12,825
עריכות
מ
הדגשה
(יצירה) |
מ (הדגשה) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
'''והנה''' לכאורה הדבר פשוט דהרי מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א וז"ל נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררו ע"ש. אמנם הנה הלום ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ט שפ' ע"ז בסוף תשובותיו וז"ל דהא דנזכר בש"ע דאותיות השם דביקות יכול לגררו היינו שהן דבוקות מתחלת כתיבתו. שזה ודאי פסול לכל הדיעות וכו' ע"ש מבואר שם דדעתו דנדבק לאחר הכתיבה אסור לגררו ע"ש. וכעת ראיתי כי בס' פתחי תשובה ביו"ד שם העתיק בסתמא דברי הנו"ב הנ"ל וכ' דכשנעשה אחר הכתיבה אסור לגררו: | '''והנה''' לכאורה הדבר פשוט דהרי מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א וז"ל נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררו ע"ש. אמנם הנה הלום ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ט שפ' ע"ז בסוף תשובותיו וז"ל דהא דנזכר בש"ע דאותיות השם דביקות יכול לגררו היינו שהן דבוקות מתחלת כתיבתו. שזה ודאי פסול לכל הדיעות וכו' ע"ש מבואר שם דדעתו דנדבק לאחר הכתיבה אסור לגררו ע"ש. וכעת ראיתי כי בס' פתחי תשובה ביו"ד שם העתיק בסתמא דברי הנו"ב הנ"ל וכ' דכשנעשה אחר הכתיבה אסור לגררו: | ||
והנה טרם כל שיח אבאר כי לפע"ד דברי הנו"ב תמוהים. דהרי מבואר במרדכי סוף ה' קטנות ממש להיפך הביאו הב"י סי' רע"ו וז"ל בשם דיבוק האותיות מסלק אותה יריעה שא"א לתקן. ודוקא דיו שנפלה על השם כההי' דמ"ס ודלא כפר"י שמתיר כ"כ להפריד האותיות של שם ואין הנדון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה על האות ומצוה הי' לתקן אבל הכא בפיסול נעשה מתחלתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל והב"י ז"ל הכריע שם כהר"י והרא"ש ז"ל דמותר אף בנעשה בשעת הכתיבה ע"ש היטב ועכ"פ מבואר אפכא ודלא כהנו"ב הנ"ל דאדרבא כשנדבק בשעת הכתיבה דעת המרדכי להחמיר ולאחר הכתיבה דכבר נתקדש השם יפה מצוה לתקן ע"ש. ותימא רבתא על הנו"ב ז"ל שלא ראה דבריהם וכל רז לא אניס ליה. והאיך כ' היפך ולא הביא דבריהם כלל וצע"ג ועכ"פ הנה הדין מפורש בש"ע כי סתמא כ' דמותר להפרידן כי סמך עצמו על מה שכתב בסי' פ"ה ובב"י טור או"ח דיש לסמוך על דברי הר"י והרא"ש להקל גם בשעת כתיבה ומכ"ש לאחר הכתיבה: | '''והנה''' טרם כל שיח אבאר כי לפע"ד דברי הנו"ב תמוהים. דהרי מבואר במרדכי סוף ה' קטנות ממש להיפך הביאו הב"י סי' רע"ו וז"ל בשם דיבוק האותיות מסלק אותה יריעה שא"א לתקן. ודוקא דיו שנפלה על השם כההי' דמ"ס ודלא כפר"י שמתיר כ"כ להפריד האותיות של שם ואין הנדון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה על האות ומצוה הי' לתקן אבל הכא בפיסול נעשה מתחלתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל והב"י ז"ל הכריע שם כהר"י והרא"ש ז"ל דמותר אף בנעשה בשעת הכתיבה ע"ש היטב ועכ"פ מבואר אפכא ודלא כהנו"ב הנ"ל דאדרבא כשנדבק בשעת הכתיבה דעת המרדכי להחמיר ולאחר הכתיבה דכבר נתקדש השם יפה מצוה לתקן ע"ש. ותימא רבתא על הנו"ב ז"ל שלא ראה דבריהם וכל רז לא אניס ליה. והאיך כ' היפך ולא הביא דבריהם כלל וצע"ג ועכ"פ הנה הדין מפורש בש"ע כי סתמא כ' דמותר להפרידן כי סמך עצמו על מה שכתב בסי' פ"ה ובב"י טור או"ח דיש לסמוך על דברי הר"י והרא"ש להקל גם בשעת כתיבה ומכ"ש לאחר הכתיבה: | ||
'''אמנם''' אליבא דאמת נלע"ד עיקר כי בנ"ד כ"ע מודים דמותר לתקן ולהפריד בין הדביקים. כי הנה ידוע דקי"ל דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק לצורך תיקון וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ב ע"ש ועתה נחזי אנן. הכי עדיף הדיבוק מגוף השם דמה גוף השם הנכתב שלא בקדושה מותר למחוק מכ"ש זה מעט הדיו שבין הדביקים שבוודאי לא נתכוין לקדש את הדיבוק ואדרבה ברצונו הי' שלא יהי' דיבוק הלזה. ואמאי נאסר למחקו לצורך תיקון. הרי לא נתקדש זה הדיו במקום הזה כלל ומה קדושה יש בזה הרי אינו נוגע בגוף האות כלל. ובאמת כי אף המרדכי לא הוצרך למשמעי' בענין זה כלל דהרי אין בו לתא דמחיקת השם כלל אפי' אם נעשה בשעת כתיבה מה אכפת לן במחיק' כזה שאינו בגוף השם. ולכן נלע"ד ברור כי כשתעיין בדברי הנו"ב הנ"ל תראה דפלפולו הי' מחמת אם מוחק מקצת מן האות דאסור מדרבנן דלא גרע מנפל לשם. ע"ש. והנה מבואר בט"ז מיו"ד שם ס"ק ז' דע"כ לא אמרינן דאסור למחוק הנטפל לשם מאחריו רק כשהיא שייך להשם אבל אם כתב אות אחר שאינו שייך להשם כלל לא נתקדש בקדושת נטפל ע"ש שהאריך: ולפ"ז ה"ה וכ"ש בזה דדוקא אם שייך לאות וכן נאה לו ויפה לו בהרחבת האות משא"כ באם נראה שהיא אינו מקצת מן האות כמו בנ"ד שנראה היו"ד בפ"ע וכן הה"י בפ"ע ולא תואר ולא הדר לו בהקו המדבקם ואדרבה מגנה צורת האותיות קצת ואין להקו הה"י שייכות עם האות דמותר למחוק אפי' לשיטתיה בנעשה לאחר כתיבה דהרי אין לו שייכות עם האות. | '''אמנם''' אליבא דאמת נלע"ד עיקר כי בנ"ד כ"ע מודים דמותר לתקן ולהפריד בין הדביקים. כי הנה ידוע דקי"ל דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק לצורך תיקון וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ב ע"ש ועתה נחזי אנן. הכי עדיף הדיבוק מגוף השם דמה גוף השם הנכתב שלא בקדושה מותר למחוק מכ"ש זה מעט הדיו שבין הדביקים שבוודאי לא נתכוין לקדש את הדיבוק ואדרבה ברצונו הי' שלא יהי' דיבוק הלזה. ואמאי נאסר למחקו לצורך תיקון. הרי לא נתקדש זה הדיו במקום הזה כלל ומה קדושה יש בזה הרי אינו נוגע בגוף האות כלל. ובאמת כי אף המרדכי לא הוצרך למשמעי' בענין זה כלל דהרי אין בו לתא דמחיקת השם כלל אפי' אם נעשה בשעת כתיבה מה אכפת לן במחיק' כזה שאינו בגוף השם. ולכן נלע"ד ברור כי כשתעיין בדברי הנו"ב הנ"ל תראה דפלפולו הי' מחמת אם מוחק מקצת מן האות דאסור מדרבנן דלא גרע מנפל לשם. ע"ש. והנה מבואר בט"ז מיו"ד שם ס"ק ז' דע"כ לא אמרינן דאסור למחוק הנטפל לשם מאחריו רק כשהיא שייך להשם אבל אם כתב אות אחר שאינו שייך להשם כלל לא נתקדש בקדושת נטפל ע"ש שהאריך: ולפ"ז ה"ה וכ"ש בזה דדוקא אם שייך לאות וכן נאה לו ויפה לו בהרחבת האות משא"כ באם נראה שהיא אינו מקצת מן האות כמו בנ"ד שנראה היו"ד בפ"ע וכן הה"י בפ"ע ולא תואר ולא הדר לו בהקו המדבקם ואדרבה מגנה צורת האותיות קצת ואין להקו הה"י שייכות עם האות דמותר למחוק אפי' לשיטתיה בנעשה לאחר כתיבה דהרי אין לו שייכות עם האות. | ||