יד אפרים/יורה דעה/נא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png נא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מחמת מחט או קוץ טריפה. עבה"ט. וכתב בשב יעקב סי' כ"ה באווזא שנמצא בה שני עגולים של עופרת שקורין (שרויט) לפנים מעצם החזה בחלל הגוף להטריף שמא בשעה שהיה מורה בכלי משחית אותה אווזא בכח כשם שניקב בעצם יש לחוש גם באברים הפנימים אך אם היה שרוטים גדולים כמו קטניות והיה הפ"מ יש להקל ע"י בדיקה של כל האברים שנקיבתן במשהו ולא חיישי' שנתרפאו ע"ש. ועי' בנו"ב מ"ת סי' כ"ה שהבאתי שכתב על הבדיקה כזו שקשה הוא ויש להחמיר אף בהפ"מ וע"י סי' מ"ח מ"ש משו"ת פ"י סי' י"ב בנקב עגול שנמצא בין הצלעות והגידו שהוא מנגיחת קרן והכשיר ועי' בשו"ת בית יעקב סי' י"ג שהביא בלה"ק דמצריך בדיקת אברים הפנימים ע"ש ובשו"ת צ"צ סי' ט' שכתב להתיר מחמת ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא ניקב באברים הפנימים ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' יו"ד כתב בידוע ששור נגח הבהמה בקרנו נגד הבני מעיים ונראה במקום הנגיחה בליטה מהעור שנתפח ובולט כעין תפוח גדול ודעת להחמיר כיון שע"י הנגיחה יצא הבליטה הגדולה ואם אין מכה בבשר תפיחה זו מנין ולכן כתב להחמיר דצריך בדיקה באברים הפנימים וחיישינן להפוסקים דשמא נתרפא ע"ש ודבריו לא נהירין דאטו דע"י חוזק הנגיחה בשרה יכאב עליה וגורם לתפיחה באותו מקום וכי בשביל זה נחזיק ריעותא באברים הפנימים ושאני נקב דהא חזינן דהנגיחה גרם דהנקב אתי והרי זה כנמצא מחט בחלל הגוף משא"כ בזה דאין כאן ריעותא שע"י הנגיחה נעשה נקב דהא קמן שהעור שלם ומכ"ש כשנראה מבפנים שבמקום הזה כנפי אברים הפנימים אין רושם לקותא בצלעות פשיטא שאין לחוש כלל:

כולו טמון בבשר כגון בידך. עבה"ט וכתב בשבו"י ח"ב סימן ס"ז מחט שנמצא בעובי ירך התרנגולת ידוע מחלוקת הפוסקים האחרונים בסי' נ"א ואין להקל בעופות המעופפים. אבל בעופות בייתות כגון אווזים ותרנגולים שדרכן להתחכך בארץ בתוך האשפתות לחמם עצמם אין להחמיר ועי' בסולת למנחה כלל נ"ד ע"ש והסכים לזה מח"ב דלא כבית לחם יהודה ע"ש. וכתב בפמ"א ח"ג סי' י"ד באווזא שהיה מונח במעיה כשלחופית והיה דומה לביצה קרושה וחתכתי השלחופית ומצאתי שהיה כולה מלא נוצות קטנות וגדולות ארוכות וקצרות וכבר דברו בזה הט"ז בסימן נ"א ופר"ח ולה"פ מתירין רק השבו"י מפקפק בדבר ונראה שאין לתלות להקל רק נראה שהאווזות בולעים הנוצות חדים כמו קוץ ונוקבים הבני מעיים ויוצאים לתוך חלל הגוף וע"י הליחה נקרם עליהם עור מלמעלה ומתוך שהרהרתי חפשתי ומצאתי בתוך העור קוץ קטן כחצי זרת ארכו ושמחתי ושוב בא לי שאלה מבני שמצא בתוך בני מעיים של אווזא שקורין (טריפה גידערים) נוצות ארוכות ונוצות קטנות תחתיהם ומרוב גדלם נתקשה ממש כאבן ובראש השני היה מבעט ויוצא כמחט עבה יש להטריף רק אם נמצא בתוך המעיים ולא יצאו לחלל הגוף יש להכשיר כמו במחט שנמצא מונח במעיים אבל בנמצא בחלל הגוף טריפה ע"ש דמשמע דבעובדא דידיה הטריף מחמת הנוצות אע"פ שהשלחופית היה מונח בתוך המעיים ואפשר דאגב שיטפא כ' במעיו ור"ל בחלל ואמנם לדינא נ"ל דאם אירע כה"ג שנמצא שלחופית עם נוצות כמו ביצה קרושה יש להטריף שרגלים לדבר שנתקלקלו המעיים וע"י קרוס מחמת מכה קרם השלחופית על הנוצות ונתדבקו כאחד והכל לפי ראות עיני המורה ועיין בשו"ת חינוך ב"י סימן מ"ד ומ"ה ומ"ו ומ"ז בשם כמה גדולים להטריף בבועות ובתוכם נוצות עם מוגלא אך בשבו"י ח"ב סי' ס"ה כתב בנוצות שנמצאו תוך אווזות פטומות בשומן שלהם דעת גדולי האחרונים להקל ובחב"י סי' מ"ד כתב בשם כמה גדולים להטריף ואף שהמקילין המה רוב מנין ורוב בנין מ"מ צריך המורה טרם יכשיר לעיין היטב איך הם הנוצות אם יש להם היכר שבאו מבחוץ או נתגדל בתוך השומן מחמת רוב שומן ועכ"פ יבדוק הוושט וכל בני המעיים על צד האפשר אם לא יהיה ריעותא שי"ל ניקב ונסתם ולא יסמוך על המתירין רק בהפ"מ ע"ש. ועיין באור נעלם סי' ט"ז בחתיכת לינדן שמאלץ של אווז שנמצא תוך השמן כשיעור אגוז ובתוכו כמין מוגלא ונראין כמין חוטין או שערות מנוצות ובתוכו עצם קטן ובראשו אחד חד וראשו אחד כד ורחב וכפוף קצת ומששתי בעצם הזה וניכר לי קרוב לודאי שהוא עצם שבסוף הצלעות של האווזות ששם הוא מקום החיבור וגידול הלינדין שמאלץ שבכל הצלעות לא נמצא עצם בזה זולת בצלע האחרונה וא"כ י"ל שמן האווז שנמצא העצם נשבר צלע האחרונה במקום גידול אינר שמאלץ ועמד במקומו ונסתבך בשומן ומה שנראה כמין מוגלא אפשר שבשעת שבירה היה מעורה עדיין במעט בשר שבסוף או בין הצלעות ונראה כמוגלא ואין חוששין שמא בלעה עצם ותלינן בהיתירא וגם מצינו שהעצם בא מבחוץ לפנים שהאווזות השמנות יושבות ואפשר שמכח כובד ישיבתה נכנס דרך עור הבטן מבחוץ לפנים ועמד במקומו ולא נקב מהאברים הפנימיים וא"כ יש כאן ס"ס להתיר ע"ש:

כגון קורט של חלתית. עי' בה"ט מ"ש הש"ך בשם המבי"ט ובשו"ת אבקת רוכל כתב רבינו ב"י להשיב על המבי"ט וכתב שהעיד לפניו שזה העשב נקרא ג"כ חלתית דמי מפיס שאוכלת רק העלין כי דרך הוא שאוכלת כל העשב עד העיקר ונמצא אוכלת העיקר שבו העלין ובו כח החלתית וחריפות וגם אפילו עשב אחר הפועל אותה הפעולה טריפה דלאו דוקא דנקט קורט של חלתית אלא לדוגמא. ולכן כתב הרמב"ם וכיוצא בו וגם אפילו ספק ניקב שכ' הרמב"ם תבדק הוא כדעת בה"ג אבל רש"י סובר דאין בדיקה לבני מעיים וכן דעת הרא"ש וראב"ד ואפילו לבה"ג היינו במקרה אבל כשנמצא בכל יום ד' וה' לקויים ולפעמים רוב הנשחטים או כולם מי יסמוך לבודקם וגם כי בזה"ז אין בקיאים וגם שהם לקויים ונוטים לשחרות וזה הוי כנתמסמס ובשר שהרופא גורדו שבמרדכי כתב בשם ר"ת שאין בקיאין ולכן לקותא זו שמבני מעיים הוי כניקב ואח"ז העיד אחד מהשוחטים שלקותא זו כשממשמשין בו הוא מתמסמס ונמצא המעי נקוב ונתבאר ממה שכתבתי שכל שנמצא לקותא במעיים כמו זה הנמצא בבהמות אלו בין שיהיה מחמת אכילת עשב או סבה אחרת הוי נקב וטרפה אח"ז בראות הקצבים שיש מי שמתיר לא נתקבלו דברי והאכילו מבהמות ההם. ויד ה' היתה בעם וחלו כמה מהאוכלים מהחולי ההוא בעצמו שהיה לבהמות כי היה להם שלשול דם ומתו בעו"ה עשרה נפשות והנשארים הגיעו לנקודת המות וכראות החכם כי כן חזר והודה לדברי והסכמנו לאסור בהמה שנמצא לקותא בבני מעיים כל שהוא וכן פשט המנהג הזה כמה שנים וכתבתי זאת למזכרת לדורות נאם יוסף קארו:
ושוב הביא שהרדב"ז כ' ג"כ דאיכא בהאי מלתא איסורא וסכנתא וכל המאכיל מבהמה זו לישראל הוא שותפו של עמלק ושליחו של ס"מ לפי הנסיון וכן חתם ע"ז מהר"ר ישראל במהו' מאיר ע"ש. ועי' בדברי אא"ז בת"ש נראה שכוון ברוח קדשו למ"ש רבינו הב"י ע"ש. והנה בתשובת המבי"ט ח"א סי' קנ"ו מבואר שראה תשובת ב"י בזה שכתב לאסור לפי שאוכלת השורש שהוא העורק כו' וחולק דאפי' אוכלת השורש כשר דקורט הוא שנקב וגם כתב כי נמצא ברובו נקודים אדומים בב"מ אבל אין בו לקותא ומסמס אלא בריא כשאר בני מעיים ואינו כבשר שהרופא גורדו ועל מה שהתרעם הב"י עליו שהתיר במקום שאסר הוא השיב שזה נאמר על אותה הבהמה עצמה אבל מה שהמשיך האיסור על כל הבהמות שיראה במעיהן כך מצד אכילת העשב נ"ל שאין זה בכלל חכם שאסר כו' ע"ש ובדין חכם שאסר עיון בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' ו' אי"ה יבואר בסי' רמ"ג באורך הנה המבי"ט ח"ב ס"ק צ"ד כתב שאע"פ שהוכיח שאין עשב זה חלתית עכ"ז הנהיג החכם מהר"י קארו נר"ו ולימד להבודקים להטריף הבהמות שימצא בהם רושם אדום מאכילת עשב ההוא ומפני השלום שתקתי כל אלו השנים כי היתה החומרא בבהמות ישמעאלים ועתה בשנה זו אירע הרמצאן בחודש שבט שהוא זמן העשב ואין מניחין יהודים שישחטו לישמעאלים והיהודי' קונים בהמות לשחוט והוא הפסד ממון ישראל חזרתי והוספתי לקח על כל מה שכתבתי כי בגמרא לא הזכיר טריפות כ"א בקורט של חלתית שהוא נוטף מן העץ שקורין חלתית כמו הקומם כו' שניקב הבני מעיים והיינו קורט ולא השורש שהוא עורק כמ"ש החכם נר"ו ובהרות וכתמים אלו אין זה נקב ולא שעתיד לנקוב כי נראה בעין שמקום הכתמים הוא חזק ובריא כמו שאר בני מעיים ואינו נימוק מקום הכתם ולא מותלע שיהיו קרוב לנקב כו' ואפי' בחלתית עצמו כתב הרמב"ם ואם היה תוך ג' ימים ע"ש ומספקא לי אם מ"ש הב"י שהוא סכנת נפשות ושהודה לו המבי"ט היה אחר פסק השני או אחר הראשון ושתק מפני השלום ושוב הוסיף אח"כ שנית ידו להתיר ולא חש להא מלתא דכ' הב"י שכמה נפשות נסתכנו וזה תימה דודאי היה לו לחוש לחומרא דחמירא סכנתא מאיסורא וקצת יש לענ"ד עיקר בזה אם יש חשש לנתמסמס או לא וכל שיש ספק שיהיה הרופא גורדו אסור שגם המבי"ט אינו מתיר כ"א כאשר במקו' הרושם מקומו בריא וחזק כשאר ב"מ ובדברי אא"ז בת"ש מבואר שאם אינו רק מצד אחד יש להתיר במקום הפ"מ כיון שאינו מעל"ע ונראה שיש לגרור הרושם ואם נשאר עוד מהעור שהוא שלם ויפה יש להתיר בהפ"מ ועיין במחזיק ברכה שהביא מ"ש אא"ז בת"ש סי' מ' סעיף ה' שכתב דמאן לימא לן שחילתית לא מינקב מיד כי בא אל קרבה ואינו ניכר ע"י בדיקה וכתב ע"ז דאישתמיטתיה מ"ש הרשב"א בתוה"ק הטעם שכל העומד לינקב כנקוב דמי משמע דאינו ניקב מיד ותמהני דהרשב"א בא לומר דאפילו תימא דאינו נוקב מיד מ"מ הארס שבו מחליש ושדי תיכלא בכולא שסופו לנקב וכ"כ בת"ש שם דהחילתית גורם בטבעו שמחליש הב"מ ומעותדין לנקב והו"ל כהאדים הבשר נגד הב"מ דטרפה אפי' שחטה מיד כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תקמ"ו וכ"מ ממה שאסר הב"י הבהמות שאוכלים עשב כו' ואא"ז נקט טעמא קמא לפי משמעות לשון רש"י דהטריפות משום שהקורט עושה נקב ממש לזה שאמר שנוקב מיד ושוב כתב שאף שנאמר שאינו נוקב מיד מ"מ כיון שהתחיל החולי לשלוט כו' וזו לפי דעת הרשב"א ומ"מ שפיר השיג על הפר"ח דאפי' במחט כ"ז שאינו נקוב ממש אינו גורם חולי אפ"ה אמרי' כל העומד לנקב כו' וז"א וראייתו ברורה דכל הני חיווי ברייתא קוצי אכלן כו' וקצרתי ועי' פר"ח דבאכלה קורט אפילו שחטוה מיד טרפה וכן הסכים בבל"י ובמח"ב שם:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.