חתם סופר/כתובות/קב/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
זאת אומרת בת אצל האם. בטוש"ע חו"מ סי' ס' והוא מתשו' רשב"א דכל המתחייב את חבירו ורוצה שיתן לו מעות דמי מזונותיו למקום שהוא חייב ליתנו לו כל שלא פירש מזונותיו על שולחנו. והוא מירושלמי דפרקי' הם אומרי' ליתן פירות והיא אומרת מעות צריך ליתן מעות. וכבר נתעורר בזה בס' ישועו' יעקב ומטו בי' משמי' דמבי"ט דמנ"ל הא דלמא דוקא במשנתינו משום דבת אצל האם. ומדלא כ' כפקחי' כל זמן שאת עמי סבור וקיבל אפי' לכשתתגרש האם יפרנס הבת. והרי ידע דהבת א"א לזוז מאמה וע"כ אדעתא דהכי התחייב ליתן לה דמי מזונות במקום שהיא האם. וצ"ע. וי"ל עפ"י מה שנתקשו כל האחרונים מ"ט לא נימא אומדנא שלא התחייב אלא על מנת שתהנה אשתו כמו בנדוני' חתנים. ויפה תי' הגאון חכם צבי בהג"ה ט"ז לח"מ סי' ס' הנ"ל דכל שהתחיל החיוב פ"א שוב לא יפסיק משום אומדנא והכא שכבר התחיל חיוב מזונות בשעת נשואי האם שוב לא יפסיק אחר גירושי'. משא"כ נדוני' חתני' שאיננו אלא כמו הלואה אל הבעל ואינו זוכה בו אלא אחר מיתת אשתו נמצא שיתחיל תחילת הזכי' אחר שמתה בתו בזה אמרי' אומדנא שלא כ' אלא על מנת שתהנה בתו ודבפח"ח ע"ש. הנה כי כן אי אמרת בשלמא כל המתחייב לזון חבירו חייב לתת לו מעות למקום שהוא שם נמצא אפי' כשהיתה האם אצלו אם תרצה הבת שיתן לה מעות צריך לתת לה מעות. נמצא כבר התחיל זה החיוב בשעת נשואי' ושוב לא יפסיק אחר גירושי אשתו. אבל אי נימא שכל קבלת חיוב מזונות אינו אלא על שולחנו. והכא מלתא אחריתא היא דא"א לה לזוז מאמה נמצא החיוב הזה שיהי' צריך לתת לה מעות דמי מזונות הוא חיוב חדש המתחיל אחר גירושי' והו"ל למימר אומדנא שלא כ' אלא ע"מ שתהנה אשתו. ויש לפקפק קצת על זה התי' הא מיד מתחיל זה החיוב שבכל שעה אם תרצה הבת להנשא לבעל צריך לתת לה דמי מזונות מטעם שא"א לאשה לזוז מבעלה וק"ל:
ומשום מעשה שהיה. תמיה גדולה שלא הביאו הרמב"ם והש"ע חשש דהריגה אצל הבן כלל. והנה הרא"ש מייתי הך ברייתא תניא נמי הכי ומדברי ט"ז בא"ע סי' קי"ד יש ללמוד דס"ל דלמסקנא בת נמי ניהו דגדולה אצל האם משום צניעות מ"מ קטנה ליכא אלא משום חשש הריגה ומייתי על זה תניא נמי הכי וא"כ י"ל בן אתי' מק"ו השתא בת דניזונית מכל אחים וגם ליכא חשש הריגה כולי האי משום רווחא פורתא דעשור נכסים. אפ"ה מוציאים מהאחים. מכ"ש בן שנזון מחלק ירושתו ומשלו הוא אוכל וגם איכא חששא טפי משום רווחא דחלקו בירושה לא כ"ש שאין מניחים אצל האחים כן י"ל בדוחק:
והנה במאי דאמרי' במסקנא א"כ ליתני למקום שהיא יש לדחות לפמ"ש תוי"ט דמשנתינו נקטה ה' שנים דכן אורחא דמלתא שפוסקת על הבת עד שתהי' בת זיי"ן ע"ש וא"כ מיירי בקטנה ואין כאן דיוק ליתני במקום שהיא אך נראה מכאן ראיה לרמ"ה דמייתי רא"ש וא"כ עכ"פ ליתני במקום שהיא דנפקא מינה אם אביו חי וגירש אמו שיתננו למקום אבי המגרש הראשון אע"כ בת אצל האם אפי' היכי דל"ש הריגה ומיושב קושיות משל"מ על הרמ"ה. אלא לפ"ז מוכח דגם בת קטנה שייך אצל האם משום דתלמדנה אורחות מוסר ודרך תבונות תודיענה ודלא כמ"ש לעיל:
מניחין אותו אצל האם. לכאורה הוא משנה שאינה צריכה אלא משום דסד"א שגם אצל האם אין מניחי' אותו משום דבני אלמנה אין גידולם עולה יפה כמ"ש בתשובה המיוחסת לרמב"ן וה"ל להניחו אצל מי שמחנכו בחינוך תורה ומצות קמ"ל מניחי' אותו אצל האם וזה כדעת הרמב"ם דלא כראב"ד ואולי נתכוין לזה במגדול עוז ע"ש:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |