יד אפרים/יורה דעה/קטז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קטז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מיהו בדיעבד. עבה"ט ועשו"ת בית יהודה סי' כ"ה חתיכת בשר שנפל ליורה של דגים ונשפכה היורה ויש ספק אם יש ס' אסור דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא וע"ש במקום שאוסרין מים מגולים לא מהני ס' רק שיעורם בכדי שתאבד המרה ע"ש:

רק כשמבשלם. עבה"ט ועשו"ת שבו"י ח"ב סי' ק"ד דגים שנתבשלו עם שומן אווז הדגים אסורים משום סכנה כי גם בעוף עם דגים יש חשש סכנה אע"ג דעופות מן הרקק נבראו ויש להם קשקשת ברגליהם ועיין סימן ע' בנמלחו עופות עם דגים אין סכנה במליחה אבל בבישול אסור מ"מ אם יש ס' יש להקל וכ"כ הפר"ח וכ"כ בשו"ת חוות יאיר סי' ס"ד ע"ש ועיין בשבו"י ח"ג סי' ע' ושם כתב דהמג"א סי' קע"ג כתב דאפשר בזה"ז ליכא סכנה כ"כ ואע"ג דאין לסמוך עליו בזה בספק סכנה בכה"ג דאיכא ס' אף דט"ז מחמיר מ"מ כיון דדעת אחרונים להקל ובטל בס' אין להחמיר בזה כלל וע"ש דבפליטת כלים ליכא חשש סכנה כמ"ש במ"י כלל נ"ז וע"ש כלל ט"ו:

ולא יתן משקים. עבה"ט ובשו"י ח"ב סימן ק"ה אוכלין ומשקין הנתונים תחת המטה וכן שאר דברים המבוארים בסי' קט"ז שר"ר שורה עליהן אין לאסור בדיעבד כמ"ש הטור בשם בעל העיטור ביו"ד סי' ו' וכן מוכח בב"ב דף נ"ח בפירשב"ם שע"ה מניחים תחת מיטתם אוכלים וכלים ואפ"ה לא הזהירו לחבר לאכול עם ע"ה רק משום שמא יאכלנו דבר שאינו מתוקן אלא ע"כ בדיעבד אין קפידא:

בכלל אל תשקצו. עבה"ט וביעב"ץ סימן ע"ו בה"כ שהיה צר ורוצים להרחיבו אך אילן עושה פרי עומד במקום ההוא מותר לקוצצו כמ"ש הר"ש בב"ק ד' צ"א דאם צריך למקומו מותר ומכ"ש לצורך מצוה (והט"ז מתיר בסי' קס"ז אף לצורך הדיוט אלא שהיה לו לבאר דוקא אם הבתים מעולים מאילנות וכו') ולרווחא דמלתא יקצצנו עובד כוכבים ומכ"ש דכיון דשל עובד כוכבים הוא הרי הוא שלוחו של עובד כוכבים בבלתי רשותו אין רשאי לקוצצו כו' ע"ש וכ' שבו"י ח"ג סי' ע"א שאין לחוש לאיסור בל תשחית או צער ב"ח כל שיש לו צורך בו ומותר לעשות אפי' לכתחילה אף שהרמ"א באה"ע סי' ה' כתב דבמריטות נוצות העולם נמנעים משום אכזריות היינו דווקא במריטת נוצות שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש הצער בכל מריטה ומריטה משא"כ בענין אחר כגון הרוצה לעשות משקה לרפואה ועדיין אינו בדוקה אצלו ורוצה לבחון אותה ע"י שישקה לחתול או לכלב לראות אם לא ימותו מזה מותר שאין כאן צער בשעת אכילה ושתיה רק שאח"כ גורם חולי ומכאוב והוא לצורך רפואות האדם ע"ש ועיין בפר"ח סי' י"ג דמתיר בעוף שנשבר בפנינו גפו ואם יניחנו כך תהיה טריפה מחשש שמא תינקב הריאה מותר לחתוך אותה בחיי העוף ולא חיישינן לצער ב"ח ע"ש ואע"ג דבמריטת נוצות יש למנוע מ"מ זה צורך יותר משום הפסד ממון והשבו"י גופא הביא שם ראיה מע"ז דף י"ג שמותר לקטוע אצבעו של תרנגול לבן משום ריוח כל שהוא ועיין שם דמייתי משבת דף ע"ז שבלול לכתות כו' וכן דף ק"י ע"ב האי בר קשא כו' ובע"ז דף למ"ד דמותר ליתן משקים מגולים לחתול דידיה אע"פ שמכחישין אותו וכתב הרא"ש בב"ק דף קט"ו יע"ש מ"ש על מ"ש בחולין דף ז' בעובדא דר"פ ב"י עיין ביו"ד סי' קי"ד בשם מ"ב ומ"ש הט"ז שם ובעה"ג סימן י"ג ובית יעקב סי' מ"ב דאפילו משנת חסידים אין כאן כמ"ש בספר חסידים סי' תרס"ז וכן סתם רמ"א באה"ע סי' ה' ומקור הדין מתוספות בע"א גבי עוקרין על המלכים ע"ש. וכתב יעב"ץ סי' ק"י הא דצער ב"ח אסור היינו בב"ח דבני מלאכה ואפשר שגם כלב וחתול בכלל לפי שגם המה בני תרבות ובעלי מלאכה ויש להקדים להם האכילה כבהמה אבל הקטנים שאינם ראויין למלאכת אדם ואצ"ל זבובים ופרעושים ושאר שקצים ורמשים אין להם סמך מן התורה להקפיד על צערן והריגתן רק האר"י ז"ל צוה לתלמידיו שלא להרוג אפי' כינה ממדת חסידות וע"ש במ"ש דהך דהפועלים בעובדא דרבי דאמר ורחמיו על כל מעשיו ע"ש. וכתב בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ע' בבית אחד טיגנו דגים מלוחים עם שומן אווז ולא ידעו שיש איסור בדבר והשליכו הדגים אך הכף שניערו בו הדגים בעודו אינו מקונח תחבוהו לקדירה בשר אם יש ס' בעין מותר דלא כהחולקים דאין לבטל בס' בזה ומחמת פליטת כלים אין חשש סכנה כלל ע"ש. וכתב בשו"ת חינוך ב"י שאין להקפיד כלל לבשל דגים בכלי של בשר או איפכא וגם מועיל בו ביטול בס' ע"ש ועיין בחוט השני סי' ס"ז כתב ג"כ דמהני ביטול בס' ולבשל בכלי ב"י מקונחות וגם אין נאסרין במליחה כדמשמע סי' ע' וגם לא בצליה כדמשמע ס"ס צ"ג ור"ס קי"ו לענין ריחא מלתא שמטעם קלוש אין איסור בהם וע"ש שאין ראיה ממהרי"ל דמיירי שלא היה ששים כו' ע"ש ומ"ש שגם בצליה אין חשש הוא תמוה שהרי כל מקור הדין בצליה איתמר בפסחים דף ע"ז האי ביניתא דאטוי בהדי בישרא כו' ע"ש ובאמת שכן הוא להדיא בסי' קט"ז ע"ש. כתב בשו"ת בית יהודה סימן כ"ג דרוחצין ידיהם בין בשר עוף לדג:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.