טיוטה:צלעות הבית/2

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ע"י המאמר הומרה לו אפי' טלאי אחות זקוקה ותדר קשה למה מסיו' אימרדידי' וכו"י"ל. וע"כ לדסוקי דלאחפש צ'זה אלא להורות נ"מ לאס קידש גניאה אפוס זקוקה בודאי שאסורהל עליו ומפרשים המתני' דרך גדיא אפי'. גקדמו וכנסו בביאה בלא מאמלדנמי שרי' מדאפשריג דירי'אמימי והרא"ש שם הוסיף לדקדק ולבאי בטרם שכ' דבלי המו' הנ"ל כ' ומזה יבול לדקדנף ט' אבלהמייבס כו' יוציא ובל' זה העמיקו נמי העור ובבר עמד בזה הע"פהא זה מחני' היא גס' ד"א ודפק במקצח במה שב' דה"א לממני‘ איילי בנפלו גגת אסד דוקאט זה אינו דקי"ל א־'א לצמצם אמנם היסוד יפה כיוןדמידש דלילא כן ה"א דלר' י וסנן דא מר.א פיות א"י מי שנאן ולא ק"ס לי' כדתנן חוצצת ולא ממייבתמ בשום אופן אלא כדמבואר סימן קע"ה דאס קדם וסלץ ראשון להשני' הומרה הראשונה ה"ההלאשוןיבס היאשונ' והשני לשני' דלא יוציא הראשון דהא הוי הראשונה יבמה שהומרה ונאסרה ע"י נפילת שני' וסזרה והותרה לכל המסות ע"י כניסת שניי' לשני וה"ה לשעת. הרא"ש דע"י מעשה עצמו בכניסה נמי מפקיע הזיקה ה"א אפילו באס יסיר שיבם הראשונה דהוי יבמה שהותרה ונאסרה ע"י נפיל' שני' ופזר' והותר' לאסר שינס אותה דהאיהופקע הזיק' ונהי שמוכר' מן הסוני' ד' ך*ס מלקאערה בשלעא ראשוג' וכו' וק' דלימא אלא לאשונ' שהותר כגסמו ופזר, ונאסר' ע"י נפילת אסופה וכשיבם אפי השניי' הזרה והותרה * ומכ"ש דהו' ק' דמה אי הכי איכא הא אפילו ירעיגן הי נפיל ברישא ופי' הלשב"א דאז משכסת לה דמוציאין אף מהשני כשכנס הראשון הראשונה והשני השני' וק' למה מוציאן מהראשון כנ"ל ומוכס דהיכי לבולאי.באיסור יבם דמוציאיןמ"מ אלו לא גילתה לנו הסוני' טעמאדהמירא במי שקדש משום אימר וט'לא הוו ידעינן כלל טעמא שלדבר והיינו מוכרסים לדמיקי דפי' הסוני' הכי,א"ה קדמוזכגסד יוציאו בשלמא הראשון או אי ידעינן הי נפל ברישא וט' אפשר לדפוק דלצדדין קחני קדמו וכנסו מוציאן להראשון אמרינן המתן עד שיסלוץ אחיך ואס השני נמי כנה מוציאן מהשני לגמרי אבל עתה קשה ודאי שני למה מוציא * ־ ולפ"ז לדידן דפסקינן כי"י הי' מהראוי ליססוק כנ"ל שאם כנס הראשון לראשונה והשני לשניי' דאין מוציאין מהראשון ועכ"ז הי' מוכרס דלא כמוסתת דאפילו לר"י ב"ב אס קדם וכנש בסופה פקע הזיקה דאסיתה ע"י מעשה. עצמו דהא א"כ ודאי הי' ק' איך אפשר להתקיים־ הבשלמא להראשון אמטנןלי' מאן שרי' הא איהו בכניסתו יבמה בביאה שקונה אותה לגמרי מפקיע זיקת אסותה והוי' יבמה שהומרה. וכו' שסזרה והותרה ע"י כניסות עצמו בשלמא צהכ"י עכ"ס צריג"ב דקי"ל כותי' לא פקעה. הזיקה מאפותה ע"י מעשה עצמו ואמריכן לי' לכל הפסות המתן אבל לתו' קשה והי" מוכיח דלאטתייהו משא"כעמה דקדק הרא"ש מטעם גמרא דאימר 'כי' דלוקא בשיש ספק;! אם עשה אישיר הוא רלא מוציאין אבל בשבודאי יבם באישו' כמו הראשון לראשונה אפילו הותרה אס"כ ע"י מעשה אפיו נשאית לו באיסור ומסויב להוציא מטעם קנס וממילא אזלה הסיג,, בפשוט " וגס אפשר להתקיים ש פת תו'היכי שכ?ס לחופה ופקע הזיקה ע"י עצמו נמי ואך בשקנה אותה נביאה ובאיסיר דהיינו לדידן. שפשקינן כריב"ב דהקדו' לא הפקיעה והוא בא עליה אסר הקלו' אף שקנה אומה לגמרי להא אז ניאה נשיאין עושין מ"מ אשורה לו עולמות מטעש קנס י י ואף הנ"י מיכרס להודות לדין זה שמטעם קנס אשורה להיאשון כלי לקיים דברי הגמרא דבשצמא להראשון כפשטה בלי דופק * ויוצא לנו מזה בעי שקילש אתות זקוקה בביאה או אפילו כנש בביאה בלא סופה דלא שייך לומר המתן דאפילו פלץ אחיו אס"כ אשורה לו עולמות מסמס קנס (וכן מבואר גיש"ם) מלולאי עשה אישור. והנה בעיקר מחלוקת תי' עש האחרונים יראה לע"ד מפי"רשי דף כ"ג משמע כהאחרונים מדפי' קדמו וכנשר אין מוציאין בל' זה וא"נ הוי איסכא כו' ההיא שפתא הוי' אשורה ומשבא אחיו ויבם השניי' פקע הזיקה מאילך.וק' מה אירי' כשבא אפיו הא מיד שבעל אסר המאמר.כדרך המייבמין הוי'ביאה זו נשואי ן ־ . עושי/ וקנה אותה' לכל מילי ופקע הזיקה מאחותה ע"י מעשה עצמו ואי משוס לעגיל אישור הא לא הוה אלא ספק אלא משמע כשעת האפיונים י אמנם להתו' ק' מ"א דקתני קלמר וכנסו לישמעינן רבותא דאפילו אחד כנס נמי אינו מוציא מה"ס גופי' אומר לילי' וכבל פקע הזיקה ע"י עצמו. י ודופק לאינם סי ביים כהר"ן לביאה אסר קלו' נשואיןעושין (אך ע' ס"ס נ"ה). ואף דופק לפרש הממני' בלא מאמר דאז אס היא אסות זקוקה הביאה ארוסץ עישה ואז אמלינן לי' המתן לייב"בלא"כק' ליפשוט מהכא דביאהארושין עיש ה והוא איבעי' ללא איפשט גס קשה להתי' אפילו י סיגרים אסל אם כנס

אחר סליצת אחותה שאשורה לו תינס אם כ;ס אחר מליצת אחותה שאז נשתנה דינה מדין הסיפא לקדמו וכנסו משים שאז היא גשפק אישיר אמות סלוצה עולמות אבל ליתני אס קדם וכנס טרם שיחלוץ לאסיתה שאז אין מוציאן דהא שיב. אסותה אין צריכה סליצה כלל ואיסור אחות זקוקה הופקע ע״י כמסית עצמו כנ״ל • ; וע״כי לשנותם דבאממ בנלזה הלין הכי ומזה הוציא שילא הרמז בתשנתינו.קדמו וכנפי איירי בשניהם כהמם י ולכן אף ברישא בבת אסת-נקישל' א^קלמי; וכנפי איילי לסיפא לריצה להררית לנו דאפילי תערובת דסל בסד כל שהוא '־של שני ב״א ובאו ליש אל בזה אחר זה שרי לשניהם כנ״ל דהיינו בשיש אסים שני כמות ופרא כהמם ודאיסלוצה נסיבאפ״ה שרי' ולעולם ה״האסכנס בתר שחלץ לאחותה וא״כ אף דין ה:״י אינו מוטס כלל די״ל נעי ה״ה אם כנש במר שחלץ •לאחות' נמי שרי' לי' להא בל״ז אין הלקלוק מתיישב כמביאר גב״ש אסלאכנ״ל ע״ע דתנאשילא י אך הנ״י לשטפן שפי' בשטת האחרונים לאליבי' אפילו כנש טרם שחלץ לאפותה נמי גע״ב יוציא דע״י. כניסת עצמו אסר שנזקקה לו לא נפקעת הזיקה ונמצא שהיא גסת' איסור אחות זקוקה. עיצמית ואם מלץ לה אפ״כ היא נסת' אסות סלוצה עולמי■! וזה מדויק בלישני' שכ' אפ״ה קנסו רבנן בדיעבד לגזלו באמות זקוקה וכו' וזה מבואר דלא כהב״ס משא״ב הרמב״ן דאזיל בשטת תו' כמביאל בס'ר בשמו לין הנ״י לא מוכס כלל והקו' ע״כליזי' ע״עלתנא שיצא כנ״ל ודו״ק: סימן’ ג' נשאלתי ראובן השיא בתו לאים ממקום אסר וכמשלש חלשים בא ראובן ■ למקום' פתנו ובת: לראות שצום בתו ולא נח לעתו בדיר' בתי בבית • סמיה וליבר על לב פתנו שיעקור דירתו וילור בבית לעצמו וכלי שישמע לי כמן לו. ששא ר״ט במתנה שיקנה ששה כסאות לתשמישי ביתו למען יקיל עליו העקירה מבית אביו ששם. השתמש בתשמישי אביו ואסרי שהבטיסו הסמן למלאות רצונו נסע הסרתן למקומו והפתן קיים הבטחתו ועקר לידתו ואעפי'ב היצר לו ליקנית כסאות פלשים ולסק עצמו להשתמש מל ספסלים עד כי המליטה אשתו בן זכי אז באתה אס אשמו אצל במה לכקלק- ןגגילבבואה לבית סמנה ולא ראתה הכסאות כמשפט הקפידה מאוד ואמרה הלא בעליי,. נתן לו ששה ר״סכלי לעשות נסת רוס לבתי שתשמש כאנשים סשזגיס היושבים כסאומגוה^ן-הם והפתן דמה אומה לאמור עוד סזון אס״כ מתה בתה תוך יעי הלילה ןתנ,:'ה 3ץקיימא ותבעה האשה שיסזוי הששה ר״ט בטענה שלא נתנם בעלה b-b כלי שתיהנה גיזה ואסרי שלא נתקיימה מסשבתן המח:ה והסמן עען מה ש:מן נ״ן יצ^יגיהלר ומם שהרבמי לדבר על לבו שיעשה עכ״פ הטוב והישר ויסזיל ולא אבהשעיע 5<6ף.צא שאומר לו שמדין גמור מסויג ואף שהאשה אזלה מהבא ולא תבעה £.תן {ד,נ6.שן«אי מ״מלקל?!, בהגלון ומצאתי ד״ז צריך דקדוק ועיון• והנה ולאי מציקליע גמר^אימל אף להוציא מיל המקבל כלאיתא מש' ב״ק דף ק״י ע״ג דאלעתא דהכ, לא אפרשה ושם לעדו התו' ובפי" נערה שנתפתתה דף מ״ז ע״ב לכמתנה שתלי' בדעת הנומן אמלינן לעתי' לודאי אינו רוצה ליכנס בשום ספק ואל משיבני מדעת ל״ת בנדוניה ם־זנים שמודה באם הוציא פעם אסל ממסת ידו שהבעל יורש ט כבר כתבו האחרונים התפס «שום אמיינן אומד ע״ע שתהנה במה לעולם ומיד שבאו ליד הפתן ונהנתה הנת שפה אחת נתבטצ האומד ומקרי נתקיים ן מסשבתו ןהכי מבואר בהפ״יבערןען ןבן מ>«ץ ב«תנמ ש״מ שאם עמד פוזר אפילו הוציא ' העמנה מפ״י ומסרה להעקגל כמבואר גסה״ע ס״ס קך״ה וגסי' לץ סעיף ד' בשמ״ע

'סקפ"ו י ואין להשיב מפסק מהרי"ו הביאו הימ"א סי' צ' נא"ע שפסק שאין לילן בחל אומד במה שכחב דרך הודאה והביא ראיה מס"מסי' ר*ן סעיף ג'דש"משהודה אם עמד 'אינו פוזל שזה נרע ממי שהוציא ונחן ליד המקבל מפני שהוראה לפני עדים שמעיקל' דידי' הי'ובאשר עיינתי בנדון זה מצאתי בחשו' שב יעקב פלק א"עסי'ק"ו האריכו לסתול.פשקמהרי"ו וממצים המסבל בעצמו בדף ע"ם ע"ב שבעל חה"ד פולק באמת על המהרי"ר. ולכן פסק הרמ"א כדעתו בסימן נ"ג מטעם קים לי ומה שפסק בס” צ' כמהיי"ו לא מטעמי' אלא משוס דלאהויאומדנא למוכס הואיל וגל"ז בטל האומד ע"י שהחסייבעצמו אף נגד היורשים ן'ע"ש ובמס"כ לע"ד כל דבריו בזה אינם דבחשו' רמ"אסי' פ"ט לא הזכיר מי שחולק על השה"ד זולת הגהום אלפסי ואלו אף המהיי"ו סולק היה מזכירו ואף היה ראוי ליפסוק כתרתי במקום סדא דצבצ"ז שלא ברצון פסק נגר הג"מ ולהציל הימ"א מקושי' הנ"ש.בסי'-צ' נלע"דדאין דומהכלל. להא המהרי"ו יליף דינו מדסזינן בש"משהאומדמוכס טובא דאפילו בנתן לידו מפקינן מיני'מ"מ אם אמר דבריו בל' הודאה כאלו אינו נותן לו מאומה לא אזלינן במרה מכ"ש באומד זה שדן עליה דאפילו לר"ת אס הוציא מת"י פעם אסד אמרינן אסופי אספי' לדעתי' מני' (כן מביאר הפעם בתה"ד סימן שן"א דלא כדלעיל בשם הפ"י) מכ"ש שנאמר אס כ' בל' הודאה כנוסס שס"ז דלא אזלינן שוב בתר אומד משא"כ בדינא של הימ"א בסי' נ"ג הנובע.מתה"ד הנ"ל א"י היכן נזכר שהשטר סוב היה בל' הודאה סתמא אמיינן שהיה שסי בעדים שהיה כתוב בל' זה בפנינו עדים קיבל פלוני על עצמו בפוב ושעבד כל נכסיו על סך נדן שנ"ס לפתנו שמעולם לא הודה זה שקיבל מידו מאומה אלא שסייב עצמו וזקפן עליו במלוה ואפילו לא נזכר שהסוב נובע מסן הנדן אלא שכתבו סתם בפנינו קיבל על עצמו ושעבד עצמו בק"ס שהוא סייב לקלוע לפתנו סך פלוני נמי יוכל להתסייד. כמבואר ב15"מ סי' מ' ואף ע"זדן הג"א שהואיל וזקפן מליו במלוה יצאו מתורת נדן וע"ז פולק החה"ד אבל.בנוסס שס"ז הניכמב שהודה שקיבל ממון מידה לידו דן המהרי"ו שסד דינא איה לי' עם ש"מ שהודה ומה"פנלעשות פלוגחא בכדי אף שבאמת יש לפקפק על ראיות המהרי"ו ולומר דוקא באופן. המוזכר בגמרא שהודה אישור על הנהו זוזאדשל בנו הס וקנינהו בנו לנוף הממון בעין. בזה לאאזלינן בהל אומדדבאופן זה ע"כ איירי. שם דאלו בהודאה שקיבל וכסייג לשלם’לא היה פועל דמטלטצי דיתמי לא משתעבדו. לב"ס ע"ש וע' נמי תשו' להרמב"ן סי' ס?ט אבל בהודאות קבלת מעות דין סיובחשלומין י"ל דאזלינן בתר אומד מ"מ מייבא אסר המלן מהרי"ו והימ"א תפס נמי לטעמי' וסבלו כל שהודה בל' כאלו היה הדבר באמת הכי לא היה מקום לאומד שוב אף שמודה כמקבל שהיה מחנה לאאזלינןנמר אומד וכדבריהם נמי משמע בב"י א"ע סי' נ' דז"ל וכ"כ לבינו ייוקס וכו' וכ, עוד שם ונדוני' שנהגו ליכחוב באלו הארצות שמסייב עצמו הפתן כשמשדכיןומודה כקיבלכך וכךומקייב עצמו סוב גמור נלאה שנגבית בכל מנין. אפילו פזרו בהן אוהואאוהיא שכבר הודה וק*ע ושעבד עכ"ל ' לכן לע"ד דה"ה בסוחן שנתן לסתנו שטי סוב בזה העשוי בל' הודאה שקיבל באמת ־נמי דנחבסל כאומד אף דנא נזכר בושסייב ליוצא* סנצי הבת ונא שיין סברת הש"י דבאמח הבלה זו לא נהילא בלל ואין לה מציאות לאי' בש"ס והטעם פשוט כנ"ל ומה שהזכיר כד"מ בס"מ סי' רפ"א דברי המ"ה עם דברי המהיי"ו יפה כיון השואל שכוונתו על דבלי המהיי"ו כמבואר בד"מ א"ע סימן צ' שאסר שהביא דברי כמהרי"ו רימז למה שהביא בח"מ סי' יפ"א ולא הביאם יסד אלא למה כהיציא בשם שניהם דביש בן אסרי העדר האשה ולא שייך שוב אין הבעל נוטל בראוי אפילו מס הבן אסרי אמו ג"כ הכי ובדין האומד סמך על מה שהביא בשם מהיי"ו בא"ע ובזה א"צ להדסוקיס הנאמרים שם ' כגנע"ד ונסזור לנ"ד כבר הוכסחי דשייך אומד אפילו בהוציא מת"י מן הש"ס ואף למה שהבאתי בשם מכ"ד.טעמא דל"ת בנדוני' שהוציא מת"י מסמס דאסוסי אסס דעתי' מני' ע" כ לסליק דדוקא באומד זה שמלוי בזמן לב דאלו אמרינן ע"מ שתהנה במו לעולם אין לדבי סוף להכי אמיינן מיד שהוציא מת"י אסס דעתי' משא"כ באומד המתברר לשמחה כמו-ש"מ שבזמן קרוב יתברר אס יפי/ לא אמיינן אסמי' לדעתי' הגס שיש להשיב ע"ז. נמי מעה שהבאתי סוגי' דב"ק דמשמע אפילו בריא שמח שיין אומד אנו ידע שימות לס הוציא מת"י מיע־-כממ בע"כ הוצרך נתי' התורמכהניס ולסלק בהכי לומר דהאומד אינרשוה והאמת דלהכי מקתמר מתי דבלי הפ"י ז"נ הנ"ל : ויהיה אין שיהיה פכ"פ לשמע מדברי ל"ת בשוחן הנותן־ מתנה סתם לפתנו ומתה בתו שאין יכול להוציא ע"י אומד אך בנדון זה שנתן ליקנות כחאות באנו לדין של. תה"דש,' ש"ן באפד שציוה מפתח מיתה לחת לבת בנו כ' ליכרוח ותיקנו בהן סגולה ומת אס"כמתה הבת בנו והניסה בן ומהאף הבן תא בעלה לינבות הכ' ליטיוח והיורש לא רצה ליפן הובא בס"מ סימןדינ"ג: סעיף י"ב־ והנה מדבריו שם משמע שנא זיכה הבפל אלא משוס דעתו של אדס קרובה אצל בת בנו כמו אצל בנו וי"ל דגמר להקנות לה בלא תנאי ומה שצוה שתקנה בהן סגורה כלי צ הראות לה סבה שזוכר על קישוטיה וא"כ זה שייך דוקא במחנה שנותן לבת בנו שלשאר הקרן במתנה לה בתורת נ"מ משא"כ בנותן לסחנו דודאי כאחר דמי ולמה שמסיק משמע דהעלה דסד צוואה הוא ע"ש א"כ האומד מוכס טובא אלו ידע שלא התקיימה מסשבהו כלח תיהני בתו מהכסאות נא היה נותן והאמת מה שדן שדעתו של אדס קרובה אצל בת בנו באצל בנו ע' מ"ס סי' י"י סעיף ג' מבואר דהיא"ש פליג וע' ש"ך סי' רנ"ז ס"ק ג'. תו יש להקשות מה בכך שהלומד שג קנייה סגורה בסל לו יהא שצוה סתם לימן לנח בנו-יסף מה וממה קודם הגוביינא וכי מה בין זה לדינא די"ח שפוסק הת"הד סי' של"א כותי' ע"ם האומד שלא ב' זה אלא ע«מ שמהנה בתו.וכ"ת דוקא בנדוני' שנותן להסחן יש לדון שאינו נותן אלא ע"מ שתהנה בתו דוקא ולא אפילו יויש יה דהיינו זיפה משא"כ במתנה לבתו בלב שלם נותן הא מבואי סי' צ'דאפילו בג"משי'ן דין די"ת : אמנם ־משמע שם שלא דן הלכה למעשה להוציא מיד היורש ולא כתב כ"א דיך מ"זמ דמשום זה יש לזכות הבעל ולומר דכע"מ דלא הוי אומדנא דמוכס ' וכן נראה משמעות כש"ע דלא’העתיק-הכואדינא כלנבהש"ע זולת בסימן ינ"ג העתיקו ולא לגבי בעל ואף לא בבת בנו אלא" בבתו ממש לגבי יורשים שפשטוהס בניס או בנוח וי"ל דוקא בבתו ולא בבת בנה מסוס דאין־דעהו קרובה אליה ויש לומר אומד דוקא אס אפשר להתקיים מסשבחו * ולגבי בעל בלא כל ה9ל. יש לומר דלא זכה־מטעם דינא דר"ת דאפי' ביש לו בן דן הכי ומכ"ש כשמת הבן הגס צפי המטאר. בהש"ע דהוי כמו ב' צוואות לינא לסלק בין במו לבת הבן דעד כאן לא הוצרך לבא דבת בנו כבנו אלא למה דמסיק וכ' וצפ"ז נ"ד ע"כ סדא צוואה היא מ"מ ,^ו ךבכןןן לא העתיק הימ"א אצא מה שיוצא מבואר לדינא לאפוקי בבת הבן דאס סדא צואה יש לדין ולהרהכ/אסייה כנ"ל־ואס־ נפשך לומר דתה"ל דן הלכה למעשה ע"כ לסלק בין פסק ר"ת והסב יעקב,'הנ"ל. כ' :בפשוטה שדן הכי משוס דלא הי' אומדנא דמוכס כמו בפסק ר"ת ולא־ כ' שוס4 טעם וע"כ לדחוק דדוקא במה שפוסק ע"י פסיקה לסמנו בהכרח הן־יצ"ב והן נ"מ נזה האומד ברור שאינו גומי ונותן אלא ע"מ שתהנה בתו לוקאעשא"כ מה שמדעתו נותן לבתו ן"ל דגמי וניחן ולא דוקא ע"מ שמהנה בחן ה"ה זרעה האף שמתו' פר' נ"שהנ"למשמעדאיפכאמסתניח מעה שנותן בהכיס הוי דומי' דמכי וכו' ע"ש מ"מ * "ל הואיל דאפשר נעי ליממ איפכ' שיג לא ברייה לי' האומד אלו הי' נותן מעות סתם והוכיח לדון שלא נתקיימה מסשבתו בקניית סיורה. וכיון שסמי אומד זה שוב ממילא זכה בעל מכס'הבן פכ"פ: בנדון דידן שנתן לחתנו ממש כדי ליקנות כסאות בודאי הדעת נוסה שיש לדון אומד זה־שלא נתן אלא ע"מ שתהנה בתו מהכיסאו' ומכוון שלא נתקיימה מחשבתו המהנה בטילה ואפילו לשסת.יש"י. דפליג על ר"ת י"ל. ע"כ לא קאמי דבעלה יורשה אלא משוס דהאומד הי' שנתן עבור סבמ'סיסון שא"כ מה שנותן אסי סמונה באופן זה כדי ליקנו' זסץ מודה רש"י דאמריקודאי ־לאהיץ רעתו שיקנה לנפשי אסרי מות בתו וסתם מתנה האלאיהיב דניעא דיהיב ע"מ שתהנה במו גלווס בימה ונגר נהנים כדמוכס סגלה זו לשטס י"ת אלא דיכיב כלי ליקנות כסאו' סתמא דממו.היי כנ"ל אן כיון דסזינן דהיא3"ז שמביא תה"ד המל לא רצה לדון אומד שאינו מפולש בש"ס מסעי דלא כל האומדנות שוי©' וכתבו נמי האסלוניס בשם הי"א מזלסי שא"א בקיאים להוציא באומלנא אף די"ל דפוסקים; אלו ס"ל דאף במחנה בעינן אומדנא למוכס וכדמשמע נמי בתה"ד הנ"ל משא"כ לדע' הגהו"י אלפסי שבח"מ סי' ר"ז סעיף ד' בהג"ה י"ל לאף אנן בקיאי' באומד פשוע מ"מ הא התו"־ ורא"ש מצייכו אומד מוכס אף במחנה ותו בנ"ז "אפשר האומד נמקיי' במה שמילא לצון סמיו לעקור דירתו שזה הי' עיקר כונח הסומן ואפשר אף אלו ידע שלא יקנה כחאום לעולם שחולי היה משפדו בהנהו ששה י"ע על כן מי יכניס עצמו להוציא ממון וזה שקשה בד"מ והונס צי מאוד שלא באתי לידי מלה זו לתקוע עצמי בלבל הלכה זו z סימן ך'. על עסק ביש ששמעתי נעשה בימינו איש אסל גירש אשתו ע"י תחבולה בעל י י כורסה * הנה בסי' קי"ט איחא בהנ"ה * אבל לנמ"ה הסרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה עבר וגירשה בע"כ בזה"ז ונשאת שוב אין האיש נקרא עבריין והבאתי שפ משמעות היש"ש שמ"מ לא מהני צו. ’. הגרושין צענין שיהא מותר באסלת למנהגינו גאיסול שתי נשים ואף בזה נסחפקתי ע"ע משמעו' הש"ע ב"ש ע"ש. ואולם יוחל מזה צ"ע אס לח יהא מסויב ועומד לסזור ולישאנה " ואף דשסנמי הוצאתי מל' זה דצכ"ע היא מגורשת ומותרת להנשא דצא כהב"ש שם ס"ק יי'ב 0כ' ואס חי"ג דעי* לתקנות חז"ל י"ל אפילו עבר וגירש אינה מגורשת כי בלי ספק יותר דמי' לאונס שגילש שמקרא מלא דיבר ככתוב לא יוכל לשלסה ומ"מ לכ"ע היא מגורשת גמורה.ולהדעה שהוציאו מהירושלמי דשועה אס עבר וגירשה אינה מגורשת ע"כ לדפוק דשם הסעס משוס גלילה וראו סכמי' לבטל הגט ע"יכלדמגרש וכו' כדי שתהא עדיין אשת איש ולא יתעללו בה - אבלהכא מה"ת. אבל הא ודאיציע כנ"ל אף למאן דס"ל בשוטהדמגורשת היינו משוסדלא' שיין שיסזור וישאנה דהא אינה בת דעת לקדו' ונשואין אבלהכא י"ל דסייב ע"ס דינאדרבא דאמר מס' ממורה כל דאמר יסמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ומבואר שס דן> ו' דהיינו לענין אונס שגירש אף דבודאי היא מגורשת כמבואר שס בתו' מטעם דגט איתקיש למיתה מ"מ את לולא דכתיב כל ימיו הי' מסויב לרבא להסזירה כי היכי דלא ציהני מפשיר וכ"ה לדידן בכל אשה המתגרשת בע"כ. אך בעניותי מפני שפסקא דרבא דא אינו מבואר בהטור וש"עצלין.סיפוש קצת אמנם מבואר הוא בהרמב"ן במנין כמצותדהר"מ סי' רמז־. ובמ"ר למס' קדושין דף ס"ז ע"ב ובכרא"ם בחשו' בלל ל"ז סי' ד' ובהה"יג פ"א מה' גזילה תופס בפשיטות אף דעת כרמ' הכי וכן באמת נראה דעתו פי"א מה' שממה דמההוא ’טעמא פסק דאסמכר לצמיתות שניהן עוברי: בצ"ח ואין מעשיהן מועילים וכדיליף הרמ"בן הנ"ל טעמו * ומן התימ' מהלס"מ פ"ו מה' בכורות מקושייתו בהימג"ס דצא נקי כ': דפו' כאביי וז"א אלא דזה צ"ע'למה לא ילקה לרבא והיינו שמשיג הע"ל בה' שמטה על ספר הסנוך * אבל בעיקר הפסק ודאי צדקו דברי הרמב"ן והה"מ וכן פסק הגהות מרד' בשס הר"י בן פין בשבועות והובא בסמ"ע סי' ר"ס ומסכים עמו ליפסוק כיבא ומביוא ראי' ממס' כמו' דף פ"א מדברי ר' יוסף והיא ג*כ במידי כס * אך על פסק זה כתא צ"ע פסק הרע' פ"ג מה' עבודת יה"כ כאשר התעורר נזה.בטל ,חשו' שער אפרים סי' ס-ז שפסק זה דממיבין לקינות צוא אליבא דחביי כמבואר בחמורה ותירוצו.אינו מעלם. ארוכה נפסוק כיבא אדרבא אס פסק זה נכון ממילא מוכס דאין הל' כיבא ונלע"ד ניישב ע"פ דאיתא בטמא דף נ"ס בתו' ד"הי'.יונחן חימא לי וכו' ע"ש מה דמשני וי"ל ומה הקושי'.דילמא כיון דלדידי' משמע הכי ומשמע הכי לא משמע לי' מערבין משום דק' 'לו והא דם הפר מרובה וליח לי' אין עולין מבטלין זה אח זה * אמנם התו' מקשו שפיר ע"פ סוף דבריהם שהקשו למ"ד אין עערבין מנ"ל דאין עולין מבטלין ומשני הרי דפשיס' לו דכ"ע סברו אין עולין מבטלין ושתיר וע"ש תירוצם וא"כ בחמורה הכי משני ויבא התם. מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו כלומר לולא דאית לי' דישה דאין־עולין מבטלין.משס־ ליכא למילף דיכילנא לומר מזה בפ"ע וסבר לה כל'י י"ל לאו דסבר בזה כי"י דאין מעיבין' באמת ומשוס דילמוד סתום מן המפורש כדמשני תו' בדעתי' דר"י כי אס שבזה סבי כר"י דמשמעהכי ומשמע הכי וגס מאמת לא משמע לי' בהוכיס דמעיבין אלא כי"י דאיכא־. לדפוי' כבסוגי' דיומא וא"כ ה"א דמזה בפ"עכדי שלא יקשה והא דס הפי מרובה ואיצטלך הדישה *דאין עולי' מבטלין ושפיר אמרינן מערבין מדרשה דאסת וככולהי תנאי וכדמשנו המו' ביומא ד"ה הניא אליבא די' יודא ע"ש וכעין סוגי' זו מצינן במס' קדו' דף ס"ס

ע"ב::בחו'. ד"ה אמר קיא.ע"ם תו. יש ;לפקפק. ממה דקי"ל שנוי קונה ובהסיגי' פירש"י. ונכתב בצדו דמצינן למימי בשינוי קונה.כגון גוזל עצים ועי'ש וא"ב דבהא סליגו ודאי דלי® הלכתת כרבא דהא פסקעןכנוי קונה כמבואר בס"מ סי' ש"ס ודביוס הללוזמובאזם במ"ל פ"ס מה' מלוה ה"א נשם מהי"ש יפה ובלס־'מ ה' בכורי' הנ"ל ולע"ד הפוסקים הנ"ל ע"כ תפשי פירש"י קמח לעיקר אבל לפ"ר יש לתמוה דהרי פי' השני מוכרס דאלו בפי' קמא פ?' ולא אתפרש לן דליהוי מידי ביניהן אלא תירוצי דהנהו תיובתא דמר איח לי' דמשוס.

דמהני ולא מהני הוא ומי איה ליה משוסטעמא דקיא הרי מבואר דלפי' קמא אין שו» נ"מ לדינא אלא משמעות דורשין והכי מבואי דעת רש"יבד"ה ה"ג ל"א בכני שינוי דשנינן כתב ובין ההוא לישנא ללישנא דשמיע לי' בשנוי קונה ליכא מידי.אלא זה ירושלמי וזס בבלי וא"כ ק' אס זה הפי' עיקר בהתי' של שנו' קונה למה בלישנא דייושלמי דהיינו ל"אז קאמי תו ל"א ברביח קצוצה וכו' ומסיק אלא בש"קולפי' זה בש"ק צמה.משנה לשונך־ מדמעיקרא ולא מסיק אלא בשינויא דמשנינן ותו ק' אף אי תפשו סי' קמא לעיקר המי מבואר מפיר"שי דלפי' זה אין נ"מ לדינא כ"א בשינויא דמשנינן ואיך הוציאו־ דינן מדביר תא ונלע"ד דוודאי חפשו פי' קמא לעיקר אך לא בפד אופן עם פייש"י מכל וכל אלא; בחסילח דבריו שנ' בש"ק דאביי סבר שינוי ששינה ועבי ע"ד המקום. קונה (וי"ל דאסי ’ עביד מהני) בי מהיכי דכתיבי קראי ולרבא לא קנה כלומר דל"מ) אלא היכי דכתיביקרא? ובאמת כללא הוא ליתר דיני התורה מה שאינם מבוארים ־פה ולאז. היינו סדא לישנא ע© ל' הירושלמי קמא בהנהו’ שינויא דמשנינן וא"כ כיון דהייוסלמי נמי סזר מלישנא קמא דפליגו אך בשינויא דמשנינן ומסיק כלישנ' דבבלי דבש"ק קמסלגי שפיר השתמשו בדע® לבא כיון דיש נ"מ לדינא מנינייהו ונם הלכה כמותו דאינו שייך לפלוגתא דגזל צמר דסס כתיב קיא והנה אס כן אין מקום לקושית תו' ד"ה והשתא דנימא דפליגו בנשמג שלא לגרש דהא באמת א"ב סובא לכל התורה ונכלל אף זה והתו' ע"כ אזלו על סי. שני פייושי רש"י שלפנינו ואולי זה נמי דעת הגהות מרדכי שבסמ"ע הנ"ל שלא השגיס ־בקוכית תו' ~ והנה הש"ג במסכת ביצי5 פיק משילין הקשה על יבא מניה דידיה מסכ/\־מרובה מביאו הש"ך ס"מ סימן הנ"ל ולפי מפמעות הגהות מרדכי הנ"ל דהטעס בהאשה שנפלו הוא מה© דין יבא ונשמע מיניה אפי' 3עגל על מניעה -דלמן נמי לא מהני הקף נבונה דהא מדקתני מכי בשבח סייג ס"« דגמי עכ"פ בדרבנן אבל לע"ד אין דבריך מוכיסיס וי"ל אף יבא לא אמי אלא בדבי תורה רכדלאיק לישני' דאמריסמג' וכן מוכס מהאוקימתא דס"ד דפליגו ברביח דליבא משום. דלא עביד מסויב ליה7ל ר"ק ןמ"מ אבק :רבית לא מיהדר וטעמא די* __ יוסף בהא"ש יש לומר כיון דהסכמיס אמלו לא ל.זבן רלא נתנו הנכסים לעמן זה בלשותו ?.'לא הס ביפות האשה לענין מכירה והוי כמוכר 37ל. שאינו שלו (ובל"ז ממתני' דמיובה צא מוכס מידי דהא קי"ל סיובים אפי' לפני ייאוש־ ברף ס"ס ע"א ש"מ-דכל היכי דמסויב ’?*צועיו עכ"ס מה שקיבל מכירה קרי וסייב בד'ר'ה וה"ה אף בשבת אף דלא אהנו מעשיו) שהש"ג הכריס מסוגיא דמיובה דאפי' באיסור חורה הוי מכירה דהא לאוקומחה די"® אינה נקנה אלא במגיע לקרקעות החצר שאז נעשה האיסור תורה ומשמע גהבריי' דקסני שטור.דעכ"ס מכירה.הוי עדקתני ומכר.בשבת ש"מ.להוי. מכירה אלא דפטוי מתשלומי דרה משום דקים ליה בדרבאמיני' אבל מה שכי ולולא וכו' זול שלים כנ"ל לע"ד י"ל מרהקשו" פל חי' רמי ב"ח שמשני בדאמרליה קוץ והא כי תבע ליה וכו' ומשמע ליה טעמאדמתסייב *נפשו הוא דכי הבע ליה לא מסייבהא אי לא הוה מתסייב בנפשו שסיר הוי מכירה והוה פתפייב אף שנעשה באיסור תורה דאל"ה ליקשי בפשוט להא לא הוה מכירה וזה יש ליישב להא בל"ז ביארו התו' לשפת ההלכה לפירי לא עבדו סליפן דע"כ איירי בשעומדת בסצר הלוקח ובודאי דנקנה להלוקס בחצירו בתורת מתנה וקושית הגמרא אך אזלה הא אילו לאהוהבסצירו והיה מבע לו החזר תאנתי (כמבואר ברש"י) או כגניבה הא לא היינו מחייבין לו נמצא דהוה אך מתנה ואינו נופל ל' מכר ונמצא אלו לא הקשה מה לחייב בנפשו פשיעא 7ל"ה ק' להא אז אף דהוה. אמרינן ל"מ קנין זה של קציצת התאנה מ"מ היה חייב ליהדי או התאנה או לימן'הגניבה וכיון. דהנניבה באמת כבר בחצירו שפיר הל' מכר להא ע"י שהוא קנה הגניבה בחצירו הגנב פטור מחשלומי'התאנה וסצירו קונה בלא הקציצה מתאנה אך ברשיון הגנב ממ.ילא עתה לא נופל ל' מכר אלא מתנה ולזה הוכרח לבא דוקא פכם למתחייב בנפשו ודוק בתו* תמצא בע"ה ככינים דברי והיוצא מזה לתי' רבא שממציא באמת ע"י קציצה אצא שמ"ע שס מכר עליו משום דאף אלו היה ברשות גנב היה מחויב. עכ"פ בתשלומין לצאת י"ש מ"מ מוכיח שאיירי בשהגניבה באמת בחצר הלוקק דאל"כ סשיטא..7לא נקיא מכי בשבת דהא קי"ל פירי לא עבדו סליפן וא"כ לדברי ל"ק דרבא אדרבא וי"ל באמת מש"ה מיאן בתי' י"פ כנ"ל"דלתי' ר"פ ולאי מוכים דאפי' באיסור תורה המקס קייס והנה הש"ן תלה דבריו.אדברי־ הסמ"ע וכ' ובהכי ניסא־-נמי וכת ע"ש ולע"ד אין שוס שיכות להדדי* דהסמ"ע לא אמר אלא כיון דמסלקינן האיסור ממילא נשאר הקנין י בלא שיס איסור ואיך נאמר דלא מהני מה י דעביד באיסור הא באמת הרבית דעביד באיסור לא מכני מעשיו וממילא נשאי הקנין בהיתי משא"כ קנין שבת אי הקנין מהני הוי מהלי פה דעביד באיסירזוכ"כ המ"ל הנ"ל על הב"י וחילוק הש"ך לא הבנתי בשלמא אילו סילק בפילוקי נין איסור מורה לדרבנן היה אפשר נמי לומר תירוצי על רבא מדיריה כיון שגוף * הקניןלא מנעתו התורה אלא בענין*זה דהיינו ע"י’. איסור הוצאה'וכדומה שפיר היה יכול לומר דברי יבא אינם אלא בשנוף המעשה נמנע משא"כ בשגוף המעשה לא נמנע אלא בענין.זה־ שהענין בלא מששה זה נמנע כמו ההוצאה בלא קנין בזה נא נאמר שלא יהנה פעשה הקנין דהא המעשה לא נמנע כלל אבל לשטתו שתפש דברי הש"ג בשלימית דאפי' במניעה דרבנן שייכים דברי יבא מה כ' א"ו שאני. כל הני כיון דאפשי לעשות בהיתר איך אפשר ביום השבת להקנות בשום אופן הא ביום זה גוף מעשה הקנין אסור עכ"ם מדרבנן דדמוכס ממתני' דמרובה וכדהוציא הרי"ף מהירושלמי והכי פסקינן ובודאי מוכס מזה דאין הלכה כרבא וא"ל דר"ל ביום הסול אפשר בהיתר דמה בכך הא היום עכ"ם מצווה שלא לעשות ומדע דאל"כ מה מקשו תו' בתמירה דף ד' ע"ב תוך ד"ה וי' יעקב א"כ שוחט.בפסח על החמץ ה"נ אפשר לשחוט בהיתר שלא על החמץ וצ"ע ואני חמה על הש"ג והש"ך למה לא הקשו בפשיטות ממה דקי"ל השוחט בשבח אפי' במזיד שחיטתו כשירה והכי.פסקו כל הפיסקים וכדמוכח מקושית הגמרא ונוקמה במיזד וי"מ ואפי' הימ' דלא פשק הכי הוא מסעם שחוטת מומר כמבואר בפי' המשניות וק' דחפסל כקושית חוס' הנ"ל וא"ל דשאני שחיטה מדאין צריכה כוונה שייך מי' תו"דבור הנ"ל עלקושעחם מצילם אוזן בכור ינמידי דאלו נעשה ממילא נעי מגעיל לא שייך דינא דיבא ואך משסיטות פסח הקשו. לפי דקדשים בעי כוונה דז"א דהא מ"מ בממילא אינו ממכשיר דבעינן וחתך דומי' דועשית (וע' בק"א דפר"ס י"ד ) לכן הנלע"ד כדי לעמוד על המכוון ההיכרס מקודם לסקור ־מ"ם דרבא דהא אך בסברה פליגו ואביי ביאר סברתו מדלקי. אנל סברה דרבא אינה מבוארת וים לפותרה בשני אופנים אחד משום קנס דבי חורה וכן משמעות כסמ"ע שנית י"ל מדסזינן שהקב"ה שונא ,מעשה זה סובר שמהראוי שיהולס.המעשה ויהיה כאלו ,לא ־כעשה כדי שלא יהא האיסור המתיעב 'בעיני המקום בעילם. ולשני הטעמים אין קו*שי'. ־משפיטה בשבת דלא מיבעי' אם הטעם משוסקזס דבר מורה.שלא יהנה מעשיו האסזינן כמעשה שבת. 7־כ' רחמנא להחייא היא קודם ואין מעשיה קודש כדאי' בפולין דף קט"ו ־יאל"ה בל"ז היה נאסר מכל.שח מבתי.הרי. הוא בבל תאכל וממילא ה"ה.לכל עניני שבת 7אין לקנסו מן התורה ואף לטעם השני די"ל שאני בשול שבת דא"א לומר שלא יהני זלא יהא האיסור בעולם דמה בכך אף אם יאסור לאכול מ"מ כבר הוא מבושל והאיסור בעשה מםא"כ בשחיטה דאסנאמי דלא מהני ותהא כמתה מאליה נמצא דלא נשחטה בשבת דז"א.דה"נ דכותה אף אם נאמר דהיא כמתה מאליה מ"מ הסלול שבת כבר נעשה כדאימא ברש"י מס' חולין דף מ' דהיינו הנטיל' נשמה ומתקן נמי הוא דהא עכ"פ מותרת היא.במיתתה לבן נס וא"לדלא יהנה ותאסור אף לבן נס כדי שלא יהא מחקן אלא מקלקל 7על זה ודאי לא שייך דין יבא דלא יהא אלא נע:ה ממילא דהיינו מתה מאליה נמי משמרי/ לבן נס ובזה נדחה נמי. הראיה שמביא.המ"ל דלית הלכחא כיבא.מהי«'.סיף?םלג-'ימה,.. ביושין ע"ש כי שם אף אלו נאמר-דלא"מהני ולא.יהא.הננו הסילויל. שבת'נע הה

• הכתיבה ובל"ז בשוגג אפשר דלא איירי' מא' כלל וא"כ אפי' נודה להש"ג דמוכס במרובה *אפילו מקח הנעשה בשבח ע"י איסור סויה נמי מתקיים מ"מ ל"ק דרבא אדרבא דהא תה נמי דומה לשסיטה דאף אם נאמר דלא מהני והקנין' כמאן דליתא מ"מ הקציצה או ההוצאה כבר נעשה זולת _אם נאמר כסברת הגהות מרדכי דרבא איירי. אף בדרבנן אז לטעם השני ק' מהקונה קנין פשוט בשבת דלא ליהני ויהיה כמאן דליתא ונמצא האיסור *לא נעשה מעולם ואמנם בבר כתבתי דלע"ר אין דברי הג"מ מוכיסים בזה ומשסיטות 'או"ב נמי ל"ק כראי' בחולין דף קט"ו מדאסי רחמנא וכו' והנה לע"ד יש נ"מ לדינאבין 'הטעמים הנ"ל מה דקי"ל בסי' מ"ד קדושין תופסין בנדה מדכתיב ותהי נדתה עליו אם קידם נדה בביאה דלסעס ראשון י"ל דאינו קינה מדרבא והפסיק איירי בהווית דהתירא'.זלאפוקי שאינה כשאר עריות וכ"ת הא איתקשי יהויות להדדי אפשרדלא לכל מילי יקדו*.<נ"י שליח יוכיח דלא שייך בביאה משא"כ לטעם השני מתקדשת דהא האיסור לאו בתפיסות הקדו' תלוי ולפ"ר יש להוכיח מתי' התו'. בתמורה כטעם השני דהא משנו על קושייתם הנ"ל לסלק בין איפיר שבדה מעצמג והסברה נראית תמוה דמה בכך שהוא ניס לאיסור.ע"ע אסרי שנשבע מוזהר שלא יעבור ולטעם השני שפיר דהא מצינן דיבא על שני אופנים בזר שלא יהנו מעשיו אופן אחד כמו תמורה או תורם מן הרע על היפה דלולא הכתובים היה המעשה בסל מעיקרא ואופן השני אפי' במקום דא"א דציהוי בטל כאונס שגירש

שמבואר בתו' ד"ה מתיבי דאף דהגרושין ע"כ חלין מדאיחקשו לכימה מ"מ אמר דלא *הנו מעשיו וחייב להחזירה ולטעם קנס הוא פשוט אבל לטעם־ השני ק' דמה בכך שיסזירנה ..הא. מ"מ איסירא דעביד עניד אמנם זה ל"ק דשם אין האיסור בהגרושין לסוד אלא עיקר :' האיסור סלא יעשה לה סמס חסת אשר עינה ולא ישלסנה מעל פניו וכל זמן שאינו מחזירה i החמס בעולם וכשמסזירה מסולק החמס ונעשה רצין קונו וא"כ שפיר עשנידתינס באונס '. עניים אבל נשבע שלא לגרש שאך הוא כבדה האיסור והגיושין מצד עצמותם אינם כלל מתועב מינם אלו היה אפשר שלא 'יחילו הגרושין שפיר דסשיטא דאין לסלק בין בדה מלבו לזולתו והיה מהיאוי לומר שלא יהנו ולא יחולו הגרושין כלל ונמצא דלא נעשה האיסור היליל שבועה המתועב לפני המקים איל כיון שזה א 'א דהא איתקש למיתה נמצא האיסור צ־ 7עבד עבד אף אס יסזיי ויהסנה והגיושין דהיינו מה שהיא שלוחה ממנו-זה הענין אינו

• מועב כלל לפני המקום.דהא אך איהו שבדה הא־סור ולא התור? ושפיר משא"כ לטעם ' P'P ודאי דאין לסלק ומהראוי שיוקנס ®ן המורה שלא יהנו מעשיו ויהא חייב להחזירה לפ"ז ק' הא אין טעם סברת תו". משס־ק לדינא דהג"מ היכי דנשנע שלא לעכור

ואנשי ק'לל'מא א"כ ’־®’®®לא ל«יי*ל "לי”’ «’« ה^לנ' BDOT.® tt* ז"ל אלא מקסי קיים אענ"י העני ואע"ג דאהי ונא נל ינלשא נו' היי היא CSu-tro למי ומשה עמנו נגד שאינו משלם אלא נשמש המילה יקנה ה7ני נהעייס־נ סי־ה נ"מם ע־"ל (ימן השימ־ מהש-ג הנ-ל שנ' וציין ליקיק מה ולשש טעם נמל או גני איך יוציא מכלל ההיא פליגשא דאניי ייבא שה ממש קושי' הגמיא יחייוצס בשניי קינה ימכאשי "נ נטסא) יי-ל יאף השי' אולי נשטה זויקנין מילן> הוא מיין שניי קונהלנל האיסייים ואפי' לאישיוים של שנימה ולפיי היי אך קיו אם הימים סונים להעומי מל ™"י* ייסמנא לא נ"ש שיקנו להליקס נמה ®י-מ"י ®יני יל־ני לא קושי' להו אלא מנשבע שלא לגוש ומני יגייש שנ'ה. אין משק לק־ין שמיש® ־מניישש אימס «,פש הי-ט הניל גני מנימש צמישיש לא נואה הני יאסיניי הה»מ מוניסיס ניעה ע"נ לימי ילא ילפינן משנוי קונה אלא יומיא ממש שהמניעה על הלוטם דנזל דהיינו לא שסמוי ולא היני שהמניעה לגני המיני יא-נע-נ סי' הסו' פשיע כי היני דיספיק אף לדין נשבע שלא למטי ואולי כונחם ע"ד שמסלק היא"ש בסשו' דכירר שהוא ניה האיפור יש לו נמי השיה ילהני אינוננללא דינא וא"נאין הניס מוהאמנם אינא למשמע נמי עקישייסם דיה יי' ’®קבמל-רם איזן לנו־. דס"ל טעם כשני X נטעם קנס מה ק' להי ואך אפ נדסק דהנימקשי דשם משמע שאיני אלא קנס דיננו ילינה היא קנס ד"ש מ»מ שייוצס ’ישי ממקבל לטעם השני דאלו לטעם קנס מה שידל דליי מאלי נפל ממילא ודאי דני® דאס נפל ממילא.למי יש לקנים משא"נ לטעם שניי שפייינצייס לא ®”ולימי ילא ’®־י ילא ’צא למילין יזה איני אלאנמידי דנמי מעשה.י-ל דלא יהנו מעשיי ימנס יה היא ננעשה ממילא בלמי עושה יהעניי גמאו ילישא אבל ’"־’אי"«־ ”” » ש’־י ”־”’איי "’\ P’ש נ^ה ־י־ה א במסלוקת הרא"ם והר"ן שהכי פ"ק דקלו' גבי בעיא דתסילת ביאה הונה כ' רר"ו ויש למידק ביאה דקנין בחר קדושין היכי דמי אידאיכא סופהל"ל ביאה ואי דליכא סופי. כיור שביאת איסור הוא דקי"ל נא מל אייסהו בביח חמיו לוקה אינו בדיו שחפני. דמי* Im ד"א אמרינןדאפי' למ"ד מאמר קונה קנין גמור מאמי דהתייה קני דאיסור/ "י ומשמע לע"ד דאלו פשיפא ציה כדפשוט להפ"י שהבאתי סי' מ"דדמהדרשי־ דוחריכרחר. עליו שמעינן ד'אף בקידשה בביאה מקודשת ק' איךילין> בק"ו ביאה דאיסוייממאמר י-־א, י"ל ביאת נדה תוניס. דקינה קכין גמור לקדושין ומכ"ש ביאה שאסר אייתין שאיני אלא ־ איסור דרבנן דיקנה לנשואין אלא משמע 'דסובל בפש-טיח להיפך דאף אינה היני אח f לקדו' מלינא דלבא ויליף לאיסיר דדבריהם מק"י דחאמר אבל מהרא"ש יש למידה בייפר ' שהרי בהי' קס"ד מבואר בשמו שאם יבם אשה נדה קונה אותה ואפי' במזיד ויליס לר ממס'פססיס וק' הא שם בשוגג ובמזיד מנ"ל דהא פוסקכיבא כנ"ל ודלמארבא לא אמר אלא במדד ואילו ס"ל דקידש־ נדה בביאה אין קונה מה"תדיבסיקנה ואיןלדסוח דשאני קדושי ביאה מיבוס ליבום א"צ כונה ושיין תי' תו' שתרצו על צירם אוזן דנהי דא"צ כוונת ביאת יבם מ"מ כונס ביאה מיבעי כדאי' סי' קע"גאלא משמע דפשיטא כיה נמי Ab7 קדושי נדה קוני' ולוסק דהפשיטות הוא מכס הדרשה דומתי נדתה 'אלא אפשידמסלקומם תלוי בשני המעמיס הנ"ל דעעס קנס אף בא־סורי ביאה שייך יעעם השני לא שייר דמה יפעל אם הקדו'או היבוס לא יקנה בין כך ובין כך איסוראדעבד עבי ואולם דברי הר"ו קשאי' לי סדא משמעותו בסירש הדברים מאמר דאיסורא אינו קונה אס עולה כלל בנוונא סדא עם מה שראיתי" הפירש בסדושי הרמב"ן דז"ל מאמי דאיסורא מפני שהוא מאמר במקום ייבום קאי וכל שאינה עולה ליבום אין מאמי קונה בה לגמרי וכ"מ מפירש"י שפירש דהחירא למי מאמר שנעשה בהיתר דאי הוה בעי ליבומי בשעת מאמר הוה עצי ציבומיוכן מוכס ההוא סי' בתו' יבמות דף י"ס ע"בד"ה אומרים לו כתבו וי"ל כו' דליכא בימול מצות יבמין וק' א"כ מת שייכות לדסות מאמר דאיסורא אם אין זיקה ולא בימול מ"י א'ו לאו דוקא דאישויא המאמר אלא היבוס וע"ש ס"ל' ותו אף למשמעות פירושו דמצד איסור המאמר הוא דאתינן עלי' דהרי אי אפשר דבאיסורי קדו' יהא שייןדינא דרבא דהרי אימא בס"ל קדו' דףס"ז ע"בד"ה אימא אידי'ואידי וא"ת והא קי.'ל כרבא דאמר אי עביד נ"מ ותירצו בתו' דכיון דגלי יקרא בלא יקס דכ"ג ה"א דכיל?* מניה ללא יקס דאשס אב דאסעבידמהני היי דמוכיס הסיגיא להוציא מעקים אסר דלא חפשו קדו' דאיסורא ואפי' סייבי כריתיח אלא ש"מ אף לפירושו דטעס במאמר דאיסולא היינו משוסרהאיסור משוס אסוח זקוקה ואמות זקיקים מףוסלתא דאכ'ות אשה גזרו ואסותאשז־ לאד תפסו בהקדו'ר"ל כל דתקון רבנן כע"ד תיקנו ובזהשקיל ובויי השוניא מה אימלוילמימר מאמידהיחרא דסי ואז ע"כ ס"ל,דכע"ך.תיקנו,p.י"נ.נעיז מאמר דהסיר' כו' וע"ר זה דכע"ד תיקנו אבל. בביאת' איסורי שין. ע ליה>הי"ן דלים בה משוס לתא דאיסור דאינו קונה עה"'ם יו«<דלא'.יקנה/אלא-*מדינא דיבא וזה אף בעניני קדושי יאיסורא מילף הוא מאלמנה‘צכ"ג דקוצס ותו ק' הרי בעצמו פיסק ריש כחובת דסופס נדה קונה אף אס סופה היינו יחוד וצמד מקופת פסילות " ומו אץ אפשר כמשמעות פירושו במאמר דהתירה דהא קדו' אמית זקיקהגופה קונה כמבואר כדינן קנ"ט " ואולי זה נמי טעסהרא"ש ביבם נדה דלא אחא עלה עדין יבא וכן קדושי ביאה דנדה משוש דבעניני קדושיו מודה יבא כנ"ל ובזה נדסה קושיה הב"ם על הרע' בתי' ת"אחוך ס"ק ב' דמה עיבעי אי סופח נדה הוה סוסה ת"ל דהוי' סופה דאיסורא וכקושי' הי"ןודסה מכס קושי' זו פי' היא"ש ולא שם.על לב דהיא"ש פסק דאף ביאת נדה קונה ביבמה * וטרם אפסית בנ"ז אבאר מה שלע"ד אפשר לדמוק קצת וליישב. תמיהות הלס"ע מל הרע' במה דפסס דלא ילקה וכולה כרבא היה לו ליפסיק ובפרט שלע"ד מיסכס שפסקו ביובל מוכים שכיבא ס"ל ומשם נמימוכח דמשממש בדיבא לדינא וממילא א"ל נמישדוסקו קושית חו'דלימ* הא"ב למלקוח דהא בל"ז אליבי' ים נ"מטובאאלא י"ל דקושית תו' שם ד"ה אס איי, קדוש דסקו שהקשו וא'ת נימא דנשיאוח סטא הוי משוס דעבר אמימיא דרסמנא־ומליל שתירוצם דסוק אז> נמי ?שה לי להשמעוז דנר’ ינא והה’א דלקי יואיל וכו' א"ד7' ילסי כילהו חנאיס פיק כסוי דם דשסיטה שאמה ראוי' שמה שסימה משחוטי סח יא» די"ם. לס"ל ל"ש שס-טה יל'ף מסבוס טבס אבל טללי מולו דבשחיטה סת

• “ לא פ" לי ’מ־אלי tu’' ’®*® י־»־ ממך על<5

ד, פ' ע»נ דלי"ש מה י""נ ני® '־®"י®’ ®זינזייצש ככ»נ כזא שסיטה ולי"מ משם יציף לכל הסויה וא"כ ליבא קפה בשס"ס גופי' מי"ל' ד£ם ומה שסייב כרת הואיל ועביכי"-יא"ל דילפרחא דשח"ח ש"ש «ל' הכמובדהראץ שסימה דהא א-צטרך להורות דאינו סייב אלא בעסק שסימה לאסוקי נוסר ־ ואולם כל^צ"ע מת דאמר אביי אי עבידמהנידאי ס"ד ל"מ אמאי לקי וכי בשום מקום מבואר ילקי על לאו דשייך גבי' לומר דלא מהני,בכל ס"ל שענה הימ' אינומונ? ע.ין ם^בשייכות סלוגתא זו.דהא ודאי דאין לה שייכות לגבי ביאות או מאכלות אשורות דכ"ג באלמנה כשבעל לוקה אף על הקדו' ולאביי אף על הקדי' לסוד כלא" בסלול ק>ע"סהא שם מס דמהניהוא מהדישדלא יסללואיך אפשר למילף מני' לכל התורה'\ניכ*שאבי’ סומך על המקיא שכתוב לדעתו באונס שגירש כל ימיו להורומ ואיט לוקה מזה ה*כיס. אלו כרבא סשיטא ללא לקי ובל ימיו ל"ל א"ו דעהני וא^רךהקרא וממילא כל היכי לשייר לא מהני מעיקרא נתי מהני וצקיורבא ס*ען דלעולם סברמישפיל דלא מהיי ובאמת ה«מ לאפשר דלא מתני מעיקרא דומי'דמיכל לצעית-ת די"ל המעשה בסלמע*קלא לא מהני ואז באמתלא לקי דודאי א נייאוי' לעינם היכז,דלא פעל מידי אלא דמה שאתה rw® מאונס שגירש עזה לי"ל נעי דהסברה סיצונהיסיא ללא מהני ואף שאי אפשל דלא יסולי