טיוטה:פרי הארץ/תולדות הרב המחבר

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

טיוטה:פרי הארץ TriangleArrow-Left.png תולדות הרב המחבר

תולדות הרב המחבר זצ"ל הרה"ק מו"ה מנחם מענדל זצ"ל מוויטעבסק י עם החבריא העולים לאה"ק תוב"ב הרה"ק מוהרמ"מ בהרב ר, משה ז"ל מוויטעבסק, שהי' חד מבני היכלא קדישא של הבעש"ט ז"ל, ובעת שהי' בנו מנחם מעבדל בשחר טל ילדותו לקחו על זרועותיו עמו להבעש"ט ז"ל, ואחרי פטירת הבעש"ט כשנתגלו! אורו של הרבי ר' בער ממעזריטש זצ"ל, נסע הרה"ק מוהרמ"מ מוויטעבטק לשמוע לקח מפה קדוש המגיד הגדול! והי' אחד המיוחד שבתלמידיו, ואחרי פטירת רבו המגיד זצ"ל, קבע מוהרמ"מ מושבו בעיר האראדאק ושם הפיץ מעינות חכמתו, דולה ומשקה מתורת רבו לכל הצמאים לשמוע דברי אלקים חיים, וגם חבריו הרה"ק מו"ה אברהם הכהן אבד"ק קאליסקא, והרה"ק ר' ישראל פאליצקער, והרה"ק מו"ה ברוך קאסובר בע"ם "עמודי עבודה", והגאון הקדוש מו"ה שניאור זלמן מלאדי זלה"ה, נסעו אליו להסתופף בצלו ולהתדבק עמו בדיבוק חברים מקשיבים. .

הרה"ק מוהרמ"ם ז"ל הי' מתנהג בגדולה וכבוד, הדור בלבושו מלבר, ומלגאו בחדלי לבבו פנימה הי' שפל בפ"ע בתכלית השפלות, והגה"ק מלאדי ז"ל העיד עליו, שהי' בבחי' "מורח ודאין", ועוד הי' לו מדרגות גבוהות ורמות.

טרם עזבו אח ארצו נסה את כהו לעשות שלום בין החסידים והמתנגדים, ונסע לווילנא בלוית "הרב" מלאדי, להתראות עם הגאון מווילבא ז"ל כדי להוציא מלבו את בל הספקות והחשדים שיש לו על החסידים, ובבואם שמה התאכסנו בבית הרב הגאון מו"ד! שמואל ז"ל האבד"ק, הוא ק בל ם בספ"י והי' שבע רצון מצעדם זה, בתקותו אשר עי"ז תשקע אש המחלוקת, וכל העם על מקומו יבוא בשלום, אמנם הגרא"וו ז"ל ייא רצה לקבל פניהם, וכאשר נזדקקו אליו גדולי ונכבדי העדה והפציי־ו בו לשמוע התנצלותם של ראשי החסידים שבאו, אז חלף הלך לו ועזב את העיר עד אשר נסעו הרמ"מ ומוהרש"ז ז"ל לדרכם.

כאשר ראה הרה"ק רמ"מ ז"ל שאין לקוות עוד להשכין שלום ביניהם, שם על ה' מבטחו כי לא יעזוב את חסידיו, והכין לדרך פעמיו לאה"ק. ובחודש אדר בשנת תקל"ז נסע הוא וסיעת מרתמוהי הלא המה, הקדושים ד' יעקב שמשון שיפיטיבקער, ור' אברהם קאליסקד וד' ישדאל פאליצקעד, והצעיד שבכולם הגה"ק מוהדש"ז מלאדי זלה"ה. נכבדי החסידים מאנ"ש נסעו ללוותם עד עיר מאהלוב שעל הנהר דיניסטד, ושם נסדדו מאת רבותיהם בנפש מדה.

הרבנים הגאונים הקדושים הנ"ל, בבואם לעיד סטאמבול לא יכלו לנסוע ד,לאה עד אשד ימצאו אניח בטוחה, ונתעכבו שמה במה ימים' ובמשך היותם שם בא הדה"ק משיפיטיבקא אל הגאון מוהד"י בכד דוד האבד"ק סטאמבול והדבח לפלפל עמו בחריפות ובקיאות. וישאלהו הגאון בכד דוד אם הניח כמותו בחו"ל, ענה לו מוהדי"ש משיפיטיבקא, כי הניח את הדה"ק ד' ברוך במעזיבת נכד הבעש"ט ז"ל, שיודע את התודה כנתינתה מסיני

בהיותם בסטאמבול באו הקדושים הנ"ל להשתטח על קבר הכהן הגדול הדב ר' נפתלי כ"ץ ז"ל מפאזען בע"ם סמיכות חכמים, אשר לפני חמשים שנה קודם להם, נסע גם הוא לאד,"ק וחיים שבק בסטאמבול ושם מנ"כ. והוא ז"ל בא בחלום להגה"ק מוהדש"ז מלאדי ז"ל, שישוב לביתו לנהל את מפלגת החסידים ולא יסע הלאה לאה"ק. וגם הרה"ק מוהדמ"מ מוויטבעסק הסכים לזה וע"ב שם *הרב" ז"ל לביתו.

אז בימים ההם נתעוררו משפחות דבות מאחב"י יושבי דוסיא לעלות לאה"ק, אך בבואם לסטאמבול תם הכסף מהדבח משפחות אשד לא שעדו את ההוצאות מדאש, וכאשד באו הקדושים הנ"ל לקחו גם אותן המשפחות עמהם, אשד עלה להם כמה אלפים גדוש ובאו לעה"ק צפת ויתישבו שמה, והעולים לקחו למו את בית הכנסת של מדן הב"י לבית תפלה' ויחלו מיד לבנות להם בהכנ"ס לבדם אשד בו יתפללו עפ"י דדבם ושיטתם ומנהגיהם.

הדה"ק מוהדמ"מ מוויטעבסק ז"ל' בבואו לאה"ק הי' אומר! הנה חז"ל אמדו "אוידא דאדץ ישראל מחכים", ואמנם כן הוא, כי בהיותי בחו"ל, אמדתי הלואי ואזכה עוד להתפלל כדת באהבה ויראה עם כל הכוונות עב"פ תפלת י"ח אחת בכל ימי חיי, ועתה כבואי לאה"ק אחכמה, ואומד הלואי ואזכה לומד למצעד בדכה אחת כדת לפני השי"ת. גם הי' אומד כי הבאים לאה"ק צריכים לסלק כל המדרגות שהשיגו בחו"ל ולהיות כאחד האדם ולהתחיל מחדש לעבוד לדישיג מדרגות

בשנת תקל"ח כאשד אך התישבו בצפת, באו מכתבים וגביית עדות מדבני ליטא לדבני אה"ק, ויביאו דבתם רעה על הקדושים הנ"ל, אבל רבני אה"ק הספרדיים לא שמו לבם להם ויכבדו את הקדושים הב"ל בכבוד גדול. אמנם האשכנזים שישבו בצפת לפני בואם, שהיו מכת המתנגדים, המה הציקו להם מאוד, הרה"ק מוהרמ"מ יאמד באחד ממכתביו לחר"ל* "כי בל הדדפיות שסבלו מהמתנגדים בחו"ל כאין באפס היו מול חיסורים שהי' להם בצפת מהמתנגדים האשכנזים ולכן נאלצו לעזוב את צפת".

הדה"ק מרהדמ"מ ומוהד"א קאליסקעד וחלק גדול מעדתם באו וישבו בעה"ק טכריא, ועד היום ישנו שם הבולל רייסין שיסדו שם בעת תחוא.

שנת תקל"ח נאלץ הדב ד' ישדאל פאליצקער לעזוב את ארה"ק ללכת לחו"ל, כי תם הכסף אשר הביאו אתם לרגלי ההוצאות הרבות, שהוציאו על המשפחות שבאו עמהם, ונוסף לזה הוטל עליהם מם לגלגולת, עד כי לא נשאר לוט נ□ ללחם לפי הטף, ולמען חלץ מהם את בני עדתם ממצבם הנורא סד ראשונה לקושטא ויציע את מצבם לפני השרים הגדולים ראשי עדת הספרדיים, והמה קבלוהו בספ"י ונתנו לו סכום הגון לשלם את נושיהם ולמען להחיות את נפשם. משם נסע למדינת רוסיא ועסק בתיקון ה"מעמדות הוא עם "הרב" מלאדי, ועם הדה"ק ד' ישכר בער מגיד יק' ליבאוויטש, ובדעתו הי' לחזור לאה"ק, אבל בהיותו בדרך מסעו בא לעיר פאסטוב להשתטח על קבר איש אלקים הרד"א מלאך זצ"ל, וכאשד הלך משם ובא העידה שלח אחד הח"ק ואמר להם שהד"א המלאך בקש ממנו שישאר שם להיות שכן אצלו, ונתבקש שם לישיבה של מעלה, והח"ק קיימו דבריו ונקבר אצל המלאך זלה"ה.

הרה"ק מוהדמ"ט ז"ל שלח שליח מיוחד מדי שנה בשנה לדוסיא, פולין, וואלין, ומסד ביד השליח מכתבי "קבלה" על הסכומים שקבלו בשנה העברה בדב תודות וברבות, גם מכתבי מוסד וחדדכה, הודה להם דדכי החסידות עפ"י שיטת הבעש"ט והמגיד הגדול זללה"ח.

והחסידים אנ"ש שבחו"ל שלחו מכתביהם ע"י אותו השליח להרה"ק מוהדמ"ט בשאלותיהם, מהם ששאלו שאלות בחסידות ועבודת ה' ומהם בשאלות על אודות בני חייא ומזונא. והדה"ק השיב להם ע"י השליח היוצא לחו"ל בשנה הבאה.

לאחד שהפציר בו לבדבו בברכת פרי הבטן השיב בדבדים האלה : "אבל על עיקד בקשתו עבור בנים... בושת פנים כסתני התחת אלקים אני, היו הי' דבד ה' ביד הבעש"ט ויגזור אומד ויקם, אחד הי' ומהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו על עפד מי יקום, הגם שכמה גדולי צדיקים בדורנו פה להם וידבדו את אשד יבטחו לא כן אנכי עמדי... ואס אף גם זאת אמת שאין שום אפשרות עוה"ב בלא בנים בודאי יהי- לך בנים..." (מכתב ז').

לאחד שהי' מתאונן על ביטול העסק שנתפדנם ממנו, יאמר: "והסיבה אין היא העיקד אלא המעשה... ואם אי אפשד לעסוק בסבה זו, שטה מעלי' ועבוד ואחת לך אחת הסיבות האחדות' ולפי דעתי ועצתי אפי- אם תתבטל גזדת המלכות ויהיו דשאין בעסק סבת המחיה, ידחיקו אותה מה דאפשר להדחיקה כי מאחר שהקטרוג עלי' אין הברכה שודה בה, וכמה וכמה קהלות וכל מדינת פאדאליע אשד בימי בהיתה מניעת פרנסה זו מאתם אשר כל חייהם הי' תלוים בה, בחיי הרב בעש"ט ובחיי מודי הרב נשמתם בגנזי מדומים, ותהי בעינינו כמצחק כי מה איכפת לך בהשתנות הסיבה, וכן הי' שנתרומם קרנם למעלה יותד בהסבתם לסיבות אחדות ומו"ט וכל מעשה ידם ברכת ה' ותמלא אדצם כסף אשד מתחלה היתה המדינה דלה ועני' בהיות מבת הפדנסה מצוי', ואח"כ בהמנע הסיבה נתבדכו ממקור הברכות כללא דמלתא הוא— האמונה."" (מכתב ו').

אמנם בראותו, כי למרות התאמצותו ויגיעתו לנהל את מפלגתו מרחוק ע"י המכתבים, לא יעצור כתו לחזק את האחדות והסתדרות, כי רבים מאנ"ש החלו לשוטט לבקש תודה מפי צדיקים שבחו"ל, אז כתב לאנ"ש כי לא ילבו לרעות בשדות אחדים אצל צדיקי פולין בדרכים חדשים, כי אם יקבלו עליהם את הרב הגאון הקדוש מוהרש"ז מלאדי, ואנ"ש שמעו לעצתו ונקבצו כולם תחת דגל "הרב" לבקש תודה מפיו ולהסתופף בצלו.

ג. מהכתבים והמכתבים, ששלח לאנ"ש להורות להם דרכי החסידות (שנדפסו ב"ליקוטי אמו־ים" ו"אגרת הקורש" ו"בתבת הארץ" ובמאסף "ירושלים" ח"ב וח"ג), משתקפת שיטת החסידות בכלל ושיטתו בפרט, שהיא האבן הראשונה והיסוד שעליהם בנה ,,הדב בעל "התניא" את שיטתו ,,חסידות חב"ד". במכתב ד' מבאר את שיטתו בבטול ה"יש", שעי"ז יבא לידי "דבקות" בשורשו, בדברים אלה: "היות ידוע דבר ה' ע"י נביאו (ישעי' מ"ג, ז') כל הנקדא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שהוא מלא בל הארץ כבודו, ובכל הגשמיות יש רוחניות, חיות רוחבי שהוא פסוק (נחמי' ט', ו') ואתה מחיה את כולם, והוא גלות השכיבה הקדושה המסתתרת בכל הרבדים יגעים, והיות ידוע שהגוף הוא גשם כלה, ולא נקרא אדם אלא מנפש, והגוף הוא בשר אדם, כמאמר (שמות ל', ל"ב) על בשר אחם בו, והנפש היא תחיות שבגוף והיא יש לה התקשרות עם הרוחניות מעולם לעולם עד מקום מחצב הגשמות ולמעלה למעלה עד אין סוף ב"ה... וזהו הנקרא הקמת שכינתא מעפרא שהוא להפשיט מכל אופני גשמיות שהיא עפר ולהעלותם עד מקום הרצון, וכמו כן בלכתו לעשות משא ומתן או שאר עגיבים שבהם גשמיות בודאי והם עניני שכינה הקדושה המסתתרת בהם."".

במכתב י"ד כותב הרש"ז הכהן, כדברים האלה על הרה"ק מוהרמ"מ ז"ל! "מגלה רזי ן ומסתורין בכל שבת ושבת, ילאה הפת לדבר והלב לחשוב גם באין מבין כי הדברים עתיקים, ומדבד על העצים והדומם, צומח, חי, מדבר ומראה פנים לכל דבר ומפשיטן הפשט גמור עד לעילא לעילא מכל אתוון ונקודין עד א"ם ב"ה כו'".

במכתב ט', יבאר הרה"ק מוהרמ"ט ז"ל אופן התפשט להפשיט מכל דבר הלבושין הגשמיים ולהעלות הניצוץ הקדוש עד לשורשו, בדברים האלה! "ועל ידי המדות מתנהג הבל והן הנה חיות של כל דבר ואין מציאות בעולם חוץ מהד מדות שהן חג"ת נהי"ם, אהבה מ"חסד", ויראה מ"גבורה", ורחמים מ"תפארת", ובהתעבות ובהתגלות הג' מדות יותר נקראות גצחון "נצח", והודיות "הוד", והתקשרות "יסוד" וגו, כידוע, וזהו בכל דרכיך דעהו ומאמרם (סוטה י"ד) הדבק במדותיו, שיתן האדם אל לבו כל פועל ותנועה ראי' ושמיעה, מחשבה ודבור דאתי לידי', מאיזו מדה ש תהי', יתבונן עכ"פ הלא ד' זו, שהרי בלעדו אי אפשר וידבק באותה מדה אליו ית"ש, ררך משל כשתבא לו איזה אהבה, שלא לאהוב אותו החומר, כי אס להבין שחיות הפנימיות אהב אותו החומר ומציידו ע"ד אהבה לכן ידבק עצמו באהבתו אל החיות הפנימי שבתוכו שהוא אליו ית"ש המחי' את הכל' ואם אמנם הוא ית' אין סוף כי גבוה מעל גבוה שומר אבל אנחנו משיגים תחלה רק המדות."" במכתב י"ח מבאר' כי שרשי המצוות שבתורה הוא שעל ידיהם באים לדבקות בהשי"ת וז"ל* "והנה אמרו רז"ל (נדרים כ"ב) אלמלי זכו ישראל לא ניתן להם כי אם ספר התורה וספר יהושע בר' שהרי אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה הי' די לו במצות לדבקה בו ית"ש, וכן אאע"ה במדד. אחת שהיא אהבה קיים כל התורה כולה... שכל מצות שבתורה והסייגים הם צירופי מדות ועצות לדבקות הבוית"ש.."

ולהיות שיסוד ושורש העבודה בתורה ומצות הוא הדבקות ע"כ הי' מזהיר ומקפיד על התסידות־הדייקנית (שייגפדומקיים) המדקדקים ב"מלאכת עבודה" לעשות דק המלאכה של העבודה בדיוק, בתנועות ובקולות וניגונים' ולא על המחשבה שבמוח ועל דבש הלב לדבק ביוצרם בדחילו ורוזימו' ואמד: "אל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר שעושה... וישקול המעשה במאזני השכל אם יבוטל מחמת החומדא ההוא הדביקות בינו ובין קונו יותר טוב שלא להחמיר מאוד... במה דברים אמודים בחומרות שאדם מחמיר לעצמו בדברים שאין להם יסוד ושורש בשו"ע, אבל בחומרות המפורשות בשו"ע צריכים להחמיר אף שיבטל לפי שכלו מהדבקות כי בודאי זה טעות, כי התורה בכללה בכל פרטי' ודקדוקי' מרעיא מהימנא עד השו"ע לא נתנו לגו רק כדי להיות דבקים בשמו הגדול כו'"." (ליקוטי אמרים מדף כ"ו והלאה).

במכתב ד', מזהיר להיות סבלנים, ולהשתמש במדת סבלנות גם עם רשעים\ובםו"ט ליקוטי אמרים מובא שהי' אומר, שגם הרשע גמוד יש לו שעה שמתוך התוהו ובוהו שבנפשו פנימה יוכל להגיע קרוב אל רצון הבוית"ש... ד. לעומת העת החדשה שהחלה זח להראות ניצני ההשכלה והתקדמות גם בקרב אחב"י בפולין, גאליציא ודוסיא' ערך מכתבים לאנ"ש באזהרות להתדחק מחוקות העמים ונימוסיהם' ושלא יתקרבו אליהם, כאשר המכתבים ההם נדפסים ומצוים ע"ב לא אאריך בהם, אך בכלל נראה עד כמה שהיו הצדיקים ב"ע זללה"^ צופים נאמנים על כל דבד נפל ביעקב ועל כל הנעשה בישראל, עמדו והזהירו על הסכנה המרחפת למען אשר ישמרו את נפשותיהם מהלכד ברשת המינות והכפירה ר"ל.

וכה הי' עובד עבודת הקודש לגדל ולחזק את ה"כולל" שיסד, לכלכלם בלחם לפי הטף ולתת לכל איש ואיש די פרנסתו ולכל גויה די מחסורה ועבודתו היתה למעלה מכח הסבל. ובשנת תקמ"ז בחודש אב, לרגלי המחלות ששררו אז ר"ל, מעוצד רעה ויגון מכל העם מסביב נחלה הרה"ק מאוד והוכה במכאובים אשר לא הונח לו מהם ובה התהפך במבאוביו על ערש דוי עד יום ב' דד"ח אייד שנת תקמ"ת, אמנם שכלו הי' זך וצלול' שכל צח ומצוחצח זך לקחו וברור מלולו בדעה מיושבת עד יומו האחדון. בשעה אחת קודם פטירתו הזהיד להנצבים עליו לאמוד* סורו נא מעלי בי הבה מכתבים מהמחבר הק' מ' נצב עלי! ויצאה נשמתו באחד! ומנוחתו כבוד בטבריא ועל מצבתו חקוק בזה"ל! פ"נ בשנת תקמ"ח מוהר"ר מנחם מענדל בהדב מו"ה משה זללה"ה בר"ח אייר יום ב'. כי בן צוה בצואתו שלא לתארו בשום תואר הכבוד. והניח אחריו ברכה ם' פרי האדץ, פרי העץ ולקוטי אמרים.

אחדי פטידתו נהל את העדה הרה"ק מו"ה אברהם הכהן קאליסקער ז" ל, והוא עדך את המכתבים מדי שנה בשנה להחםידי,ם ואנ"ש כדרך שהי' הדה"ק מוהרמ"מ ז"ל עושה ולא נעשה שבוי במצב העדה.

בשנת תק"ע ביום ד' לחודש שבט נתבקש הרה"ק מוהד"א הכהן קאליסקעד לישיבה של מעלה ומנ"ב בטבריא זי"ע ועכ"י.

·
מעבר לתחילת הדף