יד אפרים/יורה דעה/עב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה עב

והמנהג להקל. עבה"ט וכ' בשו"ת פ"י סי' ק' עוף שמלחוהו עם לבו והדיחוהו כראוי ואח"כ חזרו ומלחוהו בכשא"מ ולבו בתוכו ונכבש בציר ואח"כ נמצא הלב בתוכו והעוף שלם יש לאסור מה שבתוך הציר שא"ל מה שיצא יצא במליחה ראשונה דפשיטא דז"א וגם אין לצרף מה שחוץ לציר לבטל כמבואר בסימן ק"ה דיש מקילין מה שחוץ לציר וא"כ אינו מפעפע למעלה כמ"ש הרא"ש ואין מצטרף לבטל אבל מה שחוץ לציר מותר ממ"נ דאם נאמר דמפעפע למעלה הרי יש ס' ע"ש:

וטוב לחוש לדבריהם ולקלוף. עבה"ט ועיין מנ"י כלל ט"ו ס"ק ו' שכ' שא"צ קליפה דמיקרי דם פליטה וכבכ"פ ע"ש ולפענ"ד ז"א שהרי בת"ח שם כ' לצאת אליבא דכ"ע והיינו לצאת ידי הסוברים דהוה דם בעין מ"מ יש לסמוך על דעת האומרים דכל מליחה בקליפה ובדגול מרבבה כתב דהלב עצמו כ"ק ולפענ"ד דעת הרמ"א והש"ך כיון דלגבי הלב עצמו אמרינן דשיע ולא בלע רק שפולט לחוץ ואוסר כולו המחמירים שחשבו גם לגבי אחרות כדם פליטה ואם רוצים לצאת גם ידי המחמירין יש לקלוף ולסמוך על דעת האומרין דמליחה די בקליפה וא"כ אין זה מועיל כלל מה שהלב כדי קליפה שהרי אנו חוששין שהדם יצא לחוץ:

אפילו אין בו הראש. עבה"ט ועי' בתשובת ב"ח החדשות סימן כ"ב בנמלח עוף שלם עם לבו ונחתך כנף ממנו ונתרשל כך אפשר להקל דראש ורגלים לאו דווקא אלא שלשער באומד הדעת ובחצי עוף ודאי אין להקל ומ"ש הבה"ט בשם תשובת שער אפרים בעוף שצלאו בבעקין כו' בשער אפרים שם הניח בצ"ע ובמ"י הביא הוראה זו של ח"ז מוהר"ש שפירא ז"ל וכתב שהוא עצמו אמר שאין להחמיר דקי"ל כר"י כו' ע"ש כלל כ"ו ובמשבצות כאן כתב דלפי מ"ש הט"ז סי' צ"ב להחמיר כרש"י יש להחמיר בזה ועפ"ז פ' איזה חילוקי דינים אך בנ"ב סי' כ"ה כתב ג"כ להקל מלבד הטעם דקי"ל כר"י אלא גם מטעם אחר דאולי לא הגיע הרוטב אפי' לכסות אותו עובי צד העוף שלמט' ונשאר הלב כולו למעל' מהרוטב ואף דנימא שעלה והגיע קצת רוטב לחללו מ"מ דלמא לא עלה נגד חלק מהלב ונגד חלק זה יש ששים כיון שלא נודע בשעת השאלה איך הי' זאת לעמוד ע"ז עד היכן הגיע הרוטב והוה דומיא דנשפך ויש להקל באיסור דרבנן דדם שבישלו דרבנן ולכל היותר אין להחמיר יותר מכ"נ לומר שהרוטב לא עלה מעובי הצלע והיה הלב דבוק בלי רוטב ואסור כ"נ ושוב צידד לומר דאפילו כ"נ לא צריך דהבל הקדירה מתפשט בכולו אף שהוא בדבר גוש כיון שמתייבש דמו בתוכו והש"ך בסימן צ"ב כ' דבגוש אפילו בקדירה אין מתפשט מ"מ חומרא בעלמא הוא וכיון שהרוב הפוסקים מסכימים להר"י אין לחוש כלל ועוד י"ל דכשדבוק בתולדה אבל הקדירה גורם שיתפשט אף בגוש כו' וכדמוכח בתוספות חולין דף צ"ו במשנה דירך כו' ועפ"ז כתב ליישב לשון הש"ע בסימן ק"ה ובספרי שו"ת ב"א סי' כ"א ותמהתי על הגאון ז"ל בראייתו מהתוס' דהר"י מוקי לה בכולה חוץ לרוטב דליתא דגם להר"י צריך לאוקמי בתוך הרוטב וכדמסיימי התוס' דהא דקתני אם יש בה היינו בצירוף הרוטב ג"כ וא"כ מוכח מהתו' איפכא ונראה במקום שיש לחוש שהיה כולו חוץ לרוטב יש להחמיר ולהצריך נטילה ובפרט דזה לא מיחשב הפסד כלל כיון דבלא"ה צריך קליפה כמבואר בהג"ה וכן דעת המנ"י להצריך נטילה ע"ש:

אבל נהגו לקרעה. עבה"ט וכתב בח"ד אם העוף בעודו רותח שהיס"ב חתך ממנו קצת נאסר השאר דהא ליכא ס' ודבר גוש דינו ככ"ר וא"ל דבלוע אינו יוצא בלי רוטב דהא הלב דבוק ונתייבש דמו בתוכו וגם דבשעת נגיעה באיסור לא בקיאים בין כחוש כו' ע"ש ונראה דבהפסד קצת יש להקל כיון שלדעת הב"י כל שהיה ס' אף הלב עצמו מותר כמ"ש הש"ך סק"ו אלא שאנו חוששים שנתייבש בתוכו בשעת מליחה ובישול ולא יצא משם א"כ פשיטא שגם עתה לא יצא בלא רוטב והלב לא נ"נ כמ"ש הש"ך בשם מוהרא"י דלענין זה מהני שיעתו כו' ופשיטא שאע"פ שנתייבש הדם בתוך הלב אינו גוש אחד עם חתיכה מהעוף שנאמר שהוא נבלע באברים של העוף בכולו בלא רוטב ומכ"ש אם לפי אומד הדעת גם בחתיכה שהלב בו יש ס' נגד הדם שבחללו דלהרבה פוסקים די בזה וכן דעת הפר"ח ואף דנקטינן לחומרא מ"מ בזה שבשעת הדחק הי' ס' ואינו רק חששא בעלמא שמא נתייבש ולא נפלט לחוץ ועתה אין כאן רוטב שיפליט טעמו שפיר יש לסמוך בפשיטו' על הך דעה שבאומד הדעת שיש ס' סגי וקצרתי. ומ"מ צריך המורה ליזהר אף בנמצא הלב על הטעליר אצל העוף ואין דבוק בו ויש בכל הקדירה ס' לחקור לדעת אם עירו הקדירה בבת אחת לתוך הקערה או מתחלה שפכו המרק שאז יש להטריף דמיד שהתחיל לשפוך המרק ולא נשאר ס' בקדירה נאסר ועי' סי' ק"ז. ומ"מ נראה לצדד להתיר הקערה שהי' בה הרוטב כיון שבתחילת העירוי הי' שם רוטב שוב הרוטב שבא אחריה שנאסרה אינה אוסרת את הקערה כיון שאין עירוי אוסר רק כ"ק וכאן שהרוטב שבקערה מפסקת ביניהם ואף שלפעמים ע"י קילוח העירוי הרוטב אשר שם מקודם מתפשט לצדדין מחמת הקילוח שלמעלה והקילוח נוגע לצדדין בשולי הקערה וכה"ג כ' בסי' ק"ד בענין עכבר שנמצא בשומן אפשר שבשומן שמחמת הקילוח החם היא נתך ונמס מפניו שפיר י"ל שנוגע בעכבר ממש עי"ז משא"כ כאן אפשר דאינו יכול ליגע בשולי קערה וגם אין להחמיר כולי האי בדם שמלחו ודם שבישלו דרבנן וקצרתי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.