4,506
עריכות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 22: | שורה 22: | ||
הביאור מסכים להצעתינו כי אחר שאהרן החטיא את ישראל הוכרח שהוא יזכה אותם בעת הכפרה, ולזה בעת הזאת קרא משה לאהרן ובניו ולזקני ישראל כדי להראות כי אהרן קדוש ה' בוש וירא מגשת אל הקדש ולהתקרב אל המזבח כי חטאתו נגדו תמיד אשר חטא והחטיא את ישראל במזבח, וכמו שאמרו חז"ל גבי קרב אל המזבח, באופן שהיה בורח מן השררה, ולהורות ענין זה אסף ישראל וזקניהם שיראו בעיניהם איך לא מלבו ודעתו קרב אל המזבח אלא על פי משה מפי ה', והיינו דקאמר בסמוך ויאמר משה אל אהרן וכו' קרב אל המזבח וכו' כאשר צוה ה' וכו'. כי חוזר כאשר צוה ה' גם לקרב אל המזבח וכו'. זאת ועוד טענה שנית שכמו שישראל נקהלו עליו בעת העגל אשר לעומת זה חייבם הכתוב בהקהל בנדב' המשכן וכדפרשית לעיל גבי ויקהל משה וכו'. על ויקהל העם על אהרן וכו'. וכמו שנזדרזו והשכימו בבקר להעלות עולות ושלמים ככה חייב כעת באסיפת זקנים שהם חשובים ככל העדה שימצאו בהקרבת הקרבנות המכפרים על הקרבנות שהקריבו לעגל, והיינו ולזקני ישראל. ולז"א לו קח לך עגל לחטאת, כי המעשה של אהרן רע ומר שעשה עגל והאדם יראה לעינים מעשה מכוער, לכן חייבו בחטאת הבאה על מעשה ולא בעגל לעולה, אכן האיל לעולה לעורר זכות יצחק ולהיות ה' רואה ללבב יושר וביושר אהרן במה שהיה צר את העגל בחרט אשר כוונתו לשם שמים ולעכב ולאחר הדבר עד בוא משה עליו השלום, ואם חייבו בקרבנות אלו להפיס דעתו של אהרן, והיינו דקאמר קח לך, כלומר לפי האמת פטור אתה ואדרבה ראוי לקבל שכר, אלא קח לך להניח דעתך אני מצוה אותך כך, ולזה והקרב לפני ה' היודע נסתרות, לא תבוש מהקריבם לפניו ולא פניך יחוורו רק והקרב לפני ה' בחוזק יד, לא כן גבי ישראל שאמר לזבוח לפני ה' אבל לא יקריבום לפניו בפני' שוחקות כי יבושו ופניהם יחוורו מהעגל אשר עשו, לכן אמר לזבוח לפני ה' כי הזביחה המורה ביטול העגל מאחר שזובחים אותו, זה לבד יעלה להם לרצו', והיינו לזבוח זה יהיה לפני ה' ויקובל. או אפשר שיאמר לזבוח לפני ה' כמשחז"ל שישראל בראותם המרכבה וראו שם מזל שור, לכן בחרו להם עבודתו להיותו קרוב אל הסיבה הראשונה הרוכבת עליו והוא יתברך ברחמיו הפך צורה זו של שור לצורת כרוב, דהיינו צורת תינוק, ואעפ"י שכבר יש במרכבה צורת אדם מ"מ יש הבדל בין צורת אדם שהיא אפי רברבי וצורת כרוב היא אפי זוטרי צורת תינוק קטן מפורש כל זה בגמרא. וצריכים אנו לדעת למה לא עשה הוא ית' צורה זו מאריה ויעשה בה אפי רברבי ואפי זוטרי או צור' נשר אפי רברבי ואפי זוטרי, דבשלמא בשור לא רצה להניח ממנו זכר לפי שחטאו בשור ובעגל, וכמו שאחז"ל בילקוט מדכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, הרי שור ובפרש' כתיב שעשו עגל, לכן לא הניח מהם זכר וזכרון, אמנם מאחד מהשלשה הנשארים כמו שעשה מפני אדם היה יכול לעשות משאר הפנים, ומאי שנא היות תמורת פני שור פני כרוב. ואשר אחזה לע"ד לפי הפשט הוא כמו שאחז"ל גבי נער ישראל ואהבהו, למה נקרא נער שאם חטא מעביר לו הקדוש ברוך הוא, שאומר נער הוא ומעשה נערות עושה ואין להאשימו, זה ההתנצלות נ"ל שכיוון הוא יתברך בשומו תמורת תמונת שור תמונת כרוב, והיא צורת נער קטן לומר כי נער ישראל בעת ההיא, שעדיין לא הושרש באמונות השלימות, כי ימים מועטים היו לו שיצא ממצרי' וכנער יחשב בחטאיו, באופן שצורת כרוב מכפרת ומתנצלת התנצלות על עון העגל דהיינו פני שור, ובזה מובן אומרו לזבוח לפני ה'. לו' לזבוח אותו שלפני ה' דהיינו פני שור שבאמצעות קרבנות אלו מזבח אותו שלפני ה' שלא יהיה למבטח מזכיר עון לבית ישראל, כי הוא מחוי כעב וכזבוח באמצעות התשובה והקרבנות. ואל בני ישראל תדבר לאמר. רוצה לומר לתקן האמירה שהייתה בענין העגל, כדכתיב ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב וכו'. לזה אמר ואל בני ישראל תדבר אתה בעצמך לאמר, רוצה לומר לתקן האמירה שאמרת להחטיאם צריך לדבר תמורתה כדי שיזכו על ידך. או יאמר אחר שתקשט עצמך ותקח לך עגל וכו' קרבן כפרתך אח"כ תדבר אל בני ישראל, כי אז תחזקנה ידיך ופיך ידבר צחות, שתוכל לומר בפה מלא קחו שעיר וכו'. מאחר שאתה הכינות לבך אל אל בקרבנותיך, ואמר שהקרבן המחוייב אליהם תחלה הוא שעיר עזים, כמו שאחז"ל לכפר על מכירת יוסף הצדיק, שכתוב שם וישחטו שעיר עזים. ונ"ל שצריך לתת טעם בהבאת כפרת אותו החטא בעת הזאת, ואומר כי להיות מכירת יוסף המסבבת הגלות של מצרים, כי בסבתו ירדו מצרים והשכנים הרעים בשכנותם גרמו להתגולל ישראל בגלולי מצרים, והיות' הללו עובדי ע"ז כו' והללו עובדי ע"ז, והתכונה הרעה ההיא חייבה אותם לעשות העגל בחברת הערב רב של מצרים, לעומת זה הוצרכו להביא כפרה על עון מכירת יוסף שעיר עזים לחטאת, שהחטאת מכפרת על המעשה ההוא המכוער. ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה לפי שהעולה באה על המחשבה רעה, ובמעשה העגל הם חטאו במחשבתן הרעה שנתנו בו ממש, ולכך באהרן היה העגל חטאת וכאן לעולה והכבש שהוא שה לומר כי שה פזורה ישראל מעל ה', לכן יביאו קרבן לעולה, וגם כן חייבם בשור ואיל לשלמים נוסף על אהרן, כי אהרן בשלום ובמישור תמיד בעיני ה' היודע שכל מחשבותיו לטובה, ולכן אינו צריך לשלמים כי מושלם ועומד הוא, אמנם ישראל שהפרו ברית שלומם עמו יתברך צריך שור ואיל לשלמים, וטעם השור כדי לשים שלום על תבנית שור אוכל עשב, שאחז"ל שהיו שתי עבירות בעגל, האחד העגל והשני שנעשה לכוונת שור העליון, ולזה הביא שור לשלמים ואיל זכר לאילו של יצחק שהקריב עצמו ופשט צוארו להרג בדין, וחיוב הע"ז הזו ענשה בשימו איש חרבו, הוא חרב יצחק, דהיינו המאכלת ויכפר ויעשה שלום ביניהם לאביהם שבשמי', והיינו ושור ואיל לשלמי'. אמנם המנחה בלולה בשמן היא כי ה' נראה אליכם, ודרך ארץ להביא מנחה בהקביל פני גדול, ולזה יהיה בה שמן להאיר ולפני ה' שיתראה אליהם, כי כן מצינו בםוטה, לא יצוק עליו שמן ולא וכו'. ולפי זה כי ה' נראה וכו' חוזר לסוף פסוק, ואפשר לפרשו כפשוטו שחוזר גם כן לתחלת הפסוק, שחיובם להביא שור ואיל לשלמים ומנחה וכו', מלבד עגל לחטאת ואיל לעולה, יען כי הוא נראה אליכם ולא אל אהרן, באופן שאהרן אין לו כי אם חיוב הכפרה, ולכן לא הביא כי אם עגל ואיל, אמנם אתם נתחייבתם בשתים, האחד בקרבן העדה, והחיוב השני כי ה' נראה אליכם, והגיד הכתוב ויקחו את אשר צוה משה וכו'. לומר שטעו ישראל בחשבם שהכל תלוי בקרבן והוא העיקר, וזהו שאמר ויקחו את אשר וכו' ויעמדו לפני ה', כאלו אין להם עוד מה לעשות, ומשה אמר להם שהעיקר חסר והיא התשובה שהיא המכוון בקרבן כמו שביארנו בסדר ויקרא ובסדר צו. ז"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם. רוצה לומר העיקר הוא שתעשו ממש הענין כמו שצוה ה' ולתכליתו ואז ירא אליכם כבוד ה', על דרך מה שפירשו הראשוני' ז"ל גבי עשו לפני כסדר הזה האמור בי"ג מדות. שפירשו שאין הדבר תלוי בהזכרת י"ג מדות כי אם במעשה לעשות לפניו ממש כסדר הזה, מה הוא רחום כך האדם ירחם וכן שאר המדות, והיינו דקאמר עשו לפני ולא קאמר אמרו לפני כסדר הזה, שאין הדבר תלוי באמירה לבדה אלא אמירה בהתיחסות המעשה, והיינו עשו לפני כסדר הזה, ודכוותה הכא נמי אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' בזכות התשובה כאמור, ויאמר משה וכו' ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. ר"ל כל מאווי נפשך לכפר בעדך צריך שיהי נא לנגד עיניך לכפ' בעד העם שתהיה אהוב למעלה ומתכפ' כדי שתקובל ברצון לפני ה' כדי שאח"כ כשתעשה קרבן העם תכפר בעדם. או יאמר כי ידוע הוא משחז"ל בס"ה גבי ויקח מידם וכו'. שעל ידי כישוף שכשפו ולקיחתו מידם ולא מעל הארץ, זה היה סבה לצאת העגל ההוא, שאלו אמר להם השליכו אותו ארצה אין עוד כח בכישוף, נמצא שמעשה העגל נעשה על ידי אהרן בפועל, ועל ידי ערב רב בכח הכישוף, והיינו דכתיב ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. ר"ל שהם עשו בכח מה שעשה אהרן בפועל, ולזה בכפרת אהרן והיא החטאת אמ' ועשה את חטאתך ואת עולתיך וכפר בעדך ובעד העם, כי העם חטאו במעשה שעשו את העגל אשר עשית, ולכן הם צריכי' לכפרה מצורפת לכפרתך, אמנם קרבן העם שהוא עגל לעולה כפר לבד בעדם כי אין לך צורך וכפרה על המחשבה כי טהור אתה ולשם שמים כיוונת, ולכן עשה קרבן העם וכפר בעדם לבד. או יאמר וכפר בעדך ובעד העם, רוצה לומר ובעד מה שהחטיאת אותם, אשר המחטיא רבים חטא רבים תלוי עליו, לכן וכפר בעדך ובעד מה שהכשלת את העם, באופן שהכל בעד אהרן. | הביאור מסכים להצעתינו כי אחר שאהרן החטיא את ישראל הוכרח שהוא יזכה אותם בעת הכפרה, ולזה בעת הזאת קרא משה לאהרן ובניו ולזקני ישראל כדי להראות כי אהרן קדוש ה' בוש וירא מגשת אל הקדש ולהתקרב אל המזבח כי חטאתו נגדו תמיד אשר חטא והחטיא את ישראל במזבח, וכמו שאמרו חז"ל גבי קרב אל המזבח, באופן שהיה בורח מן השררה, ולהורות ענין זה אסף ישראל וזקניהם שיראו בעיניהם איך לא מלבו ודעתו קרב אל המזבח אלא על פי משה מפי ה', והיינו דקאמר בסמוך ויאמר משה אל אהרן וכו' קרב אל המזבח וכו' כאשר צוה ה' וכו'. כי חוזר כאשר צוה ה' גם לקרב אל המזבח וכו'. זאת ועוד טענה שנית שכמו שישראל נקהלו עליו בעת העגל אשר לעומת זה חייבם הכתוב בהקהל בנדב' המשכן וכדפרשית לעיל גבי ויקהל משה וכו'. על ויקהל העם על אהרן וכו'. וכמו שנזדרזו והשכימו בבקר להעלות עולות ושלמים ככה חייב כעת באסיפת זקנים שהם חשובים ככל העדה שימצאו בהקרבת הקרבנות המכפרים על הקרבנות שהקריבו לעגל, והיינו ולזקני ישראל. ולז"א לו קח לך עגל לחטאת, כי המעשה של אהרן רע ומר שעשה עגל והאדם יראה לעינים מעשה מכוער, לכן חייבו בחטאת הבאה על מעשה ולא בעגל לעולה, אכן האיל לעולה לעורר זכות יצחק ולהיות ה' רואה ללבב יושר וביושר אהרן במה שהיה צר את העגל בחרט אשר כוונתו לשם שמים ולעכב ולאחר הדבר עד בוא משה עליו השלום, ואם חייבו בקרבנות אלו להפיס דעתו של אהרן, והיינו דקאמר קח לך, כלומר לפי האמת פטור אתה ואדרבה ראוי לקבל שכר, אלא קח לך להניח דעתך אני מצוה אותך כך, ולזה והקרב לפני ה' היודע נסתרות, לא תבוש מהקריבם לפניו ולא פניך יחוורו רק והקרב לפני ה' בחוזק יד, לא כן גבי ישראל שאמר לזבוח לפני ה' אבל לא יקריבום לפניו בפני' שוחקות כי יבושו ופניהם יחוורו מהעגל אשר עשו, לכן אמר לזבוח לפני ה' כי הזביחה המורה ביטול העגל מאחר שזובחים אותו, זה לבד יעלה להם לרצו', והיינו לזבוח זה יהיה לפני ה' ויקובל. או אפשר שיאמר לזבוח לפני ה' כמשחז"ל שישראל בראותם המרכבה וראו שם מזל שור, לכן בחרו להם עבודתו להיותו קרוב אל הסיבה הראשונה הרוכבת עליו והוא יתברך ברחמיו הפך צורה זו של שור לצורת כרוב, דהיינו צורת תינוק, ואעפ"י שכבר יש במרכבה צורת אדם מ"מ יש הבדל בין צורת אדם שהיא אפי רברבי וצורת כרוב היא אפי זוטרי צורת תינוק קטן מפורש כל זה בגמרא. וצריכים אנו לדעת למה לא עשה הוא ית' צורה זו מאריה ויעשה בה אפי רברבי ואפי זוטרי או צור' נשר אפי רברבי ואפי זוטרי, דבשלמא בשור לא רצה להניח ממנו זכר לפי שחטאו בשור ובעגל, וכמו שאחז"ל בילקוט מדכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, הרי שור ובפרש' כתיב שעשו עגל, לכן לא הניח מהם זכר וזכרון, אמנם מאחד מהשלשה הנשארים כמו שעשה מפני אדם היה יכול לעשות משאר הפנים, ומאי שנא היות תמורת פני שור פני כרוב. ואשר אחזה לע"ד לפי הפשט הוא כמו שאחז"ל גבי נער ישראל ואהבהו, למה נקרא נער שאם חטא מעביר לו הקדוש ברוך הוא, שאומר נער הוא ומעשה נערות עושה ואין להאשימו, זה ההתנצלות נ"ל שכיוון הוא יתברך בשומו תמורת תמונת שור תמונת כרוב, והיא צורת נער קטן לומר כי נער ישראל בעת ההיא, שעדיין לא הושרש באמונות השלימות, כי ימים מועטים היו לו שיצא ממצרי' וכנער יחשב בחטאיו, באופן שצורת כרוב מכפרת ומתנצלת התנצלות על עון העגל דהיינו פני שור, ובזה מובן אומרו לזבוח לפני ה'. לו' לזבוח אותו שלפני ה' דהיינו פני שור שבאמצעות קרבנות אלו מזבח אותו שלפני ה' שלא יהיה למבטח מזכיר עון לבית ישראל, כי הוא מחוי כעב וכזבוח באמצעות התשובה והקרבנות. ואל בני ישראל תדבר לאמר. רוצה לומר לתקן האמירה שהייתה בענין העגל, כדכתיב ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב וכו'. לזה אמר ואל בני ישראל תדבר אתה בעצמך לאמר, רוצה לומר לתקן האמירה שאמרת להחטיאם צריך לדבר תמורתה כדי שיזכו על ידך. או יאמר אחר שתקשט עצמך ותקח לך עגל וכו' קרבן כפרתך אח"כ תדבר אל בני ישראל, כי אז תחזקנה ידיך ופיך ידבר צחות, שתוכל לומר בפה מלא קחו שעיר וכו'. מאחר שאתה הכינות לבך אל אל בקרבנותיך, ואמר שהקרבן המחוייב אליהם תחלה הוא שעיר עזים, כמו שאחז"ל לכפר על מכירת יוסף הצדיק, שכתוב שם וישחטו שעיר עזים. ונ"ל שצריך לתת טעם בהבאת כפרת אותו החטא בעת הזאת, ואומר כי להיות מכירת יוסף המסבבת הגלות של מצרים, כי בסבתו ירדו מצרים והשכנים הרעים בשכנותם גרמו להתגולל ישראל בגלולי מצרים, והיות' הללו עובדי ע"ז כו' והללו עובדי ע"ז, והתכונה הרעה ההיא חייבה אותם לעשות העגל בחברת הערב רב של מצרים, לעומת זה הוצרכו להביא כפרה על עון מכירת יוסף שעיר עזים לחטאת, שהחטאת מכפרת על המעשה ההוא המכוער. ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה לפי שהעולה באה על המחשבה רעה, ובמעשה העגל הם חטאו במחשבתן הרעה שנתנו בו ממש, ולכך באהרן היה העגל חטאת וכאן לעולה והכבש שהוא שה לומר כי שה פזורה ישראל מעל ה', לכן יביאו קרבן לעולה, וגם כן חייבם בשור ואיל לשלמים נוסף על אהרן, כי אהרן בשלום ובמישור תמיד בעיני ה' היודע שכל מחשבותיו לטובה, ולכן אינו צריך לשלמים כי מושלם ועומד הוא, אמנם ישראל שהפרו ברית שלומם עמו יתברך צריך שור ואיל לשלמים, וטעם השור כדי לשים שלום על תבנית שור אוכל עשב, שאחז"ל שהיו שתי עבירות בעגל, האחד העגל והשני שנעשה לכוונת שור העליון, ולזה הביא שור לשלמים ואיל זכר לאילו של יצחק שהקריב עצמו ופשט צוארו להרג בדין, וחיוב הע"ז הזו ענשה בשימו איש חרבו, הוא חרב יצחק, דהיינו המאכלת ויכפר ויעשה שלום ביניהם לאביהם שבשמי', והיינו ושור ואיל לשלמי'. אמנם המנחה בלולה בשמן היא כי ה' נראה אליכם, ודרך ארץ להביא מנחה בהקביל פני גדול, ולזה יהיה בה שמן להאיר ולפני ה' שיתראה אליהם, כי כן מצינו בםוטה, לא יצוק עליו שמן ולא וכו'. ולפי זה כי ה' נראה וכו' חוזר לסוף פסוק, ואפשר לפרשו כפשוטו שחוזר גם כן לתחלת הפסוק, שחיובם להביא שור ואיל לשלמים ומנחה וכו', מלבד עגל לחטאת ואיל לעולה, יען כי הוא נראה אליכם ולא אל אהרן, באופן שאהרן אין לו כי אם חיוב הכפרה, ולכן לא הביא כי אם עגל ואיל, אמנם אתם נתחייבתם בשתים, האחד בקרבן העדה, והחיוב השני כי ה' נראה אליכם, והגיד הכתוב ויקחו את אשר צוה משה וכו'. לומר שטעו ישראל בחשבם שהכל תלוי בקרבן והוא העיקר, וזהו שאמר ויקחו את אשר וכו' ויעמדו לפני ה', כאלו אין להם עוד מה לעשות, ומשה אמר להם שהעיקר חסר והיא התשובה שהיא המכוון בקרבן כמו שביארנו בסדר ויקרא ובסדר צו. ז"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם. רוצה לומר העיקר הוא שתעשו ממש הענין כמו שצוה ה' ולתכליתו ואז ירא אליכם כבוד ה', על דרך מה שפירשו הראשוני' ז"ל גבי עשו לפני כסדר הזה האמור בי"ג מדות. שפירשו שאין הדבר תלוי בהזכרת י"ג מדות כי אם במעשה לעשות לפניו ממש כסדר הזה, מה הוא רחום כך האדם ירחם וכן שאר המדות, והיינו דקאמר עשו לפני ולא קאמר אמרו לפני כסדר הזה, שאין הדבר תלוי באמירה לבדה אלא אמירה בהתיחסות המעשה, והיינו עשו לפני כסדר הזה, ודכוותה הכא נמי אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' בזכות התשובה כאמור, ויאמר משה וכו' ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. ר"ל כל מאווי נפשך לכפר בעדך צריך שיהי נא לנגד עיניך לכפ' בעד העם שתהיה אהוב למעלה ומתכפ' כדי שתקובל ברצון לפני ה' כדי שאח"כ כשתעשה קרבן העם תכפר בעדם. או יאמר כי ידוע הוא משחז"ל בס"ה גבי ויקח מידם וכו'. שעל ידי כישוף שכשפו ולקיחתו מידם ולא מעל הארץ, זה היה סבה לצאת העגל ההוא, שאלו אמר להם השליכו אותו ארצה אין עוד כח בכישוף, נמצא שמעשה העגל נעשה על ידי אהרן בפועל, ועל ידי ערב רב בכח הכישוף, והיינו דכתיב ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. ר"ל שהם עשו בכח מה שעשה אהרן בפועל, ולזה בכפרת אהרן והיא החטאת אמ' ועשה את חטאתך ואת עולתיך וכפר בעדך ובעד העם, כי העם חטאו במעשה שעשו את העגל אשר עשית, ולכן הם צריכי' לכפרה מצורפת לכפרתך, אמנם קרבן העם שהוא עגל לעולה כפר לבד בעדם כי אין לך צורך וכפרה על המחשבה כי טהור אתה ולשם שמים כיוונת, ולכן עשה קרבן העם וכפר בעדם לבד. או יאמר וכפר בעדך ובעד העם, רוצה לומר ובעד מה שהחטיאת אותם, אשר המחטיא רבים חטא רבים תלוי עליו, לכן וכפר בעדך ובעד מה שהכשלת את העם, באופן שהכל בעד אהרן. | ||
תם. | {{מרכז|<big>'''תם.'''</big>}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} |