Difference between revisions of "יד מאיר/יז"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(יצירה)
 
m (הדגשה)
Line 9: Line 9:
 
'''והנה''' לכאורה הדבר פשוט דהרי מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א וז"ל נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררו ע"ש. אמנם הנה הלום ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ט שפ' ע"ז בסוף תשובותיו וז"ל דהא דנזכר בש"ע דאותיות השם דביקות יכול לגררו היינו שהן דבוקות מתחלת כתיבתו. שזה ודאי פסול לכל הדיעות וכו' ע"ש מבואר שם דדעתו דנדבק לאחר הכתיבה אסור לגררו ע"ש. וכעת ראיתי כי בס' פתחי תשובה ביו"ד שם העתיק בסתמא דברי הנו"ב הנ"ל וכ' דכשנעשה אחר הכתיבה אסור לגררו:
 
'''והנה''' לכאורה הדבר פשוט דהרי מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א וז"ל נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררו ע"ש. אמנם הנה הלום ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ט שפ' ע"ז בסוף תשובותיו וז"ל דהא דנזכר בש"ע דאותיות השם דביקות יכול לגררו היינו שהן דבוקות מתחלת כתיבתו. שזה ודאי פסול לכל הדיעות וכו' ע"ש מבואר שם דדעתו דנדבק לאחר הכתיבה אסור לגררו ע"ש. וכעת ראיתי כי בס' פתחי תשובה ביו"ד שם העתיק בסתמא דברי הנו"ב הנ"ל וכ' דכשנעשה אחר הכתיבה אסור לגררו:
  
והנה טרם כל שיח אבאר כי לפע"ד דברי הנו"ב תמוהים. דהרי מבואר במרדכי סוף ה' קטנות ממש להיפך הביאו הב"י סי' רע"ו וז"ל בשם דיבוק האותיות מסלק אותה יריעה שא"א לתקן. ודוקא דיו שנפלה על השם כההי' דמ"ס ודלא כפר"י שמתיר כ"כ להפריד האותיות של שם ואין הנדון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה על האות ומצוה הי' לתקן אבל הכא בפיסול נעשה מתחלתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל והב"י ז"ל הכריע שם כהר"י והרא"ש ז"ל דמותר אף בנעשה בשעת הכתיבה ע"ש היטב ועכ"פ מבואר אפכא ודלא כהנו"ב הנ"ל דאדרבא כשנדבק בשעת הכתיבה דעת המרדכי להחמיר ולאחר הכתיבה דכבר נתקדש השם יפה מצוה לתקן ע"ש. ותימא רבתא על הנו"ב ז"ל שלא ראה דבריהם וכל רז לא אניס ליה. והאיך כ' היפך ולא הביא דבריהם כלל וצע"ג ועכ"פ הנה הדין מפורש בש"ע כי סתמא כ' דמותר להפרידן כי סמך עצמו על מה שכתב בסי' פ"ה ובב"י טור או"ח דיש לסמוך על דברי הר"י והרא"ש להקל גם בשעת כתיבה ומכ"ש לאחר הכתיבה:
+
'''והנה''' טרם כל שיח אבאר כי לפע"ד דברי הנו"ב תמוהים. דהרי מבואר במרדכי סוף ה' קטנות ממש להיפך הביאו הב"י סי' רע"ו וז"ל בשם דיבוק האותיות מסלק אותה יריעה שא"א לתקן. ודוקא דיו שנפלה על השם כההי' דמ"ס ודלא כפר"י שמתיר כ"כ להפריד האותיות של שם ואין הנדון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה על האות ומצוה הי' לתקן אבל הכא בפיסול נעשה מתחלתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל והב"י ז"ל הכריע שם כהר"י והרא"ש ז"ל דמותר אף בנעשה בשעת הכתיבה ע"ש היטב ועכ"פ מבואר אפכא ודלא כהנו"ב הנ"ל דאדרבא כשנדבק בשעת הכתיבה דעת המרדכי להחמיר ולאחר הכתיבה דכבר נתקדש השם יפה מצוה לתקן ע"ש. ותימא רבתא על הנו"ב ז"ל שלא ראה דבריהם וכל רז לא אניס ליה. והאיך כ' היפך ולא הביא דבריהם כלל וצע"ג ועכ"פ הנה הדין מפורש בש"ע כי סתמא כ' דמותר להפרידן כי סמך עצמו על מה שכתב בסי' פ"ה ובב"י טור או"ח דיש לסמוך על דברי הר"י והרא"ש להקל גם בשעת כתיבה ומכ"ש לאחר הכתיבה:
  
 
'''אמנם''' אליבא דאמת נלע"ד עיקר כי בנ"ד כ"ע מודים דמותר לתקן ולהפריד בין הדביקים. כי הנה ידוע דקי"ל דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק לצורך תיקון וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ב ע"ש ועתה נחזי אנן. הכי עדיף הדיבוק מגוף השם דמה גוף השם הנכתב שלא בקדושה מותר למחוק מכ"ש זה מעט הדיו שבין הדביקים שבוודאי לא נתכוין לקדש את הדיבוק ואדרבה ברצונו הי' שלא יהי' דיבוק הלזה. ואמאי נאסר למחקו לצורך תיקון. הרי לא נתקדש זה הדיו במקום הזה כלל ומה קדושה יש בזה הרי אינו נוגע בגוף האות כלל. ובאמת כי אף המרדכי לא הוצרך למשמעי' בענין זה כלל דהרי אין בו לתא דמחיקת השם כלל אפי' אם נעשה בשעת כתיבה מה אכפת לן במחיק' כזה שאינו בגוף השם. ולכן נלע"ד ברור כי כשתעיין בדברי הנו"ב הנ"ל תראה דפלפולו הי' מחמת אם מוחק מקצת מן האות דאסור מדרבנן דלא גרע מנפל לשם. ע"ש. והנה מבואר בט"ז מיו"ד שם ס"ק ז' דע"כ לא אמרינן דאסור למחוק הנטפל לשם מאחריו רק כשהיא שייך להשם אבל אם כתב אות אחר שאינו שייך להשם כלל לא נתקדש בקדושת נטפל ע"ש שהאריך: ולפ"ז ה"ה וכ"ש בזה דדוקא אם שייך לאות וכן נאה לו ויפה לו בהרחבת האות משא"כ באם נראה שהיא אינו מקצת מן האות כמו בנ"ד שנראה היו"ד בפ"ע וכן הה"י בפ"ע ולא תואר ולא הדר לו בהקו המדבקם ואדרבה מגנה צורת האותיות קצת ואין להקו הה"י שייכות עם האות דמותר למחוק אפי' לשיטתיה בנעשה לאחר כתיבה דהרי אין לו שייכות עם האות.
 
'''אמנם''' אליבא דאמת נלע"ד עיקר כי בנ"ד כ"ע מודים דמותר לתקן ולהפריד בין הדביקים. כי הנה ידוע דקי"ל דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק לצורך תיקון וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ב ע"ש ועתה נחזי אנן. הכי עדיף הדיבוק מגוף השם דמה גוף השם הנכתב שלא בקדושה מותר למחוק מכ"ש זה מעט הדיו שבין הדביקים שבוודאי לא נתכוין לקדש את הדיבוק ואדרבה ברצונו הי' שלא יהי' דיבוק הלזה. ואמאי נאסר למחקו לצורך תיקון. הרי לא נתקדש זה הדיו במקום הזה כלל ומה קדושה יש בזה הרי אינו נוגע בגוף האות כלל. ובאמת כי אף המרדכי לא הוצרך למשמעי' בענין זה כלל דהרי אין בו לתא דמחיקת השם כלל אפי' אם נעשה בשעת כתיבה מה אכפת לן במחיק' כזה שאינו בגוף השם. ולכן נלע"ד ברור כי כשתעיין בדברי הנו"ב הנ"ל תראה דפלפולו הי' מחמת אם מוחק מקצת מן האות דאסור מדרבנן דלא גרע מנפל לשם. ע"ש. והנה מבואר בט"ז מיו"ד שם ס"ק ז' דע"כ לא אמרינן דאסור למחוק הנטפל לשם מאחריו רק כשהיא שייך להשם אבל אם כתב אות אחר שאינו שייך להשם כלל לא נתקדש בקדושת נטפל ע"ש שהאריך: ולפ"ז ה"ה וכ"ש בזה דדוקא אם שייך לאות וכן נאה לו ויפה לו בהרחבת האות משא"כ באם נראה שהיא אינו מקצת מן האות כמו בנ"ד שנראה היו"ד בפ"ע וכן הה"י בפ"ע ולא תואר ולא הדר לו בהקו המדבקם ואדרבה מגנה צורת האותיות קצת ואין להקו הה"י שייכות עם האות דמותר למחוק אפי' לשיטתיה בנעשה לאחר כתיבה דהרי אין לו שייכות עם האות.

Revision as of 05:40, 22 September 2022

יד מאיר TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תשובה יז

רב שלום וברכה מאלקי המערכה. לכבוד ידיד ה' וידידי הרב הגאון החריף ובקי שלשלת יוחסין גזע ישישים מוכתר במעלות ומידות במדה גדושה כש"ת מ' שמעון מעליר נ"י האב"ד דק"ק פידהייץ יע"א:

הנה ידידי הסופר סת"ם המופלא מו"ה חיים יואל נ"י בא אלי בפקודת הד"ג נ"י שאשיב להד"ג אלו ב' שאלות.

והנה השאלה הא' בשם הוי' ב"ה שנדבק יו"ד לה"י קצת כזה יד. והסופר אמר שניכר שנעשה לאחר הכתיבה שבא ע"י קינוח מהדיו. ושאל אם מותר לתקן ע"י גרירה והנה אמר עוד הסופר שאפשר שנעשה בשעת תיקון הטעותים בס"ת ועכ"פ ניכר ודאי שנעשה לאחר הכתיבה אלו דבריו:

והנה לכאורה הדבר פשוט דהרי מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א וז"ל נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררו ע"ש. אמנם הנה הלום ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ט שפ' ע"ז בסוף תשובותיו וז"ל דהא דנזכר בש"ע דאותיות השם דביקות יכול לגררו היינו שהן דבוקות מתחלת כתיבתו. שזה ודאי פסול לכל הדיעות וכו' ע"ש מבואר שם דדעתו דנדבק לאחר הכתיבה אסור לגררו ע"ש. וכעת ראיתי כי בס' פתחי תשובה ביו"ד שם העתיק בסתמא דברי הנו"ב הנ"ל וכ' דכשנעשה אחר הכתיבה אסור לגררו:

והנה טרם כל שיח אבאר כי לפע"ד דברי הנו"ב תמוהים. דהרי מבואר במרדכי סוף ה' קטנות ממש להיפך הביאו הב"י סי' רע"ו וז"ל בשם דיבוק האותיות מסלק אותה יריעה שא"א לתקן. ודוקא דיו שנפלה על השם כההי' דמ"ס ודלא כפר"י שמתיר כ"כ להפריד האותיות של שם ואין הנדון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה על האות ומצוה הי' לתקן אבל הכא בפיסול נעשה מתחלתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל והב"י ז"ל הכריע שם כהר"י והרא"ש ז"ל דמותר אף בנעשה בשעת הכתיבה ע"ש היטב ועכ"פ מבואר אפכא ודלא כהנו"ב הנ"ל דאדרבא כשנדבק בשעת הכתיבה דעת המרדכי להחמיר ולאחר הכתיבה דכבר נתקדש השם יפה מצוה לתקן ע"ש. ותימא רבתא על הנו"ב ז"ל שלא ראה דבריהם וכל רז לא אניס ליה. והאיך כ' היפך ולא הביא דבריהם כלל וצע"ג ועכ"פ הנה הדין מפורש בש"ע כי סתמא כ' דמותר להפרידן כי סמך עצמו על מה שכתב בסי' פ"ה ובב"י טור או"ח דיש לסמוך על דברי הר"י והרא"ש להקל גם בשעת כתיבה ומכ"ש לאחר הכתיבה:

אמנם אליבא דאמת נלע"ד עיקר כי בנ"ד כ"ע מודים דמותר לתקן ולהפריד בין הדביקים. כי הנה ידוע דקי"ל דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק לצורך תיקון וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ב ע"ש ועתה נחזי אנן. הכי עדיף הדיבוק מגוף השם דמה גוף השם הנכתב שלא בקדושה מותר למחוק מכ"ש זה מעט הדיו שבין הדביקים שבוודאי לא נתכוין לקדש את הדיבוק ואדרבה ברצונו הי' שלא יהי' דיבוק הלזה. ואמאי נאסר למחקו לצורך תיקון. הרי לא נתקדש זה הדיו במקום הזה כלל ומה קדושה יש בזה הרי אינו נוגע בגוף האות כלל. ובאמת כי אף המרדכי לא הוצרך למשמעי' בענין זה כלל דהרי אין בו לתא דמחיקת השם כלל אפי' אם נעשה בשעת כתיבה מה אכפת לן במחיק' כזה שאינו בגוף השם. ולכן נלע"ד ברור כי כשתעיין בדברי הנו"ב הנ"ל תראה דפלפולו הי' מחמת אם מוחק מקצת מן האות דאסור מדרבנן דלא גרע מנפל לשם. ע"ש. והנה מבואר בט"ז מיו"ד שם ס"ק ז' דע"כ לא אמרינן דאסור למחוק הנטפל לשם מאחריו רק כשהיא שייך להשם אבל אם כתב אות אחר שאינו שייך להשם כלל לא נתקדש בקדושת נטפל ע"ש שהאריך: ולפ"ז ה"ה וכ"ש בזה דדוקא אם שייך לאות וכן נאה לו ויפה לו בהרחבת האות משא"כ באם נראה שהיא אינו מקצת מן האות כמו בנ"ד שנראה היו"ד בפ"ע וכן הה"י בפ"ע ולא תואר ולא הדר לו בהקו המדבקם ואדרבה מגנה צורת האותיות קצת ואין להקו הה"י שייכות עם האות דמותר למחוק אפי' לשיטתיה בנעשה לאחר כתיבה דהרי אין לו שייכות עם האות.

ועוד נלע"ד ברור דע"כ לא קאמר הנו"ב רק בכותב כתב דחוק ונמצא כי הדביקות עשה לאחר כתיבה ליפות האות ונתכון לשם קדושה ונעשה ממילא הנגיעה מחמת דחיקת הכתב. אבל בנ"ד דנראה שהיא חוץ מגוף האות דהרי מוכיח מתחתית היו"ד והה"י שלא עשה כן בכוונה כלל וא"כ בלא"ה אין כאן קדושה דלא עדיף נטפל לשם משם עצמו דבעינן שיכוון לקדושה כנ"ל ברור והרבה יש לדבר בזה אך כעת אקצר. והנה האמת אגיד כי זולת כל הנ"ל אני תמה מאוד על הנו"ב הנ"ל דהרי הוא עצמו כ' כי בגורר מקצת האות ונשאר האות שלם אין אסור רק מדרבנן. וא"כ הרי בנעשה לאחר הכתיבה ג"כ יש ספק שמא גם לאחר הכתיבה פסול בנגיעה מאות לחברתה. וראיתי בסידר של דרך החיים בה' קריאת ס"ת שכ' ג"כ בזה לפרש דברי הט"ז בסי' ל"ב ס"ק יו"ד וכפי' דברי הב"י כוון לדברי הנ"ב מהדו"ק סי' ע"ה והיא כ"כ מעצמו ולא הביא דברי הנו"ב שם במהדו"ק שהי' בימיו וצ"ע:

והנה הנו"ב מהד"ת שם רמז לדברי הנו"ב מהדו"ק הנ"ל. וא"כ קשה מאוד כיון דיש דיעות דפסול כה"ג לפי תי' א' בב"י שם. א"כ אמאי לא יגרור דהרי גרירות מקצת אות בנשאר צורת אות אינו אלא מדרבנן וא"כ הרי הוי ס' דרבנן ולהקל. דהרי הוא פסול שוב הוי תיקון ומותר כמ"ש הנו"ב עצמו שם דמש"ה מתיר בנעשה מתחילת הכתיבה וא"כ גם בנעשה לאחר הכתיבה ג"כ הוי ס' דרבנן לפי שיטתי' שם בנו"ב מהדו"ק ע"ש וצע"ג. ועכ"פ בנ"ד הברור כי כ"ע מודים דיתכן לע"ד דהמרדכי דהחמיר בנעשה בתחילת הכתיבה לא החמיר ג"כ כה"ג דבאמת צריך להבין דברי המרדכי הנ"ל שכ' אבל הכא בפסול נעשה מתחילת' ולא מן השם הוא זה והוא אדרבה כיון שנעשה מתחלתו בפסול א"כ אין בו שום קדושה כלל ואמאי לא יגרר דמה אכפת לן כיון דאין בו קדושה. ולכן נלע"ד ברור כי באמת הא דבעי' מוקף גויל היא מכח גזירות הכתוב דכתיב וכתבתם ופירש"י שיהא כתיבה תמה שלא יהי' אותיות נוגעות זו בזו אבל אין הפסול מחמת שאין צורת האות עליו ומש"ה גבי תפילין ומזוזות דבעינן כסדרן מותר לגרר אותיות הדביקות משום דעדיין הי' צורת האותיות עליהן ע"ש בסי' ל"ב סעי' כ"ה במחבר [ועמ"ש לקמן מדברי הפרמ"ג] ומבואר דהיא גזירת הכתוב שיהי' כתיבה תמה [עיי' סי' רע"ד] אבל כל צורת האות היא גם בדיבוק ולכן לא הוי ח"ת דאם נשתנה צורת האות ע"י הדיבוק לא מהני גרירה דהוי ח"ת [עי' מ"ש לקמן בזה]. והנה כ"ז לענין קדושת ס"ת או תפילין ומזוזות. אבל לענין קדושת השם ב"ה אם כתב מתחילה בנגיעת אות לאות אף דפסול לס"ת תומ"ז אבל השם היא שם קדוש לבדו דהרי צורת האותיות עליהם שפיר. וכיון דהנגיעה היא מגוף האות ואינו נגרע צורת האות כלל שפיר יש בו קדושת השם גמור.

ולפי"ז אבאר דברי המרדכי הנ"ל דמחלק בלאחר הכתיבה דכבר נתקדש השם בלי הנגיעה הרי מצוה לתקן לצורך שיוכשר הס"ת. אבל באם נעשה מתחלת הכתיבה א"כ נעשה השם קדוש בפסול ולכן לא מן השם היא זה למחוק ולגרר קצת מהשם הקדוש כי השם עצמו קדוש אף באינו מוקף גויל. דהרי צורת האותיות עליהן ולא גרע מכתב השם על הכלים וכיוצא ואין מצוה בזה לתקן כי נעשה מתחלה בקדושת השם ופסול הס"ת ולא מן השם היא זה התיקון דאינו להכשיר השם שיהי' בו קדושה דהרי הוא קדוש בלא"ה ורק התיקון לצורך הס"ת ולא לצורת קדושת השם כלל ולא דמי כלל לדיו שנפל על השם עד שאינו ניכר השם שהי' קדוש מתחילה ואח"כ כשנפל הדיו נפסל השם. ולכן התיקון לצורך קדושת השם ג"כ ולכן מותר לתקן ואדרבה מצוה יש בו דהרי מקדש בזה השם בחזרה והיא ג"כ תיקון הס"ת משא"כ בלהפריד הדיבוק מתחלת כתיבה דאין כאן תיקון השם דהשם קדוש רק תיקון השם הס"ת שנעשה מתחל' בפסול כה"ג לא התיר המרדכי דהרי לא לצורך השם הוא זה והיינו שכ' ולא מן השם היא זה ודוק:

ועכ"פ הברור דכ"ז במוחק מן השם דיש בו קדושה היינו שנדבקו גוף האותיות זה בזה משא"כ בנ"ד דאין הדיבוק מגוף האות רק נעשה קו מזה לזה דבזה הקו אין בו שום קדושה כ"ע מודים דמותר למחוק ואין בו כלל לתא דמוחק השם. והדברים ברורים מאוד.

שבתי וראיתי לישב קצת בדוחק דברי הנו"ב דלא יהי' נסתר כ"כ מדברי המרדכי דכוונת המרדכי היא למעט רק בנפלה טיפת דיו לאחר הכתיבה ונפסל האות בוודאי אז מותר ומצוה לתקן. אבל לא בנדבק אות לאות אחר הכתיבה דזה אפשר דכשר גמור היא וכמ"ש הנו"ב אמנם זה דוחק גדול גם מסתימת הב"י והש"ע משמע בהדי' דאין חילוק כלל. ובפרמ"ג סי' ל"ב במשבצות ס"ק ח"י מבואר דאף לאחר הכתיבה מותר למחוק ולתקן אף דיש דיעה דכשר ע"ש ומבואר דלא כהנו"ב הנ"ל. ובלא"ה כבר העליתי דכ"ז בצריך למחוק מגוף מקום האות. אבל במוחק רק בצד האות שנמשך בקו מאות זה לזה ולא נגע בגוף האות ונשאר צורת האות בשלימות בודאי דמותר לכ"ע דאין כאן מחיקה כלל מגוף השם [ודע כי מ"ש לעיל ראי' משלא כסדרן לענין נגיעה הנה לדעת הפרמ"ג דבמחיקה לא שייך שלא כסדרן אין ראי' משם] אמנם גוף הסברא שכתבתי מצד עצמו נבון ועכ"פ בנ"ד כ"ע מודים לדינא דאין כאן שום איסור מחמת מחיקת השם. אמנם יש לסופר ליזהר במחיקתו שלא ליגע בגוף האות לכתחילה כדי לצאת דעת הנו"ב מהד"ת הנ"ל ואם כי לדינא העיקר כדעת הפרמ"ג והב"י מ"מ לכתחילה יש להחמיר כיון דאפשר לו בלא"ה. ובאמת דהרבה יש לדבר על דברי הפרמ"ג אמנם עת לקצר כיון דבלא"ה יש להחמיר שלא ליגע בגוף השם וכנ"ל.

והנה כל דברינו עד כאן הוא לענין אי יש בזה איסור משום מחיקת השם. ועתה נדבר אם מהני בזה מחיקה אי נימא דהוי חק תוכות. והנה ז"ל הב"ח באה"ע סי' קמ"ה סעי' וי"ו וז"ל ולפ"ז נראה דאף בדביקות אין לגרר אלא בנגיעה קצת בדיו מועט והאותיות נכרות היטב כל אחת ואחת אבל בדביקות ממש כל גבהו של אות ה"ל נמי ח"ת עכ"ל ע"ש הביאו המג"א באו"ח סי' ל"ב אות כ"ז משמע דפוסק כוותיה אמנם דע כי הח"מ שם בסעי' ט' כ' דכן נוהגין. וראיתי בס' נתיב חיים על המג"א שחלק ג"כ על המג"א והב"ח מדברי הרא"ש בפ"ב דגיטין. ובוודאי דהלכה ככל הני דמקילין דהמה רבים ובתראי והכין משמעות כל הראשונים. וכמו שהוכיח הנ"ח מהרא"ש ז"ל ובפרט דלפי דעת הרשב"א בשבת פ' הבונה ד' ע"ד ע"ב דאפי' נטל לגגו של ח"ת ועשאו ב' זיינין לא הוי ח"ת דאינו אלא בין ב' אותיות דביקות. ודעת הסמ"ק הביאו הטור סי' ל"ב באו"ח דאם לאחר שנגמר אינו פוסל כלל ח"ת ע"ש ואף כי לא קיי"ל כוותייהו מ"מ עכ"פ א"צ להחמיר כהנמ"י ז"ל והעיקר כהאחרונים הנ"ל. ויותר נראה עיקר כי אף הב"ח ז"ל יודה בנ"ד דע"כ לא כ' הב"ח ז"ל רק באם כל גובה האות דבוק ולא נשאר שום מקום פנוי דאז אין ניכר כלל מקום זה האות עד היכן ומקום אות הב' אבל בנ"ד שלא נתמלא כל הקו דיו דהרי נשאר למטה בין היוד ובין הה"י הפרש קלף קצת. וניכר היטב קצה היוד והתחלת הה"י לעין כל וניכר ע"י הקלף החלק כל אות לעצמה לא מיקרי כלל כל גובה האות ולכ"ע הוי ח"ת. וזה מסתבר כנלע"ד. ועכ"פ מבואר דבנ"ד מותר למחוק ולגרר ולתקן ולכתחילה יזהר הסופר שלא יגע בגוף האותיות רק בהקו הדבוק. ומיהו כ"ז כשהתינוק קורא האותיות כדרכן אבל אם התינוק אינו קורא האותיות כמות שהוא אז אין תקנה וכמ"ש הח"מ והפר"ח והב"ש ושוב ראיתי כי גם הרב בעל חוות דעת בספרו תורת גיטין בסי' קכ"ה שם פסק גם כן דלא כהב"ח רק כהח"מ והב"ש והפר"ח והדברים ברורים ודוק:

עוד שאל שבשם הוי' ב"ה באות וי"ו ה"י נפל צבע אדום מדם ואינו מדיו האם מותר לגרר בתוך האותיות והאותיות עצמם נכרין היטב הנה לפע"ד זה א"צ לפנים דמותר לגרר דלא הוי ח"ת מידי דהוי על נטף טיפת שעוה על האות דפסקו האחרונים דכשר ע' במג"א סי' ש"ב ס"ק כ"ג וע' בסי' ש"מ לענין שבת דהוי מוחק וכבר ראיתי שעמדו בזה. ולפע"ד דלענין שבת שאני דהכל מיקרי כתיבה בסם ובסיקרא משא"כ לענין סת"מ דבעי' דיו דוקא וכל שאינו דיו הוי שפיר רק בעלמא ולא הוי ח"ת ובזה יש לתרץ מה שיש בדבריו זרק עפרות זהב על האזכרות ועת לקצר כי לדעתי הדברים פשוטים לדינא.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף