יד אפרים/יורה דעה/לז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png לז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


אם אינן סמוכות. עבה"ט ועיין בשו"ת ב"י בשלחופית מלא מ"ז שעומד ע"ג הריאה בולט לחוץ:

יוצאה מן הבועה טרפה. עבה"ט וכתב בשו"ת פ"י סי' י"ג בריאה שהיה תלויה ממנה רירין ודלדולין ושלחופית היתה תלויה ברירין אין לדון בזה דין בועא בשיפולי דכאן מקומה שלה הוא הרירין ואם תטול הרירין עם השלחופית תשאר הריאה שלימה ובועא בשיפולי גופא חומרא יתרה הוא. וגם אין בזה משום תלויה מבועא שאין זה אלא אם הבועא בריאה עצמה כדמייתי מהעלתה צמחים. אבל בועה תלויה מסירכא תלויה לא שמענו. ועוד נראה כיון דקי"ל סמיכי במ"ז כשר ה"ה בזה ומ"ז לא נקרא בועא אלא שלחופית ואף אם היה במקצת מוגלא כחודה של מחט בתר רובא אזלינן ולא מיקרי בועא אלא ברוב מוגלא. והסברא גם כן נותנת כיון שהיה בזה לחות כ"כ אם באה ע"י נקב היתה נסרכת למקום אחר כמ"ש הב"י ולכן יש להכשיר ע"ש ועיין בספרי ב"א סי' ל"ט ס"ק יו"ד קט"ו ובזר זהב ס"ס ל"ט ומבואר שם ג"כ דבכה"ג שאין כאן רק רירין ודלדולין והבועא של מ"ז כשר ודוקא בסרכה עבה או שהכפתור גדול ועב מלא מוגלא יע"ש:

משמעת קול טרפה. עבה"ט ומ"ש מדברי הט"ז נתמלא כל סביבות אותה מראה דם (כתבתי בספרי שהוא ט"ס וצ"ל כל סביבותיו מראה דם כו') ובספרי שו"ת ב"א חלק שני בכת"י כתבתי בסירכא מתוך בועה בולטת למטה מחציו בין אונא לאומא עם חלון ולא נתכסה הבועא והמים שבתוך הבועא היו מלוחים והסרכא עברה על ידי מיעוך כראוי ונבדקה בפושרין ולא בצבצה עיין בספרי בדיני תר"ל סעיף וא"ו ומשם תראה שיש להקל בענין כזה במקום הפ"מ וצ"ג דוקא כיון שהבוע' אינה של מ"ז. ואפילו הוא ממ"ז במקום שנהגו להחמיר בתלויה אפילו ממ"ז. אבל במקום שנהגו להקל בתלויה ממ"ז יש להקל בזה במקום הפסד קצת. ומ"ש בספרי שם סעיף ה' במים עכורים יש להחמיר ולאסור קאי על אונא ועוברת ע"י מעוך וגם כמדומ' לי שיש חסרון בדפוס והשמטה וכצ"ל ואם הבועא של מים עכורים במקום שנהגו להחמיר בבועא ר"ל מים עכורים יש להחמיר ולאסור. ועי' בספרי שיש עמודי עולם הב"ת והמג"ש המתירין בלמטה מחציו אף בלא מעוך וכ"ש במעוך ואף שמשמעות הדברי' בספרי שלא סמכתי להקל בדסריכא אונא לאומא וחלון מ"מ לפי הסברא שכתבתי שם שאין הריעותא מתנגד ומיעוך שייך אף בזה ולכן התרתי בהפ"מ ולכבוד שבת. אבל לדברי מי שהציע שאלה שלא היה מיעוך רק ניתוק מצד א' כיון שאביו של הש"ך והש"ך מחמירין מי יערב לבו להקל ע"ש. ועי' בספרי שו"ת ב"א סי' י"ט על דבר סירכא תלויה דקה שנמצא בריאה על אונה עליונה ומיעכו את הסירכא מעל הריאה וקנחו את הדם שעל הריאה אחר המיעוך ויצא אח"כ דם ואעפ"כ לא בצבץ בבדיקה והיה הפ"מ ושעת הדחק שנטרפו כמה בהמות דבר פשוט הוא שהוא טרפה גמורה והמתירה בר נדוי הוא והכלים אסורים ואפילו לא חזר ויצא דם אחר הקינוח ולעין נראה שהוא שלם ויפה אחר הסרת הסירכא ואין מבצבץ בבדיקה טרפה היא שאם אין נקב דם זה מנין ואפילו בלא סירכא אם נמצא טיפי דמים על הריאה וכשמקנחין חוזרין ויוצאין ד' טיפי דמים על הריאה אין ספק שהוא טרפה אעפ"י שבודקין במקום הזה ואינו מבצבץ ואפילו לעשות ספק שהוא מזעת זיעה אדומה אין לעשות מזה והבל הבלים הוא בפרט אחר שחיטה פשיטא שלא יצא טיפי דם אם היו הקרומין שלימים והוא דבר פשוט בכל תפוצות ישראל לאסור כשמוצאין הריאה שהיא מוציאה דם וק"ו אם יש סרכא ג"כ כפי השאל' הנ"ל ומוציאה דם וחוזרת ומוציאה שאין הבדיקה שאין מבצבץ מועיל להתירה ע"ש אך אם לא השגיחו מיד על הריאה ונמצא דם עליה ויש לתלות במשמוש ידים יש מקום להכשיר כאשר כתבתי בספרי ב"א סימן א' ובק"ה שם ע"ש. וזימנא חדא איקלענא לההיא אתרא והגידו לי השוחטים שיש להם צער גדול שמצוי שם באונא עליונה שימצא סרכא תלויה דקה אדומה קצת וכשממעכין אותה מעל הריאה יוצא דם על הריאה ויש הפסד הרבה. ואמרו לי שבוודאי ברור להם שהסרכא דבוקה מבפנים רק מחמת שהמקום צר ודחוק והסרכא דקה מאד היא מתנתקת ממקום חיבורה ונשארת דבוקה בריאה וצויתי שאם יארע כזאת יביאו לפני קודם המיעוך וכן עשו והצצתי וראיתי שלפי שהסירכא עומדת שם על מקום שהסמפון הוא סמוך לקרום ממש והקרום דק הוא מאד שאין לה מקום להאחז בבשר ומחמת שהסירכ' דקה היא השוחטים לפי רגילותם במהירות ממעכין אותה ביד ואף שהולכת בקל מ"מ מחמת חלישת הקרום נעשה בו נקב דק ע"י חטיפה זו שחוטפין הסרכא דקה משם יוצא הדם וצויתי לחתוך כל האונא העליונה והנחתי אותה בספל של מים פושרין והייתי ממעך וממשמש בה בנחת כדי לרככה הרב' והייתי עוסק בזה כמו רבע שעה ואח"כ הוצאתיו משם וצויתי להבודק מומחה שימעך הסרכא לא כמנהגו במהירות וחפזון רק במתינות הרבה ומחמת הריכוך הלכה משם בקלות ולא נשאר בה שום רושם ולא יצא הדם ממנה כלל ואח"כ נפחו את האונא עליונה דרך הסמפון שלה ונבדקה בפושרין כראוי ולא בצבצה כלל והכשרתיו. אז אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שהפושרים הם מועילים לרכך הסרכא וכמ"ש אא"ז בת"ש סימן ל"ט ס"ק ט"ו והבדיקה היא שיניחה בפושרין כדי שיתרכך קצת כמ"ש הר"ן בטעם הפושרין כו' והיינו שהר"ן גבי ריאה הסמוכה לדופן כ' ואם תשאל לכולהו פירושי כו' שעל ידי שרייתה בפושרין תקרע ויתגלה הנקב כו' ומזה למד הט"ז שהיה סובר שצריך להניח הריאה בפושרים ולשרותה בהם. ואע"ג שבחבורי תמהתי על הט"ז ואא"ז ושאר פוסקים שעיקר כוונת הר"ן שלא יצטרך להסיר הסירכא בסכינא דחליש פומיה שמא יקלקל ויטריף שלא כדין ולכן מניחי' בפושרי' שתתרכך ותפסק מאליה ואז נדע אם יש נקב או לא ע"ש בסי' ל"ט. ?מ"מ דברי הר"ן מלמד אותנו שעל ידי שרייה בפושרין הסרכ' מתפרקת יותר בקלות מן הריאה וכתבתי זה למען ישמעו וילמדו השוחטים מומחים שאם יארע זה לא ימהרו יחישו במשמושם במקום כזה דאף דרייקי עליו רוקא בשעת המיעוך מ"מ אין ממתינן לה בכדי שתפעל פעולת הריכוך וגם שהרוק מתפשט לצדדין ומוטב לעשות כמ"ש. ואם אין שם בקי לנפוח האונא העליונה לבד כראוי לו אין להם לחתוך רק יניחו כל הריאה בכלי גדול מלא מים בענין שיהיה המים צפים על מקום הסרכ' וימשמשו שם בנחת הרבה זמן מה שלפי אומד הדעת נתרככה הריאה. וטוב שלא יסירנה משם ע"י מיעוך עד שיוציאנה מהמים שלולי מחמת המים לא יהיה ניכר כשתצא טיפת דם ואם תעלה בידם שתסור הסרכא מכל וכל ולא יצא דם ויבדוק אח"כ בנפיחה בפושרין ולא יבצבץ יש להכשיר כמ"ש ואין לעשות כ"א שוחט מומחה וירא ה' מרבים ובהקבץ כל הבקיאים בדבר לפי שצריך ליזהר מאד בענין הפושרין ובחמימי לא משום דכווצי כו' וגם בענין בדיקת הנפיחה שתהיה כראוי והואיל ובא מעשה לידי לא אמנע טוב להודיע על שער בת רבים כי התורה חסה על ממון ישראל:

נוהגין לאסור. עבה"ט ועי' שו"ת אהל יעקב סי' י"ב בבועא שנמצאת בין התחוכי' הספרדי' נוהגים שהחתוכים אינם נקראים שיפולי ובמתא פיס מקילין יותר ואומרים דוקא שפולי אומא ואין להכריע בדבר זה והכל תלוי במנהג שנהגו מקדם להכשיר אין להטריף ע"ש ועי' בספרי מבואר הכל יפה:

טינרא הניכרת מעבר לעבר. עבה"ט ועיין בשו"ת חב"י סי' למ"ד באווזא שנמצא בריאה שלה בועא מעל"ע והבאתי בספרי ב"א סי' ל"ז ע"ש:

חוץ מהריאה כשיר'. עבה"ט ועי' בחות יאיר סי' ע"ו. דקין שנסרכו זה לזה יש להתיר דאין סרכא אלא בריאה ומכ"ש בזה דאף בתה"ד לא אסר אלא לנסרכא לדופן או למקום אחר וכן במרה וכה"ג דהוי סרוכה שלא כסדרן משא"כ דקין שנסרכו להדדי כסרכא כסדרן דיינין ליה ועי' בספרי ב"א סי' ל"ט מן ס"ק קצ"ו והלאה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.