כלי חמדה (לניאדו)/בראשית/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

כלי חמדה (לניאדו) TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png יד

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה

סדר תולדות יצחק ראשון

יבאר שכמו שהיסודות מצד התקרבותם זה אל זה יתהפך יסוד העפר אל יסוד המים, ככה בהתחבר האדם לרשע פרץ ה' מעשיו כי חבר טוב כולל שלימותו.

(ילקוט שמעוני פ' תולדות, רמז קי): בת בתואל הארמי (בראשית כה, כ). אם ללמד שהוא מפדן ארם מה ת"ל אחות לבן הארמי. אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואנשי מקומה רמאים והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים עכ"ל בילקוט. וברבה (ב"ר סג, ד) הכי איתא: א"ר יצחק אם ללמד שהיא מארם נהרים והלא כבר נאמר מפדן ארם. מה ת"ל ארמי בת בתואל הארמי. מה ת"ל אחות לבן הארמי. אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן והצדקת הזו שהיא יוצאת מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים עכל"ה.

מהדברים הטבעיים יתאמת אלינו שהתחברות דבר לזולתו יחייב התהפכותו אליו וטבעו, כי ראינו היסודות כמו יסוד העפר הקרוב אל המים יהפכו קצת ממנו ויהיה רך כמוהן וכן אם יזרע האדם מין בשאינו מינו כגון הכרישין אצל הבצלים יחייב טבע זריעתן בקירוב להתערב טעם הכרישין בבצלים ויוזקו עד שחוייב מן הדין[1] להרחיק הכרישין מן הבצלים מפני שמפיגין טעמן. וכן נמצא בדברים המלאכותיים שאם יעשה מרקחת מורכבת תופיני ממיני סמים מתחלפים בסגולתם וטעמם, ע"י תערובתן והתחברותן יתהפכו קצתם לקצתם להיות בה סגולה כוללת גם מתחלפת על סגולת פרט א' מהם, ומזה תוקח ראיה ותוכחת מגולה אל האדם לבלתי התקרבו והתחברו כי אם אל טוב ממנו כדי להתהפך אליו, כי בהתחברו לרשע פרץ ה' מעשהו. ולזה הזהיר שלמה המלך ע"ה ואמר אל תתרע את בעל אף ואת איש חימות לא תבוא (משלי כב, כד) פן תאלף אורחותיו וכו' (שם כה). אשר קשה היות דבריו כפולים, דהיינו בעל אף היינו איש חימות. גם אומרו בבעל אף אל תתרע ובאיש חימות אמר לא תבוא, ליערבינהו ויאמר אל תתרע את בעל אף ואיש חימות, אבל הכוונה היא יש בני אדם [שיש] מעצור לרוחם והם שולטים באפם לבלתי התכעס כ"כ, ולכן הוא אומר אל תתרע את בעל אף - אף יחיד, כלומר אפילו עם האיש שהוא שליט ובעל של האף, על דרך מה שאמרו חז"ל נוקם ה' ובעל חמה (נחום א, ב). שאין החמה שולטת בו ית', כמו שנאמר חמה אין לי (ישעיה כז, ד). אלא הוא בעל של החימה ושליט בה כבעל. ז"ש אל תתרע את בעל אף, את דייקא להיות אתו רע, אמנם את איש חימות רבות לא די שלא תתרע אלא אפילו לבוא אצלו אסור ז"ש לא תבוא. והטעם פן תאלף אורחותיו אמאי דפתח ביה קאי דהיינו בעל אף, ולכך כתיב אורחתו לשון יחיד אע"ג דקרינן אורחותיו, לומר כי אין לו אלא אורח א' דהיינו אף יחיד שכועס פעם ביובל, ולהיות כך מדתו, אמר עליו פן תאלף בלשון ספק, אמנם על בעל חימות אמר ולקחת מוקש לנפשך בלשון ודאי, כי איש אשר לו חימות הבא אליו לוקח מוקש לנפשו בהתקרבו אליו. ובזה הסכים לדעת אביו ע"ה שאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכו' (תהלים קא, ו). אמר שתמיד נותן עיניו בנאמני ארץ להכיר בפרצוף פניהם מי הוא נאמן, כדי להושיבו בראש ואצלו מכיון שהם נאמני ארץ, אמנם ההולך בדרך תמים שאינו חשוב כ"כ כמו הנאמני ארץ הוא ישרתני, הוא דייקא ולא הנאמני ארץ וכו', כי ראוי לחלוק להם כבוד והושיבם בראש עמדי. עוד אפשר שאמר הוא ישרתני כי מענות דוד ע"ה היא שאפילו בהולך בדרך תמים בוש וירא לרדותו בפרך, אלא שהוא מעצמו מאליו ובטוב רצונו ישרתני, וזהו שדקדק אומרו הוא, ואמר כי להיות בית דוד קדושה וטהורה שבט הרשע לא ינוח שמה על גורלה, ז"ש לא ישב ר"ל לא יהיה תקומה לישב בקרב ביתי עושה רמיה ואפילו על עשית רמיה אחת, אמנם דובר שקרים וכו' לא יכון אפילו ברחוק ממני, וזהו לא יכון לנגד עיני. הנה שהיה דוד המלך ע"ה משתדל בכל עוז ותעצומות לבלתי שב בביתו עושה רמיה כי לא ימשך כי אם נזק מהתחבר אליהם. ולזה ראינו ירמיה ע"ה מצטער מלכת במלאכות ה' אל עם סורר פן יאלף אורחותיו ויקח מוקש לנפשו, הוא מ"ש אתה ידעת ה' (ירמיה טו, טו). נמצאו וכו' (שם טז). לא ישבתי וכו' (שם יז). לכן כה וכו' (שם יט). ונתתיך וכו' (שם כ). והצלתיך וכו' (שם כא). אשר ראוי לדקדק מאי אתה ידעת ה' דקאמר, היה לו לפתוח ולומר ה' זכרני ופקדני. ועוד כפל זכרני ופקדני למה. ועוד מאי אל לארך אפך תקחני (שם טו), שאם הכוונה שלא יאריך אפו עליהם, לא דייק תיבת תקחני דהיל"ל אל תאריך אפך להם, ג"כ צריך להבין אומרו דע שאתי עליך חרפה, מה ידיעה מחודשת מודיע באומרו דע שְׂאֵתִי עליך חרפה. ועוד מאי נמצאו דבריך (שם טז), אימתי נאבדו עד שנמצאו, ומה אכילה שייך בדברים עד שאומר וָאֹכְלֵם. ועוד מאי לי ומאי לבבי דקאמר, היל"ל ויהי לי לששון ולשמחה. או יאמר ויהי לששון ולשמחה ללבבי. גם אומרו לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז (שם יז) לעלוז מבעי ליה, והיותר צודק הוא שיאמר לא ישבתי בסוד משחקים לשחוק שהוא לשון נופל על הלשון. ועוד מאי היו תהיה לי וכו' (שם יח). שהיל"ל היתה לי בלשון עבר ולא היו תהיה לשון עתיד שאינו צודק. ועוד מאי אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד (שם יט), מי לא ידע בזה שלפניו עומד, וחז"ל פירשו שירמיה היה מתרעם שהיה הולך בשליחות ובלתי מצליח, לזה אמר לו כי אם תשוב ואשיבך פעם אחרת אינך מפסיד בזה, הרי אתה מרויח שבכל פעם שתשוב לפני תעמוד ובאור פני מלך חיים, ועוד שאפשר שתוציא יקר מזולל ותזכה להיות כפי מה [ש]הפה שלי גוזר ומקיים ככה אתה בפיך תגזר אומר ויקם לך עכ"ד: ועוד צריך להבין כפל התשועות וההצלות להושיעך ולהצילך (שם כ). והצלתיך ופדיתיך (שם כא):

הביאור לע"ד כי ירמיה היה מתרעם על בני דורו היותם כולם (סלוני')[2] וסרבנים הם אותו, ולא זו בלבד אלא שהיה מתפחד פן תדבקנו חטאתם וילמד ממעשיהם, לזה הקדים לזעוק ואמר אתה ידעת. כלומר אתה יודע כל הרעה אשר מריעים לי, עוד כיוון באומרו אתה ידעת כמקדים לשאלתו שהיא זכרני וכו', כי לפעמים ישאל האדם בפיו דבר שימשך לו ממנו נזק לזה אמר אתה ידעת ה' הנאות לי והטוב, אבל מה שנ"ל הוא שזכרני וכו', ולהיות דגמירנא שכל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה (ר"ה טז:). והטעם לפי שמבקרים על פנקסו לראות מעשיו אחר שהוא מתרעם על מעשה חבירו אם הוא טוב ממנו או רע ומר, לזה אמר מי יתן והיה שזכרני ופקדני והנקם לי מאויבי, כלומר אפילו שתזכרני שיזכרו מעשי לפניך ופקדני דהיינו נענש תחלה ואחר כך והנקם לי מאויבי, הייתי סבר וקביל זכרני ופקדני בנחת רוחי שאנקם מאויבי, ולמען חסדיך אשאל שאל לארך אפיך אל תניח דבר זה לארך אפיך כי ביני ביני תקחני ואמות וחלילה לך להאריך אפיך מצד ולקצרו מצד שתקחני. ועוד טענה אחרת

.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
  1. (מסכת ב"ב פ"ב מ"י)
  2. יתכן וצ"ל סוררים