יד אפרים/יורה דעה/לה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png לה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
עיקרי הד"ט
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


ריאה שניקבה. ועי' בספרי בית אפרים סי' כ' שכתבתי לברר דברי אא"ז בת"ש ר"ס ל"ה דכל טריפות דריאה מטעם נקובה הם לדידן רק הרמב"ם סובר דחסר סוג בפני עצמו וראיותיו ברורים ומחוורות כשמלה חדשה:

או ששנתה מקומה. עבה"ט כתב בזכרון יוסף סי' ב' בעז בת שתים או שילדה ב"פ ואח"כ נשחטה ונמצאת העינוניתא הפוך שהיה החריץ כנגד הלב בדין הגבינות שנעשו מחלבה ע"ש ובספרי בית אפרים סי' ל"ה כתבתי בזה:

ויוצא ממנה כשנופחין הריאה טריפה. עבה"ט ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' ת"ג גבינות שנעשו מבהמה שנמצא הווררא חוץ לכיס:

בגדיים וטלאים. עבה"ט ועי' בשבו"י ח"ב סי' ס' בהא דש"ע ס"ב בהג"ה אם נמצא חתיכה חסר מן הוורדא כשר דלפעמים נמצא כן בגדיים וטלאים שהקשו לו דודאי מסתמא גם בבהמות גדולות כן הוא שהרי לא נשתנה וכ' שי"ל דכשגדלי' נתגדל הוורדא ונעשה שלם. וגם י"ל דודאי ידוע מנהג הרועים כשמרגישין כחישות לא יניחום לגדל כו' ועיין בש"ך שמפקפק על קולא זו. ואין להקל כי אם בשעת הדחק והפ"מ. ועי' מ"ש שם בסי' ס"ה לענין טחול בעגלים ועי' בספרי בית אפרים בזה:

נתוספו האונות כו'. ועי' בשבו"י ח"ג סי' ק"ג בשני בליטות בריאה מקמא דאונא העליונה כשר עיין בספרי בית אפרים סי' ל"ה עמ"ש:

כטרפא דאסא כשירה. עבה"ט ועי' בנ"ב סי' י"א בדין פיצול באונא עליונה באמצע חריץ וגומא תחתיו והבאתי בספרי ב"א סי' ל"ה ס"ק סמ"ך ע"ש:

אבל למטה מחציה טריפה. עבה"ט וכתב בפמ"א ח"ב סי' קנ"ד אונא של ימין שנמצאת בה יתרת למטה מחציו כו' עי' בספרי בית אפרים סימן ל"ה ס"ק:

נקרא גבשושית וכשירה. עי' בה"ט ועי' בספרי שו"ת ב"א סי' כ"ו בפיצול מגבה וגומא תחתיו ויש עוד ריעות' שם מצטרף להיות תר"ל וטריפה ואין להכשיר רק באונות שנתפצלו ברחבן או בעוביין ושרש אחד להם בענין שאין ע"ז שם פיצול רק נחלק כמ"ש בספרי ולעיל סי' או ביתרת באונא עליונה במקום שכשר משום שדרכה להתפצל ואין זה בכלל ריעותא כלל אבל פיצול מתוך גומא ודאי הוי ריעותא ולא משום חשש יתרת אלא משום קלקול ושינוי בריאה ולכן בהצטרף אליו עוד ריעותא טריפה:

וסופו להתפרק וטריפה. עבה"ט ועי' בספרי ב"א על טריפות הריאה בקו' התשובות סי' מ"ו הבאתי בשם דודי מו' הגאון מו"ה סענדיר בארוכ' ועבה שצימקה מקצתה ועי"ז נתקטנה מהאמצעית דלכאורה הו"ל תר"ל ומ"מ יש להקל בהפ"מ דבנ"ד אין נופל שום חילוק כלל כו' ע"ש מלתא בטעמא. ובספרי שו"ת ב"א ח"ש בכת"י כתבתי שאם יש לה בועא עם ריעותא דחליף אף במקומות שנהגו היתר בבועא של מ"ז עם עוד ריעותא יש להטריף בזה אף בהפ"מ ועיין מ"ש שם למנהג המקומות המכשירין חילוף כה"ג בהפ"מ עיין שם:

הוה ליה חסרה וטרפה. עבה"ט וכתב במאיר נתיבי' סי' מ"א שבריאה אחת היה נחלק לשנים בין שהוא באורך או בעוביו אין לחשבו לפיצול כל שהריאה יראה לעינים שדומה לתמונת נחלק. ושוב כתב שהיה יתיר כיס ואף שהורדא אינה מגעת לכיס הזה ובזה הרמ"א מכשיר ואף דלא משמע כן מהר"ץ מ"מ הוי להקל בהפ"מ. אפס שי"ל שזה החלק הדומה לנחלק הוא מן הורדא מחמת שקצת נראה שבצד ההוא אין הורדא בשלימות עיגול הראוי לה וקצת יש להסתפק שהיה מונח בצד אותו הכיס היתר כי כן היה כשנפחו הריאה מתדבקים המקומות הללו קצת ואף שאין לאותו חלק תואר ורדא מ"מ כשיש חלק חסר מן הוורדא ויש להחלק כיס בפ"ע יש להחמיר מחמת ג' ריעותות כמבואר בתשובה סימן ל"ה סעיף ל"ו מ"מ כאן שאף בלא צירוף החלק יש ורדא גמורא אין כאן ריעותא דחסר וגם לא ריעותא דיתיר מחמת שאין באותו חלק שום תואר ורד ויש להכשיר בהפ"מ ובאותו ריאה היה ג"כ יתרת הכשר סמוך להפיצול אין כאן תר"ל שהריעותות אינם סמוכות שמפסיק ביניהם בשר הריאה חזק ובריא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ע"כ. ולפענ"ד לא נהירא לומר שדומה לתמונת נחלק אם יש מקום לדונו לתתיכה חסירה מורדא שהחכם עיניו בראשו להבחין ביניהם אם הוא זה או זה ואין מקום ליפול בו ספק כלל והתם שהחתיכה במקום נראה שאין לה שייכות לשם ואם אינו ענין לכאן תנהו ענין להשלים הורדא אבל כשעין רואה שהוא חלק מכאן לא חזי לאצטרופי לורדא ואם לא היה בורד תואר זולת החלק פשיטא שלא היינו מצטרכין כלל וגם בגוף הדבר שכתב כל שנראה לעין שדומה לנחלק אין לחשבו לפיצול הוא תמוה דמאין נדע הדבר שזה נחלק ולא פיצול ואמנם בגוף ענין פיצול ונחלק לדעת על בוריו מבואר באר היטב בספרי ב"א על טריפות סימן ל"ה ובספרי שו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי'. ועי' בשו"ת פרי תבואה סימן ל' בענין פיצול מקמא בשורש יפה שכ' לאסור וע"ש בסי' ע' ומ"ש על דבריו בס' שו"ת ב"א ושם בררתי הכל יפה בעזה"י:

שאין לה חתיכה דאוני טרפה. עבה"ט ועי' בשו"ת ב"א סימן ז' דבהא דמטרפינן פיצול מקמא אין נחלק בין שורש חזק או לא וכמ"ש בספרי ב"א על טריפות סי' ל"ה מתשובת דודי מ"ו הגאון מהר"ם זצ"ל. ומ"ש אא"ז בת"ש בנחלק להכשיר. היייו כששני החלקים שוים או חלק העליון קצר. ובזה כתב לחלק בין שורש אחד כאצבע ע"ש. וע"ש שכתבתי דכל שאינו ניכר מענינו ע"י שהוא פיצול כגון שיש לו גומא או אף בלא גומא לפעמים ניכר שנתפצל כגון בארוכה ועבה ונתפצל הדד מקמא. וכיוצא. אז טריפה בכל גווני אפילו יש שורש חזק לפנינו שהרי מתחלה היה מחובר לגמרי והתחיל להתפצל ולמה לא נחוש שיתפצל עוד יותר (ולא דמי ליתרת שהוא בולט מתוך הריאה והולך וגדל שזה שרשו חזק אפילו אם אינו עב. מ"מ כיון שדרך גידולו הוא משורש יפה מארבע רוחותיו. וזהו שכתבנו שהיתרת יש לה שורש חזק. משא"כ פיצול שאין לתת עליו שם שורש כלל. ובא ואראיך דוגמתו באילנות שענף היוצא מן הדד אף דק על דק ותלוי ועומד מלמטה אם לא תגע בו ביד לפשחו לא יפסוק לעולם ויהיה מתגדל והולך אבל אם הענף נפשח קצת מן הדק ותלוי למטה אף שמחובר עדיין הרבה מ"מ בקל יוכל להפשח שם מעט מעט עד שיפשח ויפול לגמרי. וכן הדבר הזה בבעל חי פשיטא שאין נדמות דבר שגדל מטבע בין דבר שיפול בו מקרה שע"י יתחיל להתפצל וקרוב שיהיה מתפצל והולך. ואפילו אם נאמר שיקרה לפעמים שיתפצל בטבע. מאן מפיס. וגם אפילו אם נאמר שמתפצל בטבע ג"כ י"ל שאח"כ יתפצל ממילא בדרך פירוק ולפי שהרבה אינם מבינים החילוק היטב אמרתי לבארו יפה):
אבל כשאין ניכר שהוא פיצול ומספקא לן אם הוא פיצול או יתרת טפי יש לנו לתלות ביתרת דהא להמכשירין יתרת מקמא אורחיה הוא ע"ש. וע"ש בספרי סי' ל"ח בעגל שנמצא בו פיצול מקמא בגומא. וגם היה הפיצול כמו תואר ורדא קצת. דפשיטא שיש להטריף אפילו למהר"מ במח"ב דמכשיר פיצול מקמא למאן דמכשיר יתרת מקמא. מ"מ מודה הכא להטריף ואפילו אם נמצא מגבה כה"ג יש מקום להטריף שרגלים לדבר שאין זה פיצול כיון שקצת תואר ורדא עליו א"כ טפי י"ל שהיא יתרת והגומא הוא חסרון בחוץ ע"ש. ובסימן יו"ד באמצע שם כתבתי עוד באורך בענין זה ושם העליתי סיומ' דפסקא היכי שנתפצלה ונחלקה האונא לשנים אף שלא התחיל חילוק ופיצול זה מראשו ממש מ"מ אם אחר הנפיחה פיצול זה מחובר ומהודק יחד ונראה כאחת אע"ג דבפיצול וגומא תחתיו כתב אא"ז להטריף אף אם כשנופחין אותה היא מונחת בגומא. והרי כתב דמלשון הש"ך ופר"ח לא משמע הכי רק מלשון הרמ"א משמע כן ולכן בכה"ג שאין כאן גומא רק שהוא חלוק מ"מ קורא אני עליהם יעמדו יחדיו תמיד מחוברים ולא יתפרדו ויש להקל בהפ"מ ובתנאי שאין שם כיס לפיצול. ואם נמצא כיס לפיצול זה כאשר הוא שכיח לפעמים כשנמצא ריעותא זו דפיצול נמצא אצלו כיס שנראה שהיה מונח בתוכו בחיי הבהמה ואף בשעת נפיחת הריאה אינו בכיס בכה"ג יש להטריף שהרי נראה לעין שלא גדל כא' עם האונא שריא תלויה למטה. ומה שהכיס מחזיקו אין זה מועיל ובפרט דהא קמן שלפעמים הוא יוצא ממנו ואין להכשיר אף בהפ"מ כ"א כשהם מתאימות ואין כיס להפיצול כלל. ואם אינם מתאימות שגם אחר הנפיחה הצד התחתון הקצר מהעליון אינו מתהדק אל העליון והוא תלוי למטה ונראה לעין שהוא פיצול ולא יתרת כגון בארוכה ועבה שהתחתון נדמה לו כהר שבצד קמא או בשאר אונות שלולי התחתון אין כאן תואר אונא כראוי ונראה לעין שזה התחתון משלימו וכשהופכין אותה התחתון מכוין למלאות חסרון העליון ונופל אל מקום התחלת הפיצול טריפה כדין כל פיצול מקמא עם גומא ולזה הסכימו כמה גדולים בחכמה ומנין ואם איזה שוחטים נהגו היתר בזה עפ"י שטעו בפירוש דברי אא"ז בשמ"ח בדין נחלק. מנהג בטעות הוא וצריך לבטלו. וע"ש לענין השוחט בשביל שהוציא טריפה פעם א' אין מעבירין אותו. אף שזה עבר ושנה שנמצא אחריו יתרת מקמא שאעפ"י שכשר מ"מ הא קמן שנתפצל ולא בדק כל הצורך. ומ"מ לפי דברי השואל הוא מוחזק בירא שמים אין להעבירו רק על חודש או שתים שיהיה מומחה עע"ג בבדיקת סכין והוצאת הריאה ואחר כך יקבל עליו בפני הבית דין שלא ישוב לכסלה וינהוג כדת הבודקים החרדים על דבר ה' ויחזור לכשרותו וחלילה להנותו בדברים כי נראה שהמכשלה הזאת בלי דעת כו' ע"ש:

דרכה להיות עבה וארוכה כו'. ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' יו"ד כתבתי דמ"ש אא"ז בת"ש סי' ל"ה דהיכא דניכר החסר ע"י סימן ארוכה ועבה צריך להסמיכה לאונא יהיה קצת יותר מט"ד י"ל דאם הם שוים טריפה אפילו בהפ"מ אע"ג דבסעיף כ"ו מכשיר בשוים בהפ"מ היינו באונות פרודות אבל בזה שחסר לפנינו ואין היכר רק ע"י סימן גרע ע"ש. וע"ש עוד סי' י"ב בריאה שהיתה חלקה בצד ימין בלי שום חיתוך אונות רק היתה ניכרת ע"י סדקים גמורים ההולך וסובב דרך שיפולי מעל"ע עד שתרא' משני עבריו באורך אונא הראוי להיות אך האונא האמצעית הנראית ע"י סדק הוא גדולה וארוכה ועבה כי היכר של ארוכה היה ניכר כהיכר המבואר ברמ"א שהיתה ארוכה ועבה מאונא האמצעית גם היתה גבוה יותר משל שמאל אך היתה קטנה יותר מאונא האמצעית אך היה באמצע אמצעית עוד סדק פחות מט"ד ונראה גם כן משני עבריו בשיפולי יש להכשיר בהפ"מ עיין שם:

דבגדיים וטלאים. ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' י"ג שנמצא חסר כל העיגול והקולשות מן הורדא והחתיכ' חסירי' נמצאת באומא השמאלי' בין אונא לאומא אך לא היתה מקמא רק על חודי האומא כמו סדרים והיה לחתיכה כיס בפ"ע בגיד שפה כדרך שאר כל הכיסים וכשנפחוה היתה יורדת לכיסה יפה יפה בנטיה לצד קמא לכיסה והיה נראה בה החריץ שהחריץ בה הגיד שפה יש להטריף כיון שרואין שזה חתיכת הורדא וכדמוכח מתוך הכיס אין מקום הורדא כ"א מקמא וכשעומדת בדרי הו"ל כשינתא מקומה ודוקא כשנמצא במקום שהיה רגילות שימצא ואין זה שינוי מקום כמ"ש הש"ך. ועי' מ"ש שם ביאור דברי הש"ך סוף ס"ק י"ח במ"ש ועוד בהנשאר יש תואר ע"ש. ועיין עוד שם סימן י"ד ריאה שהורדא חסר ממנה כל ראשה ולא נשאר רק שורש בעובי אצבע ושאר הוורדא החסירה נמצאת דבוקה באונא ארוכה ועבה ולא היה כל החסר דבוק במקום אחד רק חלוק לשנים עיין בשמ"ח בנחלק לג' יש להטריף אף אם השורש העומד במקומו הוא גדול כט"ד וכיון שא"צ לצרף החתיכה להשלים השיעור לא איכפת לן בחלוק לב' רק דוקא לג'. אבל אם כאן רק כעובי אצבע שהוא פחות מפרק אגודל בינוני שמשערין בו כט"ד אף בנחלק לשנים אין להתיר כמ"ש בספרי ב"א על טריפות סי' ל"ה ס"ק כ"ב וכ"ש שנחלק לג' ויש להטריף מתרי טעמי כו' ע"ש ושם הארכתי לבאר דברי הרמ"א ומח"ב וט"ז וש"ך בענין שינתה תוארה ויש שורש כאצבע בביאור יפה כיד ה' הטובה עלי וכתבתי שם תוכחת מוסר לזחוחי לב התוקעים עצמם לדבר הלכה וינעמו לאוזן שומעת המלאה לה דעת ויראת ה' ע"ש:

ויש נוהגין להטריף. עבה"ט ועיין בשו"ת פרי תבואה סי' ל"ח בהיכר אונא ע"י סדק ויש חסרון:


מעבר לתחילת הדף
· הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.