יד אפרים/יורה דעה/צא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה צא

דאפילו במקום שצריך קליפה כו'. לענ"ד אינו דומה דשם ההיתר בדיעבד בלא קליפה היינו כשנתבשל וא"א לקלוף אח"כ דאזל איסור הבלוע ע"י קליפה אלא שי"ל דנעשה נבילה מכבר וע"ז אמרינן דדיעבד מותר משא"כ כאן דודאי אם אינו עושה תיקון ההדחה ואוכלו איסורא קא אכיל ואין זה היתר בדיעבד כלל ולכן אינו דומה להא דסימן ב' שהוא מותר בדיעבד:

אסור לכתחלה דלמא אכיל. עבה"ט ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' כ"ט בחלב מהותך או חמאה שהיה חמין ונתקררו אך אעפ"כ היה נימוח ונימוס בשעת הנפילה ע"ג הבשר ונקרשו שם ע"פ הבשר וכן דם לח שנשפך על בשר ונקרש עליו אין מועיל הדחה בעלמא וצריך הדחה היטב עם שיפשוף גדול עד שידע באומד הדעת שסר האיסור ממנו והבאתי שם דברי הרשב"א בחידושיו ובמ"ש שם ועיין בחוות דעת שכ' בחתך בשר בסכין שחתך בה חלב דאיכא דוחקא ושמנונית בעי' שפשוף כו' ומדברי אא"ז בת"ש סי' יו"ד ס"ק י"ז מבואר דבכה"ג דאיכא דוחקא צריך נעיצה והביא שם דברי האו"ה כלל נ"ח עיין שם באורך כמה חלוקי דינים בזה:

שכתב ומשמע דלדעתם ה"ה אם נבלע חמץ בחמין כו'. אפשר דמשמע ליה הכי דאל"כ מנ"ל דמותר להשתמש מצה בחמין דלמא בצונן קאמר ודוחק לומר משום דמשמע להו דבית שאור וחרוסת ג"כ מותר בצונן וכיון דאמר חוץ מבית שאור וחרוסת מוכח דבחמין מיירי דאימר דבאמת אסור בבית שאור וחרוסת אף בצונן אך אם נאמר דמסברא פשיטא להו דאף אם נשתמש חמץ בחמין מותר בצונן דמה לי נבלע ע"י חמין או ע"י צונן ע"כ הא דקאמר מותר להשתמש מצה היינו בחמין דאם ר"ל בצונן א"כ למה נקט נשתמש חמץ בצונן דהא אפילו נשתמש בחמין מותר להשתמש בצונן וע"כ שר"ל דמותר אפי' בחמין ולכן דוקא נקט שנשתמש חמץ בצונן ומ"מ לדברי הרא"ש צריך לפרש מה דקאמר מותר להשתמש מצה בחמין היינו שרק שימוש לבד היה בצונן אבל לא היה שם בליעה ע"י צונן דאם היה בליעה ע"י צונן פשיטא שאסור להשתמש בו חמין דמה לי בית שאור וחרוסת או בלוע ע"י כבוש וכה"ג אם לא הנך דס"ל דע"י הבית שאור וחרוסת אפי' הגעלה לא מהני א"כ יש לומר שנשתמש צונן מותר בחמין ע"י הגעלה וצ"ע בדברי הרא"ש במקומו כי אני כותב מבחוץ:

ובהכי ניחא מ"ש הטור לקמן סי' צ"ד כו'. דמשמע אפילו בצונן לח וכ"כ הב"י שם ומשמע אפי' דבר שאין דרכו להדיח דומיא דפירות כו' ולכאורה מ"ש ומשמע אפילו דבר שאין דרכו כו' הוא אך למותר דודאי כיון דמותר אפילו צונן לח מכ"ש דמותר יבש שאין דרכו להדיח שאם לא ישכח באמת ידיחנו משא"כ צונן לח דלא שייך ביה הדחה:

משום דתתאה גבר. עבה"ט ועיין בשו"ת נוב"י ?סו' כ"ח בהא דאיפלגו אי תתאה גבר או עילאה שהקשו לו דאיך שייך פלוגת' בזה דנטעימנו לקפילא וכתב לתרץ דמצד החוש א"א לעמוד על המבחן דאף בכ"ר שעל האש אין זה ודאי שפולט שפעמים אינו פולט רק דלחומרא אמרינן דפליט ולכן כשאין שם קפילא או במין במינו שא"א לעמוד עליו אם בלע או לא בזה נחלקו דמר סבר תתאה גבר ומ"ס עילאה גבר וכן כיוצא בזה אנו צריכים במה שנחלקו בחולין בכל איסורים אם משערים בששים או במאה ולא הכריעו חכמים הדברים ע"י הטעימה דלשיטת התוס' הנ"ל דלא יהיב טעמא ליכא איסור עיין שם: כתב בשו"ת אדמת קודש ח"ב בחלק יו"ד סי' י"א סעיף ה' במקום שאין מלח מצוי רק בחנות של עובד כוכבים אחד והוגד שקונה מלח שנמלח בו שחוטות ונבלות וטריפות אסור למלוח בו וכן אסור לתתו לתבשיל ואם נתנו מתבטל בששים דאף דלטעמא עביד אין האיסור מחמת עצמו רק מחמת דם שבו ע"ש שנושא ונותן בענין דם שמלחו או שבשלו מדרבנן וכ' עוד שנשאל במלח שנשאר בשולי הכלי שמולחים בו דגים אם יניחו המלח עד שיתיבש בחמה אי שרי למלוח בהם בשר והשיב דאסור ולא מטעם סכנה דאין סכנה במליחה כמבואר סי' ע' רק משום שכבר נבלע בו דם דגים ואסור למלוח בו שנית וע"ש. וצ"ע לפי מ"ש לעיל מיניה דמלח שמלח בשר היה מותר למלוח בו שלא פסק כח המלח רק האיסור משום דם הבלוע בו וא"כ דם דגים דשרי יהא מותר למלוח בו אח"כ בשר ואפשר דמיירי בדגים טמאים ולכן כ' דאסור משום דם דגים הבלוע במלח שנבלע אח"כ בבשר אך מהלשון שכ' דגים סתם לא משמע הכי אך לדינא יש לאסור לפי הטעם שכיון שכבר מלחם והוציא דם פסק כחו וצ"ע: כתב בשו"ת אדמת קודש חלק ב' בחלק יו"ד סי' א' שעלי גפנים שמצוי בהם תולעים קטנים שקורין פראקים אסור לאוכלו שמחמת רוב דקותן אינם ניכרים וגם הבהוב ובישול אין מועיל בהם לפי שבדקו וראו שלא נמוחו בבישול ונשארו שלימים:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.