טיוטה:צלעות הבית/3: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(תחילת כתיבה מחדש (הסקירה האוטומטית לא מספיק באיכות כדי לערוך אותה), עריכה)
(בשס --> בשם)
שורה 6: שורה 6:
. in ", ,,-!"^"".א "1נלאנק,אענריי׳־שמענא קויסשתנשא הוא עיר- נשים .w< "j־,,6j דאנ,,הנ" שעדיין נעמוד והעזו קאי עדיין ־מי נהאישור נשיאות שמי נשיס דומי׳ דזעוקה לנס ואשורלנל אדם ניתן לו אפה נדי לפוש ענ"פ לספק ארס¬.. שעדיין רומ. עליו לשטח רה"פ ראשונים כתא וכדעת משמעות היש"ש . וכל זה י -ב־גירם מעצמו בעל כורסה ומשלם' לה הכתיבה אבל במגרש ע"י שליס בע"כ ע׳ ריש סי׳
. in ", ,,-!"^"".א "1נלאנק,אענריי׳־שמענא קויסשתנשא הוא עיר- נשים .w< "j־,,6j דאנ,,הנ" שעדיין נעמוד והעזו קאי עדיין ־מי נהאישור נשיאות שמי נשיס דומי׳ דזעוקה לנס ואשורלנל אדם ניתן לו אפה נדי לפוש ענ"פ לספק ארס¬.. שעדיין רומ. עליו לשטח רה"פ ראשונים כתא וכדעת משמעות היש"ש . וכל זה י -ב־גירם מעצמו בעל כורסה ומשלם' לה הכתיבה אבל במגרש ע"י שליס בע"כ ע׳ ריש סי׳
ד׳ ס"ה הרב־המוסלא מו׳ מרדכי ס"ר סייס סרמ"ם מכיסא מ"ץ דק"ק סרידריצע " "’ - שאלה קטנה וראשונה שבאתה לפני נערה בת טובים הרתה לזנונים וילדהר וצד ולא הציקסו מעינם אך תיכף נתנהו למינקת וקרוביה דרשו את הבסור שהיה סשור על׳סיה והודה ככמה פעמים זינה עמה והודאה זו בעדים הימה אך אביו ואמו הטי לבנו שימאן עלקסמאומה לו לאשה ,וטוען אעפ"ב שבא עליה מ"מ גם בפעם הראשון לא ז מצא לה בתולים כי לפני זה כמה ימים הימה דיימה מעכו"ס י ואצור איזה סדשיס נתקשרה עם בסוי אסד בשידוך והמורה שהי׳ לפני ב׳ התנאי וזמן המתונה הוגבל מוך ששהאדכים ־וכהיום נאו ספרים נכתוב כמנת שתמתין כ"ה סדשים וידברו באיש אלקיס במשה־ובתורתו מאנו ללכת שכתוב להקל במזנה וכ"ש במופקלת וכ"ש בנ"ד שיש לסום שינתקו השדוכין ושלא תהיה זאת לבית ישראל לפוקה ונמזנרה עון בפריצושה והנה מן המשובה בנ"ד אינם כעת בידי כ׳יא שו"ח כ"י ואפילו הב"ש אין בידי ובחשו׳ הנ"ל סי׳ ע"ג הפליא עצה להתיר נד"ז ע"ת שיסכים הגאון מוהי׳יר הירש אב"ד ק"ק ה"ש באופן אס יכופו הב"ד להמזנה לפרנס הולל ותולה ההיתר בסבלה מלושה לסלק בין'זונה דמעיזה יותר ואינה בושה לבא לב"ד וכ׳ עוד צד הימי. מכה ממ"נ אס ה^מח כדברי *המונה היי ים לולד אב למסמס בבציס כמו בגרושה שהתיר ר"ש ואס הוא כקר רק שאמרים זינו' עמה הרי‘היא מופקרת ומותרת מטעם הימ"ת ואני בעיניי אשתומם על המראה והרעש .הגדול ואמיתי לכח-ר הנשיאין באופן כתשליש להנער שכר מינקת או כדי הכסמס ביד ב"ד שחנבה כל שבוע קצנתה בתנאי כפול אס ירצה הסדי ה׳ כבןד תורת אמ"ו הגאון מסו׳ ברוך להסכים עמדי ’ ואציע דברי ויראו לס,יו.נהודעני'דעתו ראשון מ דאיהא פ׳ד"א ואס איו קטנות או שאין לאוין לילד מסזירן .אותו מיד משוס דסניף נא שכיס ובמלהא דל "ש לא גזרו לבנן יכן פסקו הרי"ף והרא"ש ועוד פסק שס הרי"ף הלכה כי׳ ’יסילאשה מזנה מתהפכת וכתב הנ"י שכן כתבו האסיוניס ועוד דזנות דאונס ומפתה לא שכיס ועל באן לא פליג ר"י אלא בזנות נרירא אבל בזנות דעיבוך מודה דלא שכיס משוס למהפכת וכו׳ והאריך בענין זה ’ דל"ש " ותו האריך וצדד להתיר ע"ס המקילים בעניניס אנו . וזה מה שהשבתי לכבודו־ עד אשר שאל מאתי הוראה להיתר. תמהני* מה צריך. בזת צי ולמורחי הלא דבר זה כל הכו"ת מלאים עד כהמ"־השס בישראל דבר שלס ביעקב.הובאו דבריו בבאר היטב היה'לו לשאוב מבאר מיס סייס ולא מאמי בורו׳ נשברים .ואך אסרי שקרא אלי לומר לא אסור מדבריך בע"כ אעניהו . והנה עיינתי היטב בדבריו וראיתי דעתו נוטה להיתר כדרך' המורים הרגילים בכסו דהתיי׳ דעדיף אס אפש׳ לכן אף אני אפתק׳בכסו דהתירא חסילה ואומר כי לפ"ר יש להוכיס שטת כר"ש להתיר גרושה
ד׳ ס"ה הרב־המוסלא מו׳ מרדכי ס"ר סייס סרמ"ם מכיסא מ"ץ דק"ק סרידריצע " "’ - שאלה קטנה וראשונה שבאתה לפני נערה בת טובים הרתה לזנונים וילדהר וצד ולא הציקסו מעינם אך תיכף נתנהו למינקת וקרוביה דרשו את הבסור שהיה סשור על׳סיה והודה ככמה פעמים זינה עמה והודאה זו בעדים הימה אך אביו ואמו הטי לבנו שימאן עלקסמאומה לו לאשה ,וטוען אעפ"ב שבא עליה מ"מ גם בפעם הראשון לא ז מצא לה בתולים כי לפני זה כמה ימים הימה דיימה מעכו"ס י ואצור איזה סדשיס נתקשרה עם בסוי אסד בשידוך והמורה שהי׳ לפני ב׳ התנאי וזמן המתונה הוגבל מוך ששהאדכים ־וכהיום נאו ספרים נכתוב כמנת שתמתין כ"ה סדשים וידברו באיש אלקיס במשה־ובתורתו מאנו ללכת שכתוב להקל במזנה וכ"ש במופקלת וכ"ש בנ"ד שיש לסום שינתקו השדוכין ושלא תהיה זאת לבית ישראל לפוקה ונמזנרה עון בפריצושה והנה מן המשובה בנ"ד אינם כעת בידי כ׳יא שו"ח כ"י ואפילו הב"ש אין בידי ובחשו׳ הנ"ל סי׳ ע"ג הפליא עצה להתיר נד"ז ע"ת שיסכים הגאון מוהי׳יר הירש אב"ד ק"ק ה"ש באופן אס יכופו הב"ד להמזנה לפרנס הולל ותולה ההיתר בסבלה מלושה לסלק בין'זונה דמעיזה יותר ואינה בושה לבא לב"ד וכ׳ עוד צד הימי. מכה ממ"נ אס ה^מח כדברי *המונה היי ים לולד אב למסמס בבציס כמו בגרושה שהתיר ר"ש ואס הוא כקר רק שאמרים זינו' עמה הרי‘היא מופקרת ומותרת מטעם הימ"ת ואני בעיניי אשתומם על המראה והרעש .הגדול ואמיתי לכח-ר הנשיאין באופן כתשליש להנער שכר מינקת או כדי הכסמס ביד ב"ד שחנבה כל שבוע קצנתה בתנאי כפול אס ירצה הסדי ה׳ כבןד תורת אמ"ו הגאון מסו׳ ברוך להסכים עמדי ’ ואציע דברי ויראו לס,יו.נהודעני'דעתו ראשון מ דאיהא פ׳ד"א ואס איו קטנות או שאין לאוין לילד מסזירן .אותו מיד משוס דסניף נא שכיס ובמלהא דל "ש לא גזרו לבנן יכן פסקו הרי"ף והרא"ש ועוד פסק שס הרי"ף הלכה כי׳ ’יסילאשה מזנה מתהפכת וכתב הנ"י שכן כתבו האסיוניס ועוד דזנות דאונס ומפתה לא שכיס ועל באן לא פליג ר"י אלא בזנות נרירא אבל בזנות דעיבוך מודה דלא שכיס משוס למהפכת וכו׳ והאריך בענין זה ’ דל"ש " ותו האריך וצדד להתיר ע"ס המקילים בעניניס אנו . וזה מה שהשבתי לכבודו־ עד אשר שאל מאתי הוראה להיתר. תמהני* מה צריך. בזת צי ולמורחי הלא דבר זה כל הכו"ת מלאים עד כהמ"־השס בישראל דבר שלס ביעקב.הובאו דבריו בבאר היטב היה'לו לשאוב מבאר מיס סייס ולא מאמי בורו׳ נשברים .ואך אסרי שקרא אלי לומר לא אסור מדבריך בע"כ אעניהו . והנה עיינתי היטב בדבריו וראיתי דעתו נוטה להיתר כדרך' המורים הרגילים בכסו דהתיי׳ דעדיף אס אפש׳ לכן אף אני אפתק׳בכסו דהתירא חסילה ואומר כי לפ"ר יש להוכיס שטת כר"ש להתיר גרושה
תקנתא׳שאס לא חנשא' לא תתעבר אבל זונה שלכל הפסות זינתה פעמים ומשעבר ארם ושינה נאבה לו כהיתר' וכמאמרם ז"ל לבסוף היא שכרתו נמצא אף כי לא הנשא קריב להתעבר בזנות ואין בעיגונה תקנה ברורה ומוטב שתאכל בשר שסוטה וקצת ראי׳ נמי מדק׳ למה ליי הטעס דמיעכר'סלבה עד דמקשהאיהכי דידי׳ נמי הא י"ל בפשוט דתיעבר ותולד ניע׳כלוהבעל השני מלהניק הבן מהראשון עם בנו כדאימא סי׳ פ׳ משא"כ בדידי.׳ .ודאי. לא' יעכב והיא סתמא' את. שניהם תינק אף שאינה סייבמלשטת רה"פ מ"מ סתהאשה מלחמת על בניה כדכחיב גס תנין מלצר שד הניקו גוריהן וכ"ת דא"כ בפסות מכ"ד סודש , ליסגי׳דהא לכל הפתוח תתעבר' ז׳ סדשיסז"׳א הא בתבייי׳ שסקי עליה לא נזכר שעורא .ימדלא׳משני הכי משמע דהש"ס סונר בפשיטות שזונה אינה ניכלנת בשס מינקת סבירו *' ו^לסעס׳זה ק׳ דת"ם זונה הא נמי מתקיימת תקנתאדאף אס תתעבר בזנות הא ודאי דלא-^נל'קמי' לעכב ’עליה מלהניק הראשון דנא משהעבדא ני׳ משא"כ כשתנשא ומוכיח לסע^"מיעכר סלגהשבז׳ה שפיר ל׳ נסלק בזונה מטעמי הנ"ל . חמנם כ"ז אפשר ס"ד ^^^*ע׳ פסיקותני^ ל"ש אלמניה »ל"פ גרושה ל"שזונה ואף־ הרמ"א׳ לא הביא היש *P’P כיי;לסיי׳ וים:''להקל במופקרת וכן הטור פסיק ותנא ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ־ וזה יש' צחמוה׳מאוד־על ראשהמקיליןלמעאה בזונהה"ה הגאוןמהרי"מ שהוציא הסכמתי הטור כהיי"ס הסימנים בפ׳ אעפ"י ע"י דקדוקי סלושיס ולא׳ע׳ בספרו במקומו ואף במיאניו פ׳ הסילץ פסק בפי'דלאיכתי"ש לכן מוניס אני לחזיר ממסילת מסשבתי וליישב כטת־׳ההלכה הביצךה’'מה שהקשמי .. למה לאאמרטעסהג"סכנ"לי"ל סדא דטעס ,הבחנה' -בצ"זמויכרס מנר וגיוי׳’ ותו נלע"ד ברור דתקנה זו כלא יכא מינקת סבייו דינא הוא מעיקרא. ומניעם פיסוק סיומי' של תינוק נגער ביי דלא גרע התינוק ש׳וכה בשדי אמו ממי שזכה /באייסות מצודה כדאי ת אי־ במס׳ ב"ב שאני דגים וכו'דמכם. נלמד בס"מ סי׳קנ"ודין מערופי׳והכא בהצטרף נמי סכנתאיהאמירו בתקנתם לגרש אס עבר ונכא וכן'מצאתי ת*לד <מס׳ ‘סוטה־ דף כ"ן כתבו חי׳ לא־ ישא וכו׳ בירושלמי׳ עליו הכתו'6אומר אליחשיג גבול' *"ובאדה י׳אוצניס^׳אל תנא וזה ,לא שייך".אלא', במעוברת ודאי׳ ולא'בתוך ג׳ שעדיין לא" הפיני כלל והוי כמו בהרסקת^נדקזש׳פסקינן כר׳ יוסי׳ זה נוטע בתוך' ש׳לר משני' שעדיין אין׳ההיזק מעוחד נפ5ען ובז׳המיווסמכהיה ס"ד דמקשה על המעוברת7 יוחד׳ מעל <עי'לקא דיי׳3המקכא־סבר דאצל במפוגיה" לא 'שייך' תסנת הנקה כ"ז שלא בא" הולך לאויר באלם׳ והתיי15'ס'*'ד'ם־דסתס׳מעוברת וכו׳ וכבל־ שיין־ י^"ל * ותו י*ל דלאאפשר למ(קי' <אע6' ג5צי׳ מפני שלין מינקת לא׳ נזבל במשנה יהד כסלה הניא בדלא'תניא׳־ ומה שדקרקמ"י מ^׳דאקשה וליתבעיצהליליוישים' כנר מחורץ מדברי מפישיס דעת ר"ת הסוברים 'דבגרושה
תקנתא׳שאס לא חנשא' לא תתעבר אבל זונה שלכל הפסות זינתה פעמים ומשעבר ארם ושינה נאבה לו כהיתר' וכמאמרם ז"ל לבסוף היא שכרתו נמצא אף כי לא הנשא קריב להתעבר בזנות ואין בעיגונה תקנה ברורה ומוטב שתאכל בשר שסוטה וקצת ראי׳ נמי מדק׳ למה ליי הטעס דמיעכר'סלבה עד דמקשהאיהכי דידי׳ נמי הא י"ל בפשוט דתיעבר ותולד ניע׳כלוהבעל השני מלהניק הבן מהראשון עם בנו כדאימא סי׳ פ׳ משא"כ בדידי.׳ .ודאי. לא' יעכב והיא סתמא' את. שניהם תינק אף שאינה סייבמלשטת רה"פ מ"מ סתהאשה מלחמת על בניה כדכחיב גס תנין מלצר שד הניקו גוריהן וכ"ת דא"כ בפסות מכ"ד סודש , ליסגי׳דהא לכל הפתוח תתעבר' ז׳ סדשיסז"׳א הא בתבייי׳ שסקי עליה לא נזכר שעורא .ימדלא׳משני הכי משמע דהש"ס סונר בפשיטות שזונה אינה ניכלנת בשם מינקת סבירו *' ו^לסעס׳זה ק׳ דת"ם זונה הא נמי מתקיימת תקנתאדאף אס תתעבר בזנות הא ודאי דלא-^נל'קמי' לעכב ’עליה מלהניק הראשון דנא משהעבדא ני׳ משא"כ כשתנשא ומוכיח לסע^"מיעכר סלגהשבז׳ה שפיר ל׳ נסלק בזונה מטעמי הנ"ל . חמנם כ"ז אפשר ס"ד ^^^*ע׳ פסיקותני^ ל"ש אלמניה »ל"פ גרושה ל"שזונה ואף־ הרמ"א׳ לא הביא היש *P’P כיי;לסיי׳ וים:''להקל במופקרת וכן הטור פסיק ותנא ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ־ וזה יש' צחמוה׳מאוד־על ראשהמקיליןלמעאה בזונהה"ה הגאוןמהרי"מ שהוציא הסכמתי הטור כהיי"ס הסימנים בפ׳ אעפ"י ע"י דקדוקי סלושיס ולא׳ע׳ בספרו במקומו ואף במיאניו פ׳ הסילץ פסק בפי'דלאיכתי"ש לכן מוניס אני לחזיר ממסילת מסשבתי וליישב כטת־׳ההלכה הביצךה’'מה שהקשמי .. למה לאאמרטעסהג"סכנ"לי"ל סדא דטעס ,הבחנה' -בצ"זמויכרס מנר וגיוי׳’ ותו נלע"ד ברור דתקנה זו כלא יכא מינקת סבייו דינא הוא מעיקרא. ומניעם פיסוק סיומי' של תינוק נגער ביי דלא גרע התינוק ש׳וכה בשדי אמו ממי שזכה /באייסות מצודה כדאי ת אי־ במס׳ ב"ב שאני דגים וכו'דמכם. נלמד בס"מ סי׳קנ"ודין מערופי׳והכא בהצטרף נמי סכנתאיהאמירו בתקנתם לגרש אס עבר ונכא וכן'מצאתי ת*לד <מס׳ ‘סוטה־ דף כ"ן כתבו חי׳ לא־ ישא וכו׳ בירושלמי׳ עליו הכתו'6אומר אליחשיג גבול' *"ובאדה י׳אוצניס^׳אל תנא וזה ,לא שייך".אלא', במעוברת ודאי׳ ולא'בתוך ג׳ שעדיין לא" הפיני כלל והוי כמו בהרסקת^נדקזש׳פסקינן כר׳ יוסי׳ זה נוטע בתוך' ש׳לר משני' שעדיין אין׳ההיזק מעוחד נפ5ען ובז׳המיווסמכהיה ס"ד דמקשה על המעוברת7 יוחד׳ מעל <עי'לקא דיי׳3המקכא־סבר דאצל במפוגיה" לא 'שייך' תסנת הנקה כ"ז שלא בא" הולך לאויר באלם׳ והתיי15'ס'*'ד'ם־דסתס׳מעוברת וכו׳ וכבל־ שיין־ י^"ל * ותו י*ל דלאאפשר למ(קי' <אע6' ג5צי׳ מפני שלין מינקת לא׳ נזבל במשנה יהד כסלה הניא בדלא'תניא׳־ ומה שדקרקמ"י מ^׳דאקשה וליתבעיצהליליוישים' כנר מחורץ מדברי מפישיס דעת ר"ת הסוברים 'דבגרושה
ץותי שיין אכה בושה מפני שאינה'ישאה לעמוד אשו לדין וי"ל־המקשן ־ ידע בגרושה השי׳ שו רציתי נדקדק מנ׳ השאלשוש מדלא נקיס זונה ונגר מבואר 3צ"צ דיושר מסשביר לאסור זונה מגיוסה ודבריו נכונים ומוכישים בטעמם ע"ש וא"כ א"צ לבארה דבק"ו אתי׳ מה1 שדקדקתי מדלא משני הש"ס שקנה' דמינקש מפני שהשני יעכב זה לק׳׳מ דאי מש"ה איך היכלח לאסור הנשואין אלא שקודם הנשואין ימשול שלא מכנס בשעבוד זה ושתהא רשאה' צהניק בן הראשון אף שלא שספיק לשניהם ורשאי הוא בהכי ואינו דומה לס*׳ קי"ד סעיס ג׳כדאימא בב"שסי׳ קי"בס"קג׳ע"ש דלהשם דומה כיון שעדיין לא זכה בשעבודו הבן שאינו בעולם * ומעתה שאין בידי לאי׳ מה לי ליסמוך על הכרעתי דעתי העני ׳ אשרי שבכל הראשונים לא מצאתי שבר להי"שז"ל כמבואר בתו׳ והלא"ש והמרדכי והרשב"א נמי- מזכיר בחידושיו דעת ר"ת באשרונה בד"ה ותתבעינהו על משלוקת מקצת לבותינו צרפתים ומסיק וכן דעת השאלתות וכן נ5ןכח דעת הלמג"ן ד"ה אלא תמתין מדדחק עצמו מטעם־ קושי׳ כנ""דצאמסיק טעם הג"ח משוס שמא מעוברת היא וב"ח בהמשנה להדי׳ אף בגלופה א"ו דככאלתוח ס"ל זולת הישב"א שאחז דרך הר"ש במקצת כמבואר בהה"ע־ וב"י להמיר גרושה באינו .מכירה * ולע"ד משמע כדמפיש ׳תששו׳ כ"י דבשסת הי"ש זקינר
ץותי שיין אכה בושה מפני שאינה'ישאה לעמוד אשו לדין וי"ל־המקשן ־ ידע בגרושה השי׳ שו רציתי נדקדק מנ׳ השאלשוש מדלא נקיס זונה ונגר מבואר 3צ"צ דיושר מסשביר לאסור זונה מגיוסה ודבריו נכונים ומוכישים בטעמם ע"ש וא"כ א"צ לבארה דבק"ו אתי׳ מה1 שדקדקתי מדלא משני הש"ס שקנה' דמינקש מפני שהשני יעכב זה לק׳׳מ דאי מש"ה איך היכלח לאסור הנשואין אלא שקודם הנשואין ימשול שלא מכנס בשעבוד זה ושתהא רשאה' צהניק בן הראשון אף שלא שספיק לשניהם ורשאי הוא בהכי ואינו דומה לס*׳ קי"ד סעיס ג׳כדאימא בב"שסי׳ קי"בס"קג׳ע"ש דלהשם דומה כיון שעדיין לא זכה בשעבודו הבן שאינו בעולם * ומעתה שאין בידי לאי׳ מה לי ליסמוך על הכרעתי דעתי העני ׳ אשרי שבכל הראשונים לא מצאתי שבר להי"שז"ל כמבואר בתו׳ והלא"ש והמרדכי והרשב"א נמי- מזכיר בחידושיו דעת ר"ת באשרונה בד"ה ותתבעינהו על משלוקת מקצת לבותינו צרפתים ומסיק וכן דעת השאלתות וכן נ5ןכח דעת הלמג"ן ד"ה אלא תמתין מדדחק עצמו מטעם־ קושי׳ כנ""דצאמסיק טעם הג"ח משוס שמא מעוברת היא וב"ח בהמשנה להדי׳ אף בגלופה א"ו דככאלתוח ס"ל זולת הישב"א שאחז דרך הר"ש במקצת כמבואר בהה"ע־ וב"י להמיר גרושה באינו .מכירה * ולע"ד משמע כדמפיש ׳תששו׳ כ"י דבשסת הי"ש זקינר
,עומד אלא שפירשו דבהכירה מודה וכמו. שכתב הב"י שחלילה .להעלוש על הדעת שבשטס־ י"ש אומי (אלא שק"ק לס"ז שסותר משמעותו הנ"ל שבסדושיו) והראי׳ שכל ישראל העידר שכשאצשוח בשטש ר"ח והרי הוא משוה דין גרושה לאלמנה בלי שום הבדל ועל ששיכן גזר' חךבמעוברת והרי מעוברת . אס שכלה מינקת ’ קודם הוולדו לא גרע מנתנה בנה למינקת שנת הכירה ועל הכל בשיה אוסר גרושה כאלמנה ויראה לע"ד לפרש דברי גישב"א בששו׳ שבב"י כי צע"ד צ"ע שכ׳ החילוק בין מכירה לא"מ .אינו אלא בגרושה ולא באלמנה ועל זם כ׳"ושדעשהרי תניא נתגרשה.אין כופין ליחני נמי נתארמלה וקשה ומה קשה. לו דליתני נתשלמצה א"כ הא ודאי כופין דכא חייבת היא כבשיי בעצה כדאימא יל כתובות דף צ"ר
,עומד אלא שפירשו דבהכירה מודה וכמו. שכתב הב"י שחלילה .להעלוש על הדעת שבשטס־ י"ש אומי (אלא שק"ק לס"ז שסותר משמעותו הנ"ל שבסדושיו) והראי׳ שכל ישראל העידר שכשאצשוח בשטש ר"ח והרי הוא משוה דין גרושה לאלמנה בלי שום הבדל ועל ששיכן גזר' חךבמעוברת והרי מעוברת . אס שכלה מינקת ’ קודם הוולדו לא גרע מנתנה בנה למינקת שנת הכירה ועל הכל בשיה אוסר גרושה כאלמנה ויראה לע"ד לפרש דברי גישב"א בששו׳ שבב"י כי צע"ד צ"ע שכ׳ החילוק בין מכירה לא"מ .אינו אלא בגרושה ולא באלמנה ועל זם כ׳"ושדעשהרי תניא נתגרשה.אין כופין ליחני נמי נתארמלה וקשה ומה קשה. לו דליתני נתשלמצה א"כ הא ודאי כופין דכא חייבת היא כבשיי בעצה כדאימא יל כתובות דף צ"ר
שורה 25: שורה 25:
הנ"י לפרשו בדרך רחוק שאף ר"ת לא אמר גיישה אנא במכירה וכבר מלתי אמורה שזה
הנ"י לפרשו בדרך רחוק שאף ר"ת לא אמר גיישה אנא במכירה וכבר מלתי אמורה שזה
־ לא כרד. והער הנאמן שנכתב על דבריו וב"כ השאלתות * אכא מפני שהי׳ מקובל אך בידו'
־ לא כרד. והער הנאמן שנכתב על דבריו וב"כ השאלתות * אכא מפני שהי׳ מקובל אך בידו'
הפלוגתא וסבר הועול שהביא בשס הר"ש הוא פעס להלין שהאיסור תנשואין נתלה בהשעבול לכן פי׳ דברי ר"ת נמי אך ע"ד זה למפני שבגרושה יש לו עציה עכ"פ שעבוד במכירה לכן אף היא אפי׳ בא"מ בכלל האיסור וכן הבינו נמי הגה* מ דהחול׳ן וכן הי"ב ר"מ טורמשא. ולכן הי׳ .רוצה ללון דר"ת מולה בזונה תואיל לכא שייך גבה פוס שעבוד וסכיני-לויו־השיבו לו לדרכו שמשועבדת נמי להב"ד ואולם אנו ת"ל זכינו לדברי הרא"ם ס׳ אעפ"י' ולתשובת הישב"א שבב"י משם אני לומד עיקר כונת הגאונים .־שטעם האיסור חינו נתלה כללבהשעבד וכדמסיי׳ הג"מ להא אלמנה נמיאם'אמרהיוכו.׳;ואפי׳ להר"ש.ומ* שאמר הר"ש כדקמני
הפלוגתא וסבר הועול שהביא בשם הר"ש הוא פעס להלין שהאיסור תנשואין נתלה בהשעבול לכן פי׳ דברי ר"ת נמי אך ע"ד זה למפני שבגרושה יש לו עציה עכ"פ שעבוד במכירה לכן אף היא אפי׳ בא"מ בכלל האיסור וכן הבינו נמי הגה* מ דהחול׳ן וכן הי"ב ר"מ טורמשא. ולכן הי׳ .רוצה ללון דר"ת מולה בזונה תואיל לכא שייך גבה פוס שעבוד וסכיני-לויו־השיבו לו לדרכו שמשועבדת נמי להב"ד ואולם אנו ת"ל זכינו לדברי הרא"ם ס׳ אעפ"י' ולתשובת הישב"א שבב"י משם אני לומד עיקר כונת הגאונים .־שטעם האיסור חינו נתלה כללבהשעבד וכדמסיי׳ הג"מ להא אלמנה נמיאם'אמרהיוכו.׳;ואפי׳ להר"ש.ומ* שאמר הר"ש כדקמני
נתגדשה-וכויזזה-יאך הראר־־לדינו ־ואזיל בשט־ז הלשב"א והר"ן. באשה בחיי בעלה שיכולה .5י־ י להפקיע . עצונה י מהנקה כשאומרת א"נ וטעם דינו הכל כהנ"ל יע"ש היטב ובזה שרוכל
נתגדשה-וכויזזה-יאך הראר־־לדינו ־ואזיל בשט־ז הלשב"א והר"ן. באשה בחיי בעלה שיכולה .5י־ י להפקיע . עצונה י מהנקה כשאומרת א"נ וטעם דינו הכל כהנ"ל יע"ש היטב ובזה שרוכל
צדדי היתר שכ׳ והעיקר כמסקנת הצ׳׳צ ושב יעקב ואין לזוז מדבריהן (ומעעס הנ"ל נלע"ל וכן׳. על דברי הפ"ג פ׳ החולץ השמטתי י פה כי כבר מועתק בפניה, סי׳ י"ג וע"ש) דברי
צדדי היתר שכ׳ והעיקר כמסקנת הצ׳׳צ ושב יעקב ואין לזוז מדבריהן (ומעעס הנ"ל נלע"ל וכן׳. על דברי הפ"ג פ׳ החולץ השמטתי י פה כי כבר מועתק בפניה, סי׳ י"ג וע"ש) דברי

גרסה מ־18:12, 28 במאי 2021

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

[[[[יתכן שקטע זה לא שייך לכאן אך הוא מהספר באזור זה - מדדסק־הס׳וגי׳ לא שכיח׳טעס בהמתנת ג׳ סדשיס משוס הבסנה ולא בפשוט שמא מעוברת ■היא וקיימה להנקה■ א״ו דממעס זה גרושה שרי׳ ובמהני׳ קתני לא שצא גרושה וכן יש לדקדק מקושי׳ הש״ס' וליתבעינה׳ו כיורשים ולא ניתבעינה צהאל משמע דפשיטא לו ־דהבריימא׳ לא יאיירי״בניושה^כי סמךבריי׳ זו על הברייתא דפ׳ אע״פ שם מבואר דדוקא באלמנה נאמרה ומה דמנא הנא*המס מעוברת ומינקת סבירו היינו נמי אך אלמנה שנקראת ■מנקת סבירוכיון דמכתעבדה ולא"לגרוכהכיין ללא' מהמעבדה * תו זש נדקדק אף לשטת י״ת ושאלתות דעכ״ס מודהנמזנה מל׳ הכאלמות'ב«״ן־.פ׳ אע״פדז״ל זאיתתא .דפטיה בעלה או דמית בעי לאמתוני עד ימי מניקחה ומדסזינן שמיים הבליימא דצא בנא נמשה> ולאפוקי׳ מדעת הר״ש ולא פי׳ נמי מזנה אף דלא רצה ליס היו על סתימות ’ל׳ מינקת סבילו משמע דמודה במזנה וטעמא נמי המינא נהפריד בינה לגרושה חף דתרווייהו לא משתעבדו מלבד' סעס הר״י מינן שסילק שזאת נכנסת בשעבד קורם הגרושין וזאת לא שבזה אקידעחי נוסא דמה סברה יש לתלות בשעבוד שסלף ועבר נו אלא די״ל דבגרושה מתקיימה]]]] <נ־הי1 מדאיחהשלמייזה מ"ע גע«1ד <ה70ו קא». ן««« איצפין קיא דלא ילקס דס"אדלקס /^ל:!ע”"%ר־’-'־יג«" ־"לי "”־’< א’לי’6י כ - "™? .ש"ושום עונש ונימוניס מתירוצו גני מורם דקובי אם א־' י1?ו־'ני , י".־’” y" צילי/מקנו"יהן וליפשיק נכעון שלס־ינו מנרם "־"ז נמ»־ נינא ילא ממי מעשיו ^^,,.־ונמר־ ftp-נטשי" חו׳־־שנע שלא לנרשדסא סניתתייוצסלא ש"ו "הלא < ”,איש" ,אין ל, צ1צד עצמי0ו 1ה,א ","" תורה פ"מ"ה ועל נתי דיני ישראל £ ־ל "ס"01 עוני על ה"ו0 ער יליהיי או שת־שא היא לאיש אשי . in ", ,,-!"^"".א "1נלאנק,אענריי׳־שמענא קויסשתנשא הוא עיר- נשים .w< "j־,,6j דאנ,,הנ" שעדיין נעמוד והעזו קאי עדיין ־מי נהאישור נשיאות שמי נשיס דומי׳ דזעוקה לנס ואשורלנל אדם ניתן לו אפה נדי לפוש ענ"פ לספק ארס¬.. שעדיין רומ. עליו לשטח רה"פ ראשונים כתא וכדעת משמעות היש"ש . וכל זה י -ב־גירם מעצמו בעל כורסה ומשלם' לה הכתיבה אבל במגרש ע"י שליס בע"כ ע׳ ריש סי׳ ד׳ ס"ה הרב־המוסלא מו׳ מרדכי ס"ר סייס סרמ"ם מכיסא מ"ץ דק"ק סרידריצע " "’ - שאלה קטנה וראשונה שבאתה לפני נערה בת טובים הרתה לזנונים וילדהר וצד ולא הציקסו מעינם אך תיכף נתנהו למינקת וקרוביה דרשו את הבסור שהיה סשור על׳סיה והודה ככמה פעמים זינה עמה והודאה זו בעדים הימה אך אביו ואמו הטי לבנו שימאן עלקסמאומה לו לאשה ,וטוען אעפ"ב שבא עליה מ"מ גם בפעם הראשון לא ז מצא לה בתולים כי לפני זה כמה ימים הימה דיימה מעכו"ס י ואצור איזה סדשיס נתקשרה עם בסוי אסד בשידוך והמורה שהי׳ לפני ב׳ התנאי וזמן המתונה הוגבל מוך ששהאדכים ־וכהיום נאו ספרים נכתוב כמנת שתמתין כ"ה סדשים וידברו באיש אלקיס במשה־ובתורתו מאנו ללכת שכתוב להקל במזנה וכ"ש במופקלת וכ"ש בנ"ד שיש לסום שינתקו השדוכין ושלא תהיה זאת לבית ישראל לפוקה ונמזנרה עון בפריצושה והנה מן המשובה בנ"ד אינם כעת בידי כ׳יא שו"ח כ"י ואפילו הב"ש אין בידי ובחשו׳ הנ"ל סי׳ ע"ג הפליא עצה להתיר נד"ז ע"ת שיסכים הגאון מוהי׳יר הירש אב"ד ק"ק ה"ש באופן אס יכופו הב"ד להמזנה לפרנס הולל ותולה ההיתר בסבלה מלושה לסלק בין'זונה דמעיזה יותר ואינה בושה לבא לב"ד וכ׳ עוד צד הימי. מכה ממ"נ אס ה^מח כדברי *המונה היי ים לולד אב למסמס בבציס כמו בגרושה שהתיר ר"ש ואס הוא כקר רק שאמרים זינו' עמה הרי‘היא מופקרת ומותרת מטעם הימ"ת ואני בעיניי אשתומם על המראה והרעש .הגדול ואמיתי לכח-ר הנשיאין באופן כתשליש להנער שכר מינקת או כדי הכסמס ביד ב"ד שחנבה כל שבוע קצנתה בתנאי כפול אס ירצה הסדי ה׳ כבןד תורת אמ"ו הגאון מסו׳ ברוך להסכים עמדי ’ ואציע דברי ויראו לס,יו.נהודעני'דעתו ראשון מ דאיהא פ׳ד"א ואס איו קטנות או שאין לאוין לילד מסזירן .אותו מיד משוס דסניף נא שכיס ובמלהא דל "ש לא גזרו לבנן יכן פסקו הרי"ף והרא"ש ועוד פסק שס הרי"ף הלכה כי׳ ’יסילאשה מזנה מתהפכת וכתב הנ"י שכן כתבו האסיוניס ועוד דזנות דאונס ומפתה לא שכיס ועל באן לא פליג ר"י אלא בזנות נרירא אבל בזנות דעיבוך מודה דלא שכיס משוס למהפכת וכו׳ והאריך בענין זה ’ דל"ש " ותו האריך וצדד להתיר ע"ס המקילים בעניניס אנו . וזה מה שהשבתי לכבודו־ עד אשר שאל מאתי הוראה להיתר. תמהני* מה צריך. בזת צי ולמורחי הלא דבר זה כל הכו"ת מלאים עד כהמ"־השס בישראל דבר שלס ביעקב.הובאו דבריו בבאר היטב היה'לו לשאוב מבאר מיס סייס ולא מאמי בורו׳ נשברים .ואך אסרי שקרא אלי לומר לא אסור מדבריך בע"כ אעניהו . והנה עיינתי היטב בדבריו וראיתי דעתו נוטה להיתר כדרך' המורים הרגילים בכסו דהתיי׳ דעדיף אס אפש׳ לכן אף אני אפתק׳בכסו דהתירא חסילה ואומר כי לפ"ר יש להוכיס שטת כר"ש להתיר גרושה תקנתא׳שאס לא חנשא' לא תתעבר אבל זונה שלכל הפסות זינתה פעמים ומשעבר ארם ושינה נאבה לו כהיתר' וכמאמרם ז"ל לבסוף היא שכרתו נמצא אף כי לא הנשא קריב להתעבר בזנות ואין בעיגונה תקנה ברורה ומוטב שתאכל בשר שסוטה וקצת ראי׳ נמי מדק׳ למה ליי הטעס דמיעכר'סלבה עד דמקשהאיהכי דידי׳ נמי הא י"ל בפשוט דתיעבר ותולד ניע׳כלוהבעל השני מלהניק הבן מהראשון עם בנו כדאימא סי׳ פ׳ משא"כ בדידי.׳ .ודאי. לא' יעכב והיא סתמא' את. שניהם תינק אף שאינה סייבמלשטת רה"פ מ"מ סתהאשה מלחמת על בניה כדכחיב גס תנין מלצר שד הניקו גוריהן וכ"ת דא"כ בפסות מכ"ד סודש , ליסגי׳דהא לכל הפתוח תתעבר' ז׳ סדשיסז"׳א הא בתבייי׳ שסקי עליה לא נזכר שעורא .ימדלא׳משני הכי משמע דהש"ס סונר בפשיטות שזונה אינה ניכלנת בשם מינקת סבירו *' ו^לסעס׳זה ק׳ דת"ם זונה הא נמי מתקיימת תקנתאדאף אס תתעבר בזנות הא ודאי דלא-^נל'קמי' לעכב ’עליה מלהניק הראשון דנא משהעבדא ני׳ משא"כ כשתנשא ומוכיח לסע^"מיעכר סלגהשבז׳ה שפיר ל׳ נסלק בזונה מטעמי הנ"ל . חמנם כ"ז אפשר ס"ד ^^^*ע׳ פסיקותני^ ל"ש אלמניה »ל"פ גרושה ל"שזונה ואף־ הרמ"א׳ לא הביא היש *P’P כיי;לסיי׳ וים:להקל במופקרת וכן הטור פסיק ותנא ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ־ וזה יש' צחמוה׳מאוד־על ראשהמקיליןלמעאה בזונהה"ה הגאוןמהרי"מ שהוציא הסכמתי הטור כהיי"ס הסימנים בפ׳ אעפ"י ע"י דקדוקי סלושיס ולא׳ע׳ בספרו במקומו ואף במיאניו פ׳ הסילץ פסק בפי'דלאיכתי"ש לכן מוניס אני לחזיר ממסילת מסשבתי וליישב כטת־׳ההלכה הביצךה’'מה שהקשמי .. למה לאאמרטעסהג"סכנ"לי"ל סדא דטעס ,הבחנה' -בצ"זמויכרס מנר וגיוי׳’ ותו נלע"ד ברור דתקנה זו כלא יכא מינקת סבייו דינא הוא מעיקרא. ומניעם פיסוק סיומי' של תינוק נגער ביי דלא גרע התינוק ש׳וכה בשדי אמו ממי שזכה /באייסות מצודה כדאי ת אי־ במס׳ ב"ב שאני דגים וכו'דמכם. נלמד בס"מ סי׳קנ"ודין מערופי׳והכא בהצטרף נמי סכנתאיהאמירו בתקנתם לגרש אס עבר ונכא וכן'מצאתי ת*לד <מס׳ ‘סוטה־ דף כ"ן כתבו חי׳ לא־ ישא וכו׳ בירושלמי׳ עליו הכתו'6אומר אליחשיג גבול' *"ובאדה י׳אוצניס^׳אל תנא וזה ,לא שייך".אלא', במעוברת ודאי׳ ולא'בתוך ג׳ שעדיין לא" הפיני כלל והוי כמו בהרסקת^נדקזש׳פסקינן כר׳ יוסי׳ זה נוטע בתוך' ש׳לר משני' שעדיין אין׳ההיזק מעוחד נפ5ען ובז׳המיווסמכהיה ס"ד דמקשה על המעוברת7 יוחד׳ מעל <עי'לקא דיי׳3המקכא־סבר דאצל במפוגיה" לא 'שייך' תסנת הנקה כ"ז שלא בא" הולך לאויר באלם׳ והתיי15'ס'*'ד'ם־דסתס׳מעוברת וכו׳ וכבל־ שיין־ י^"ל * ותו י*ל דלאאפשר למ(קי' <אע6' ג5צי׳ מפני שלין מינקת לא׳ נזבל במשנה יהד כסלה הניא בדלא'תניא׳־ ומה שדקרקמ"י מ^׳דאקשה וליתבעיצהליליוישים' כנר מחורץ מדברי מפישיס דעת ר"ת הסוברים 'דבגרושה ץותי שיין אכה בושה מפני שאינה'ישאה לעמוד אשו לדין וי"ל־המקשן ־ ידע בגרושה השי׳ שו רציתי נדקדק מנ׳ השאלשוש מדלא נקיס זונה ונגר מבואר 3צ"צ דיושר מסשביר לאסור זונה מגיוסה ודבריו נכונים ומוכישים בטעמם ע"ש וא"כ א"צ לבארה דבק"ו אתי׳ מה1 שדקדקתי מדלא משני הש"ס שקנה' דמינקש מפני שהשני יעכב זה לק׳׳מ דאי מש"ה איך היכלח לאסור הנשואין אלא שקודם הנשואין ימשול שלא מכנס בשעבוד זה ושתהא רשאה' צהניק בן הראשון אף שלא שספיק לשניהם ורשאי הוא בהכי ואינו דומה לס*׳ קי"ד סעיס ג׳כדאימא בב"שסי׳ קי"בס"קג׳ע"ש דלהשם דומה כיון שעדיין לא זכה בשעבודו הבן שאינו בעולם * ומעתה שאין בידי לאי׳ מה לי ליסמוך על הכרעתי דעתי העני ׳ אשרי שבכל הראשונים לא מצאתי שבר להי"שז"ל כמבואר בתו׳ והלא"ש והמרדכי והרשב"א נמי- מזכיר בחידושיו דעת ר"ת באשרונה בד"ה ותתבעינהו על משלוקת מקצת לבותינו צרפתים ומסיק וכן דעת השאלתות וכן נ5ןכח דעת הלמג"ן ד"ה אלא תמתין מדדחק עצמו מטעם־ קושי׳ כנ""דצאמסיק טעם הג"ח משוס שמא מעוברת היא וב"ח בהמשנה להדי׳ אף בגלופה א"ו דככאלתוח ס"ל זולת הישב"א שאחז דרך הר"ש במקצת כמבואר בהה"ע־ וב"י להמיר גרושה באינו .מכירה * ולע"ד משמע כדמפיש ׳תששו׳ כ"י דבשסת הי"ש זקינר ,עומד אלא שפירשו דבהכירה מודה וכמו. שכתב הב"י שחלילה .להעלוש על הדעת שבשטס־ י"ש אומי (אלא שק"ק לס"ז שסותר משמעותו הנ"ל שבסדושיו) והראי׳ שכל ישראל העידר שכשאצשוח בשטש ר"ח והרי הוא משוה דין גרושה לאלמנה בלי שום הבדל ועל ששיכן גזר' חךבמעוברת והרי מעוברת . אס שכלה מינקת ’ קודם הוולדו לא גרע מנתנה בנה למינקת שנת הכירה ועל הכל בשיה אוסר גרושה כאלמנה ויראה לע"ד לפרש דברי גישב"א בששו׳ שבב"י כי צע"ד צ"ע שכ׳ החילוק בין מכירה לא"מ .אינו אלא בגרושה ולא באלמנה ועל זם כ׳"ושדעשהרי תניא נתגרשה.אין כופין ליחני נמי נתארמלה וקשה ומה קשה. לו דליתני נתשלמצה א"כ הא ודאי כופין דכא חייבת היא כבשיי בעצה כדאימא יל כתובות דף צ"ר 9 אמר ר"י בר שנינא וכו׳ א"ו דצשיטתי׳ כמבואר בב"י ס"ס פ"ה בשם הה"מ בשמו דאשה י בחיי בעצה אף בשאמרה אינו נזונית . שייבה להניק משא"כ נחארמלה מבואר בב"י סי׳ צ ה שאפי׳ הימה מניקה יכולה לומר איני מניק אלא בשכר ומבואר בח"מ כס שהוא מטעם שאומרת ח"נוא"ע ואף שלפ"ר משמע שם בב"י דדין אשה מס בעלה ואלמנה עם היורשים; שוים וא"כ לשעת כיכב"א הנ"ל .למה תוכל לפטור עצמה ודיןדסי׳ צ"ההוא עסי הסכמת' הישג"" יע"כ לומרדבאלמנה כע"מ דיכולה לפטור עצמה באמירות א"נ מכל המלאכויש והכי־ דייק צ׳ המשני׳ בין למה דשני נזונית או הנזוניש דמעשי ידיה כולם מלוים בהמזונית ויראה' נע"ד דאלמנה האומרת א"נלאו דוקא שיכולה לומר איני מניק אצא בככר דזה דוקא במכירה אבל אינו מכירה אפילו מכר א־נה חייבת או דמשמיענו אפילו אס היא. רוצם־ להניק בבכר חייבים ליתן לה השכר משוס תקנות השינוק אצל אמו (ודברי הח"מ שבסי- י"ג צ"ע כי סוחר מה ככ׳ סי׳צ"ה ומכמע דבסימן י"גהוא ס"ס וצ"ל והיינו במכירה}־־ ולכן הוקשה לו מ"א דתנא נתגרשה א"כ הא נמארמלה דומי׳ דנמגרשה דהיינו אומרת א"ננמי א"כ משא"כ לשטתתו׳דאף בתיי בעלה כשאמרה א"כ פטורה מלהניק זונת בהכירה ובשכר ומה דקחני בנדרה שלא להניק כופה ומניקחו מבואר בב"ש סי׳ ם׳ ס"ק כ׳ ובריש סי׳ פ"ב דאיייי בנזונית פשימא דא"א למחני נתארמלה א"כ דמה עדיפות לנחארמלה מנשיי בעלה וא"כ לשטחו .שפיר הוכיח מזה דאלמנה אפילו א"מ' אסורה להנשא ולכך הואיל ועכ"פ מעוכבת לכנשא אףדיכולה לומר א"נ ופטורה מלהניק מ"מ ביון שמעוכבס' מכה זה נהנשאלא שייך למתני .נתאריצצה או נחגרפה א"כ דידועדאי־יי אפילו בלא נדרה כיון שאין דיניהם שויס דאלענה מעוכבת להנשא וגרושה מוחרת וטעם חילוק הדין שביניהם5', לענין נשואין מוכרח לבאר .בתפינמו שגרושה שאני הואיל ויצאה שלא לרצונו ויש לו אב* למסמס דהוכחות דין הר"ש זקינו מהמס יל*ף מדלא נקיסכמי כמארמלה א"כ אבל הטעם א"א. לתלות בככי כדמשמעמימר כמביאים דבייו דאלמנה נשתעבדה־ וגרושה; לא משמעבדה ־דכא שפיר כקשה הי"ת דאף הלמנה ל"מ מכי אמרכא"נ ומי איכא יותר אינה נזוניח מנשאא־ ולכטה זו הברייתא דלא ישא ובו׳ אינה מדברת בגרושה אלא שסתמה בפירם 'הברייתא דכחובימ; דקתני אלמנ׳ להדי׳ ומה שפסק הרשב"א דגיושה מכירה אסורה להנשא זה הוציא מטעמר של דבר מדלא מצא טעם לסלק נין אלמנה לגרושה זולת דבגרושה יש לו אב למסמס * ובמכירה מצינן במתני׳ דכופין ומניקה בשבר וק׳ להמבואר בהסוני׳ דהאב רגאי לשמש' אף במעוברת ומניקה על סמן שימסמס לו היי ־נכ׳עע שהמסמס מספיק לחשש סכנה אך במכירה וגס מדנקינו מסמס ולא אמי דירי׳ שוכר מינקת ש"מ דיהיב טעם אף למכירה א"ל קדוע גיושה׳ העכייה. כוסין אותה להניק מפני הסכנה ומסמסלואביו ומה לה בהנקה ^^דוכגלאה משוס׳קוס?,; v ;פייש הרמ׳ פ!"א מכ"ג כמסמס הוא רפואות שלא תעכר מצבה וניחא אבל לכל המסישיה י הא צ׳ע יע"כ ללוקא אתה שהיא. עם בעלה לי להולד בהמסמס אף במכירה מפני שעכ"ס הוא אצל אמו שגעגועיו'עליה «שא"ל*גי'מה'^כי4 היכי ליעבידיתן דמי המסמס לה והיא תמסמסו מהאין תקנה להתינוקדלפעמים־המעו^. יאבדו * ומכ"ש אם ישן מדי שבוע בכבוע דים לחום אפה בושה ט׳ ובשלמא אינו מכירה־. .תאמר מה לי בטיפול קמכו אהה ומסהס לו מפא"כ במכירה דסתס תינוק המכיר באמו־ בהפידוישלו גמגועיךמליה ויס.סכנה ולכן כופהומניקה בשכר ומכס למד דזקנו מודה' דאף גרושה מכירה אסורה להנשא אחרי שעיקר טעם הגרושה היינו מדיש צו אבלמסמכן־' וזה אינו מספיק .במכירה כנ"ל . אבל הבייי׳ דלא ישא לא איירי מגרושה דאין אפשל׳' דמתרווייהו איירי ואין דיניהם שויס שזו אפי׳ במעוברת־ ואינו מכירה וזו דוקא במכירה י► אלא-שסובר שדין מנירה בץ באלמנה ובין בגרושה .ממילא נלמד הגרושה המכירה שכופיך אותה ואלו הנשא א"א בכפיה אס חעכר חלבה והחולקים.’ עלי׳ הר"ש אינם מוכרחים להשגינו׳ על הראי׳ מדלא קחני נחארמלה א"כ ..כי כבר מיושב לשטש י"תדאף בחיי בעלה bfe*' אומרת א"נ פטורה מלהניק והטעם שאי! לסלק בין אלמנה לגיוכה בבר מבואר היטב בכיא"ש פ׳ הסולן ונחשו׳ צ"צ * ולא נעלם מאתי דלפירישי לתשו׳ הרשב"א אין צ׳הה"ור ־ נוסה במה ככתב על עסק ר"ת ושאלתותורמ׳ ולזה הסכים הישב"א ומ"מכן נלע"ד^ שזה האמת בל׳ הישב"א נהתשו׳ (ואולי כיון הה"מ לדבריו בכסידושי׳) והפי׳ הזה נ כ וכת'י הר"ש ע"פ חשו׳ הישב"א דאן היאי׳ לדינו מביא מדקתגי נתגרש׳ א׳׳כ ולא לטעם שאיניל משועבדת דבאמת אלמנה נהי אינה משועבדת אס אמרה א׳׳נ והטעם ׳ משום־ דימלה לומר* לה^3 מסמס אחה הכי משמע מהיא"ש פ' אעפ"י נהי דבהסולץ מעתיק ל׳ הר"ש דמה5 דקמגי נחנישה א"כ לטעם עדשע"יזה מעתיק נמ?קוםי׳ תו׳ ועוד אלמנה - נמי מ"ול בס׳ אעס"י מעתיק ממס. ל׳ הי"ש כדהבנתי ע"פ תשו׳ היסב"א. דנשגרשה א*׳כ מביאור צלאי" והטעם יהיג שאין עליה'להניק הואיל־ ובעלה קייס ־ ויש לו עי למסמס אבל מסיים¬ . מה דבאמת ההיכרס לידסוק דא^׳ב אף אלמנה אינו ממרה תנשא 'והיויפי0 ימסמסו לזה; חי׳מ"מ כיון לי אב עשרלו תקנה דהיינו שלא שנש<4 "כדי שמכס זה ממיל f־" חניקיהו כדפירשו הצ"צ וללא ’ כהרי"ע ולכן לא העמיק הועוד שהקשו־ התו׳ וצפ"ז שאך נהי"ש אין הטעם־ נחלה בשעבודה אלא במה׳ שיש לו אב בוראי אין מקום כלל"לדמוא’ זונה אליה א"ו לאלמנה דמי׳ וגרוע מינה שאין לו אטיל יורשים למנוע מהן־המסמס וגלעה' נמי־ אף מגרושה המכירה שים לי עכ"פ אב־ ויפה כ* הנ"י ומניקה המזנה ישמ"ששלד"ה* ציינה להמשיךדכסיפה למתבעה־אלא שליה שלומדיטעם־ הי"ש שמוכיח לומר דגדוש< נא כסיפא נמצא בזונה דודאי כסיטאךלכ"ע . ;אפי׳ בזונה שהודה הבועל־לא מהני מהי "*סלי אה משא"כ לטעמא דדי בסי׳ הי"שדמודהכגרושה כסיפא אלא טעמו שיכילו צוערי הילך הולד ומסמס אתהא«כ במודה ^לאה גמורה אפשר דלניושה דמי׳ וכבר העיל' הג"י נספיו שבנרושה אינו מוחה למי שמורה נהישנ"א * משא"ב בנ"ד שאינו עודה בלים' צדקו דברי הצ"צ והשב יעקב שאין מקום להקל כי פל דבלי חשו, מהלי"מ אין ליבנו, יסוד כ"א במופקלת וכולי האי ואולי כאשל אבאר * אבל ביתר דבליו הלא לאינו שלא' עיין אף בהעול ולא ראה דברי הנ"י והגהות מרדכי כמבואר בצ"צ (שוב לאימי שב"ה סי' צ"ה .מביא סלוגהא באלמנה אינה נזוני, והילד אץ מכירה אס מייבה. להניק בשכל ואותן הספלים אינם בידי ונלע"ד דכונת הה"מ כמביא בשם הרשב"א דינא דאלמנה שבש"ע סי, י"ג ובסי, צ"ה בב"י וש"ע משמע דבשכל מסרבת אף בא*מ מדסתס ולא סילק וה*כ משמע ל׳ הרשב"א שמביא הה"מ פי"א מה"ג מביאו הב"יסי, י"ג שכתב ומיהו בגרושה דוקא ו?ו, דהא אי בפיא לא תניק כלל ואפי, בשכל ןק׳ על .ל, זה דהא אלמנה א,,נ כמי הכי דינה ומ,,מ אסורה להנשא ומסעם כיון דל,, ל אב עשו לו תקנה כשניקוהאס כדמפלש הרא"ש באעפ"י דעת הר"ש (אלא) למד מזה דמכ"ש דבכלל התקנה שמסרבת להניקו. הפי׳ בלא שעבד דהיינו א' נ עכ׳יס בשכר דאל"ה לא הועילו בתקנתם שאשורה להנשא מ',מ תאמר איני נזוני, ואיני מניק וכן הבין הרי,,מ כוונת .הרא,,ש אלא שכ, שלא מצא מי שמביא תקנה זו ולע"ד הרשב"א והה"מ כיונו לתקנה זו ולזה כי ו ן נמי הרשב"א בתשו׳שבב"י סי׳ י׳׳ג הנ"ל שהכריח שאלמנה אפי, א,׳מ אסורה להנשא מו־לא קחני נמי נתארמלה א"כ דהיינו כמבואר לעיל לשסחו שהיא מלוק מבסיי בעלה. בשאומרה א"נ . וי"׳ל דאנא ש׳.׳מ דאפילו בא׳>ינ אסורה וממילא נשמע מזה דאפילו א,,מ סייבה להניק בשכר עכ"פ אפי, בא"נ משא"כ גרושה דאפי, בשכר א"צ ולכן לא תקנו אלא נחגרשה א"כ משא"כ אלמנה' דכופין עכ"ס בשכר וסעס החילוק שלזה יש אב ולזה לא . ובזה א"צ לדחוקי לעיל בהרשב"א דלהכי לא מנן נחארמלה הואיל ומעוכבה בנשואין אלא אפי, בהנקה יש סילןק * אמנם לשסת ר"ת דגרושה ואלמנה בתקנת נשואים שויס וע"כ לדעתם דשפיר הועילו בתקנתם שלא הנשא גרושה אפילו א"מ שאז ממילא חניק בלא שעבד ובלא'. כפיה כמבואר בהרא"ש פ, החולץ א",כ אין לנו שום רמז לחייב אלמנה א"נ וא"מ אפילו בשכר . ודקדק הרשב"א מדלא קאמי נתארמלה אין4כופין בבר מבואר דלשטת תו, לק׳׳מ כיון דלדידהו הבריי, בנזוני׳ איירי נמצא אפשר דין אלמנה א"נ ואינו מכירה אס סייבת ־להניק, בשכר תלו במחלוקת הרא"ש ור"ת וצ"ע בגוף ספרי חשו* המובאים) ומה שצידד ימכ"ת להקל בזמנה מסעם מילחא דל"ש אמת. שדברים הללו נזכרים ונעשים ס:יןזי להיתר בחשו, רי"מ שכ, זה לחילוק כפי הבנתו בהרא"ש שהסכמים עשו תקנה לאלמנה שתהא חייבת להניק־ בנה וע, צ"צ שכהוגן חפש עליו ויש לתמוה אף עליו למה לא אמר דבריו מיד על עיקר התקנה שלא ישא מינקת חבירו דבלא שכיח לא תקנו ובודאי יש .לתמוה אס כן על כל הפוסקים שלא הרגיש בזה אמנם אחלי עיוני במקצת מקומות לאיירי ממלתא ,דל"ש לא. גזרו או לא תקנו י רואת אני די"ל דוקא כמו במקום שהביא מב"ת גיסן מלהא דל"ש לא מקנו זמן שסיר שלא התעוררו לעשות תקנה בלא שכיס וכן ביצה דף י"ח סומאה בי"ס ל"ש מבואר דבכלישנסימא בי"ס אין .בו. משוס גזירה דרבה.אלא דגזרו י"ס אסו שבת * והקשה דליגזרו. גזירה סדשה נסמא בי"ט אמו עי"ס וג"ח לא רצו ליגזור, ברל"ש וקן כלי שנטמ, . בולד הטומאה היכי ‘משכחת לה כו, ופיר"שי א*נ וכו, והוי לא שכיס נמי באיו הת1' דבולד סומאה לא 'שייך שמא יעבורנה אלא דנגזר ולד ‘אסו אב זה לא גזרינן בל"6. וכן ריש ביצה ביצים גמורים וכו, נמי כה"ג דליגזיו חדש אסו הנן דמתילדן ־ משא"כ. בנ"ד איך יש לומר אסרי שהוכיחו לפשות תקנת לולדות השכיחים אין יפקיעו מתקנתם ולדות הבאים ע"י לא שכוח אפשר אלו הי, במציאות לתקן ביסוד ולדות דזנות לא היו מחרשים בעבורם תקנה משא"כ כשהם בתוך הבאים בשכיס דהא סוף ס־ף בניס הצייכים'תקנה, בעולם שכיסי ויוכל להיות.גמי׳אסרי דחקנה זו מכס לתא'דסכנה.נגעו בה והוי פקוח נפש שאין - הולכין אסר הרוב אף להם לבד היי נזקקין לתקנה ובפרס למה שהעלתי דעיקלה .דינא הוא מדזכה התינוק בשדי אמו ודאי דלאשייך בזה לסלק מדעתינו משום ל"ש ותדע עוד דמי לנו. ל"ש יותר מאיילינית דגזר עליה ר"מ בג"ח הבחנה אגוו שאר נשים וא"ל ר"מ לשיסתי, דסייש למיעוטי דהא לא קי"להכי ומ"מ באיילונית קי"ל כותי, ולהנ"ל לק"מ דכיין שהוצרכו ליגזר ביתר רנשיס שאין בקם משוס .הבחנה כרדופה ואינך דשכיסי אסז נשים דשיין בהו' כנסנה לא .הפקיעו בגזירתם אף איילונית דכולה. סדא גזירה י ואל תשיבני מדברי הנ"י כוף ס, ד"א שמסיים ועוד דזנות דאונס ל"ש כי לעי׳ד הכי סןיושו תסילה כ, שאין בהם משום חשש הבסנה 'ומכוס דלא סיישינן שמא לא נתהפכה יפה ושוב כחוב ל׳ היי"ף עצמו ואי אמרת משום דקתני וכו,. הנהו כולהו לא שייך בהו לא אנוסה ומשוחה ור"ל שבזה הס חלוקים דלא שייך גבייהו היפך כמו דשייך באצוסה והוקשה להנ"י דמה בכך הא הס בכא מעם ההיפך ליכא בהו משום הבחנה ומ"מ אסורים משום הגזירה ומוכרח לבא לועוד׳ואינו מי, בפ"ע אלא תי׳ לרנרי הרי"ף ז"ל ור"ל דבשלמא הנך כולהו שם נשואו׳ סדא עלייהו ועם הנשואו, שיש בהו משוס הנסנה וגזרו על כל הנשיאות ואפילו איילונית דל"ש בצירף נשואות דשכיחו אטו. נשואות דיש בהו הבחנה מכא"כ זונות שבהם טעם בפ"ע דציכא בהר משוס הבחנה דהיינו ההיסך והיו מוכרחים ליגזוי דנית. אסו נשואות וזת:שס“מירה בפ"ע^ וליכא'למימר עלייהו כולה סדא גזירה ואפשר'נמרירעש ג'הרי"ף"דפשרנו-דדוקא'" נשואות אסו נשואות' יש ליגזור׳ ולא' זינום איטרנשואות‘'וסנ"י"הוסיף הועוד לתי, בפ"עייובסגנון הנ"ל ובה"ג חינוף ד׳נשואי מעות הן אינו נכללים בגזירות סתם נשואות ושייך בהו.לומר מלחא דל"ש ל"ג י האמנם שבמס, ב"מ והוא בס"מ . סי* ק׳ץ מצינן דבעניני מו"מ דל"ש מעות קונות ולא'סיישינן לשמא יאמר וכו, אף דשייך גבייהו עצמות טעם התקנה מ"'מ ל"ק סדא איסורא מממונא לא *לפיכן. ותו בלא כל זה אין לדמות גזירות חכמים כדי לסדש מדעמינג לומר דל"ג בלא שכיח (ונעינית-נו בעינינו רואים-בכל יום. שהוא מלתא דל"ש המצוי) והפדיבסלון! נשואי גדולה דשייךבהו היחנה גזרו ולא איישו לחלוף ללא שכיח והיינו משום ’ דשייך גבייהו גוף! החשש דהבסנה וידוע דמקנות מינקת יסבירו מדמה הגמרא לתקנות 'הבחנה כמבואר' זהריב"ש לכן הברורי לע"ד שאין לבת על ׳זונה מצדל"ש . (נ/ח"ז לאיתיי בתשובת" ס"צ' סי' ס"א סוקל בסרט זה וע"ש ’ ולע"ד בעניותינו א"א לבא מד תכליתו כי לב חכמים י אין סקר וע, נמי פשקי מהרא*י ס"ס יס"ז) ואם נבא להקל בזונה מטעם שברתי הנ"ל דלא מתקיימה התקנה לגבה משוסדלבסוף היא'שכרתו וע"ד תשובת הר"ן שבב"י בשפסקה ג"ס. בסיי נעלה, חלילה לסמיך על סברתינו מחודשת בלי ראי, מראשונים וגס יש לסיתרה סדא אם היא חשודה‘ כ"י מי חשודים ועם עכו"ס׳-אפשר אף לדידה סמיר להיותו דאינו דומה כלל דהא חזינן דשדנך האיסיר על הנושא כדקתני לא ישא והטעם הברור משוס דינא וסכנהא שלא יהא הוא' המסבב פשיק חיותי, וסכנה וא*כ מה בכך‘שאפשר מבלעדן יבא' מ"מ עליו מוטל שלא יהא הוא המסבב ־ משא"ה בנדון הלץ שאיצו גילם שוס ה־זק כי‘הזיקו כגל נפשה וק"ל * ובכן בודאי אין מקום להקל יותר אלא במופקרת ע"ם הכרעת הימ"א ז"ל והחיוב לחקור מי הנכנסת בסיג זה . וראיתי בתשו׳כ"י כ־ בל, זה גס הצ"צ מסיק אס .קלקלה פעמים דין מופקרת יש לה אף דלא שכיס. פריצי הדור וגס'מענשיס המזנה ואמר שם ננ"ר של‘ שזינתה לק פעם אחד ע"ש ולפ"ז שפיר דברינו אם לא זינתה יק עם זה אז:יש לה.ממי ליגבו, (ר"ל גנ"ד שהורה בהודאה גמורה) ואס זינתה עם אסלים דין מופקרת לה לדבריו מוכרח דאילו ירעינן שנבעלת לשני בני אדס דין מופקרת לה וזה סברה בלא עיקר דמג"ל הא ועיינתי בצ"צ וז"ל ומשים כך לא כ׳ למ"א שיש להקל אלא במופקלת שקלקלה כבר כמה פעמים והיינו משוס דאע"ג דהאידנא לא שכיסי פריצי הדור מ"מ'םרצה קיאה לגנב די3ן לחוש שיהיו נכשלים בה דומי,׳ דעובדא דהלי"ע אע"3 שהיא לא היתה . מושק־ת שהרי הפריצה בה כמה' פעמים ולא שמעה לה0' אפ".ה<' סש! לקלקל: כיון שהיו שס פריצים ה"ה נמיבהיפך היט דליכא פריצים אס היא׳ מופקרת חיישינן שמא..ץ תג־־ס להכשציבהיאבל כשהיא אינה מיסקית אלא שנכשלה פעם אחת וגם ליכא פריצינך ודאי דאין לדמות עכ"ל וצא רישא סיפא פסילה כתוב אלאבמופקית שקלקלה כמה פעמים ולבסוף. מסיים׳ אבל וכי׳ שנכשלה פעם אחת דמשמע הא ב׳ פעמים היא־מופקית ןא"צ כינה'פעמים * לכן לע"ד ליכא למשמע מיני׳ וז"ל הד"מ ועיקר מעמו כי היתה מופקרת- ונכשלים בה רבים לכן התירה לינשא ובעלה שומרה וה«ע׳ ביי"מ עצמו יראה להדי׳ כדכתוב׳ הצ"צשאשה זו עדיין נא היתה מופקרת וע"כ אסרי שהד"ע והצ"ל הסכימו שזה עיקר¬ ו טעם־הת־יו ע"כז שסמך על מה שכופב הריז׳מ בסוף וכ"ש הך דניתוסיף עלה פריצים וחיסרון מזונות והן הן המעבירן האדם־ ע"ד קונו ודן אותה ע"ש סופה שמסתמא תתרצה׳ להיות מופקרת לכל וכיון שהיו שם פריצים :נמצא יהיו נכשלים בה ומשם למד הימ"אץז"ל שמכ"ע אם כבי היא מופקרת לכל יי"ל לע"דהיפקי כשמו לכל ולע"ד לכלהפסות אס אין מבורר שהיא מופקרת לכל צריכה שפחסזק לנבעלת לג׳ ב"א מישראל והס עדיין באושה העיר שאז וראי יש לסוש שיחזרו אותן ג׳ לקלקולם ואז יש .לדמות לדמיון היי"ע שהיי דבריו נובעי' ממסכת גיטן רף ל"ס והתוספת בדף מ"א ע"ב ד"ה כופין כתבו וסלי׳ שפסה וכו*. אע"ג דהס פושעים כיון שהיתה ממזרת אחריהן ומשדלפו לזנות סשיבי באונסי׳ ועוד דמצוה ♦ דרבים שאני וכן־ מסקו נמי במס׳ שבת ועובדא דהרי"מ תרווייהו הוו דרבים מחזירים אחריה והיא היתה מסיסר מזונו׳ ויש לסוש לקלקולה ורשאין לומר להנושא, מסא בשביל־. ,שתזכה היא ולא תקלקל באונס ואף מצוה דרבים של הפריצים הי׳ ושפיר’דימה וידועי- *דאין יביס פסות משלשה כדאיתא מס׳ מטן דף מ"ו נמצא בחפצינו להשתמש בהיתר זה ההכרח לעמוד על הענין שיהא שייך בו לכל הפחות אסד מתירוצי תו׳ או שיבשל בה אדם באונס ע"י שהיא תחזיר אחריו וזה שייך במופקרת לכל שאין צריכה לא אונס ולא פתוי .וכבר המעה לסופה שהיא שוכרתו או שיש למוש שיבשלו בה לכה"ם ג׳ אפילו בלא אונס דהיינו רבים וזה יש לחוש בקילקלה עם ג׳ והם עדיין במקומה ויש משש שיחזרו 'ויפתה אותה וביותר שבל׳ תו׳ דשבת משמע דתטוייהו צייכי אכיסין ורבים הן אמת’-'שבר" ן מס׳ גיטן נראה דאינו גויס אלא מצות שאנ; וכן הגייסה .לפנינו אבל לדברי הר"ן מעיקרא - אין ראי׳ להרי"מ ע"שזדוק . ובלא בל הנ"ל ־לולא ־ שאינו כדאי .כמליק על הגאון .ינהרי"מ. ובפרט שיבינו משה ממך ידו עליו הי׳ נלע"ד דאין ללמוד כלל מעובדת דתשילח 'דע"כ לא אמרינן אלא לעבור עבירה שבין אדם למקום דומי׳ דשסרור אבל עבירה שבין אדם לסבירו כנדון זה שהחכמים שקדו על תקנות התינוק שלא יאבד מה שזכה (♦) ויסס׳כן; יותר יש לדמותו ,להמבואר רי"ד ס־ קנ"ז עט"ס שאמרו תנו לנו אחד ונהרגנו שאינם י רשאים להציל עצמם במסירתו ומכ"ש שלא להציל אמרים מן החטא בגימתו לאפר פיסוק חיותי׳ וסכנת מיתה וגס ידוע דחמירא סכנתא.מאיסורא (שוב מצאתי פה בתשר דבי שמואל סי׳ פ"ב כ׳ שמהר"י קארו בתשובותיו. דף כ"ט מילק על פסק ריי׳ע וצ"ע שם כי הספר אין אחי) אלא דבעובדא דהרי"ע ים לי ללמד זכות כדמסייס שעת הדסק שאני ולפי משמעות י הענין ראה שאף אם צא ת נשא יהי׳ הולד בסכנה עכ"מ מי שבא להקל מטעם מופקרת צריך ישוב דעת הרבה.ולהמליך פס ב"ד של שלשת כדעבדהגאץ מהיי"מ ושוב אס נראה להס לפי צורך השעה להמיר רשאים אבל מןהסתס מלילה להקל ואי-משוס פירוד השדוך ־ ־ מה לנו 3כך*הא אפילו נשאת תצא * ומעמה החיוב עלי להוציאו מדעתי על הסדר פתח בהיתר מטעם לא שכיס־ ’ ומדמז׳נן שאפי׳ הגאון מו׳ מרדכי טורמשא שבהג"מ שכל כונתו הי׳ להמיר לא השתמש בזה ומכ"ש בל הסכמיס כלא הודו לו וכן הנ"י ומהיי"ו והד"מ ש"מ כדסלקמי כנ׳י׳ל זאןז שהגאין יי*מ הזכירו בבר כמימי 'שכבודו במקומו מונס ובעני׳ זה לא ע׳ כל’הצורך ואני דן אומו לכף זכות שהאהבה למצוא היתר לדוחק הענין בהי׳ צריך נר היא קלקלה כשורה שוב כמב שדין מזנה לא נזכר בש"ש אף גרושה לא נזכר ובמקום שנזכר גרושה להסכמת רה"ס נזכר אף זונה ומכס סברתו החזקה לו במלמא דל"ש שינה כונת הנ"י לפרשו בדרך רחוק שאף ר"ת לא אמר גיישה אנא במכירה וכבר מלתי אמורה שזה ־ לא כרד. והער הנאמן שנכתב על דבריו וב"כ השאלתות * אכא מפני שהי׳ מקובל אך בידו' הפלוגתא וסבר הועול שהביא בשם הר"ש הוא פעס להלין שהאיסור תנשואין נתלה בהשעבול לכן פי׳ דברי ר"ת נמי אך ע"ד זה למפני שבגרושה יש לו עציה עכ"פ שעבוד במכירה לכן אף היא אפי׳ בא"מ בכלל האיסור וכן הבינו נמי הגה* מ דהחול׳ן וכן הי"ב ר"מ טורמשא. ולכן הי׳ .רוצה ללון דר"ת מולה בזונה תואיל לכא שייך גבה פוס שעבוד וסכיני-לויו־השיבו לו לדרכו שמשועבדת נמי להב"ד ואולם אנו ת"ל זכינו לדברי הרא"ם ס׳ אעפ"י' ולתשובת הישב"א שבב"י משם אני לומד עיקר כונת הגאונים .־שטעם האיסור חינו נתלה כללבהשעבד וכדמסיי׳ הג"מ להא אלמנה נמיאם'אמרהיוכו.׳;ואפי׳ להר"ש.ומ* שאמר הר"ש כדקמני נתגדשה-וכויזזה-יאך הראר־־לדינו ־ואזיל בשט־ז הלשב"א והר"ן. באשה בחיי בעלה שיכולה .5י־ י להפקיע . עצונה י מהנקה כשאומרת א"נ וטעם דינו הכל כהנ"ל יע"ש היטב ובזה שרוכל צדדי היתר שכ׳ והעיקר כמסקנת הצ׳׳צ ושב יעקב ואין לזוז מדבריהן (ומעעס הנ"ל נלע"ל וכן׳. על דברי הפ"ג פ׳ החולץ השמטתי י פה כי כבר מועתק בפניה, סי׳ י"ג וע"ש) דברי מחו׳-הק' מתיר פוזנר : םעןן ךו"ך מכתב מכבוד חברי ידידי הרב המופלא מוהי"רטעבלי דיין דק"ק ליסאז עוברא הוי באחד מקהלותינו שעשה שדוד עה בת אחיו יתומה בהישאתה וקודם המתינה נתגלה שיש להמשודך־שני אסים אלמיס ורוצה אמד מחכמי. דורינו להתיר ע"יקדושי תנאי כמבואר בא"ע סי׳ קנ"ז סעיף ד׳ אשר ע"זבנו כל האחרונים בתשובותיהם זה בונה וזה סוהר והכלה ממאנת בק"ת ואף נותני הנדן מאסו בזה נישנות לה מכל בת ישראל . וזה .אשי יצא ראשונה בנדון ק"ס דהנה הב"י סי׳ הנ"ל כ׳ שנשתקע ולא נאמר " אף־-־ במומר מטעם מתנהע"משכחוב בתורה וא"ל דהב"י ותה"ד לא איילי דמכיי"ב שמביא¬הרמ"אבהג"ה ובהך־ תנאי מודים דא"כ לא מקשה התה"ד אייושלמי מש"ס דידן ועל¬¬ הגהות מיימון דל"א .דהתנה בתנאי דמהרי"ב ומה שכתב הנ"ש ואפשר דבימי חה"ד־לאחידש היי"ב עדיין סברתו ואס הח"הד לא ידע סבלה זו לסלק אף אנו לא נדעה וגס בס׳-מפיל צדקה הקשה אתנא. דמהיי"ב דא"כ כל מתנה עמשב"ב ליהוי תנאו קייס דע"כ צרזףלכפול התנאי וא"כ צא הוה מחנה עמש"ב והוי התנאי בטל והמעשה ק־יס וגס בחשו׳:׳ שב יעקב ן מקשה קושי' הנ"ל ועוד הקשה דברי הש"ע אהדדי דבשי׳ צ"ס סעיף ה,׳:5ימא׳־המחנה י בשעת קדו׳ ע"משלא יהא לה עונה תנאי בטל והא עכ"פבדכפני׳ לתנאי/ כדעה -א׳ שבשי׳ע סעיף ב׳ שם וא"כ אמאי יהא־ ת"ב. לימא .דלא ליהוי קדו׳ לדעת מ3ך<.הנ"ל (וכמר כן־ קשה לפי דעתי אש"ע׳ס"מ סי׳ יכ"ז סעיף ב"א וצ"׳ע יע"ש) ליה להימ"אי להגיה שם־ לדעת מהרי"ב התנאי קייס ע*ש אמנם י"ל לת.׳ ע"זוספת כתו' דף נ"ו ע"א בד"ה ה"א מקודשת כו׳ היי זו מקודשת כי׳ כתבו ע"כ בן^סלי' לתנאי ותימא־ כו' א"כ אמאי מקודשת־ היי התנה׳ בפי׳'ט׳ (בשלמא לרבנן דל"ב .מיכץ"ל במתנה ע"משכ"ב ן לאי אמרינן מכלל הן וכו׳ בן כ7 הרמב"ן ש׳ י*:) ד^בך ^קודאת כו׳ והרי מסלה וכח ! ואמר ר"י ט׳ אכן הרמב"ן תי׳ מדסתס מתני' דנזיר אתי׳זבלבנו די"מ ופסק באמם כשטת י הפוסקים כרבנן דר"מ במ"ש הב"י סי׳ ל*ס בש0 הרמנ«^רתו׳ ס"ל דהלכס כל"מ־ בגיטן . י פ׳המגלשומש"ה לארצו לאדקמי סתסדמתני׳ לגד5:כלגנןובריי׳דמקודשת משוסדמסלה־ ן מיוהנהלשטת תח ואורי׳ ליחא'לסבית מהלי"ב ןע׳.’בס׳' מע"צ הנ"ל אך־ המהרי"בז ס"ל

נשאלתי ראובן השיא בתו לאיש ממקום אחר וכמשלש חדשים בא ראובן למקום חתנו ובתו לראות שלום בתו ולא נח דעתו בדיר' בתו בבית חמיה ודיבר על לב חתנו שיעקור דירתו וידור בבית לעצמו וכדי שישמע לו נתן לו ששה ר"ט במתנה שיקנה ששה כסאות לתשמישי ביתו למען יקיל עליו העקירה מבית אביו ששם השתמש בתשמישי אביו ואחרי שהבטיחו החתן למלאות רצונו נסע החותן למקומו והחתן קיים הבטחתו ועקר דירתו ואעפ"כ היצר לו ליקנות כסאות חדשים ודחק עצמו להשתמש על ספסלים עד כי המליטה אשתו בן זכר אז באתה אם אשתו אצל בתה לבקרם ומיד בבואה לבית חתנה ולא ראתה הכסאות כמשפט הקפידה מאוד ואמרה הלא בעלי נתן לך ששה ר"ט כדי לעשות נחת רוח לבתי שתשמש כאנשים חשובים היושבים כסאות והיכן הם והחתן דחה אותה לאמור עוד מזון אח"כ מתה בתה תוך ימי הלידה והניחה ת"ל בן קיימא ותבעה האשה שיחזור הששה ר"ט בטענה שלא נתנם בעלה אלא כדי שתהנה בתה ואחרי שלא נתקיימה מחשבתו בטילה המתנה והחתן טען מה שנתן נתן ולא רצה למיהדר ועם שהרביתי לדבר על לבו שיעשה עכ"פ הטוב והישר ויחזיר ולא אבה לשמוע לי אם לא שאומר לו שמדין גמור מחויבה ואף שהאשה אזלה מסכא ולא תבעה אותולדינא קדמאי ע" דקדקתי בהנדון ומצאתי ד"ז צריך דקדוק ועיון