טיוטה:אומר מיהודא/ליקוטים

		דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
			דף שיחה

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ליקוטים מה שלקטתי באמרים • בעזר יוצר הרים • ושהם מאדוני '.:מורי חטי נאמרים • הוא ניהו הגאון החסיד שסר נודע כיעדים • י' המגוח מוהרר בער דעקין דארף זצ״ל זכותו ינק עלי ועל זרעי: ' ■

מאדוני מורי חמי - לחג השבועות

איתא כמס׳ זבחים דף קי״ר עייא וישמע - • יתרו מה שמועה שמע ראי׳א מתן, ?ייחשבו כאותו שעה נתקבצו כל ד^יסומלכלעם הרשע. ואמרו מהקול המון שמענו שמא מכיל בא לעולם אמר לה כב נש-עהקק״הכןןאיירי לו שמא ץ א □ו א א?ל מ.כיל של.אש מביא א ד ככר נשבע שלא לשחין ■<,} רר> ע״ש * והקשה מזירש״א דכאזמשמש שבלעםלא ירא מאש כנ״לרכפיטהאע? ׳ בירוריי י״.״ מכאן שבלעם ירא מאש ותירץ מהרשי׳א דבאשהיה בלעם סכר דיש חילוק רעל כל העילה איבר מביא אבל על ארמה אחי מביא ובמצרים לא היה רק, אומד, אחוז אבל במתן תור נתקבצו כל האומרת לא .היה ירא אבל כמים היה הכרר דכשכז שאיבר מכי' עלכלהעילסכן איבר מבי* עלאומה אחת ודברי מהרשייא תמוהיז דמנ״ל לבלעם דכאש יש חילוק רבמי£ אין חילוק וגירי חמי הלל דהא ערר י׳ק לדקדק במה היו הגי בעלי עציתהנ/׳ק מחולקי שיע בלע יאיר'שת׳ ויתרו בי ותירץ דאיחא במסכי שברעות דלייו ע׳ץ אר*א לאו שבוע הן שבוע רקאמד הגט בשלמי לאו שבוע דכתיב ולא יהיה ערל . מבול רכתיב כי מי נח זאת לי נשבעתי רד״׳'איי־ין רקאט־הגמ יי- ,,.״״/, ! : אלא הן שברע מג״ל ומשני סבר היא ?^י'נמסט?1שנ?* דאמר^או1"??'*מנא*והוא דאמר א-ל ד,וא 0ניא אהענמ איני *^א עודרמדלאר תרי זימגא הן נמי תרי זימב , אחת ומשמע ׳יכתיב ערד פסיק יכא יהיר, ערד מכול ג ולא ולא כתיב מים,רזח קאי על מבול עול . אש ואמרהנ״ל דל דלרייא דאמרלאר > אחד. הוי שברע וקי ליל אידן פסיק יצ״ל דמפסרק אחד היי משמע על כל העולם אינו מביא אכל על ארמה אח, מביא ואתא הפסוק הב׳ להררית דאפי' > על אימה אחת נמי אינרמניא וזהדוקא כמבול של מיס ד כתב ב' פסוקים אק חילוק כין כל העולם לאומה אחת אכל ער מבול אש, לא כתיב אלא פס יק אחד ולא אתי להורות אלא דעל העולם כולו אינו מבי,א אבל על אומה אחת מביא ונמצא לר״א ,שפיר יש חילוק כמבול של אש אבל במים אין חילוק כני׳ל אבל לרבא דאמר לאו לאר חרי זימכא וצריכים אנו הבי פסוקים לשבוע ילא בא להררית אלא על כל העולם אינר מביא, אבל על ארמה אחת מביא \ כמר כמבול של אש ואין חילוק בין אש למיכם, ינמצא בזה הי׳ הבעלי עצרת מחולקים בלעם הי׳ סבוי■ כר״א דלאר אחד הוי שברע והפסוק שביאתי להורות לאפי'על אומה ארית כמי איבר מביא אבל באש■ לא כתיב אלא פסוק א יש חילוק כנייל ומשום כן יעץ כנ״ל אבל יתרו ידעדהלכה כרבא דלאר-תר' ץימנא ואין חילוק ככ ל ומשום כן ^דח ראיוב היי מסופק אי הלכהכר״א אי כרבא משיט כן שתק ולפ״ז שפיר כתב מהרש״א דברעם היי סבור כר״א ומשום כן היי סבורדבמים15ין חילוק ובאש יש חילוק כנ״ל ודוק היטב ודפח״ח " ־

עוד מהלל לשבועות

איי נגמ' דיזנת ארינ*ל % ויגיר שיצא מפי הקב;׳ ה בשעת מת? תורה יצא בשמתן של ישראל ופריי ד.גמ׳ וכי בדבור ראשון יצא• נשמתן דיבור שני, היכן קבלוהו ומשני הוריי עליהם, טל והחיי אותם רד,קי המהרש׳ א למך, לאפרין הנשי כקיצור ביון שהי מתים מהיכן א גר באים הא במת ן,תורה הי כל ישראל ותירץ מר״ח דל׳ דהא עוד יש לרקד? . מאי מקשי חמק' יכי בדיבור וכי ילא היי המקשן ידע דהקגי׳ה ממית ומחיה וערד יל״ד מאי מאריך החרצן ואמר היריד עליהכם הטל רכל הוי'לי למימר כקיציר החיה איתם ימו לא וחי הלל דאי׳ בגמר• דשבת תרדה צרה לנר משה כמבין תירה צרה לנר משה רשתים מפי הגבורה,שמענו ראי׳ נפסיק אש יוספים א נ ז^גו ל שמרע .עוד ומת גו ץרב אתה ויאמר הטיבר אשר דבלי רע״כ זה הי' אחר הדיביר הב־ שלהקב״ה דאין , לרמר קודם דברר חב והסכים הקכ״ו! עמם ונמצא לפ׳ז לא הי שומעי,ן מפי הנבירה אלא דברר אחר קשה על הנמי מכייל ׳היאן קאמד הגמרא שתיכם מפי הגבירה ,שמענו אל^ ע״כ לאחר דיכיר ב' היי ולפ״דקשה ממ נ אם, היי. רוצין לסמון על הנם א"כ ה׳ ל לשמוע בולם מפי הגכורו; ראם ימותו יחיה, הקכ״ה ,אותם יא:ן לא הי׳ רוצים לסמרן על הנס מאי טעמא הי שומעין שני דיבורים מקב״ה, ותירץ הב״ל דאי בבש ׳דסנהדרין טל שעתיד הקב״ה לדחיית ,בר המתים אין חרןרין לעפרן רלפ״ן ל״ק מידי דהיר סבירין שלא ימותו כיון שהיריד עליה" טל שעתיד לחיית בו המת,ים לא יהי' חוזרין לעפרן וכיון שראו לאחר דינר שני שהי׳ מתים לא היי ררצ-ין לשמוע עוד מפי הקב״ח והשתא אתי שפיר בקיצור..לא .רצה הכיקשן להקשות מהיכן אנו באין ׳־׳.יל דהוי ידע שקכ״ה החיי איתם רק קושית המקשין היי מאחר דבדביר ראשון יצא נשמתן דיבל שני היכןיןבלרהר וסמכו ער הנם ושקי ממ"נכנ״ל ודתרצן משני הורידעליה* טל שעתיר להחיות וכרי רהי' סוברין שלא ימותו ערד רמה דאמרינין אין חוןרין לעפרן היינו זה יהי' לעתיד דוקא ודוק היטב •

לפ' שמות

מחמי הנ״ל אי• במסרק מי הי אשד אשמע בקולר לא ידעתי את ה• וכי' ואיי במררש שלח נא ביר תשלח ע״י עקיבא בן יוס׳ ותמוה והיי דאי• בגטי שבים שנתנו ,פקדין אצל אחד אין המפקיד רשאי ליתןלא' מהן הפקד* ער* שיבאר. שניהם כאחת ואיי במסכת* ב״ק ר״ש הי׳ ,דורש כל, אתין שבתררון כיון שהגיע לאת ה' אלהיד תירא פיר דמששע שיש חייו ב׳ ׳רשויות עד שבא ריע ודרש את ה י אלחין לרבות ת "* והשתא א״ש פרעה אמר מי ה' וקר לא ידעתי את ה'את דייק כלומר לא ידעתי פי' של את דמשמעשהןישני אלהות וישראל היי פקדון אצלי ואין אני רשאי להוציא את ישראל עד שיבראו שניהם לכן אמר משה שלח יבא ביר'תשלח רפי׳ המדרש׳ דהיינו עייי ר׳ עקיבא ב״י שהוא דורש את ה' לרבות תייח וממילא אינו כי אכם רשות ־אחד ולפיכך וישלח את נ£י ריר . ישראל ודוק

עוד מהנ"ל

/ית' כמדרש ריקחד לי תרומה הדא דכתיב כי לקח טוב בתתי לכם הורתי אל תעזרבר רחמרהר רתימו״ח זזנ״ל דאי׳ בגט׳ דסנהדרין שאל האי קינא אלהיכם כהן היא דכמיב ריקחד , לי׳ תרומה כי קבר למשה במאי טבל ■גכר׳ והקשה תום׳ למה לא הקשה אמא* היי מטמא איתר למשה הא כהז הרא ותירצו דישראל נקראו .כנים למקום יאז הי׳ רשאי לטמא לו אכן אי אמריניז *־נקראים עבדים הדר קושיי לדוכתי ואי׳ 'כנט' כתוב א׳ אומר בכים אתכם לה* אלהיבם וכתוב אי אומר עבדי הם יתי׳ הגט' כאן בעושין רצונו של מקדם בקראים בנים ובאין ערשין רצונו של מקום נקראים עבדים ולפ״ז יובן ריקחר לי תרומה כי אני כהן2וקשה כי קבר למשה במאי 4יד.ל רצ׳ל כתי׳ התוםפת ,ל נקראים כנים למקום והיי רשאי לטט׳ וקשה קרשי׳ ,הגמ׳־דפםוק אתד נקראים עכדים רצייל בתי הגט׳ כאן כעושין דכד, ,לפן אמר המדרש הד״ד כי לקת - טיב נתתי לכם תורת?אל-תעזובי רא״כ הרי עישין רצונו של מקום ונקראים , כנים ורשאי אני לטמא ודוק

במדרש

בשעה שאמד הקבייה למשה ואתה הקרב אלין את אהרן אחיד זזרע לו אמר ,לו הקב" ה תורה שלי היתח ונתתי לן ותמר והי' מו״ח ז״ל .דאי׳ בפרש׳ כי משא וירא אהרן וינן מזבח לפניו ופירש"י ראה תורכן מרים זנוח לפניו אמר אהדן ׳ אם לא אעשה להם העגל יהרגוני אותי ושוב לא יהי' חייו לישראל תקומה מפני שאמר הקב״ה כשעת חורבן נהיימאם יהרג במקדש ה .בה? ונביא ואהרן כהן הוי וחור נביא לפיכן עשה להם העגל ואיי במפרשי' שני טעמים למה • ישראל עשו העגל אי משים להורות תשובה׳ לדורות או ?שרכז דהקכייה אמף לא יהי* לן אלהים אחרים לן פנייתי רלא להם ונראה דיש נפקיחא בין הני שגי טעמים אי אמרינץ כיי להורו׳ תשיבה ולא היי לאהרן שום תירץ על מעשה עגל דאין לו לירא שמא יהרגוהו " ־, דהא הס לא ע/ו. אלא להורות תשובה 1 ראם יהרגוהו .לא •יפפיק להם תשיבה . אס יהרג כמקדש. כהז ונביא כנייל ובוודאי לא יהר;דה1 אה אם לא'יעשה להם העגל ואי־אייריגן כטעם ־שני משום לד, צויתי ולא להם יש .לאחר/ תירץ ■על מעשה עגל רא£ לא ־הי / עושה הי׳ ירא שיהרגוהו כנ״ל ובזה *וכן בשעה שאמר הקב״ה למשה ואהה הקרב את אהרן אחיד הרע למשה משום רטשה הי* הכיר דהטעם היא <׳ י שעשר ישראל־ העגל ■ כדי־ להורדה תשיבה ולא היי לאהרן, תיי על מעשו! עגל כליל ואין ראוי להיות כהן גדול רעל זה ■השיב לו הלמה תורה שלי היתה ונתתי לד. פי' דהטעם הי׳ משום לך נתתי ולא להם ונמצא יש תירוץ לאהרן על מעשה עגל כנ״ל , וראיי שפיר להיות כייר. רדוייקרבזה יובן נמי 1 ׳ מה דאי׳ במחליקת של קרח שאמרו כי כי ,העדה כולם קדושי4 וכר׳ רפי, רשי׳ כולם שמעו כסיני מזי הגבירה אנכי רלא יהי' לד ומקרע תתנשאו ותמוה מה היי התלונה של קרח אם כולם שמעו מי נדחה מפני מי אבל לפי המל ירכן והכי אמר קרח כילם שמעי אנוכי. ולא יהי' י! רד,שתא אין אנו יכרלין לומר הטעם דישראל עשי העגל משום ל1 צייתי ולא להם דהא כולם שמעו לא ?הי׳ לן רעל כרתד צ'1ל רהטעם היא כהורות תשובה .גלפייז לא. היי לאהת שום תל : על פעשה־ עג? בקנ״ל ומדוע ■1 תתנשאו רפי' ־לא הל לד־ לכרד לאחיו י . כהונה כירן שחטא כמעשה ערל • ׳ כניל ידר״ק : ׳

עוד מחמי• זצ״ל

הנ״ל -אל -משרק וידבר ה' אל משה . , במרב׳ סיני לתרץ סטיכית הלרש' י לעול,מיני׳ כתיב א.לה המצות אשר צרה ה* את משה,לתרץ דה נהדיס הנסי דהגיגה דאי הוזכ5 איזה ערבי אלהי' זה ששינה פירק־י מאה פעמים ואחר ואיזה לא עיבד ה' זה ששונה מאה פעמים ופריו הגט׳ משום חד זמני* קרי לי, לא עובר ומשני אינו דימר• לשינה מאה פעמיכ£ יא רפ.רש .השונה מאה פעמי׳ משביד תלמידו אכל מי ששונה מאה פעמי£ י א ,א- בי שיכה תלמודו ואמר מריח הב,. ז ל הטעם כעצם למה הוא כד יתיר? כזה העבין אם שונה קי פעמי׳ אז-היא כמני? ס״,ס ישר של שנחה הרא ס £ אבל אם לומד מאד, פעמי* ואחר דר' -כמנין מיכאייל והוא שר של זיכרון ל?7 ׳ אין משכת, תלמודו וזה גייכ פי׳ הפבוק דכד ציה לאלה דרר רצה לומר התרתי• איקרי דנר כמו, שאמר שלמה המל ו . ידבר בעקר מה טוב וזהר דבר הוא < התורה התורה חזור במנין׳צוה שהוא עילה מאה "יא אז יהי' בטוח'בידך לאיח דוד שאינו משכח •וזהו ג״כ הטעט כשמסיימן דספר אומדים חזק כי חזק ר״ת חזור זאיית קי ר״ל פעם אחד ארמרי עתה דחזור עוד ק׳ ואז יהי' מאה ואי ולא השכח יאיתא בגמ' אלמלא לא־אמרי ישראל למשה דבר אחה עמנו ונשמעה לא היי מש.כחין את התירה כי אז היי שימעין כל ההורה מפי הגבורה אבל עתה ששמעו מפי משה יש שכחה ולס״ז מיכח דהשכח/כא מכי מה שהיי שימעין מפי מישר אבל אם היי שי־מעין מפי הגבורה לא היי שכחה בעולם רהא״ש המייכית הפסוקים לעיל מיני׳ קא סליק אלה המצית־ אשר צרה הי רצה לומר צריכן לחזור כ מיין צו ׳ ה שהיא מאה י א רחזקר״ת חזירז.”את ק רא'.כנ״ל קש למה וצ״ל כרי שלא ישכח תלמודו רקשה איך ישכח הא כתיב, אשר צוה ד׳ 'ומפי הגבורה אין בא לידי שבחה לכד קאמר וידבר ה' אל משה בנודבר י 'ל דהקב׳ד, אמך• למשה ומשה אמר לישראל ילכד ■ בא לידיי שכחה ומשום דך הרזקק לחזיר כמנין צריה כנ״ל ובזה מתורץ ג״ב פי׳ הפסוק תורה צרה לבו משה מורשה וכוי פי׳ תורה חזור כמבין צר״ה שהוא ק' וייא כנ״ל כדי שלא יבוא לידי שכחה רמה טעם צריך לחזור ר״; פעמים ועיין אמר לפי שהוא משה •מורשה פי י לפי ששמעו מפי משה , לפך נא שכחה וק"ל ורפח״ח :

אי׳ נפסוק וחצרות דרי זהב ופי׳ דשי׳ מתחילה הוכיחי על מעשי קדח זיאח״כ הוכיחן על מעשה עגל ומקשי* העולם יהא׳מעשה־ העגל הי קודכן למעשה קרח ׳והי׳ רו למשה להוכיח החילה על מעשה. עגל ותי' מו״ח ז יל ׳דאי׳ דישראל הי׳ להם תירןץ על מעשה זעגל דכתיכלא יהי' לד אלהייאחרי, למשה. לבדו צוה ולא להם ולפייז א״א למשה לבדר .צרה היי לישראל תייעל מעשי עגל ילא היי משה צריד להוכיחן על מעשה עגל ובמחלוקת קרח נתיב כי כל העדה כילם קדושי' דפי' דשי׳ ־כולם שמעו כסיני אנוכי הי. אלהיך ולא אתר, לבדן ומדוע תתנשאו וכרי .ולפ״ן יובן בלא מחלוקת קרח,לא היה להם להוכיחן על מעשה עגל דאיכא . למימי יש לה׳ תירץ כנ"לדלמשה לבדו , נאמר לא יהיה לן ולא להם אבל בתחל' י ד,וניחן על מעשר, קרה דממ ב עשר שלא כהוגן דלמד, באתם במחלות קרח לפי שכל ר,עדה ־כלם קדשים ר״ל כלם שמעו 'בסיני אבייכ' ילא ?ר,י' לד א״כ השר, למה עשיתם העגל הלוא אין לכם תיי׳על מעשה עגל לכל היכיחן תחילה על, מחלוקת קרח 'ראח״כ על חטא העגל דהא בהא תליי כנ״לוק״ל: איתא בפסיק הנסתרת להיאלקינורכו* לעשוי את כל דברי התורה הזאת והשה דמה קאמר לעשות את כל דברי התור' הזאת• יתירץ מ״יח ןצ״ל. דאית בנחרשיס דלמה גילה הקכ״המתן שכד ׳׳׳ דףקא על ב׳ מצית היינ^ככיברר אי ראס בתי' למען יאייכין ימין ולמען ייטב לד וו בי שלוח הקן כתיב ג׳ כ למען יינזב לד וגבי שאר מצות לא גילה הקב ה מייש ותירצו משום שלא יאמר האדם מצוה חמורה אעשה שיש בה ריבו שכר וקל לא,אעשה משוה שיש בה־מיעוט שכר לפיכן גילה הקבייה מתן־שכר גבי מצית אלר דוק׳ שמצר׳ כיביד א ירא היא חמיר מכל המצות' כדאימא בחםי_רךושין א׳ר יוחנן אשרי מישלאחמעןךמלוח הקן היא מצר' הלה בבל המצר רכאהכתרכ להררית שעל מצרה קלה יש שכר כמר על מציה חמורה ההר פו׳ הפסוק אררח חיים פן תפלס נער מעגלותיה לא תדע ׳ רלפ"ז יובן פי׳ הפסוק הנסתרות ר״ל י •■׳ המצות שהן נסתרים היינו של^כתרב בהןשכרמפירש לה' אלקינרר"לאינם ירועי׳ לנר שכרם והמלח הייני ד,מצ ת י שט״ררשבהןמת׳׳ש׳־הםלנר דייל שאני :בכלל מצורים עליו שהוא שלוח הקן גלבניניר״ל כיבוד א"רא שקיא לבני.ר ואלו הב׳ מצרת המה הנגלית דהיינו שמתן שברן מפירש והשה למה מפרש דרקא כאלו הבי מצרת רלא בשאר מצרת לכד מסיים הפסיק לעשרת את בל דברי התור׳ הזא, ושלא יאמר מציהזואעש׳ שיש ריבוי שכד וזד לא כב׳ ל לכד פירש הקב״ה מת״ש באלו הבי מצרת להורות שעל מצרה קלה היא שלוח הקן יש ג״כ "שכר נמר על המצרי החמורה היא כבוד אר״אובזה יקיים כל דבר* התורה הזאת רקייל ׳. ודפחייח ." ׳. עד כאן שמעתי בשם אמו״ח זצ׳להה איתא בפסוק אמר דהע״ה אל* ^?2? והחרשתי דמית *כ*וי אוכיחד ואערב׳ לעיגיד לתר פי והמשך י^א?ת׳ במם׳ מגילה כתיב אלה המצות מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר • ונראה דזהר דוקא דבר חידוש אםוי לחדש אבל להוכיח ברוראי ”ותר רהא היא מצות עשה כתורה הוכיח תוכיח עמיתך ובספרי מוסר איתי שתוכחה היא בכלל ואהבת לרעד כמר* ובזה ובזזה ירבן אלה עשית ר״ל. אלה ממצות מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר גלל כן החרשתי מדברי חרושים דמית היו■ אהיה כקנך רייל לקים מצית עשה של יאהבה לרעד כמון אוכיחך ואעיכה לעיניך ר״למכח תוכחה קימתי ואהבת לרעך כמוך וק״ל : .

איתא בגמ' מצא אשד. מצא טיב ובפסוק על זאת יתפלל כל חסיד לעתמצוא חד אמר. זר אשה וחד אמר זר קבורה וקשה במאי קמפלגיובייל דאיתא כספרי

.מוסר כשהאי׳ ראשה המה באגודה אחת כלי מחלוקת שם י׳ ה שורה ביניהם ירד באיש וה׳באשה אכל כשי׳ ח׳■׳ו. מחלוקת ביניהם אז שסי״ה נפרד. מהם ובשאר אש ואש ובזה יובן לעת מצואזו אשה דייקי כשהיא אשה היינו כשהי צבועה ושם י״ה שרוי עליה על זה אמר אידן דלא פגיכזהאלאמצראזר קבורה דייל דהיינו. כשעה שנקברה עד זיברלא גהרייהא צריך שיהיד שה י״ה עליהם . ומה שההר זה גלה זה ולא פליגי וקייל ובאיהר ענין אמרתי פירש הפסוק ויבא אברהם לססוד לשרה ולבכותה ופירש הבעל הטורים משום כך כתיב כף קטנה לומר לכי שהית זקנה לא הרנה עליה כבכיר, דל" נ טעם אחר דהא ערד יש לדקדק אמאי כתיב לספת לשין זכר ילא כתיב לספוד כמר לכהרתה ועוד קשה אמאי לא כתיב לספוד ולבכות לשרה ומלדאיתא בגמר׳ אזן אשה מתה אלא לנעלה שנאי מחה עלי ררל רנ״ל דגם מכאן מוכח דאין אשר, מתה אלא לבעל דדא אמר אברהם ואקבר׳ את מתי ולמה אמר מתי אלא הכרוני אין אשה מתה כרי לכיכן מתי דייקי וזה ידוע שהספד יותר מבקיה כדאית בגט׳ שלשה לבכי שבעה להספד ילפ״ז יוכן ייבא אברהם לספך לשרה• דהיינו. לשרה שהיא מהד. לו ומצר-חסרוניבא לספור שייתר מבכיה ולכן׳בתב לספור לשון זכר״יהיינר מצדו י ואצדה לכבותה דייקן! .מצד חסרונה לא הרכה בבכיה לפי שהיחד, צדיקת-ולפיכך ולבכותה שהוא ־פחות מהספד ו,ק* הרכה מצדה לפי שהיתה צדקת. ולכדכתיב במי כמקטב לפי שלא הרבה כבכי, מצד׳ שהית צדקת וקי'ל:

מענין לענין איתא כפסוק פיה פתחה כחכמה ותורת חסד על לשובה לתרץ המשך. הפסוק איחא -:נמר׳ ר״מ כי הרה אתא לכי מדרש׳ הוי אמר מהחיל׳ מלתא דכדיהיתא דפי' המפרשים הטעם דהיא החלק של יצד׳״ר כי אם פגע בן מנוול זה משכהו לבית המדרש יזה חלקי " ונוכל לומר דזה דיקא שייך כאיש שהו" חייב בדברי תודה כי' צ"לטלת דבדיחות'אנל ,באשד'^יי?׳י* חייבת בר י ת מותרת מיד להתחי?־2י2 וא״צ להתחיל מילתא דבדיחית .רכזי, יובן הפסוק פיה פתחה כחכמה ר׳ר מיי מותרת להתחיל בחכמה הוא דברי ת>ד _ וקשה הא צריך להתחי' במלת' דכדיחו כב"לוע״ז מסיים הפסיק ותורת חסר על לשינה ר״ל שאינה הורת חיוב אלא תורת חסח לפיכך מותרת לפתוח תיכגי בחכמה וקייל :

איתאבפסו׳ וישלח משה מלאכים מקדש כה אמד אחיך ישראל נעכרה נא ויאמר אליי לא תעבר כי חן בדזרכאצא וכוי ייאמרו במסלה ׳נעלה ראם מלחין נשתה אני ומקני וכר יש לדקדק למה כתיבכתחלד,אחיד לשין יחיד ואח׳5 כתיב כעברה נא לשון רביס וערד קשה למה אמר אדום לשין פן ביירב וכר׳ משמע שה?, מסרד-ק אשליצא לקראתם או ל\.ו ולמה די׳ נ סופק ׳ ועוד קשרי למה אמרו ישראל אני ומקני ומהני מה זכרו כאן, המקנה וג״ל דאי בגניי כזמן שישראל המה באגורה אחת ני-י פירוד לבכם הם, נקראים כלשון יחי? רכן פי׳ השייי על הפסוק ריחן ישראל רכן' עיי״ש,ו**י׳ בפסוק ימי.׳.. כאשר תריי, ופרקת עולו• רסי.ק־ש״י כשישיא׳ עוברי על התירה יכח אבל כשערשין רצוני של מקוכם אין אומה ולשק יכולה לעמוד נגדכם דלפ״ז יובן שמקחילה שלח משה כד, אמר אחי7 ישראל והבו* אדרם מדאמר לשון יחיד אחיד משמע שהמה כאגודה אחת ואח״כאמר נעברה נא לשין רבים משמע שאינם כאגודה אחד רזה תרתי דסהרי אהדדי ומשום כך הל אדוכם מסופק ואמר פן בחרה אצא לקראתיד כי היי מסופק אה יוכל לעמוד ;גרץ אי לאו ומשום הכי אם׳ פן וכו ועל זה אמרו ישראל אח״כ אני ומקני ר״ל דמה שאמרנו נעברה לשרן מים זה תאי על אני רמי,נ' ולעולם אנו כאגודה אתת ודוק :■

בגמרא אי י אייר שור שהקריב ארי׳מי . קרן אחד ה״ל במצחו שנאם ותיטג לה׳ משור פר מקרי? מפלים מקרין . לשון יחיד ראיר״י א"רב שור שהקריב קרנו קודמת לפרסותיו שנאמר מקרין והדר מפריס לתרץ הכי מימרות האיו שייכ י זד, ליה^רדישמהדאי׳ במדרש הטעם שצוזי״הקב״ר. להקריב דוקא מ( הבהמה משום שהאדם החוטא פוגם כרמ״ח אבריו והבהמה יש לה ג״כ רט ח מייח אברים. וכל אבד א׳ מן הנהמה < מכיר׳ על כל איר ואבר מן הארכה ׳ ומקשים המפרשים הלוא לבהמה יש 1 לה ר״כ אברים עם נ, קרנותיה ותירצו ו דלא חשיב אלא מה שנולד עם הבהמה 1 רקרנים , לא נילדר עמה ראי׳ אדה״ר : קיים כל תריי׳ג מצות חוץ מעץ הגן שאכל מעץ הדעת שעבר עליה דמציה זו הי' לו יותר על רמ״ח מצות עשה רהא״ש שור שהקריב אדם היאשרן קרן א ה״ל במצחו ,יק׳ למה הקריב שיך אי משום שיש לה רמ״ח אברים כנ״ל קשה היא הי לו רמ״ט מצות עשה עם מכל עץ הגן ,אכל האכל לזה אמי יקרן אחד הי לו במצחו א״כ הי, לבהמה שלו, ר.״כ רמ״ט אברים רעלזה קשה הלוא לא מחשבים אלא מה שנולד עמר לזה אמר אר״י א״רב קרבותיו קודמין לפרסותיו .ושפיר רמ״ט אברים נולדים עטו ודוק :

איה׳ בפסוק ררבההדאמרה אל יעקב׳בבה לאמור 1 הנה שמעתי את אבין מהבר אל עשר אחין לאמור.הקושי׳ מביאר למל, לי חרי פעמים לאמור ושמעתי משם גאון ארד הידוע עשר דבר בלשון קנטירי' ויעקב דבר בלשון רכה ואי אמירה היא לשרן רכך, ויצחר. ירע שיעקב יעשה כערט׳ ליטול הברכה מעשר ואכם אחד רוצה להתלבש ולהתנכר הוא מדבר כאותו איש שהוא רוצה לעשות עצמו כמוהר לזה אמר יצחק לעשר שהוא ידבר באותו פעם בלשון דכה כדיבור של יעקב אם כן כאם יעקב ירצה לעשרת עצמו כעשר ידבר יעקב בלשון קנטוריט בעשר וירגיש יצחת שלוא יעקב ונזה, יובן ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור רצה לומר שידבר כאותו פעם בלשו! רכה שהיא אמירה רעייז אמרה למד. ^־^יי י'^־'דניינ^ן רנה כנ״ל ואס אהה הדבר כלשון קנטוריי ירגיש שאתה הוא יעקב כנ"ל יח״ל • יל; לישה על זה שד׳?^תי?<י?פיג? ׳ בפפוק שעשו אייר יקיכם אבי וכי . ופרש״י שהלא לשון קנטורים יעוד הרכה דקדוקים וג ל לחיץ נמה דאית כגמי וידבר אלד,ים את כל הדבריכג האלה לאמור למד, ליי לאמיר שהוא ר'ית לא אמיר הדברים מכאן שאם יאמר אדם דבר להכירו שהוא ■בבל - יאמר שאסיר לימד לאחר ולפי ז ירבד ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור ד ל לא אמור שלא יודע הדבר לשרה אדם : ולמה הנה שמעתי איידמדבר אל עשי אחין לאמך ר ל שהוא אמר ליי בבל יאמר כי לאמור הוא לא אמרר לפיכן אני אומר ג" כ אלין לאמור בכל יאמר ודוק :. איתא בפרשת פנחס אצל כנרוג צלגחר . ותעמדנה לפני משה רקד׳ אכינר מת במדכ' והוא לא היה יכו' למה יגרע שסאבינו וכו' והשה לי למה אמרר והד' לא היה בתין העדה משים כד אמרר למ> יגרע רני בל״ז לא היה להם טענת למה יגרע ובייל דאיתא כשל ׳ה הקדוש כשם הארייי ז׳ ל כתוב א׳ אימר פקד עין אבית על בנים וכתוב א׳ אימר לא יומתו אבות על בנים איש בחטאי ירמתורכתס הפ ל דזה ידוע מעון היא :מיד רהטי* הוא שוגו. רא״ב אס אכיו חטא במזיד פוקר עון אבות על בנים וזה פוקד עון דייקא דערן הוא מזיר אבל אם אבותיי חטאו שוגג אי; הכנים נענשים בשביל ־ אבותיהפ׳זיוה לאיומתר אבית על בנים איש בחטאו יומתו חטאו דייקי דזהר שוגר. רדפח״ח ולפ״ז נראה שהן הן ■ ד,דברי׳ שאמרו כנות צלפחד אבינו מת ולא הי׳ בתון העדה הנועדי**.על ה* י בעדת קרח ר#ל דלא הי׳ אצלו ערן | מזיד בי אם היי בעדת קרח שהי' מזיר ־ בוודאי פוקד ערן- אבות על, כנים לא היינו אומרי׳ למה נגרע אלא בחטאי מת ד׳ל שהיי שונו. רא״כ לט׳ נגרע רק ■ל