חתם סופר/כתובות/קז/א

חתם סופר כתובות קז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי שהלך למדינת הים חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה. מהלשון משמע משום דתשבע בסוף הוא דלא תשבע בתחילה משום שסופה לישבע הא לא"ה לא היתה גובה בלא שבועה לכ"ע. הן אמת דברייתא לקמן מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות וכו' חנן אמר לא תשבע התם לא הזכיר משבועה דלבסוף ולפי פירש"י דואם בא ואמר פסקתי קאי לבני כה"ג ונאמן ליטול נמצא לא הזכיר כלל משבועה דלבסוף ואפ"ה אמר לא תשבע מ"מ פשטא דמתני' ודהפוסקים משמע דמשום שבועה דלבסוף לא תשבע בתחלה וא"כ תקשי ש"ס דפ' השולח דמייתי ר"ן בשמעתין דרב לא מגבי כתובה לארמלתא משום שהיו חשודות על שבועה ונדרים ואפ"ה משמע אי לאו דתובעת כתובה בב"ד אבדה מזונות הא לא"ה היה לה מזונות אע"פ שלא תשבע לא בתחלה ולא בסוף שהרי חשודה היתה וי"ל עפ"י מ"ש ש"ך בח"מ סי' פ"ב סקי"ט ע"ש דמי ששטר מקוים בידו והוא חשוד נוטל בלא שבועה חוץ מכתובה שכך תקנו חכמים בתחלה ע"ש ובדברי הדרישה דמייתי והכא במזונות לעולם לא היתה התקנה שתשבע אע"ג שאז היתה נשבעת לבסוף מ"מ לא תפסיד עתה שהיא חשודה ועדיין צ"ע וק"ל:

והנה דעת המרדכי דע"כ לא אמר חנן אלא בששמעו בו שמת שסופה לישבע אבל כל שהבעל חי לא תגבה בלא שבועה דמי יימר שתשבע בסוף דילמא תמות היא בחיי בעלה עי' שעה"מ ומקשים הא בש"ס משמע דלשמואל הא דמוקמי' בששמעו בו שמת ולא לרב ולהמרדכי אפי' לרב אתינן לכך. ולפע"ד י"ל דודאי עיקר החשש שמא אתפסה צררי והיא תתבע מזונות עתה כדי שישאר לה מעות הרבה אחרי מות בעלה וא"כ כשתמות בחיי בעלה הרי בעלה ירשנה מה שנשאר אחרי מותה ומה איכפת לן אם תגבה מזונות שלא כדין דדוחק לומר דניחוש שתתן לאחרים דאין אדם חוטא ולא לו ועי' חולין ו' ע"ב גבי תורא מדישי' קאכל ע"ש אלא מ"מ חייש המרדכי דילמא סילק הבעל עצמו מירושתה ונמצא לכשתמות בחייו לא יירש הבעל ומשו"ה כתב דלא תטול בלא שבועה אך בשמעתין אליבא דרב קיימינן דס"ל לעיל פ"ג ע"ב הלכה כר"ש ב"ג דלא מועיל סילוק מירושתה א"כ לא בעי לאוקמי מתניתין בששמעו בו שמת אלא לשמואל ולא לרב:

נחלקו עליו בני כה"ג ואמרו תשבע בתחילה ובסוף. יש לעיין להרמב"ם בפי' המשנה שפי' בסוף כשיבוא הבעל וישביענה א"כ כיון שכבר נשבעת תחלה על אלו המזונות למה תחזור ותשבע לבסוף מה זה שבועה על שבועה. וצ"ל נהי שנשבעת שלא התפיסה צררי טרם הפרדו מעמה מ"מ עדיין יכול לטעון בבואו ששלח לה כ"ז ועידן ונהי בכל עת שמוכרת למזונות אין אנו משביעים אותה על ספק זה שמא שלח לה כי אין ספק זה כדאי לעכב מזונותי' אפי' לבני כה"ג שנשבעת על ספק צררי מ"מ אין משביעים על הספק שלוח מ"מ לכשיבוא ויטעון ברי ששלח לה משביעים אותה על זה ומזה מוכח לחלק בין חששא דהתופסת צררי ממש לחששא דשילוח ממקום אחר וכן משמע ברמב"ם דפי"ח מאישות פסק כל אלמנה התובעת מזונות צריכה שבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ובפ' י"ב מאישות כתב תשבע בסוף כשיבוא הבעל או כשימות ותגבה כתובה ולא אמר כשתגבה מזונות אע"כ כיון שבחייו היינו מאמינים לה על התפסת צררי שוב כששמעו בו שמת אין לחדש שבועה אלא משום ספק שלוח ומשום זה אין להשביעה ודוקא כשמת בביתו ואשתו עמו לא תטול מזונות בלא שבועה אבל לא כשמת במדינת הים ושמעו בו שמת. ומיושב נמי השגת הראב"ד פי"ח מאישות הנ"ל ע"ש דבששמעו בו שמת מודה רמב"ם דלא תשבע ומיושב נמי קו' דמייתי ר"ן מפ' השולח הנ"ל דכבי תרי עבדי' לי' דהתם מצי מיירי בששמעו בו שמת ומיושב נמי מה שהקשה הרא"ש לקמן במתניתין דלרמב"ם הוי סברות הפוכות דלרב חמיר שמעו בו שמת מבחייו ולשמואל בהיפוך והשתא לא קשה מידי ועי' כן פנ"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף