יד מרדכי/שבת/ח/א
רבא אמר אפי' אינה רחבה ששה פטור מ"ט א"א לקרומית כו'. והקשה הפני יהושע על מה דכתבו התוס' בפרק קמא דעירובין דהלכה כר' יוסי הגלילי דבידי אדם א"א לצמצם וא"כ אפילו בלא האי טעמא דקרומית היאך משכחת לה דחייב. דהא ע"כ לא משכחת להך מלתא אלא בעשרה טפחים מצומצמת לגמרי דבכל שהוא פחות מיו"ד לא הוי רה"י כלל. ובכה"ג כל שהוא למעלה מי' נמי פשיטא דפטור כיון דאיגדו למעלה מי' ולא נח כולה ברה"ר. ולתירץ קמא שכתבו התוס' שם ניחא. אבל לתירץ השני שכתבו התוס' שם בשם רבינו שמעיה דלעולם לא שרינן בפרוץ כעומד אלא משום דאיכא תרי ספיקא ספק שמא העומד מרובה. משא"כ בחד ספיקא אמרינן להחמיר וא"כ לפי"ז הקושיא במקומה עומדת דהכא הוי איפכא דלעולם לא משכחת דחייב אלא במצומצמות ממש ע"כ דבריו. וראיתי במפרשים שדוחקים לתרץ את קושיתו.
אך עיקר קושיתו לא ידעתי כלל כי אין שום פירוש בדברי קושיתו ואיזה טעות נזרקה מקולמסו. הא הכא הוי ג"כ תרי ספיקות לחיוב דאי הוי פחות מי' א"כ חייב דהא לא הוי רשות היחיד אפי' אם הוי רחבה ששה וגם אם הוי יו"ד מצומצמות נמי חייב. והוא כתב דזה מחמת שהוא פחות מי' ולא הוי רה"י צריך להיות פטור. ואדרבא הא מחמת זה דפחות מי' צריך להיות חייב. אך אדרבא בהיפך שתירץ הראשון של התוס' יש להקשות דהא לתירץ הראשון שם הוא למאן דסובר אי אפשר לצמצם היינו דאי אפשר כלל להיות שוין עיין במהרש"א בעירובין שם. וכן כתב רש"י בבכורות (דף י"ז ע"א) וכן כתב הרמב"ם בפי' המשניות שם. ובעירובין (דף נ' ע"א) בתוס' ד"ה ואמר רבה. הקשה דלמא התם היינו טעמא משום דא"א לצמצם והאחד יצא תחילה כו' וי"ל דע"כ סבר רבה דאפשר לצמצם שיצאו שניהם בבת אחת דאי אי אפשר לצמצם כו' ועוד י"ל דאפי' סבר א"א לצמצם כיון דאין יכול וכו'. א"כ קשה היאך כתבו התוס' דרבה יכול לסבור א"א לצמצם.א"כ היאך אמר אביי גבוה עשרה ואינה רחבה ששה חייב. הא כיון דרבה סובר א"א לצמצם מסתמיה אביי כרבה ס"ל דהוי רביה. וכן כתבו התוס' לקמן (דף מ"א ע"ב) בד"ה מיחס ועיין לעיל דף ו' ע"ב מה שציינתי עוד כמה מקומות. וכיון דא"א וחייב וכיון לצמצם הוי ספק השקול אם הוא פחות מיו"ד וחייב אי יותר מיו"ד ופטור. והשב שמעתתא (שמעתתא א) כתב דאביי סובר כשיטת הרמב"ם דספק השקול מדאורייתא מותר ורק מדרבנן אסור. א"כ אמאי חייב וליכא למימר דחייב אשם תלוי דהא המהרי"ט (ח' שני יור"ד תשו' א') כתב דלהרמב"ם לא משכחת אשם תלוי רק באתחזק איסורא וכתב דבהא פליגי בכריתות (דף י"ז) אי בעינן חתיכה מב' חתיכות דהוה אתחזק איסורא אי חתיכה אחת דלא הוי אתחזק איסורא דמאן דסבר דחייב אשם תלוי רק דוקא חתיכה מב' חתיכות סבר דספק מותר מדאורייתא דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וכיון דקי"ל לגבי אשם תלוי דבעינן אתחזק איסורא ממילא ידעינן דכל היכא דלא אתחזק איסורא לא חיישינן ליה מדאורייתא. ומ"ד דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות איסורא דאורייתא הוא על הספק. א"כ אביי דסובר דמותר מדאורייתא סובר דבעינן דוקא חתיכה מב' חתיכות. א"כ הכא דלא אתחזק איסורא ליכא אשם תלוי. וליכא למימר דהתירץ השני של התוס' בעירובין סברי כשיטת רבינו שמעיה ולהכי חייב משום דאיכא רוב לחיוב דאם הוי עשרה חייב ואם פחות מעשרה נמי חייב ולא פטור רק אם יותר מעשרה. דלשיטת רבינו שמעיה לא קשה כלל קושית התוס' דהתם נמי הוי רובו להתירא דלמא יצאו שניהם בבת אחת ולא הוי מעשר. ואפי' אם יצאו זה אחר זה נמי הא יכול לתלות על כל אחד דלמא יצא זה אחרי כן. ונ"ל דרש"י כתב הא דאמר אביי אינה רחבה ששה חייב אע"ג דהוי יותר מה' טפחים וג' חומשין הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אינה חייב רק אם הוי פחות מחמשה טפחים ושלשה חומשין. והרשב"א הקשה עליו דחייב משמע בשוגג חטאת ובמזיד סקילה. ועוד הא לכתחילה אסור אפי' רחבה ששה דפטור אבל אסור. וא"כ כי קאמרינן דפטור פטור ממיתה וקרבן קאמרינן. ובשאינה רחבה ששה חייב מיתה וקרבן. לכן פי' כפי' ר"ח ואלפס דרחבה ששה עם הדפנות קאמר וק"ל חומש לדופן זה וחומש לדופן זה פש ליה חמשה טפחים ושלשה חומשין בחללה כדי לרבע בחלל ארבעה על ארבעה ועיי"ש.
והבאר אברהם מתרץ דברי רש"י דהא דרחבה ששה פטור דנהי דאסור מדרבנן אבל אין בו כ"כ חומר ורחבה ששה דחייב הוא נמי באמת מדרבנן. אבל יש בו חומר יותר למימר דאיכא כעין איסור מיתה מדרבנן כל שאינה רחבה ששה ממש ונ"מ לאלקוי טפי או לקוברו בין רשעים גמורים, משא"כ ברחבה ששה דפטור. ואין בו כ"כ חומר ונהי דאסור מדרבנן וחייב מכת מרדות. מ"מ אין בו חומר כ"כ כעין איסור מיתה מדרבנן כי היכי שהחמירו בשאינה רחבה ששה ועיי"ש. וא"כ האי תירץ שני של התוס' בעירובין דכתבו דרבה יכול לסבור א"א לצמצם, הוי סברי כשיטת הר"ח ואלפסי דדוקא נקט ששה והא דאמר חייב היינו מדרבנן ורק דהוי חומר כעין איסור מיתה. אבל מדאורייתא באמת פטור משום דלא הוי רק ספק:
ברש"י ד"ה מכתפי עלויה וכיון דצריך לרבים רשות הרבים הוא בין רחב בין קצר. והקשה בחידושי רע"א דרש"י סותר את עצמו דלקמן (דף "א ע"ב) על הא דאמרינן אלימא אסקופה רה"ר. כתב רש"י כגון גבוה ט' ורחבה ד' ורבים מכתפים עליו דחזי לרבים לכתופי. ונ"ל לחלק דהתם באסקופה הא מתחילת העשיה של אסקופה לא נעשית לשם זה כדי שרבים יכתפו עליו. לכן בעינן שיהיה רחבו ד' דכיון שחזי לכתופי הוי רה"ר. אבל האי עמוד ברה"ר דמתחילת עשיתו נעשית לרבים לכתופי. לכן אפי' ליכא ד' נמי הוי רה"ר דבמחשבתם בעת עשיה נעשה לתשמיש דרבים שרבים יכתפו עליו:
אמר אביי זרק כורת לרה"ר גבוה עשרה ואינה רחבה ששה חייב רחבה ששה פטור רבא אמר אפי' אינה רחבה ו' פטור מאי טעמא אי אפשר לקרומית של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה. וקשה למה אמר זה הדין על הכוורת הא זה היה יכול לאשמעינן על תיבה מרובעת אם גבוה עשרה ואינה רחבה ד' חייב רחבה ד' פטור. ונ"ל דהא יש עוד להקשות על אביי הא דאמר אביי גבוה עשרה ואינה רחבה ששה חייב. הא כיון דזורק א"כ מגביה קצת מן הארץ. א"כ אפילו גבוה עשרה בצימצום מ"מ צריך להיות פטור. דהא כיון דמגביה קצת מן הארץ הוי עולין למעלה מי' שהוא אויר מקום פטור[1] וכן לרבא למ"ל למימר הטעם דפטור משום ללא אפשר לקרומית של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה. הא בלאו זה פטור כיון שהגביה קצת מן הארץ אזי הוי למעלה מיו"ד. וע"כ לא מיירי שזרק באופן שהי' הגביה מקרקע קצת. אלא מיירי דזרק באופן שהיה מגלגל ברה"ר ולא הגביה כלום מהקרקע. והתוס' לקמן (ע"ב) ד"ה לא מחייב כתבו בשם ר"י דאם מגלגל חבית ברשות הרבים שהיא עגולה חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל דבדחיפה אחת דוחפו והיה הולך ומגלגל עד חוץ לד' אמות. אבל מגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור דהוי כמו רמיא וזקפיה דא"א שלא תהא נח קצת. א"כ לכן בא אביי לאשמעינן את דינו גבי כוורת דכיון דאביי מיירי במגרר. וזה לא שייך בתיבה שהיא מרובעת רק בכורת שהי עגולה:
כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב שבעה ומחצה פטור. והקשה הרשב"א הא דנקט כפאה על פיה. הא אפי' כשזרקה דרך שוליה ויש בה שבעה ומחצה ליפטור דהא כל שלשה סמוך לקרקע כקרקע דמי. וכתב וראיתי לרבינו ז"ל דלא קשיא דקי"ל כרבא דאמר לקמן (דף ק' ע"א) תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו. וכתב ומ"מ תקשי לן לפי מה שפסק שם ר"ח ז"ל כרב חלקיה בר טוביא דאמר לקמן (דף צז ע"א) דלמטה משלשה ד"ה חייב עיי"ש.
ונ"ל דהא רבא פליג על אביי וסובר אפי' אינה רחבה ו' פטור ואח"כ בא הגמ' לאשמעינן כפאה על פיה שבעה שבעה ומשהו חייב שבעה ומחצה פטור. וזה הוא בין לרבא ובין לאביי כדפירש"י. לכן אמר כפאה על פיה כדי שיהיה גם לרבא דאי דרך שוליה לא הוי יכול למימר כן לרבא דסובר תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו. לכן אמר בגווני זה דאם כפאה על פיה דיהי' גם לרבא:
- ↑ השמטה: והקשה לי על זה ידידי הרב הגאון וכו' ר' אלי' ברוך אב"ד דקארעליטש הא הגמ' לקמן (דף ט' ע"א) מחלקת בין נח ללא נח דבלא נח חייב בהעבירו במקום פטור וזורק הא לא נח. ותרצתי דלכאורה על הגמ' שם קשה הא דאמר לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא וכו'. וע"ז מחלק הגמ' שם התם לא נח הכא נח. הא דפריך הגמ' מברייתא על רבא הא הגמ' יכול להשות גם על ר"א דאמר לקמן (דף צ"ב ע"א) המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת. ונ"ל לתרץ דעל ר"א לא קשה, דרש"י כתב שם והא דתנן הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כזורק באויר דוקא זורק אבל מעביר חייב דיליף מבני קהת עיי"ש. א"כ ה"נ איכא למימר דהאי מקום פטור של אסקופה דלא היה בבני קהת משו"ה פטור. אבל על רבא פריך שפיר דגם דרך עליו לא היה בבני קהת ואפילו הכי סובר דחייב ועל כרחך משום דסובר דכיון דאשכחן בבני קהת דהיה למעלה מי' דהוי מקום פטור אזי אמרינן כן בכל מקום פטור אם העביר דרך שם חייב א"כ אמאי באסקופה פטור ועיין לעיל (דף ו' ע"א) בתוס' ד"ה התם דכתבו דאע"ג דמעביר למעלה מי' חייב מ"מ אי מנח ליה למעלה מי' פטור עיי"ש הרי למעלה מי' הוי מקום פטור. ותירץ הגמ' התם לא מנח הכא מנח דלא ילפינן מבני קהת רק היכא דלא מנח כמו בבני קהת אבל מנח לא מצינן למיליף מבני קהת אבל זה דוקא במעביר דילפינן מבני קהת בזה לא מנח חייב אבל זרוק דלא מצי למילף מבני קהת אזי גם לא מנח פטור. והא דאמר לעיל דף ו' ומודה בן עזאי בזורק דהתם דמוציא מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור בה חייב בזורק דמ"מ הוציא מרה"י לרה"ר, אבל בזרק ד"א ברה"ר דרך מקום פטור דלא עבר במקום חיוב ד"א אזי בזורק פטור.