טעמא דקרא/שמות/ג

טעמא דקרא שמות ג

ג

ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה. כשהקב"ה עושה מעשה נסים מצוה לראותו כמ"ש ביומא ס"ז א' זימנין דגמיש לי' לראשי' ולאו אדעתי' פירש"י יכוף ראשו לאחוריו ולא יוכל לראות הלשון אם הלבין משמע שמצוה לראות כשנעשה הנס כדי לספר נפלאות ה' ובחגיגה כ"ו ב' בשעה שישראל עולין לרגל מגביהין להן את השלחן ומראין להם שסילוקו כסידורו ע"ש (ומש"כ רש"י במ"ב ד' ד' שדרך הנס להיות בצנעא היינו שלא כל א' ראוי לראותו אבל מי שיכול לראותו מצוה לראותו).

ה

של נעליך מעל רגליך. הנה יש חילוק בין של לחליצה דחליצה בידים היא ואילו של היינו לזורקו ולפושטו בלא נגיעת ידים, וכאן אם היה חולץ את נעליו היה צריך נטילת ידים לצורך הדיבור עם ה', ע"כ אמר לו של בלא נגיעת ידים [ומש"כ ברות ד"ה שלף הב', דאם היה נוגע במנעלו היה צריך ליטול ידיו אע"ג דכתיב וישלוף, הוא משום, דהתם כתיב בקרא ונתן לרעהו, ובלא"ה היה צריך לנגוע בנעל כדי למוסרו להמקנה לצורך קנין חליפין].

של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ובילקוט רמז קסט (בשם מדרש אבכיר) כאן אתה עתיד לבנות לפני מזבח ומבואר דמקום שעתיד לבנות שם מזבח כבר קדוש ולכאו' ה"ה מקום שכבר בנו שם מזבח והקריבו שם שנשאר קדוש (ואינו מוכרח), ובזה יתבאר בגמ' סוטה ל"ה ב' כל פסיעה הקריב ופריך א"כ מלאת כל א"י במות אלא כל ו' פסיעות הקריב וצריך ביאור מאי קמתמה א"כ מלאת כל א"י במות ומה בכך וגם מה תי' כל ו' פסיעות אכתי קשה מלאת כל ו' פסיעות במות וי"ל דקושיית הגמ' דאסור להשתמש שם כיון שהקריבו שם וא"כ כל א"י יאסר להשתמש אבל בתר דשני כל ו' פסיעות ל"ק דהולכין אחר הרוב שאינן במות ומותר להשתמש בכולן דכיון שאין ידוע מקום הבמות הולכין אחר הרוב. ועי' בכו"פ פי"א ובמגי' שם.

ח

ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה. הא דקרי לא"י רחבה אע"ג דארץ מצרים ת' פרסה על ת' פרסה כמ"ש בתענית י' א' וכן א"י כמ"ש במגילה ג' א' היינו משום דא"י בשעה שיושבין עלי' רווחא ומתפשטת כמ"ש בגיטין נ"ז א' וזהו ורחבה (וכן כי ירחיב ה' את גבולך יל"פ כן), עי"ל ע"פ הספרי (עקב) ארץ הרים ובקעות סאה בבקעה עושה ה' סאין בהר ד' מד' שיפולי' וא' באמצע נמצא א"י מתרחבת ה' פעמים ממצרים.

אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי וגו'. הקדים הכנעני וכן בסמוך פסוק י"ז וכן בפ' בא כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי וגו' ארץ זבת חלב ודבש וכן בפ' תשא וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש וגו' בכל אלה הקדים הכנעני, אבל בפ' משפטים והביאך אל האמרי והחתי והפריזי וגו' והכחדתיו הקדים האמרי וכן בס"פ תשא הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי וגו', ובפ' שופטים כי החרם תחרימם החתי והאמרי והכנעני וגו' הקדים החתי. ונראה דהכלל בזה דכל היכא דכתיב ארץ זבת חלב ודבש הקדים הכנעני משום דמבואר במגילה ו' א' דעיקר ארץ זבת חלב ודבש הי' בקטרון שהיא ציפורי ע"ש והוא הי' בחלק הכנעני כמ"ש בשופטים א' זבלון לא הוריש את יושבי קטרון וגו' וישב הכנעני בקרבו וגו', אבל היכא דמיירי בכניסתן לארץ הקדים האמרי שבתחלת א"י נכנסו לארץ האמרי כמ"ש פנו וסעו לכם הר האמרי וגו' באתם עד הר האמרי וגו' וכן ביהושע כ"ד וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפריזי וגו' ומבואר דהאמרי הי' הראשון דיריחו הי' בחלקו, אבל בפ' שופטים דמיירי במצות החרם תחרימם וזה קיימו תחלה בארץ סיחון ועוג שהי' של החתי והכנעני כמ"ש רש"י בפרשת משפטים כ"ג כ"ח (והא דכתיב שני מלכי האמורי צ"ל דהחיילות היו מחתי וכנעני וכ"כ המפרשים) ולכך הקדים כאן החתי, ואצל א"א בפ' לך יש סדר אחר ששם הקדים קיני קניזי וקדמוני וגו' ונ' דשם מיירי בסדר שיכנסו לארץ לע"ל (וצריך לבדוק בכל הפסוקים אם הכללים נכונים, גם העירוני מס"פ בא והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני וגו' ומנחמי' ט' וכרות עמו וגו' את ארץ הכנעני).

יג

ואמרו לי מה שמו. תמוה מה שייך שם אצל הקב"ה ועוד הרי כבר אמר לו אנכי אלקי אביך אלקי אברהם וגו'. ונראה ששאל באיזה מדה הקב"ה יגאל את ישראל וירצו לדעת זה כדי לדעת איך יתנהגו (שו"ר ברמב"ן שכתב כעין זה).

יד

ויאמר וגו' אהי' אשר אהי'. פשטי' דקרא שהקב"ה השיב לו על שאלתו מה שמו א"ל שאהי' שמו ואח"כ ביאר לו הטעם למה שמו אהי' אשר אהי' בשביל שאהי' עמהם בכל הצרות לכן נקרא שמו כן ואח"כ א"ל שלבני ישראל לא תאמר הטעם רק בקצרה אהי' שלחני אליכם כדי שלא להזכיר להם שאר צרות כמ"ש בגמ' (ברכות ט' ב') (וזו נ' כוונת הא"ע).

טז

פקד פקדתי. פירש"י ז"ל ושמעו לקולך מאליהם מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים יעקב אמר להם פקוד יפקוד אתכם יוסף אמר להם פקוד יפקוד וגו' ע"ש. וקשה לכאורה דאיזה סימן הוא זה אחרי שהוא ידוע לכל ישראל וממ"נ אם בלא סימן לא היו שומעים למרע"ה מה הועיל הסימן כיון שהוא ידוע לכל וכ"א יכול לומר כן. ונראה שלא בלבד שהובטח להם שהגואל יאמר בלשון פקד פקדתי אלא שנמסר להם סימן שמי שיאמר לשון זה הוא הגואל האמיתי ואם כן בכלל הסימן הובטח להם שלא יבא שום איש שאינו הגואל לומר לשון זה. מאאמו"ר שליט"א (שוב מצאתי כן ברמב"ן בפ' ושמעו לקולך עיי"ש).

כב

ושאלה אשה משכנתה וגו' כלי כסף וזהב ושמלות. צ"ע למה הוצרכו לשמלות וכי ערומים היו, וי"ל שהוצרכו לבגדי שבת ויו"ט, וכאן רמוז מ"ש בשבת קי"ג א' שלא יהא מלבושך של שבת כשל חול, ואע"ג שלא הוצרכו לכך כמ"ש שמלתך לא בלתה מעליך כל מ' שנה ועי' בבעל הטורים.

ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו' ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם. וקשה לפ"מ דאיתא בחז"ל (פסיקתא זוטרתא שמות ו' ו') שבזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים וא' מהם שלא שינו את מלבושם א"כ היאך לבשו בגדי מצרים. וצ"ל שבאמת שינו אותן מצורתן הקודמת ועשאום ראויין לבגדי ישראל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)