ירושלמי/סוטה/א/א
המקנא לאשתו רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו רבי יהושע אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים:
גמ' כתיב[1] ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו'. שלא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מתון. אלא מתוך דבר של אימה. עבר וקינא לה באחד מכל הדברים הללו. מה איתאמרת למצוה. לעיכוב. אין תימר למצוה קינויו קינוי. אין תימר לעיכוב אין קינויו קינוי. אתייא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב הקינוי. רבי יהושע אמר בשם רבי ליעזר חובה. רבי יושוע אמר רשות. אמר רבי לעזר בן רבי יוסי קומי רבי יסא אתייא דרבי ליעזר כבית שמאי ודרבי יהושע כבית הלל. דרבי ליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה. מצא בה דברים כאורין לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה. לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כאורין. לפום כן הוא אומר חובה. והא תני משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משום ערוה. מניין היוצאה וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרעותיה חלוצות. ת"ל כי מצא בה ערות דבר[2]. אמר רבי מנא קיימתיה בעדים. וכאן שלא בעדים. ודרבי יהושע כבית הלל דבית הלל אמרי אפי' הקדיחה תבשילו. לפום כן הוא אומר רשות. רצה לקנאות יקנא. רצה לגרש יגרש. ומה טעמא דרבי ליעזר כי מצא בה ערות דבר. ערוה זו סתירה. דבר זה קינוי. דבר[3] דבר. מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים. ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו. ומעלה בו[4] בתנאים שהיתנה עמה על פי אחרים. תני ר"י בי ר' יודה אומר משום ר' ליעזר מקנא על פי עד אחד או על פי עצמו. ומשקה על פי שנים. נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר. ואין מציאה בכל מקום אלא בעדים. מה מקיים ר' ליעזר דבר. דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה. עד א' מהו שישקה. מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועת ממון הרי הוא משקה. עד א' שהוא זוקקו לשבועת ממון לא כל שכן. קרוב מהו שישקה. מי קרוב מבעלה. עד מפי עד מהו שישקה. מה בינו לבין הקרוב. קרוב אף על פי שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאחר זמן. עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ולא לאחר זמן. מה טעמא דר' יהושע כי מצא בה ערות דבר. דבר זה הקינוי. כי מצא אין מציאה אלא בעדים. ומקנא על פי עד אחד או על פי עצמו ומעלה בו בקינוי. מה מקיים רבי יהושע ערוה. ערוה שהיא באה מכח דבר. השיבו על דברי רבי יוסי בן יודה א"כ אין לדבר סוף. הכל ממנו לקנאות לה בשנים ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובה. אמר ר' יוסי מה טיבה להיסתר. אלא אתיא די לא על דמתניתין הכל ממנו לקנות לה מפיו ולומר שנסתרה ולפוסלה מכתובתה. אמר רבי מנא אפי' כהדין תנייא אתייא היא כמאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה. הכל ממנו לקנות לה מאביה ומבנה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה. אין תימא מה טיבה להיסתר. התורה התירה להיסתר. דמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וגו'[5]. בתך בסתר. אמך בסתר. מתייחד אדם עם אמו ודר עמה. עם בתו ודר עמה. עם אחותו ואינו דר עמה. עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין. עידי סתירה שנמצאו זוממין אתה אמרתה לוקין. מהו שישלמו לא מכוחן היא מפסדת כתובתה. או ייבא כיי דמר רבי בא רבי יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין. והכא כן נסתרה בעד אחד בשחרית ובעד א' בין הערבים. ייבא כהדא[6] נתייחדה עמו בפני שנים. צריכה הימנו גט שני. באחד אינה צריכה הימינו גט שני. בא' בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ושאל ר' לעזר בן תדאי את החכמים ואמרו אין זה ייחוד. קינא לה בעד אחד בשחרית ובעד אחד בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה אין קינויו קינוי. ייבא כהדא[7] אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. רבי יהושע בן קרחה אומר ואפילו באו זה אחר זה. רבי ירמיה רבי שמואל בר יצחק בשם רב מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעידי הבכורה ובעידי החזקה. רבא בשם רבי ירמיה אף בעידי סימנין כן. מה דא פשיטא שזה אמר ראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר ראיתי שתי שערות בגפו. זה אומר ראיתי שערה אחת בגבה. וזה אומר ראיתי שערה א' בכריסה לאו כלום כל שכן גבו וגפו. שנים אומרים ראינו שערה א' בגבו וב' אומרים ראינו שערה אחת בכריסו. רבי יוסי בי רבי בון ורבי הושעיה בריה דר' שמי חד אמר פסול. וחד אמר כשר. מאן דמר פסול כמעיד על חצי סימן. ומאן דמר כשר אני אומר שמא נשרו. אחד אומר שתי שערות בגבו ואחד אומר שתי שערות בכריסו. רבי חגיי אומר דברי הכל פסול רבי בא אמר דברי הכל כשר. רבי יודן אמר במחלוקת רבי יוסי אמר במחלוקת. אמר רבי יוסי לרבי חגיי והא רבי יודן סבר כוותי. אמר ליה על רביה אנא פליג לא כל שכן עילויה. אמר רבי מנא יאות אמר רבי חגיי אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים וקרא עילויה ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים שמא כלום הוא. ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנניה יליף לה משני חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא. ואין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדי וכה כל סי' וסי' צריך שני עדים:
ציונים ומראי מקומות
אמר רבי מנא קיימתיה בעדים. וכאן שלא בעדים. עי' מלבושי יום טוב אה"ע סי' ג מש"כ בזה ובד' הירושלמי סוף גיטין.
לקנאות לה כו' ולפוסלה מכתובתה עי' כסף משנה (פ"א מסוטה ה"ב) שכ' הרמב"ם דבזמן שאין מי סוטה יוצאת בלא כתובה ציין הרמב"ם לזה הירושלמי.
אמך בסתר. עי' פני יהושע (קידושין פ:) שפירש דברי הירושלמי.
עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין. עי' אור שמח (פ"א מסוטה ה"א) שביאר מאי טעמא עידי קינוי גרידא לא הוי חצי דבר, ושמהירושלמי כאן מקור לדברי הרמב"ם (פכ"א מעדות ה"ט) דעדי גניבה בנפש מיתזמי בלא עדי מכירה, ונהרגין, ולא דמי למועד וחזקה דבעינן שיזומו כולם.
מהו שישלמו. עי' מרכבת המשנה (פכ"א מעדות ה"ה) שמפרש הירושלמי ע"פ הרמב"ם שם, וכ"ה בהגהות אמרי ברוך על גליון הירושלמי (כאן). וזה דלא כביאור הקרבן העדה ([דיבור המתחיל]), ופירושם נסתר מדברי הירושלמי להלן (פ"ו ה"ב) לגירסת הקרבן העדה, ועי' בית הבחירה להמאירי (ו:) שמשמע שפירש כקרבן העדה.
דבר דבר מעדים זוממין. ירושלמי כתובות (פ"ב ה"י).
נסתרה בעד אחד שחרית כו' עי' בית יוסף (חו"מ סימן ל) שהביא ממרדכי יבמות (פ"ב סימן טו)[השלם מקור] שנראה שהיתה לו גירסא אחרת, אמנם למה שפירש שם הבית יוסף אפשר שהעתיק הירושלמי בקיצור, ובשאגת אריה (הוספות סימן א) היפך הגירסא בירושלמי עי"ש.
נתייחדה בפני שנים. ירושלמי גיטין (פ"ז ה"ד) והובא ברי"ף (גיטין ל"ה: מדפי הרי"ף), רמב"ן (גיטין עג.) ורשב"א (שם).
אין זה יחוד בר"ן על הרי"ף שם[השלם מקור] פירש דאף דבממון עדות מיוחדת מהניא הכא הוי כדיני נפשות כיון דנפקא מינה לדיני נפשות. אמנם עי' בית יוסף שם[השלם מקור] שלמד מדברי הרשב"א בגיטין (פא:) [וצ"ע דד' הרשב"א הובאו שם בר"ן]. ושעדות נשים חשיב כדיני נפשות הוא גם דעת התוספות במכות (ו. ד"ה שמואל) לענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול, וכן ברא"ש שם[השלם מקור], [ובשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן צד) חילק בין תוס' שלא כתבו כן אלא גבי גט [ושכן דעת הרשב"א בתשובה [השלם מקור] בהדיא לחלק בין גיטין לקידושין] להרא"ש שכתב כן גם גבי קידושין, אמנם באחיעזר (ח"א סימן כה) העיר על דבריו שבתוס' בבבא בתרא (קיד:) כתבו כן גם גבי קידושין].
ובבית יוסף שם כתב דהמרדכי[השלם מקור] חולק עם הר"ן לענין עידי כיעור דנידון כדיני ממון, ובבית הלוי (ח"ב סימן לט) האריך שאינן חולקין ושהמרדכי איירי באופן שיש רק איסור ואין נפקא מינה לדיני נפשות ועי' באחיעזר (שם), וע"ע בית יוסף (אה"ע סימן יא) שהביא גם שנחלקו המרדכי והר"ן, ואחר שהביא המרדכי מסיים ויש לחלק בין דיני אישות למילי דאיסורא.
והנה באחיעזר שם הביא מנודע ביהודה[השלם מקור] וגבורת ארי[השלם מקור] להקשות דלמה נקט בתוספתא[השלם מקור] נתיחדה שחרית וערבית, דאי כהר"ן דטעמא משום דנידון כנפשות אם כן אפילו ראו שנים אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אינן מצטרפין, והאריך שם למימר דודאי מצטרפין. וכ"כ בבית הלוי (שם) וכן מבואר מדברי הרשב"א בגיטין (פא:) שהביא שם הר"ן.
ובשו"ת רבי עקיבא איגר (ח"א סימן רכב אות יח) הקשה על הר"ן דמה הוצרך לטעם דהוי כנפשות הא טעמא דעל ידי יחוד צריכה גט שני הוא דאמרינן שבעל לשם קידושין ועידי יחוד הן עידי הקיום ובליכא שנים ליכא עדים לקיומי, ובאחיעזר (שם) כתב דהבית שמואל[השלם מקור] קדמו לרע"א והביא ממהרי"ט[השלם מקור] דהירושלמי מיירי שעד אחד מעיד שהיו שם שנים על היחוד [ועי"ש ברע"א שכתב דבהאי גוונא ודאי צריך להצטרף אלא דלא היה נראה לו דבכהאי גוונא מיירי], ועי' שערי יושר (שער ז פרק ג) שכתב שכהאי גוונא הוי שפיר עידים לקיומי.
מאחר שהוא איש בבית יוסף שם[השלם מקור] גריס 'אפילו' שהוא כו', ועי' גירסת קרבן העדה ([דיבור המתחיל]).
קינא לה בעד אחד בשחרית כו' עי' בית יוסף הנ"ל [השלם מקור] דסביא ליה שהירושלמי לא כיוון לחלק בין קינוי לסתירה, ובשאגת אריה (הוספות סימן א) כתב שהוא דוחק ולכך היפך הגירסא, ובשערי יושר (שם) שביאר דברי הירושלמי לגירסתנו.