יד מלאכי/כללי התלמוד/כה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 6: שורה 6:
ומצאתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ פרק איזהו נשך דף קנ"ה א' {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/סט/ב#ושתיק|סט:]]}} שכתב בשם הריטב"א וז"ל. ושתיק רב כלומר שתיק רב מפני שלא מצא תשובה וכו', והכין מתפרש האי לישנא בכל דוכתא מסתמא וכדכתיבנא בפ"ק דסוכה ע"כ. ואמת הדבר דבין ההוא דב"מ ובין ההוא דפ"ק דסוכה ז. מאי דשתיק רב הוא על קושיא שהקשו לו רב כהנא ורב אסי שהוו כתלמיד חבר לרב, וכדברי התוס' דבתרא. ואפשר שדעתו בזה כחילוק התוס'. אך ממאי דמסיק דהכי מתפרש האי לישנא בכל דוכתא, ולא חילק אפשר נמי שאין דעתו לחלק בכך, וכעת אין בידי להכריע.
ומצאתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ פרק איזהו נשך דף קנ"ה א' {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/סט/ב#ושתיק|סט:]]}} שכתב בשם הריטב"א וז"ל. ושתיק רב כלומר שתיק רב מפני שלא מצא תשובה וכו', והכין מתפרש האי לישנא בכל דוכתא מסתמא וכדכתיבנא בפ"ק דסוכה ע"כ. ואמת הדבר דבין ההוא דב"מ ובין ההוא דפ"ק דסוכה ז. מאי דשתיק רב הוא על קושיא שהקשו לו רב כהנא ורב אסי שהוו כתלמיד חבר לרב, וכדברי התוס' דבתרא. ואפשר שדעתו בזה כחילוק התוס'. אך ממאי דמסיק דהכי מתפרש האי לישנא בכל דוכתא, ולא חילק אפשר נמי שאין דעתו לחלק בכך, וכעת אין בידי להכריע.


וזה חזיתי ואספרה דבפרק בהמה המקשה {{ממ|[[בבלי/חולין/עו/א|חולין עו.]]}} מוכח כדברי רבי בצלאל. דקאמר אישתיק, לבתר דנפק אמר מ"ט לא אמרי ליה וכו', הרי מבואר דטעם השתיקה הוא מפני שלא מצא תשובה לדבר. וכן נראה עוד שם {{ממ|[[בבלי/חולין/עז/א|עז.]]}} ע"ש{{הערה|וז"ל הגמ' שם אישתיק, ואמאי אישתיק והאמר וכו'. הרי דאישתיק משמע שאין לו תשובה}}. ובדברי רש"י ושם {{ממ|[[בבלי/חולין/צט/ב|צט:]]}} {{ממ|[[בבלי/חולין/קג/ב|וקג:]]}} ובכריתות [[בבלי/כריתו/יח/א|יח.]] ו[[בבלי/כריתות/כה/א|כה.]], ועיין תוספות פרק המפלת {{ממ|[[תוספות/נדה/כו/ב#את|כו:]] ד"ה את אמרת ורש"י פרק במה בהמה [[רש"י/שבת/נג/א#ה"ג|נג. ד"ה ה"ג]], וע"ע פ"ק דביצה [[בבלי/ביצה/ו/א|ו.]] אמר רב יוסף מ"ט שתיק רב וכו' וכמ"ש הרא"ש בפרק המוכר את הבית דלעיל {{ממ|[[רא"ש/ד/ב|סימן ב']]}} ע"ש, וביבין שמועה דף צ"ח א', וכן מוכח תו בפרק הזהב {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/מו/א|מו.]]}} ובפרק ארבע מיתות {{ממ|[[סנהדרין/סו/ב|סו:]] ובמנחות [[בבלי/מנחות/קג/ב|קג:]].
וזה חזיתי ואספרה דבפרק בהמה המקשה {{ממ|[[בבלי/חולין/עו/א|חולין עו.]]}} מוכח כדברי רבי בצלאל. דקאמר אישתיק, לבתר דנפק אמר מ"ט לא אמרי ליה וכו', הרי מבואר דטעם השתיקה הוא מפני שלא מצא תשובה לדבר. וכן נראה עוד שם {{ממ|[[בבלי/חולין/עז/א|עז.]]}} ע"ש{{הערה|וז"ל הגמ' שם אישתיק, ואמאי אישתיק והאמר וכו'. הרי דאישתיק משמע שאין לו תשובה}}. ובדברי רש"י ושם {{ממ|[[בבלי/חולין/צט/ב|צט:]]}} {{ממ|[[בבלי/חולין/קג/ב|וקג:]]}} ובכריתות [[בבלי/כריתות/יח/א|יח.]] ו[[בבלי/כריתות/כה/א|כה.]], ועיין תוספות פרק המפלת {{ממ|[[תוספות/נדה/כו/ב#את|כו:]]}} ד"ה את אמרת ורש"י פרק במה בהמה [[רש"י/שבת/נג/א#ה"ג|נג. ד"ה ה"ג]], וע"ע פ"ק דביצה [[בבלי/ביצה/ו/א|ו.]] אמר רב יוסף מ"ט שתיק רב וכו' וכמ"ש הרא"ש בפרק המוכר את הבית דלעיל {{ממ|[[רא"ש/בבא בתרא/ד/ב|סימן ב']]}} ע"ש, וביבין שמועה דף צ"ח א' {{ממ|על כללים הנוספים למוהר"י קארו{{הערה|במהדרוה החדשה אות ח' במהדורות הישנות כלל רצ"א}}}}, וכן מוכח תו בפרק הזהב {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/מו/א|מו.]]}} ובפרק ארבע מיתות {{ממ|[[סנהדרין/סו/ב|סו:]]}} ובמנחות [[בבלי/מנחות/קג/ב|קג:]].


ומצאתי בחפישה למהר"ר שמואל בן סידלייו ז"ל שכבר קדמני בזה הכלל בר"פ האלף {{ממ|כללי שמואל פרק א' אות ו'}}, אלא שמתוך דבריו נראה שערבב הענין והחליף לנו כוונת התוס', שכתב וז"ל בענין זה י"ל שאם המוקשה הוא תלמיד של המקשן, אמרינן שתיקתו כהודאה דמיא, וחזר ממה שאמר מחמת הקושיא שהקשה לו רבו. ואם המקשה הוא תלמיד חבר וכו', עיין בפרק המוכר את הבית וכו' וע"ש בתוס' ע"כ דבריו.
ומצאתי בחפישה למהר"ר שמואל בן סידלייו ז"ל שכבר קדמני בזה הכלל בר"פ האלף {{ממ|כללי שמואל פרק א' אות ו'}}, אלא שמתוך דבריו נראה שערבב הענין והחליף לנו כוונת התוס', שכתב וז"ל בענין זה י"ל שאם המוקשה הוא תלמיד של המקשן, אמרינן שתיקתו כהודאה דמיא, וחזר ממה שאמר מחמת הקושיא שהקשה לו רבו. ואם המקשה הוא תלמיד חבר וכו', עיין בפרק המוכר את הבית וכו' וע"ש בתוס' ע"כ דבריו.

גרסה מ־23:16, 21 בספטמבר 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יד מלאכי TriangleArrow-Left.png כללי התלמוד TriangleArrow-Left.png כה

כה
אישתיק רבי פלוני

מצינו בכמה דוכתי בגמרא דמקשי חד אמורא לחבריה ושתיק ליה המוקשה, ולא מצינו לברורי מתוך הסוגיא אי הא דשתיק ליה הוא משום דאודויי אודי ליה, או משום דלא אשגח ביה. וכלל גדול מסרו לנו רבותינו בעלי התוס' ז"ל בפרק המוכר את הבית (סב.) ד"ה ומודה רב, דכשתלמיד מקשה לרבו והרב שותק, אז אמרינן דלא משום שהודה לדברי התלמיד שתיק ליה, אלא אשגוחי הוא דלא משגח ביה. אבל כשהמקשה הוא תלמיד חבר של המוקשה, אז לא שייך לומר שלא חש לדבריו כיון דתלמיד חבר הוא, אי לאו דאודויי אודי ליה היה חושש לדבריו. וכ"כ הרדב"ז בלשונותיו על הרמב"ם סימן מ"ט (א' תכ"ב) [1].

ומצאתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ פרק איזהו נשך דף קנ"ה א' (סט:) שכתב בשם הריטב"א וז"ל. ושתיק רב כלומר שתיק רב מפני שלא מצא תשובה וכו', והכין מתפרש האי לישנא בכל דוכתא מסתמא וכדכתיבנא בפ"ק דסוכה ע"כ. ואמת הדבר דבין ההוא דב"מ ובין ההוא דפ"ק דסוכה ז. מאי דשתיק רב הוא על קושיא שהקשו לו רב כהנא ורב אסי שהוו כתלמיד חבר לרב, וכדברי התוס' דבתרא. ואפשר שדעתו בזה כחילוק התוס'. אך ממאי דמסיק דהכי מתפרש האי לישנא בכל דוכתא, ולא חילק אפשר נמי שאין דעתו לחלק בכך, וכעת אין בידי להכריע.

וזה חזיתי ואספרה דבפרק בהמה המקשה (חולין עו.) מוכח כדברי רבי בצלאל. דקאמר אישתיק, לבתר דנפק אמר מ"ט לא אמרי ליה וכו', הרי מבואר דטעם השתיקה הוא מפני שלא מצא תשובה לדבר. וכן נראה עוד שם (עז.) ע"ש[2]. ובדברי רש"י ושם (צט:) (וקג:) ובכריתות יח. וכה., ועיין תוספות פרק המפלת (כו:) ד"ה את אמרת ורש"י פרק במה בהמה נג. ד"ה ה"ג, וע"ע פ"ק דביצה ו. אמר רב יוסף מ"ט שתיק רב וכו' וכמ"ש הרא"ש בפרק המוכר את הבית דלעיל (סימן ב') ע"ש, וביבין שמועה דף צ"ח א' (על כללים הנוספים למוהר"י קארו[3]), וכן מוכח תו בפרק הזהב (מו.) ובפרק ארבע מיתות (סו:) ובמנחות קג:.

ומצאתי בחפישה למהר"ר שמואל בן סידלייו ז"ל שכבר קדמני בזה הכלל בר"פ האלף (כללי שמואל פרק א' אות ו'), אלא שמתוך דבריו נראה שערבב הענין והחליף לנו כוונת התוס', שכתב וז"ל בענין זה י"ל שאם המוקשה הוא תלמיד של המקשן, אמרינן שתיקתו כהודאה דמיא, וחזר ממה שאמר מחמת הקושיא שהקשה לו רבו. ואם המקשה הוא תלמיד חבר וכו', עיין בפרק המוכר את הבית וכו' וע"ש בתוס' ע"כ דבריו.

ואחרי המחילה הראויה לא דק, שהתוס' לא מיירו כלל בתלמיד ששותק מחמת קושית הרב, אלא מרב ששותק מחמת קושית התלמיד, כדמוכח שם בהדיא בדברי התוס' שם, שכתבו וז"ל פירש בקונטריס קודם ששתק, משמע דבשתק מודה, להו אע"ג דלקמן שתק רבה לאביי אע"ג דלא הודה לו אלא דלא חש להשיבו. הכא ליכא למימר הכי, דרב כהנא ורב אסי הוו כמו תלמיד חבר לרב כדאמרינן בסנהדרין לו: דלסבריה לא הוו צריכים ע"כ. והשתא נחזי אנן שם (ב"ב) סב: גבי פלגא דאית לי בארעא וכו', דרבה רביה דאביי הוא דאישתיק מחמת קושיא שהקשה לו אביי תלמידו, ועל זה הוא שכתבו התוס' ז"ל דדווקא בההיא איכא למימר דלא חש רבה להשיבו, משום דאביי תלמידו גמור היה, משא"כ ברב כהנא ורב אסי דכתלמיד חבר הוו ליה לרב. אבל כשהרב מקשה לתלמיד והתלמיד שותק לא דיברו התוס' כלל וכדכתיבנא[4]. ואע"ג דסוף סוף ממאי דכתבו התוס' דבתלמיד חבר אמרינן דאודיי אודי ליה, מצינן שפיר למידק כדבריו דכ"ש בתלמיד גמור לגבי רבו דאמרינן דמשום שהודה לדבריו הוא דשתיק. מ"מ לא היה לו להניח העיקר שנזכר בפירוש, ולהזכיר את הטפל דמדיוקא בלחוד הוא דשמעינן ליה. וכן משמע בפר"ח מים חיים ברפ"ד מהלכות ע"ז[5] שכתב דהא דשתק רב יוסף לקושית אביי תלמידו משום דלא חש ליה.

ודע שמצאתי בזה הענין דבר נכון למהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו ססי' קכ"ד, והוא דאף בתלמיד כאביי מסתמא כל היכא דליכא הכרח אמרינן אודיי אודי ליה, מדאמר אביי בההיא דהמוכר את הבית (סב:) אנא סברי מדאשתיק קבולי קבלה. ש"מ דמסתמא אמרינן אודיי אודי ליה, עד שעל ידי הכרח הוכרח אביי לומר שלא קבלה. ועש"ב שהפליא לעשות כמה קושיות על דברי תוס' הנ"ל, והכריח מתוך סוגיות אחרות דהחילוק האמיתי בזה הוא, דכשאחד אומר בפני הרב דין פסוק בלא שום טעם והרב שותק, אז ע"כ אית לן למימר מדשתק ליה ש"מ דהכי ס"ל, כי היכי דלא לטעו השומעים. אבל כשבא להוכיח איזה דבר מדבר שאינו דומה לו, איכא למימר שלא חש להשיבו כיון דלפי דעתו הדבר ברור שאין דומה זה לזה ואינו ענין לו וע"ש. ולענ"ד לא נהירא דהא אשכחן בפרק כיצד הרגל (כ:), דעל דין פסוק דקאמר רבי אבהו קמי רבי יוחנן רביה מסיק איהו סביר מדאשתיק אודי ליה ולא היא וכו' ע"ש.

ועיין עוד בדברי הכ"מ ריש פרק ו' מה' שגגות שכתב וז"ל ופסק רבינו כרבי עקיבא אע"ג דתלמידיה (דרבי יהושע) הוא משום שהשיב על דבריו ושתק ע"כ. משמע דלא ס"ל נמי כחילוק התוס' דלעיל, וכן נראה עוד מדבריו פרק כ"ה מה' שבת הלכה כ"ד ע"ש. גם מדברי הנמוקי יוסף ריש ב"ק (ה. מדפי הרי"ף) מוכח דלהרמ"ה דן בנין אב לכל הגמ' דשתיקה כהודאה דמיא, גבי רב כהנא דשתיק רב. וכן מצאתי עוד לרז"ה פ"ק דסוכה (ב. מדפי הרי"ף) שכתב גבי רב כהנא ורב אסי דאקשו לרב, דלאו משום דקבלה מינייהו אלא משום דקבלה מינייהו אלא משום דלא חש להו. והרמב"ן שם השיב עליו דהא מילתא ספקא דגמרא היא, אי הדר ביה רב מאחר דאקשי עליה או לא, ולבסוף מסיק דלא אמרינן משום דלא חש לה שתיק אלא היכא דמוכחא מילתא יעש"ב.



שולי הגליון


  1. ושם כתב וז"ל ליתא דהא גברי רברבי כר' כהנא ורב אסי מיחש הוה חייש להו. א"כ יש ללמוד דלא ברב ותלמיד דווקא תלוי שלא הזכיר הא דתלמיד חבר שלו היו וצ"ע.
  2. וז"ל הגמ' שם אישתיק, ואמאי אישתיק והאמר וכו'. הרי דאישתיק משמע שאין לו תשובה
  3. במהדרוה החדשה אות ח' במהדורות הישנות כלל רצ"א
  4. במהדורה החדשה העיר הרב שמחה בונם סופר שפשטות כוונת רבי שמואל אבן סירלייו לחלוק על תוספות, ולא שהביא דבריו. וכן ריהטת הלשון שכתב דבריו, וסיים ועיין בתוס' ולא כתב כתבו התוס' וכה"ג
  5. כעת לא מצאתי מהדורה שמופיע דבר זה בפרק ד' דעבודה זרה רק במהדורת זכרון אהרן מופיע בסנהדרין סו: ושם גם ציינו לפ"ד דע"ז הלכה א'
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף