פרי הארץ/פרשת חיי שרה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
<big><big>{{מרכז|'''פרשת חיי שרה'''}}</big></big> | <big><big>{{מרכז|'''פרשת חיי שרה'''}}</big></big> | ||
'''וה' ברך את אברהם בכל {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#א|בראשית כד א]]}}.''' במדרש בשביל המעשרות שנאמר לתן לו מעשר מכל והענין הוא לפי דברי הזוהר על ואברהם זקן בא בימים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#א|שם]]}} ע"ש ולהסביר הענין ע"ד צחות כארז"ל על ברזילי הגלעדי שהיה בן שמונים שנה ואמר האדע בין טוב לרע אם יטעום אשר יאכל {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/יט#לו|שמואל ב יט לו]]}}. וארז"ל שטוף בזימה היה וקפצה עליו זקנה. והנה באמת שעל כל תאות העולם נאמר שכן דרך איש מנאף משביעו רעב. וכן ארז"ל על כל התאות אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ולכן הם מזקינין דעתו של אדם. מהיות אין דעתו נאה תמיד ומתאוה והכתוב אומר תאות עצל תמיתנו. וכן פסוק תוחלת ממושכה מחלה לב. והנה עד"ז אפשר למצוא בעבודת ה'. להיות דבר ה' יקר למצוא ואי אפשר להסתפק ממנו שכל הגדול מחבירו משיג עומק רום הנעלם מאתו וכל השגותיו כאין ואפס נחשב לו כמאמר והחכמה מאין תמצא. כי הוא ית' א"ס וכן כל השגותיו א"ס אבל עיקר עבודה הוא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר על האדם שהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואם אתמול הפילו והתגבר עליו ורוח ה' נחה עליו להתקשר בו ית' | '''וה' ברך את אברהם בכל {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#א|בראשית כד א]]}}.''' במדרש בשביל המעשרות שנאמר לתן לו מעשר מכל והענין הוא לפי דברי הזוהר על ואברהם זקן בא בימים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#א|שם]]}} ע"ש ולהסביר הענין ע"ד צחות כארז"ל על ברזילי הגלעדי שהיה בן שמונים שנה ואמר האדע בין טוב לרע אם יטעום אשר יאכל {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/יט#לו|שמואל ב יט לו]]}}. וארז"ל שטוף בזימה היה וקפצה עליו זקנה. והנה באמת שעל כל תאות העולם נאמר שכן דרך איש מנאף משביעו רעב. וכן ארז"ל על כל התאות אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ולכן הם מזקינין דעתו של אדם. מהיות אין דעתו נאה תמיד ומתאוה והכתוב אומר תאות עצל תמיתנו. וכן פסוק תוחלת ממושכה מחלה לב. והנה עד"ז אפשר למצוא בעבודת ה'. להיות דבר ה' יקר למצוא ואי אפשר להסתפק ממנו שכל הגדול מחבירו משיג עומק רום הנעלם מאתו וכל השגותיו כאין ואפס נחשב לו כמאמר והחכמה מאין תמצא. כי הוא ית' א"ס וכן כל השגותיו א"ס אבל עיקר עבודה הוא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר על האדם שהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואם אתמול הפילו והתגבר עליו ורוח ה' נחה עליו להתקשר בו ית' באותה מדה אעפ"כ מתנקש עליו היצר למחר באופן אחר ויותר קשה ואפי' אס ינצחהו בכל יום בצל שדי ובסתר עליון אעפ"כ מתחזק עליו היצר להפילו ברשתו לעולם אלא אם כן שיתחזק האדם כל כך עד שיצא לחירות מלהשתמש באותה מדה לעצמו כלל ולא יהנה בה כי אם בהשתמשו בעבודת בוראו ית' כמאמר דהע"ה ולבי חלל בקרבי אז יניח היצר מאתו כי במה ילכדנו אם אין לו שום הנאה של כלל להשתמש בו לעצמו ואדרבה מצטער כמאמר רז"ל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים , ואופן זה נקרא בשם גאולה ובנין ביהמ"ק בימיו כי הימים נקראים מדות כידוע ועתה נגאל נמדה זו מקושי עבודת היצר וכל עוד שאין הגאולה תהיה לו היצר מתחבט עליו ואין שום חילוק בין פעם לשתים למאה פעמים. ואם ח"ו עונותיו ילכדוהו אפי' בעשירי באחד וסאה ממילא הימים הראשונים יפלו פי' כל מה שנתגבר על היצר עד אותו פעם בשכל הנעלם ורוח הקדש הכל הכניס בקליפה באותו פעם ותקומה לא היתה לו באותו השכל ותגבורת הראשון שבתחילה עמד כנגד היצר באותו התגברות ועצת ה' שהרי עכשיו אחרי ידיעתו גדול העצה ותושיה והמשיל על עצמו את היצה"ר לשמוע אליו הכניס נצוצי קדושה אלו ג"כ בקליפה ואיככה יוכל להעל משחת היות הנז"ל באותה עצה עצמה כארז"ל אין חבוש מתיר עצמו אלא אם כן בתוקף הגבורה וקדושה יתירה שמעולם לא היה לו או אז יכנע. וזהו ארז"ל כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ופי' לא נבנה בה"מ כמבואר לעיל וכיון שלא נבנה והיצר מפילו ממילא נחרב שהרי מכניס נצוצי הקדושה בקליפה ר"ל בהתגבר היצר על חיות הקדש אשר נחה עליו תמול ושלשום להנצל ממנו. וכיון שמתגבר עליו לעת כזאת ממילא צריך לחפש להתחזק באופן אחר בעצה וגבורה למלחמה שהרי לא נשקט היצר בעצת ה' כתמול שלשום. אבל כללא דמילתא היא האמונה במה שאין עין רואה ואין האזן שומעת ואין שום שכל משיג ונשגב ה' לבדו ואח"כ סחחזקית סיראה וממילא סמול אמר האמונה ט שניהם דבר אמד ואחדות ספוט וזהו הסביא הסקסיות בז יל בכל מדס ופדה 9> דברים אלו הסה נשמדים ברומו של שלם ומשברים כל המאות וטל הקליפות ובהתנבל אלו מל פצמו יתפרדו כל שועלי און ככמש דובב מפני אש ויהיה מושל ביומו מלכי. וזהו ואברהם זקן בא נימים שי' במדוש בא אל הזקנה ופי' הזקנה היא במיל הילדות והשחרות הבל כדיך העולם הגשמי מרוב השתמשו בחושיו כל ימיו בזק הו מתגמלים והל המשתמש יוחד קופצת עליו זקנה יושר. כן דיך ה' אמרי התגברו במדותיו להשתמש לעמדתו יש' ולא לשוס הנאת עצמו הלל יוצא מן המיות זמתבטלי' להחקבר כי יש' שמיד בלי שום השסק רגע. וזהו זה' ביך את אברהם בכל כי ההתקשרות גקיא כל שהוא כולל שנים נאמד ובמאמר כי כל בבמיה ובמין כידוע . ואמר המדרש בשביל המעשרות שגאמר ויהן לו מעשר מכל כי ידוע הוא שהיראה נקרא מעשר שהיא ה' אחרונה והוא מעשר מכל שי' מעבר מן ההתקשרות כידוע ומן הירסה והאמונה זכה אל ההתקשרות כנז"לן | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־14:18, 19 בספטמבר 2021
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
|
< הקודם · הבא > |
וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א). במדרש בשביל המעשרות שנאמר לתן לו מעשר מכל והענין הוא לפי דברי הזוהר על ואברהם זקן בא בימים (שם) ע"ש ולהסביר הענין ע"ד צחות כארז"ל על ברזילי הגלעדי שהיה בן שמונים שנה ואמר האדע בין טוב לרע אם יטעום אשר יאכל (שמואל ב יט לו). וארז"ל שטוף בזימה היה וקפצה עליו זקנה. והנה באמת שעל כל תאות העולם נאמר שכן דרך איש מנאף משביעו רעב. וכן ארז"ל על כל התאות אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ולכן הם מזקינין דעתו של אדם. מהיות אין דעתו נאה תמיד ומתאוה והכתוב אומר תאות עצל תמיתנו. וכן פסוק תוחלת ממושכה מחלה לב. והנה עד"ז אפשר למצוא בעבודת ה'. להיות דבר ה' יקר למצוא ואי אפשר להסתפק ממנו שכל הגדול מחבירו משיג עומק רום הנעלם מאתו וכל השגותיו כאין ואפס נחשב לו כמאמר והחכמה מאין תמצא. כי הוא ית' א"ס וכן כל השגותיו א"ס אבל עיקר עבודה הוא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר על האדם שהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואם אתמול הפילו והתגבר עליו ורוח ה' נחה עליו להתקשר בו ית' באותה מדה אעפ"כ מתנקש עליו היצר למחר באופן אחר ויותר קשה ואפי' אס ינצחהו בכל יום בצל שדי ובסתר עליון אעפ"כ מתחזק עליו היצר להפילו ברשתו לעולם אלא אם כן שיתחזק האדם כל כך עד שיצא לחירות מלהשתמש באותה מדה לעצמו כלל ולא יהנה בה כי אם בהשתמשו בעבודת בוראו ית' כמאמר דהע"ה ולבי חלל בקרבי אז יניח היצר מאתו כי במה ילכדנו אם אין לו שום הנאה של כלל להשתמש בו לעצמו ואדרבה מצטער כמאמר רז"ל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים , ואופן זה נקרא בשם גאולה ובנין ביהמ"ק בימיו כי הימים נקראים מדות כידוע ועתה נגאל נמדה זו מקושי עבודת היצר וכל עוד שאין הגאולה תהיה לו היצר מתחבט עליו ואין שום חילוק בין פעם לשתים למאה פעמים. ואם ח"ו עונותיו ילכדוהו אפי' בעשירי באחד וסאה ממילא הימים הראשונים יפלו פי' כל מה שנתגבר על היצר עד אותו פעם בשכל הנעלם ורוח הקדש הכל הכניס בקליפה באותו פעם ותקומה לא היתה לו באותו השכל ותגבורת הראשון שבתחילה עמד כנגד היצר באותו התגברות ועצת ה' שהרי עכשיו אחרי ידיעתו גדול העצה ותושיה והמשיל על עצמו את היצה"ר לשמוע אליו הכניס נצוצי קדושה אלו ג"כ בקליפה ואיככה יוכל להעל משחת היות הנז"ל באותה עצה עצמה כארז"ל אין חבוש מתיר עצמו אלא אם כן בתוקף הגבורה וקדושה יתירה שמעולם לא היה לו או אז יכנע. וזהו ארז"ל כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ופי' לא נבנה בה"מ כמבואר לעיל וכיון שלא נבנה והיצר מפילו ממילא נחרב שהרי מכניס נצוצי הקדושה בקליפה ר"ל בהתגבר היצר על חיות הקדש אשר נחה עליו תמול ושלשום להנצל ממנו. וכיון שמתגבר עליו לעת כזאת ממילא צריך לחפש להתחזק באופן אחר בעצה וגבורה למלחמה שהרי לא נשקט היצר בעצת ה' כתמול שלשום. אבל כללא דמילתא היא האמונה במה שאין עין רואה ואין האזן שומעת ואין שום שכל משיג ונשגב ה' לבדו ואח"כ סחחזקית סיראה וממילא סמול אמר האמונה ט שניהם דבר אמד ואחדות ספוט וזהו הסביא הסקסיות בז יל בכל מדס ופדה 9> דברים אלו הסה נשמדים ברומו של שלם ומשברים כל המאות וטל הקליפות ובהתנבל אלו מל פצמו יתפרדו כל שועלי און ככמש דובב מפני אש ויהיה מושל ביומו מלכי. וזהו ואברהם זקן בא נימים שי' במדוש בא אל הזקנה ופי' הזקנה היא במיל הילדות והשחרות הבל כדיך העולם הגשמי מרוב השתמשו בחושיו כל ימיו בזק הו מתגמלים והל המשתמש יוחד קופצת עליו זקנה יושר. כן דיך ה' אמרי התגברו במדותיו להשתמש לעמדתו יש' ולא לשוס הנאת עצמו הלל יוצא מן המיות זמתבטלי' להחקבר כי יש' שמיד בלי שום השסק רגע. וזהו זה' ביך את אברהם בכל כי ההתקשרות גקיא כל שהוא כולל שנים נאמד ובמאמר כי כל בבמיה ובמין כידוע . ואמר המדרש בשביל המעשרות שגאמר ויהן לו מעשר מכל כי ידוע הוא שהיראה נקרא מעשר שהיא ה' אחרונה והוא מעשר מכל שי' מעבר מן ההתקשרות כידוע ומן הירסה והאמונה זכה אל ההתקשרות כנז"לן