כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/סד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כלי חמדה (לניאדו) ויקרא סד

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סדר בהר

יבאר שאחר שהעולם הזה ים זועף והזמן אשר אדם חי על פני האדמה הוא כגשר רעוע, מעתה אין ראוי לבעל שכל לקבוע לו דירת קבע בגשר הזה, אבל כל ימי צבאו ייחל אימתי יצא בשלום מן הגשר הזה.

(מסכת אבות ד, ב) בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.

אחר שהזמן אשר האדם חי בו על פני האדמה נחשב כגשר רעוע בין העולם הזה לעולם הבא, ראוי ומחוייב שהאדם לא יבקש לו בו מנוח אשר ייטב לו ודירת קבע, כי המקום רעוע וכל ימי צבאו ייחל הוא אימתי יראה סוף הגשר הזה שנכנס בו בשלום ויצא בשלום אל מקום תחנותו כי עברי הוא, רוצה לומר עובר מעבר אל עבר. ועל זה נראה לי שנקרא אברהם העברי בפסוק לאבר(ה)ם העברי (בראשית יד, יג). מלבד היותו נקרא כן על שם היותו מעבר הנהר, ועל דעת חז"ל ראיתי משם ועבר ונקרא עברי על שלמד מרבו עבר. הנה לפי הצעתינו נראה לי שנקרא עברי על שם היותו רודף אחר השלימות הנפשיי אשר מעבר הגשר הנזכר, ושבעולם הזה איננו דר בו דירת קבע כי עראי ודרך העברה, וז"ש אל אברהם העברי. ולזה ע"ה לא פנה אל רהבים לבנות בית כי אם אוהל עראי עובר ממקום למקום, להיות הטלטול מורה על מציאותו היותו בעולם הזה כגר בארץ וכאורח נטה ללכת אל מקום תחנותו וחפצו כי שם ביתו, על דרך כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב, ה). כי אין בית אלא שם בעה"ב וזהו העברי:

ועל זה נ"ל שאמר הפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כה, כג). נתן שני טעמים נכונים לבלתי המכר הארץ לצמיתות הא' כי לי הארץ ואיך תמכור לצמיתות דבר שאינו לך, הפירות יש לאל ידך למכור לזמן מוגבל עד היובל ולא גוף הארץ, והיינו דקאמר לא תמכר ר"ל אפילו שתמכור אותה אינו עולה בדין כי לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. והטעם השני הוא כי גרים ותושבים אתם עמדי, הכוונה אם היית מוכר לצמיתות היה נראה שיש לך זכות לעולם בקרקע ונראה שאתה תושב בעולם הזה, לכן להוציא מלבך ולהודיע שאתה גר אין אתה יכול למכור לצמיתות כי אין אתה תושב כי אם גר בה, ואתה מוכר זכותך אשר לך בה ואותו הגרות תמכור, זהו שאמר "כי גרים" כי אם אתם תושבים - הוא עמדי בעולם הטוב וארוך, באופן כי גרים הם בארץ הנז' ותושבים אתם עמדי:

ולזה נ"ל שאמר שע"ה מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך (משלי ג, לג). כי להיות הרשע חושב שכביר מצאה ידו ולעולם בל ימוט, וכאלו ענייניו חזקה ומצא בית, לזה מארת ה' בבית רשע, אמנם הצדיקים אין להם דירת קבע כי אם נוה, כמו נוה צאן שהוא אהל עראי, נוה צדיקים יברך, ולזה ברשע אמר בלשון יחיד כי הרשע החושק בעולם הזה בונה לו לבדו בית רחב ידים, אמנם הצדיקים אפילו בנוה שהוא דירת עראי בנוה אחד מסתופפים צדיקים רבים ומצמצמים עצמם בו, ז"ש ונוה צדיקים יברך, שיספיק ויכיל כולם כאחד כי הצדיקים אינם חפצים ליהנות בעולם הזה ממעשיהם כי אם חנם והגמול נפשיי יהיה צפון להם לעתיד, ועל זה נ"ל שאמר במקום אחר שנאמר מלאך רשע יפול ברע וכו' (משלי יג, יז). הפשט מובן שהמלאך ששולח האדם לעשות לו איזה שליחות, כיון שהוא רשע יפול ברע, יעוות שליחותו, ואם ימצא עמו בחברתו ציר אמונים הוא מרפא, שמרפא מה שעוות חבירו המלאך רע, אבל לפי הנמשל אמר כי המלאך רשע הוא שטן הוא יצה"ר יפול ברע ויפיל האדם, והציר אמונים הוא יצר הטוב והשכל אשר יתקן וירפא כל המעוות מזה המלאך הרשע. או אמר מלאך רשע על האדם אשר שולח הנה כמלאך להשיג שלימותו וכעובר אורח כדפרשית, ומלאך יחשב ואם הוא מלאך רשע הנה יפול ברע וישוב עמלו בראשו, ויש עמו ציר אמונים השכל והנשמה נאמנים לשולחיהם יתברך ויתעלה שמו, שיתקנו וירפאו אשר עוות, וזה יהיה באמצעות קצת יסורון שאם יקבלם האדם בשמחה יישרו עוותתו, אמנם אם יהיה פורע מוסר ומבטלו שלא יחשיבהו, הנה ריש וקלון יש לפורע מוסר (משלי יג, יח), ריש מצות ומעשים טובים, ומזה ימשך לו קלון וחרפה. אמנם אם שומר תוכחת, מלשון ואביו שמר את הדבר (בראשית לז, יא). ר"ל ממתין ומקוה התוכחת, ככה זה שומר תוכחת אימתי תבוא אליו, על דרך בואו אחי בואו רעי (ב"מ פ"ד:). זה יכובד לעתיד בעולם הבא, כי הנפש איננה חפצה בהשקט העולם הזה ובמלאות האדם כל תאותיו אלא אדרבה היות התאוה נהיה ונשכרת (משלי יג, יט), כלומר בלתי מושגת זה תערב לנפש, ולא זו בלבד כי אם מה שרואה אדם הכסילים הרורפים אחרי עניני העולם הזה, אם יתעב האדם אותם הכסילים על מדותיהם הפחותות וסכלותם אף זה מכלל סור מרע יחשב ובכלל דרכי ה׳, כי בלי ספק התחלת הסור מרע הוא תועבת הכסילים כמו שהאהבה אותם הוא עשות הרע בלי ספק שילמוד ממעשיהם כך תועבת כסילים סור מרע, והוא מעין היות התאוה הכלביית נהיה שתערב לנפש, ככה תועבת הכסילים סור מרע. או אמר "תאוה נהיה" כי הנפש קודם בואה הנה יושבת בבית ה' וחצרותיו, מלחם אביה תאכל ומעדוניו תתעדן, ואם שולחה הנה הוא כדי שתהנה מיגיע כפיה בזיעת אפה משום מאן דאכיל דלאו דידיה בהיל לאיסתכולי באפיה (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג דף ו.), לזה אמר "תאוה נהיה" אותה התאוה שכבר נהיה לנפש דהיינו שהיתה נהנית מזיו השכינה זאת היא אשר תערב לנפש ואליה תשוקתה להשיג ולחזור אל המקום אשר היתה בתוספת טובה, והוא ליהנות בלי בושה כאוכל חינם. ותועבת כסילים וכו' כפשוטו כדפרשית, ועל זה הזהיר שלמה במקום אחר ואמר: בני תורתי אל תשכח וכו' (משלי ג, א). כי אורך ימים ושנות חיים וכו' (שם ב). אמר שתורתי למען היותה תורתי ולשמי אל תשכח, וכן ומצותי להיותם שלי יצור לבך, ואל תעשם בעבור השגתך עליהם אורך ימים כי אם לשמה וסוף האורך ימים ושנות חיים לבוא לך דרך תוספת ולא מעיקר הגמול, זהו שאמר כי אורך ימים ושנות חיים וכו' יוסיפו לך. אמר "אורך ימים" לפי שלפעמים יש אריכות ימים אבל אין בהם נחת רוח אלא אדרבה ימים שאין בהם חפץ, לזה אמר כי יהיו אורך ימים ושל נחת רוח שיקראו שנות חיים ושלום, שהוא כלל כל ההצלחות, והכל דרך תוספת וחנם, והזהיר כי להשיג זה צריך האדם שיתלמד במעשה המצות עד שהם יבאו אחריו מרוב התמדתו בהם ז"ש חסד ואמת אל יעזבוך (שם ג). לא כתב אל תעזוב אבל אמר אל יעזבוך, שאפילו שתרצה אתה לעזבם הם לא יעזבוך מרוב הרגלם אצלך שחזרו לטבע שני ולא יעזבוך, וכיצד יהיה זה, שבתחלה אתה תלך אחריהם וקשרם על גרגרותיך וכו'. ואמר גרגרותיך וכו' כמה שסופר מאדם א' ששאל היות לו גרון ארוך ביותר כמדת רומח, ושאל המלך את פיו ואמר למה כ"כ ארוך האם לטעום בו טעם האוכלין ומשקין, והשיב חלילה כי אם כשאדבר יהיה הגרון ארוך וביני ביני אשער אם הדבור ראוי והגון אדברנו ואם לאו אכחידנו בגרוני הארוך. ולי נראה ששמעתי שהוא ית' ויתעלה מתחלת הבריאה עשה הגרגרת חוליות חוליות להורות ולהוכיח שעל כל חוליה תעמוד הדיבור ויבדק קודם צאתו לחוץ, והרי הוא כגרון ארוך, ויותר חשוב ונכון הוא. ואליו אפשר כיוון שע"ה באומרו "קשרם על גרגרותיך" ביו"ד שהוא לשון רבים, כי הגרגרת אחת למרובות תחשב מצד חוליות חוליות שיש בו כאמור, ובכל אחת מהם ראוי לקשור התורה והמצות, זהו בענין הדבור והמחשבה יוכתבו על לוח הלב, "כתבם על לוח לבך" כי בזה בלי ספק תמצא חן והשכל, יהיה טוב לך בעיני אלהים ואדם כיון שאינך מדבר כי אם בפיך ובלבבך לעשותו, תמצא חן בעיני אלהים ואדם, לא כן אם קשרת על גרגרותיך ובלב לא היו כתובים, כי אז לא היית מוצא חן כי אם נעיני אדם ואולי. יוהשכל לא היה טוב לך אדרבה שגגה שעושה הבעל שכל עולה לו לזדון, נמצא השכל רע לו, אמנם השלם ימצאה חן והשכל טוב לו, ועל זה אמר בטח אל ה' (משלי ג, ה). ר"ל תבטיח להב"ה בכל לבך שיהיה בטוח בך שלא תמוט אלא לזכר עולם תהיה צדיק, והוא על דרך מה שאמר בספר הזהר (ח"ג רי"ג ע"ב) בפסוק הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך (תהלים פו, ב). בך לא כתיב אלא הבוטח אליך, ר"ל מבטיחך שלא תמוט מיראתי ועבודתי לעולם בכל דרכיך וכו' וכדפרשית בכמה מקומות. אל תהי חכם בעיניך (משלי ג, ז). לומר הנני רואה בעיני באותות השמים וסדורם שמורים עלי קצת תלאות, לזה אמר אל תהי חכם בעיניך, אבל ירא את ה' ובאמצעות היראה תסור מכל רע הוראת המערכות מהתלאות המתרגשות לבא לעולם, כמ"ש בגוים שיחתו מאותות השמים וישראל אל יחתו (שבת קנ"ו.). ולזה אמר אל יחשיב ההון והתבואה לשלימות תכליתיי, כי איננו כי אם הכנה, וזהו שאמר כבד [את] ה' מהונך ומראשית (משלי ג, ט). ויחשב כאלו נתת לו כל תבואתך, כי אחר שנתת לו הראשית זכך בשארית, ובשכר זו יתן לך שימלאו אסמיך (שם י) חטה בינונית ופירות, אבל תהיה הברכה מסורה בה, שמעט מהאוכל יספיק לך, על דרך מה שפירשו חז"ל (ספרא) גבי ואכלתם לחמכם לשובע (ויקרא כו, ה). דלא כתיב בשובע אלא לשובע, שהמעט ישביע אתכם. זהו בכל הפרטיים זולת היין שאין בו כ"כ ברכה כזה האופן כיון שהביא יללה לעולם (יומא ע"ו:), אלא הברכה תהיה בפועל ולא בכח, והיינו ותירוש יקביך יפרוצו מרבוייו ממש. ואם נשפך יינך בעת ההיא שפרצו יקביך, מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג, יא) כי הכל מאהבת ה' אותך, כי העולם הזה והונו ועשרו איננו תכלית השלימות כי אם הכנה אליו ואת כעובר אורח אשר כל המקרים אשר יבואו אליו הם לטוב, כי את אשר יאהב וכו' (שם יב). ר"ל אף על פי שבעת ועונה זו איננו אוהבו כי הוא מייסרו על אשר חטא, עכ"ז את אשר יאהב ה' לעתיד יוכיח, כי אחר גמר כפרתו יאהב ה' אותו, ולכן אל תקוץ בתוכחת שעתיד הוא להביאך לידי אהבה שיאהבך ה'. עלה בידינו כי האדם כיון שהוא כגר בארץ וכאורח נטה ללון, אין לו לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף כי אם לכבד ה' מהונו ומראשית כל תבואתו ולהכין צידה לדרכו, הוא מה שהזהיר בן עזאי ואמר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה וכו'. וראוי לדקדק למה במצוה קלה אמר בלמ"ד למצוה קלה, לא כן בחמורה אמר בבי"ת והיה לו להשוות מדותיו לומר רץ למצוה קלה כלחמורה או רץ במצוה קלה כבחמורה, ומלבד זה קשה כי איך יתכן שירוץ במצוה קלה, רץ כצבי כבחמורה והחמורה יותר מעולה. ועוד ובורח מן העבירה. למה אמר "ובורח" בלשון הוה והיל"ל וברח מן העבירה בלשון צווי, ועוד למה נותן טעם, שמצותו ית' ואפילו בלא גרירה ראוי ומחוייב לעשות המצות מצד עצמה, לו הונח שלא תגרום וכן הבריחה מהעבירה מחוייבת מצד איסור עצמה, א"כ למה אנו צריכים לטעם מצוה גוררת וכו'. ועבירה גוררת עבירה וכו'. ואם אומר שמצוה גוררת מצוה, חוזר לתחלת דבריו ולא לברוח מן העבירה, א"כ היה ראוי יכתוב הדברים בהוייתן, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שמצוה וכו' ועבירה גוררת וכו', ובסוף דבריו יאמר נא מוסר "ובורח מן העבירה":

הביאור הוא שבן עזאי הודיענו מעלת ההתדבקות וריצה במצוה קלה להיות בה שלשה תועלות, האחד בעצם וראשונה בעשות המצוה בחשק וכוסף אמיתי ותשוקה ונכבדת וזריז ורץ בה, והשני הוא שאחר שהמצוה גוררת מצוה כדמסיק, ומאי דלא הוה הוה דהיינו המצוה הראשונה מאי דהוה שכבר עשה המצוה הראשונה לא כ"ש שיעשה שנית, והוא השיעור ההכשר שיש באדם בתחלה שגרם לו לעשותה, כשנתקדש בה במצוה הכשיר יותר לעשות מצוה יותר גדולה ממנה, וזהו שאמר הוי רץ למצוה קלה. רוצה לומר לעשות מצוה קלה בזריזות נמרץ כבחמורה, רוצה לומר כאלו כבר אתה בתוך החמורה ממש, שכיון שהמצוה גוררת מצוה, הנה יהי בעיניך כאלו כבר אתה בחמורה, שזאת הקלה יגרור אותה, והתועלת השלישי מהיותך רץ למצוה קלה הוא שאגב אורחך אתה בורח מן העבירה, כי הבטלה תביאך לידי עבירה, אמנם בהיותך רץ למצוה קלה נמשך תועלת שלישי שאתה בורח מן העבירה, וזהו שאמר ובורח ולא אמר וברח, נמצא דאגב חדא של רץ למצוה קלה תרתי אחריני, דהיינו כבחמורה ובורח מן העבירה, שהם הכל שלשה תועלות כאמור. ונתן טעם שמצוה גוררת מצוה, והיא תגרור לך החמורה וג"כ בהיות גוררת מצוה תבריחך מן העבירה. ואמר שמצוה גוררת מצוה בדרך טבע והרגל בהרגילך במצות, מצוה גוררת מצוה, וג"כ בדרך שכר שהמקדש עצמו מלמטה מקדישים אותו מלמעלה, ובשכר מצוה מזמינים לו מצוה אחרת, באופן שמהיות האדם עובר אורח נוטה ללון שינת עולם, צריך להיותו זריז ורץ במצוה קלה כדי להשיג בזמן מועט צידה מרובה, ועל זה זירז התנא ואמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. שכיוון לומר שבעוד היות האדם בעסק ימעט ממנו ועסוק בתורה, ולז"א ממעט בעסק ולא אמר ממעט עסק אלא בעסק, בעוד היותך בו בעסק תמעט בו ועסוק בתורה, כי אז ראוי להחזיק לך טובה ביותר על שאחר שנתעסקת בעסק אתה ממעט בו ועוסק בתורה. עוד רמז לנו באומרו "הוי ממעט בעסק" לרמוז ששומר מצוה ועוסק בתורה לא ידע דבר רע, שאין המיעוט בריוח אלא המיעוט יהיה בעסק הסחורה שאתה ממעטו, ולעסוק בתורה והעסק בתוהר יקל מעליך העסק באופן שהריוח במקומו עומד כאלו