Difference between revisions of "כד הקמח/תפילין"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
m (→‎top: הרצת ניסוי בוט החלפות + הסרת משקל)
m (הסרת משקל)
Line 1: Line 1:
{{הועלה אוטומטית}}
+
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
 
+
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{ניווט כללי עליון הקודם והבא|תענית|ללא}}
 
{{מרכז|<big>'''תפילין'''</big>}}
 
 
ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ז|שיר השירים ז]]}}. דבר ידוע כי הדעות האמתיות כגון דעת אמונת חדוש העולם ודעת ההשגחה הפרטית במין אדם וכן דעת שהשכינה דבקה בישראל הדעות האלהי וכיוצא בהן לא תשלמנה כי אם בפעולות שיעשה האדם בידים ועם הפעולה תהיה הדעת ההיא קבועה בלב, דעת אמונת החדוש צריכה לפעולה והיא מצות השבת שעם הפעולה ההיא תשלם פעולת אמונת החדוש, וכן דעת ההשגחה הפרטית הדבקה במין אדם צריכה לפעולה והיא מצות המזוזה שמתוכה יתבאר לאדם ענין השמירה וההשגחה העליונית הפרטית המקפת את האדם, ושאין העולם השכל נמסר לכחות העליונים כדעת חכמי המחקר. וכן דעת רז"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה והיא מצות התפילין כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות, וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשות עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים המיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות והן הלב והמוח, ושיהיי רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט מלשון החכמים שאמרו ולא בטוטפת שהוא לשון פאה פרק במה אשה יוצאה (דף נז) כי הוא התכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו, וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט|תהילים פט]]}} כי תפארת עזמו אתה. והשכינה ג"כ מתפארת בנו כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מט|ישעיה מט]]}} ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו בפ"ק דברכות (דף ו) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/יז|דברי הימים א יז]]}} ומי כעמך ישראל גוי אחד, ומקשי שם ומי משתבח קב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כח#|דברים כח]]}} את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א"ל הקב"ה לישראל בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו) שמע ישראל ה' אלהינו וגו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/יז|דברי הימים א יז]]}} ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד כי כונת התפילין בנו גם בהקב"ה הכל ענין אחד ורמז א', כי בנו הם אות על יחודו ובהקב"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ואם כן פעולת מצות התפילין כדי לאמת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא במצות התפילין רמז לשכינה והוא השי"ן שאמרו עליה חכמי האמת שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני:
 
ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ז|שיר השירים ז]]}}. דבר ידוע כי הדעות האמתיות כגון דעת אמונת חדוש העולם ודעת ההשגחה הפרטית במין אדם וכן דעת שהשכינה דבקה בישראל הדעות האלהי וכיוצא בהן לא תשלמנה כי אם בפעולות שיעשה האדם בידים ועם הפעולה תהיה הדעת ההיא קבועה בלב, דעת אמונת החדוש צריכה לפעולה והיא מצות השבת שעם הפעולה ההיא תשלם פעולת אמונת החדוש, וכן דעת ההשגחה הפרטית הדבקה במין אדם צריכה לפעולה והיא מצות המזוזה שמתוכה יתבאר לאדם ענין השמירה וההשגחה העליונית הפרטית המקפת את האדם, ושאין העולם השכל נמסר לכחות העליונים כדעת חכמי המחקר. וכן דעת רז"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה והיא מצות התפילין כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות, וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשות עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים המיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות והן הלב והמוח, ושיהיי רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט מלשון החכמים שאמרו ולא בטוטפת שהוא לשון פאה פרק במה אשה יוצאה (דף נז) כי הוא התכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו, וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פט|תהילים פט]]}} כי תפארת עזמו אתה. והשכינה ג"כ מתפארת בנו כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מט|ישעיה מט]]}} ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו בפ"ק דברכות (דף ו) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/יז|דברי הימים א יז]]}} ומי כעמך ישראל גוי אחד, ומקשי שם ומי משתבח קב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כח#|דברים כח]]}} את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א"ל הקב"ה לישראל בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו) שמע ישראל ה' אלהינו וגו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/יז|דברי הימים א יז]]}} ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד כי כונת התפילין בנו גם בהקב"ה הכל ענין אחד ורמז א', כי בנו הם אות על יחודו ובהקב"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ואם כן פעולת מצות התפילין כדי לאמת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא במצות התפילין רמז לשכינה והוא השי"ן שאמרו עליה חכמי האמת שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני:
  

Revision as of 15:22, 5 August 2022

כד הקמח TriangleArrow-Left.png תפילין

< הקודם
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תפילין

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז). דבר ידוע כי הדעות האמתיות כגון דעת אמונת חדוש העולם ודעת ההשגחה הפרטית במין אדם וכן דעת שהשכינה דבקה בישראל הדעות האלהי וכיוצא בהן לא תשלמנה כי אם בפעולות שיעשה האדם בידים ועם הפעולה תהיה הדעת ההיא קבועה בלב, דעת אמונת החדוש צריכה לפעולה והיא מצות השבת שעם הפעולה ההיא תשלם פעולת אמונת החדוש, וכן דעת ההשגחה הפרטית הדבקה במין אדם צריכה לפעולה והיא מצות המזוזה שמתוכה יתבאר לאדם ענין השמירה וההשגחה העליונית הפרטית המקפת את האדם, ושאין העולם השכל נמסר לכחות העליונים כדעת חכמי המחקר. וכן דעת רז"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה והיא מצות התפילין כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות, וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשות עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים המיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות והן הלב והמוח, ושיהיי רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט מלשון החכמים שאמרו ולא בטוטפת שהוא לשון פאה פרק במה אשה יוצאה (דף נז) כי הוא התכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו, וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שכתוב (תהילים פט) כי תפארת עזמו אתה. והשכינה ג"כ מתפארת בנו כענין שכתוב (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו בפ"ק דברכות (דף ו) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (דברי הימים א יז) ומי כעמך ישראל גוי אחד, ומקשי שם ומי משתבח קב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב (דברים כח) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א"ל הקב"ה לישראל בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו) שמע ישראל ה' אלהינו וגו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א יז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד כי כונת התפילין בנו גם בהקב"ה הכל ענין אחד ורמז א', כי בנו הם אות על יחודו ובהקב"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ואם כן פעולת מצות התפילין כדי לאמת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא במצות התפילין רמז לשכינה והוא השי"ן שאמרו עליה חכמי האמת שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני:

יש מתרשלין במצות תפילין שאינן זהירין בהנחתן מפני שחושבין שהתפילין צריכין קדושה וטהרה יותר מדאי ואין לאל ידם להתקדש ולהטהר כל כך שיהיו ראוים להניחם. והנה הם טועים במחשבה זו וחוטאים חטא גדול שלא בכונה אלא בתמימות לב, שהרי מצינו ס"ת מקודש וחמור יותר מן התפילין וכל אחד ואחד מישראל עולה וקורא בתורה וראוי הוא לכך ואין אדם מישראל נמנע מזה מפני קדושת ספר תורה. ואם בספר תורה כך אין צריך לומר בתפילין שיש בהן ארבע פרשיות של תורה בלבד, כי כיון שהוא נזהר ממה שהזהירו רבותינו ז"ל שלא יישן בהם ולא יפיח בהן ולא יכנס בהן לבית הכסא וכן יזהר שלא יניחם כשיש לו חולי מעים די לו בכך ועשה בזה הזהירות הראוי, וכן אמר הכתוב (תהילים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף כלומר אע"פ שאתם בגלות ושוכבין בין שתי האומות ארם וישמעאל יש לכם להשתדל במצות תפילין ושתעשה בהן כנפי יונה. ודרשו רז"ל במס' שבת (דף מט) פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא להניח תפילין והיה אלישע בעל כנפים מניח תפילין פעם אחת ראהו קסדור אחד רץ מפניו רץ אחריו לקח תפילין בידו וכשהגיע אצלו אמר לו מה בידך אמר לו כנפי יונה פתח ידו והפריחן ובשביל נס שנעשה לאותו צדיק היו קורין אותו אלישע בעל כנפים. ומאי שנא כנפי יונה דמתילא כנסת ישראל ליונה שנא' (שם) כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצות מגינות עליהן. וידוע שכל זמן שהאדם נזהר בהן הזהירות הראוי חובה עליו להניחן והוא עובר בהן אם אינו מניחן. כי מאחר שאין לו טענה שיוכל להפטר אינו נמלט מאחת משתים, או שיהיה פושע במצוה או שיהיה מורד וכבר מנו רז"ל (ר"ה פ"ק דף יו) קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם פושעי ישראל בגופן, ולמדונו בזה כי מי שרובו עונות ויש באותן עונות עון זה שלא הניח תפילין מחמת מרד אי אפשר לו בשום פנים שינצל מעוגש גיהנם שכן אמרו לא סגיא דלאו הכי. שנאמר (זכריה יג) והבאתי את השלישית באש:

ומעתה כל מי שחננו השם דעה ובינה והשכל ונתן לו עינים לראות ואזנים לשמוע צריך הוא שיתבונן בגודל כח מצות תפילין כיון שהמורד בה ענשו חמור כל כך עד שמים יגיע שהוא נמנה מכלל עון פושעי ישראל בגופן אשר לא יצילו את נפשם מיד להבה, ועל כן יצטרך שתהיה המצוה הזאת רגילה בישראל ושתהיה מוחזקת בידם, כי כן היתה בכל הזמנים כלן היו הכל זהירין וחרדין במצות תפילין ובמצות ציצית וזולתם, אבל מיום שגברו הצרות ונתדלדלו הדורות וגזרו שמד שכל מי שיניח תפילין יפצעו את מוחו הוצרכו ישראל להתרשל במצוה זו מפני הסכנה ולא מסרו עצמן עליה כמצות המילה ועל כן היא מרופה בידם היום, ומצות המילה שמסרו עצמן עליה עדיין היא מוחזקת בידן וכל מצוה שלא מסרו עצמן עליה היא מרופה בידן, וכיון שביד האדם לקיים מצוה זו אין לאחד מישראל שימנע מזה על המחשבה שהזכרתי למעלה, כי כל אדם ראוי להניח תפילין כל זמן שהוא בריא וגופו טהור מן החולי והמדוה, ואין צריך עכ"פ שיהיה לו גוף נקי כאלישע בעל כנפים, הוא שטועין בו הרבה בני אדם מהמון ישראל גם קצת מן היודעים שחושבין שאין כל אדם ראוי למצות תפילין אלא א"כ הגיע למדרגת אלישע בעל כנפים שנעשה לו נס ושיהיה לו גוף נקי כמוהו. וזו היא הסבה שהמצוה הזאת מרופה בידם ולא יחזיקו בה, ולא ידעו ולא יבינו כי אין המאמר הזה אמור אלא בשעת השמד שאם המניח תפילין הוא כדאי ובטוח על עצמו שיעשה לו נס כאלישע בעל כנפים יש לו להניח תפילין בשעת שמד ואם לאו אין לו להניחם מפני הסכנה, אבל שאר כל המון ישראל שלא בשעת הסכנה חייבים להניח, וכל ישראל ראוים לכך כי כל העדה כלם קדושים, או יהיה ביאור המאמר לענין הנחתן כל היום כלו וזהו לשון גוף נקי שאם יש לו גוף נקי כאלישע ונזהר בהם הזהירות הראוי חייב להניחם כל היום כלו כמו שהיה עושה אלישע, אבל אם אין לו גוף נקי כמוהו די לו להניחן בשעות ידועות, ואין צריך לומר הגדולים שהם חייבין במצות תפילין ושהיא מצוה מוטלת עליהם, כי גם הקטנים צריכין להניחן כדי לחנכן במצות וכן אמרו במס' סוכה (פ"ג דף מ) קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין:

ועתה יש לנו לבאר חיוב מצות התפילין ומצות הנחתן ומקום הנחתן וזמן הנחתן וביאור שכרן. חיוב המצוה הזאת גדול שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ויש בזה רמז בתפילין שי"ן של ג' ראשין ושי"ן של ד' ראשין שהם מספרם ת"ר ושתיהן מלה אחת שקורין אותה שש הרי תר"ו ושבעה ראשין שלהן הרי תרי"ג. ודרשו רז"ל בברכות (יד:) אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, והוא כנוי להקב"ה שהוא כאלו מעיד עליו שלא צוהו מצוה זו מעולם, או יהיה בעצמו ממש כשאינו מקיים מה שמוציא מפיו. א"ר יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים, א"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה, וא"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהילים כו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', וביאור זה כי העושה דברים הללו ממשיך אליו המדות כענין המקריב קרבן, ויש במצות התפילין שם של שדי אות שי"ן בקומט התפר ואות דל"ת ויו"ד ברצועות, דל"ת בקשר של ראש ויו"ד בקשר של יד, ויש לכל זה טעם נפלא וענין עצום עיקרי. וכבר דרשו רז"ל (מנחות דף לה) אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי דל"ת של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני, ותניא (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' כלומר כי שי"ן עליך ויראו ממך, לפי שאות שי"ן רמז לשכינה וארבעה בתים לארבע חיות המרכבה העומדים לד' רוחות העולם, ויתבאר לנו מזה כי השכינה משפעת כח לד' חיות הקודש ולארבע רוחות העולם וכן מעלה ומטה, מפני זה הרצועות מקיפות את הראש ומתחברות למעלה ומשתלשלות ויורדות למטה כי כן השכינה מקפת לכל ומנהגת את הכל מעלה ומטה, ואם כן מתוך מצות התפלין אנו למדין שהשכינה דבקה בישראל. ולכך הזכיר שלמה בכאן ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. ראשך עליך ככרמל ירמוז על מצות תפלין של ראש שבהם אות השי"ן חקוקה, ודלת ראשך כארגמן על קשר של תפלין שהוא כמין דל"ת, מלך אסור ברהטים ירמוז על היו"ד, ורמז לך בכתוב הזה שם של שדי. וגילה לך החכם בכאן כי מתוך מצות התפלין המלך הוא קשור ודבוק עמנו כי המצוה הזאת פעולה שהיא מאמתת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. התפלין הם תפארת למי שמניחן הוא שכתוב ביחזקאל (יחזקאל כד) פארך חבוש עליך. ולכך אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר, סימן אדנות הוא שכתוב ויראו ממך. ומזה אמרו רז"ל שכל עבד שמניח תפלין בפני רבו שהוא יוצא לחירות לפי שהתפלין סימן האדנות והמלכות והכל יראים מן המלך, והוא שאמרו (גטין דף מ) א"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפלין בפני רבו יוצא לחירות ומקשי התם מיתבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות, ומתרץ אמר רבה בר שילא כשרבו הניח לו תפלין. כלומר שהוא לוקח אותו אדנות של הנחת תפלין על יד רבו הרי זה יוצא לחירות, ולכך היתה הנחת תפלין בגבהו של ראש מקום שמלכי ישראל נמשחים שם בשמן המשחה. ועל זה דרשו רז"ל (שבת דף קנג) (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין, נתנו החכמים רמז לתפלין כשמן על הראש והוא המקום בראש שמלכי ישראל נמשחים שם והוא מקום הנחת תפלין בראש מקום שמוחו של תינוק רופס, ומה שמכסים התפלין במטלית ובשער ובגידין יש בה רמז וסימן לתחיית המתים, שעתידים מתי ישראל לחיות לעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן והעור מלמעלה כשם שהתפילין מחופין בעור, וכשם שיש לגוף בשר וגידין ועור ושער ומלבוש, ועתיד הקב"ה להקימם בלבושיהן שנאמר (איוב לח) ויתיצבו כמו לבוש, וכתיב (יחזקאל לז) והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור מלמעלה. כן התפלין יש להן דוגמא לזה, כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים הם כנגד גוף האדם, והקלף שהפרשיות כתובות בו הם כנגד הבשר, והגידים שהם תפורים הם כנגד גידי האדם, והמטלית כנגד לבושי האדם, וזה רמז לכל מי שהוא ירא שמים ומניח תפילין שהוא זוכה לתחיית המתים:

משפט הנחתן. תחלה מניח תפלין של יד ואח"כ של ראש שכן אמר הכתוב (דברים ו) וקשרתם לאות על ידך וגו' וקבלו רז"ל שהיד הזאת היא של שמאל ממה שכתוב (שמות יג) והיה לאות על ידכה יד כהה והיא היד שאין הכח והגבורה מצויין בה כמו בימין. ועוד שהימין נקראת ימין והשמאל נקראת יד הוא שכתוב (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וכתיב (שופטים ה) ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו'. וטעם הנחת תפלין של יד קודם לשל ראש מפני שהתפלין של יד נקראו אות ושל ראש נקראו זכרון ועל כל פנים האות קודם לזכרון שאם אין אות אין זכרון, ולכך אמרו כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואחר כך של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד שכן כתוב (דברים ו) וקשרתם לאות על ידך וגו' ודרשו רז"ל כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, ואלו היה חולץ של יד תחלה כמו שהניחן תחלה לא היה בין עיניו שתים ועל כן יש לו להניח של יד תחלה ולחלוץ של ראש תחלה כדי שיהיה האות ראשון ואחרון אשר עליו בא הזכרון: תפלין של יד נצטוינו בהן שיהיו בית אחד ממה שכתוב (שמות יג) והיה לך לאות ומשמעו אות אחד. ותפלין ש"ר ארבעה בתים ממה שכתוב (שם) ולטטפת בין עיניך והוא חסר שני ווי"ן ודרשו דז"ל טט בכתפי שתים כת באפריקי שתים, אע"פ שתפלין של יד בית אחד ותפלין של ראש ד' בתים אין כתוב בזה אלא מה שיש בזה שהרי בכל אחת ואחת כתיב ארבע פרשיות והן (שם) קדש לי כל בכור (שם) והיה כי יביאך (דברים ו) שמע (שם יא) והיה אם שמוע, והם פרשיות מורות על החדוש וההשגחה והיחוד ואהבת השכינה ודבקותה עם ישראל, וכן מצינו בתפילין של הקב"ה שהוא משל על הדבקות הזאת שיש בהן ד' פרשיות שכן אמרו בברכות (פ"ק דף ו) מי כעמך ישראל אשריך ישראל בחד ביתא, ומי גוי גדול בחד ביתא. או הנסה אלהים בחד ביתא. ולתתך עליון בחד ביתא. וכלהו כתיב באדרעי', וד' פרשיות אלו מורות על אהבת הקב"ה לישראל:

משפט התפלין שיהיו בהן רצועות על שם שנאמר (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ושיהיו הרצועות שחורות תלויות מלמעלה למטה לפניו משום שנאמר (שיר השירים ה) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, וקבלו רז"ל רצועות שחורות הלכה למשה מסיני:

מקום הנחתן הוא שמניחין תפלין של יד בגבהו של זרוע, שכן באה הקבלה (שמות יג) והיה לאות על ידכה לא על ידו ממש אלא בגבהו של יד, וכן בתפלין של ראש שאמר (שם) ולטטפת בין עיניך לא בין העינים ממש שהרי כתוב (דברים יד) ולא תשימו קרחה בין עיניכם. ומקום שנעשה קרחה אינו בין העינים ממש אלא בגובה העינים אף כאן בגבהו של ראש, וכן אמרו רז"ל אמרה תורה הנח תפלין בראש הנח תפלין ביד מה להלן בגבהו של ראש אף כאן בגבהו של יד. עוד אמרו לך לאות במקום לך לאות כלומר עליון שיהיה לך לאות והוא עליון הזרוע וזהו כנגד הלב, וכן בתפלין של ראש במקום שמוחו של תינוק רופס שהרי שני איברים הללו הם משכן הנפש החכמה. ואמרו בברכות תבא הנפש שהיא בגבהה של גוף ותשבח להקב"ה שהוא גבוה על כל העולם:

זמן הנחתן ביום ולא בלילה, שכן אמר הכתוב (שמות יג) ושמרתם את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. בחול ולא בשבתות וימים טובים לפי שהתפלין נקראו אות שנאמר (שם) והיה לאות מה שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, ואף חולו של מועד בכלל ימים טובים ואין להניח בהן תפלין:

המניח תפלין בכל יום אין שני עדים זזין ממנו לעולם שהם עליו אות בקיום המצות, כיצד ג' מצות נצטוו ישראל שנקראו אות. ואלו הן תפלין שבת ומילה, תפלין (שם) והיה לאות על ידכה, שבת (שם לח) כי אות היא ביני וביניכם, מילה (בראשית יז) והיה לאות ברית ביני וביניכם, וכל מי שזהיר להניח תפלין בכל יום הרי ב' עדיו עמו בכל יום מילה ותפלין, ובשבת שאין שם תפלין הרי שני עדיו ג"כ עמו מילה ושבת, אם כן כל המקיים מצות תפילין הולכין עמו שני עדים לעולם בחול ובשבת. הרי שנתפרסמה מעלת המניח תפלין שבהן רמז באל שדי שעליהם אמר שלמה (שיר השירים ז) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים, ראשך עליך ככרמל היא השי"ן, ודלת ראשך היא הדל"ת, מלך אסור הוא היו"ד:

במדרש שיר השירים ראשך עליך ככרמל. הרשעים שבישראל חביבין עלי כאליהו שעלה אל הר הכרמל שנאמר (מלכים א יח) ואליהו עלה אל ראש הכרמל וגו' וישם פניו בין ברכיו ולמה שם פניו בין ירכיו אלא אמר הקב"ה אין לנו זכות הבט לברית, ודלך ראשך כארגמן אמר הקב"ה הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד שנאמר (זכריה ו) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ויש אומרים כדניאל דכתיב ביה (דניאל ד) והלבישו לדניאל ארגונא, מלך אסור ברהטים זה ממ"ה הקב"ה דכתיב ביה (תהילים צג) ה' מלך גאות לבש. אסור שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו לישראל. ברהטים של יעקב אבינו, בזכות מי רבי אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר בזכות אברהם שנאמר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם, וחד אמר בזכות יעקב שכתוב בו (שם ל) ויצג את המקלות ברהטים, אמר ר' ברכיה בזכות משה שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך. אסור שנאסר ונגזר עליו שלא יכנס לארץ בשביל מה ברהטים של מי מריבה שנאמר (במדבר כ) המה מי מריבה. ע"כ:

ביאור שכרן. והוא שהמניח תפלין בטוח הוא שלא יחטא שכן דרז"ל (מנחות מג:) רבי אלעזר בן יעקב אומר כל מי שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו מוחזק הוא שלא יחטא שנאמר (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וראינו מקצת חכמים מחכמי התלמוד שהיו מתפארין בעצמם בהנחת תפלין, והוא שמצינו (שבת קיח:) רב ששת שהיה מגדוליהם שהיה אומר תיתי לי דקיימתי מצות תפלין. וכן קצת מהם שהיו שמחים שמחה גדולה באותו יום שהיו מניחין בו תפלין, והוא שאמרו (ברכות דף לה) ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייהו דהוה קא בדח טובא אמר ליה לא סבר לה מר (משלי יד) בכל עצב יהיה מותר א"ל אנא תפלין מנחנא, וכן קצת מהם שהיו מתפללים להקב"ה שיהא חלקם לחיי העולם הבא עם אותן שמניחין תפלין, הוא שאמרו אמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפלין ומתעטפין בציצית וקורין קריאת שמע ביראה, ועוד אמרו (מנחות דף מד) כל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר (ישעיה לח) ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני:

הא לך חבור הדרשות אשר יסדתי, אחר רואי מדרשי החכמים, אשר על רובם עמדתי בהם, לפני התלמידים שלחן ערכתי, לכל תועה ביער המדרשים דרך סלולה הדרכתי. אל ישרי הלב וזכי הנפשות, נתתי דרך בים הדרשות, כי עת לדבר ועת לחשות. וצור מבטן גוחי, אשר בו אשים מבטחי, יזכני להיות מן המוצאים חן בעיניו, מן המתעדנים בנהרי נחלי עדניו, המתהלכים בארצות החיים לפניו, כענין שכתוב (תהילים קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים:

תם ונשלם


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף