יד אפרים/יורה דעה/לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה לט

סרוחה היתה. עבה"ט ועי' בספרי שו"ת ב"א סימן ט"ז פרה שנשחטה ונמצא בה סרכא שאוסרים החלב שתוך ג' ימי' הנך ג' ימים חשבי' להו מעל"ע כיון שהענין טבעי שאין פי המכה נגלד אלא במשך זמן של ג' ימים וא"א לתת הדבר לשיעורין שבזו נגלד במשך נו"ן שעות ולזו במשך ע"ב שעות. וע"ש שכתבתי לחלק בין הך דהכא ליולדת לענין תענית יוה"כ שאין מונין מעל"ע כמ"ש בא"ח סי' תרי"ז והבאתי שם מכמה מקומות הדומים לזה ע"ש ועי' בספרי סימן כ"ג בחלב שנחלבה מבהמה שנטרפה מסרכא עם בועא וגם היה קמט בריאה והחלב שנחלבה יום א' לפני השחיטה נתערב בתוך חלב שנחלב מארבע בהמות כשרות ונשתמש מחלב התערובות הנ"ל בכלים שונים לכתחלה אין להורות היתר ובפרט שלפי הנראה אין בזה הפ"מ והחלב ימכור לעובד כוכבים והכלים שאפשר להגעילם יגעול ואם יש הפ"מ מחמת הכלים שא"א להגעילם ושימשו בהם בחמים של כ"ר עכ"פ ישהה אותם מעל"ע. ואם כבר יצא בהיתר יש לסמוך על מ"ש בפ"מ סי' פ"א להתיר בהפ"מ בלא נודע ע"ש:

וי"א להכשירה. (בש"ע עם הבה"ט נדפס ויש להכשיר כו' והוא ט"ס) ופשוט דבכסדרן למטה מחציין אין חילוק בין בהמה לחיה וגדיים וטלאים ועגלי' הרכים בכולם יש להתיר בכה"ג ועי' בהר הכרמל סי' א' ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' יו"ד הארכתי לברר לשואל פי דברי הרמ"א ודברי הט"ז והש"ך שם ואא"ז בת"ש והמשבצות שם הכל בביאור יפה וסוף דבר שחלילה לזוז מהמנהג שאין להתיר כי אם למטה מחציין אבל אם הוא למעלה מחציין אף בלא פילוש טרפה וכן צריך לנהוג אף במקום שאין שם מנהג קבוע מקדם אם לא כשהוא מקובל מרבותיו מה קרום שקורין טילא שכתב ז"ל:

מיהו אם הוורדא כו'. ועי' בספרי שו"ת ב"א סי' ג' הא דמכשרי' בוורדא שנדבקה בשורש שלה דוקא שיודע בבירור שלא נדבק רק השורש לבד אבל כשאינו ברור שהוא השורש לבד יש להחמיר ע"ש וע"ש עוד סי' ט' שכתב שר"ל שאם דבוקה כולה טריפ' רק אם אין הדבקות בכל תחתית הוורדא רק בשורשה מקום שהיא תחלת צמחה במקום חיבורה באונה והיינו אם דבוק בשולי הכיס בסופו דהיינו השפול שלו המסויים במקום חיבור הוורדא בין חיתוך האונא לאומה ושיעור משך הדבוק נלע"ד להקל מתחלת מקום חיבורם עד המקום שהיא מתתלת להתעגל ולהתלבש בצורת וורדא שעד המקום ההוא חל עליה שם שורש הוורדא ששם מקום גידולה ורביתה בכך להיות דבוק השורש עם הכיס ע"ש:

סירכא. עי' בהר הכרמל סי' ב' שכתב שם באמצעית גדולה מארוכה ועבה וסרכא דבוקה יוצאת ממנה לשומן הלב ועברה ע"י מיעוך במקום שאין מנהג להטריף יש להכשיר בהפ"מ ואין נלענ"ד בזה שהמעוך קולא גדולה הוא וא"כ י"ל דהוי תר"ל דתולין לומר שגם גדלות האמצעית אינו בטבע רק חולי גרם לה שנתנפחה ונתגדלה וכן אם הסירכא הוא מארוכה ועבה י"ל דחולי גרם לה שנתקטנה והסרכא דבוקה מורה ע"ז ומכ"ש לפמ"ש הט"ז והש"ך בשם רש"ל גופיה דבריעותא כ"ד יש להטריף חלופים אלו ומ"ש לומר דקיל ריעותא זו דסרכא ע"י מיעוך מרעותא אחרת לפי דסרכא מצויה תמיד כו' ובמחכ"ת דברים אלו מוקצים מן הדעת כמבואר באחרונים ומ"ש לפקפק על מ"ש הב"ח לסייע דין תר"ל מ"ש ריש נדה והוא כתב לחלק בין דברים ההוים כו'.

מטנרי כשרה. עבה"ט ועי' בספרי שו"ת ב"א סי' י"א דהסרכא הדבוקה היוצאת ממראה אדומ' טריפה משום תר"ל ואין מועיל מיעוך אף אם ע"י הנפיחה חוזר למראה ריאה:

ואינו עולה בנפיחה כו' טרפה. עבה"ט ועי' בנ"ב סימן י"ב מ"ש על דברי אא"ז הת"ש לענין אם הסיר הסרכ' ועדיין מקמיט והארכתי בזה ס"ק ל"ד קל"ו קל"ז ובקונטרס התשובות ע"ש ועיין בשמש צדקה סי' מ"ה סירכא בריאה ממקום למקום באומא או באונא:

אלא ריר בעלמא. עבה"ט ועיין בספרי שו"ת ב"א סימן כ"ד במה שנוהגים קצת לנפוח הריאה קודם הסרת הסרכא לראות אם תעלה בנפיחה לע"ד אין צורך שאם הסרכא תעלה בנפיחה ע"כ שהקרום נקוב וא"כ פשיטא שתבצבץ אחר הסרת הסירכא וא"ל דאחר הסרה לא יכירנו עוד מקומו של עמידת הסירכא ממש מחמת שבמיעוך שנוהגי' בו קולטין הרבה. ז"א כיון שעכ"פ צריך לבודקה במיעוך ועל המיעוך סומכין ובדיקת הבצבוץ הוא לחומרא כמ"ש הט"ז בהכי סגי וגם דלעולם עמידת הסרכא מקומה ניכר וידוע להבודק ויוכל לכוין לעיין על אותו מקום היטב אם מבצבץ במקום הזה ולכן אין צריך רק במקום שנהגו יחזיקו במנהגם ע"ש:

בין סרכא לסרכא. עבה"ט וכ' בפמ"א ח"ב סימן קנ"א בריאה שהיה בה ב' בועות וסרכא מבועא לבועא ע"ש ועי' בספרי ב"א ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' ל"ט בענין תר"ל ועי' במאמר מרדכי סימן כ' וכ"א בענין סרכא מטינרי:

ע"י מיעוך. ועי' שו"ת פ"י סי' י"א בענין מיעוך בסרכות עגלים הרכים ובארתי יפה בספרי ב"א:

הראשון נאמן. עבה"ט ועי' בספרי שו"ת ב"א סי' י"ב בשוחט שהכניס ידו לפנים לבדוק והרגיש סירכא בדופן ופירק אותה ממקום חיבורה לדופן והניחה שם עד שיבדקנה במיעוך כנהוג ואח"כ הכניס הארביטארר את ידו להוציא הריאה וחיפשו אחר הסירכא ולא מצאוה כלל ובדקו בפושרין כל שטח האונא שבמקום ההוא ולא בצבץ כלל. ולפי מ"ש השואל אין הארביטאריר חשוד להעביר סירכא רק שזה המוני בער ולא ידע בהמ' היתה עמו בהכנסת ידו איך היה החזק הוא הרפה וא"כ לא היתה עוברת מן הריאה ע"י הכנסת ידו אפילו בחוזק שהרי כבר היא חתוכה מן הדופן ולא היתה הסירכא מעכבת עליו שנאמר שהכנסת ידו גרמה אם לא שבמתכוין ביקש לעקור וזה אינו חשוד על זה ע"כ שבנגיעה דרך העברת ידו אזדה לה. או הראשון העבירה בהוצאת ידו וכמיעוך דיינינן לה ואע"ג דבסירכא שלא כסדרן וספק אם עבר ע"י מיעוך או נתפרקה בחוזק יש להטריף דאיתחזיק איסורא הכא דהיתרא שכיח טפי ואינו ספק השקול ותולין בוודאי שזה נעשה ע"י הוצאת יד הראשון או השני בנגיעת ידו והוא ריר בעלמא שלא מחמת נקב ע"ש:

יש לחוש אפילו בדיעבד. וכתב בשבו"י ח"ג סי' ס"א במקום שהנכרים הקצבים תוחבין ידיהן אחר השחיטה וסוחטין הדם לנפוח הבשר יש לנפוח כל הריאות שלהם ואם אפשר לתקן הדבר ע"י השררה יתקן מה דאפשר כו' ועי' בספרי ב"א סימן קפ"ב ועי' בחב"י סי' ל"ה מי שמצא סירכא שנתמעך בין אצבעותיו והיה כמו ריר בעלמא ורצה לנפוח הריאה ומצא שהנכרי לפי תומו תחב בריאה ההיא וא"א לנפוח:

ע"י מעוך ומשמוש. עבה"ט ועי' בספרי שהכל כמנהג המדינה. וכ' בפמ"א ח"ב סי' פ"ט שיש מקומות בין הספרדים שמנהגם להכשיר בסירכא לתוך הדופן לחתוך בסירכא ולבדוק בנפיחה הוא מנהג בטעות ומכ"ש בסירכא שלא כסדרן בריאה עצמו שלא עלה על לב שום פוסק להתיר יש למחות בידם ואם לא ישמעו אסור לאשכנזים לאכול משחיטתם ובדיקתם וצריך להרחיק אף מכליהם ע"ש ועי' בסי' קצ"ב שכתב בבילגראד שהיה שם קהל ספרדים משנים קדמוניות ונתישבו שם אשכנזים שלא היה להם דעתם לחזור יש להם לתפוס מנהגם אפילו לקולא אך עכשיו שקהל אשכנזים היו עם קדוש בפני עצמן ינהגו כמנהגם. ואם יזדמן סעודות מצוה צריך בעל הסעודה להודיע שאירע דבר שהם נוהגין לקולא כגון בענין ורדא וכה"ג וכל א' ממקהלות יחזיקו במנהגם בין לקולא או לחומרא והם ממש שני ב"ד בעיר אחת דלא חיישינן משום לא תתגודדו ע"ש וכ' בשבו"י ח"ב סי' סמ"ך בסירכא עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרע או נאבדה היה נראה להכשיר ובפרט בהפ"מ וכ"כ חב"י ח"ב סי' מ"ב וכן נ"ל במ"ש הט"ז דהבדיקה אינה אלא לחומרא ומ"מ אין להקל אלא כשנתמעך הסירכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת כמ"ש הרא"ש ואז הבדיקה חומרא. אכן במקומות שמקילין וממעכין בחוזק קצת וגם בק"ק פרא"ג שהבודקים ממעכין בסירכא ובריאה עד שהסירכא נקלף מהריא' לגמרי כי סירכא גמורה נקלף מהריא' לגמרי כי סירכא גמורה אינה נקלפת כו' והעלימו חכמי הדור עיניהם וא"כ אם תמעך קצת ע"כ שמעשה הנפיחה עיקר. ואם ניקול בנקרעת או נאבדה באונס הו"ל תרי קולי דסתרי אהדדי וחלילה להקל בזה וכן בנמצא עצם על הריאה צריך נפיחה מדינא ואין להקל בלא נפיחה אליבא דכ"ע ע"ש ועי' בת"ש סי' ל"ו שכתב ג"כ להטריף בנאבדה בלא נפיחה. ובספרי בית אפרים העליתי שדבריו הם מחוורים כשמלה ע"ש וכתב עוד שם בעצם שנמצא על הריא' וראינו שהיא מצלעות. הנה אף שבט"ז אוסר בפירוש ושחיטת אחרוני' מתירים וכן הסברא נותנת כיון שמונח שם תמיד לא חיישינן לנקיבת שאר אברים גם הריאה אולי היתה עדיין תחובה בה שהבהמה בחייה נפוחה ודובקת עצמה בצלעות. ודוקא שהריאה תחתיה יפה בלי ריעותא ועלתה בנפיחה. ומ"מ אין להתיר כי אם בבהמ' גדולה של ישראל שהוא הפ"מ ועי' בספרי בית אפרים סי' ל"ט ס"ק ו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.