש מן הצבור ונכון לבו שפיוטים אלו הם ע"ד האמת ואין חשש בדבר. אך אם הפיוטים הם מהמשוררים שהיו אחר הגאונים על הרוב אינם מכוונים ע"ד הסוד ויקיים מצות פרוש מיראה וטוב לו שיהרהר בד"ת כמ"ש הפר"ח עכ"ד. והביאו שע"ת אות א' וכ"כ החס"ל אות א'. ומ"מ לא יהרהר בספר דחיישינן שמא יפסיק אלא בע"פ כמ"ש באות הקודם ועיין לעיל אות א':

י

י) פיוט מי כמוך שהתקין רבי יהודה הלוי ז"ל לשבת זכור לומר אותו בנשמת כל חי מהרד"ק ז"ל כתב על מנהג זה דישר כחם. אמנם הרב שיו"ב לפנים שדי ביה נרגא והקהלות שביטלו אמירת מי כמוך בתוך נשמת יפה עשו והדין עמהם יעו"ש מה שהאריך בזה ובסי' קי"ב אות א' דברי מנחם בהגה"ט אות א'. וכ"כ החס"ל אות א' בשם טוב עיין סי' ח"י דאין להפסיק באמירת מי כמוך בתוך שבח נשמת לשבת זכור עכ"ד. ועכשיו נתפשט המנהג בכל המקומות לומר הפיוט של מי כמוך אחר גמר קריאת המפטיר לשבת זכור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---