חתם סופר/כתובות/צט/ב

חתם סופר כתובות צט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היתה כתוב' ד' מאות זוז וכו'. אע"ג דמבואר שמוכרת ד' וה' פעמים מ"מ לא מצי למיפשט משום דהתם לא בפעם א' מוכרת. וכך הי' תיקון חכמים שאם תצטרך למאה תהיה כשליח של יתומים למאה זוז ואם תחזור ותצטרך למאה זוז בזמן אחר תהי' אז כשליח למכור מאה זוז. אבל משנתינו מיירי ע"כ שמוכרת בת' זוז בפעם א' דאי בד' זמנים פשיטא שאין לבטל מכרן של ראשונים בשביל טעות דינר של אחרון שהי' בזמן אחר אע"כ בפעם א' הלכה למכור בת' זוז והוה כאלו עשו היתומים שליח למכור בת' זוז והלכה היא ומכרה לד' קונים. שפיר פשיט הש"ס מיניה. ופשוט הוא אלא ששמעתי מזדנזין בדבר ע"כ כתבתיו:

לאחד אפי' למאה. המעיין בלשון הרמב"ם יראה להדיא כוונתו בהש"ס כאשר אבאר אי"ה דאיבעיא דלעיל הוא שדקדק בלשונו זבין לי כורא והוא שינה וזבין ליתכא זה שינוי ממש. ע"כ כיון דאיכא נמי קפידא באפושי שטרי ה"ל מעביר. אך הכא מיירי שאמר לו מכור לי באלף זהו' משדותי ולא הזכיר לשון כורא או ליתכא. נמצא שלא שינה מדברי בעה"ב כלל רק מה שעיוות להרבות עליו שטרות וזה לבד אינו כדאי לבטל השליחות. והנה במה דאמרו לו לר"נ אפי' טעה שליח היינו יכולים לומר דבר הגון דהכי מיבעיא ליה אי טעה השליח בא' מהקונים אי יתבטל כל השליחות של כל הקונים או דלמא כיון שהיה לו רשות לא' אפי' למאה א"כ כל א' שליחות בפ"ע הוא ואותו שטעה מקחו בטל והשאר מקחם קיים והשיב טעה שליח לא קאמינא דמקח כולם בטל דפריך ממתניתין דהאחרון בטל והשאר קיים ומוקי ליה בקטיני. והא דלא פירשו תוס' כן היינו משום דא"נ אין בטל אלא האחרון א"כ הרי יצטרך לשטר חדש לזה האחרון לחזור ולמוכרם בשטר אחר והדר ה"ל אפושי שטרי וטירחא. אבל לפמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם א"ש פי' זה והוא נכון מאוד לפע"ד:

דתנן האומר לשלוחו וכו'. פי' ואין אונאה לתרומה כלומר אם תרם ועלה בידו א' מעשרים תרומתו תרומה. ואפ"ה בשליח יש אונאה וביטל שליחות. ה"נ בקרקעות וק"ל:

שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות דעת רמב"ם דמיירי דוקא במגבי' בעל חוב בעל כרחו בשומתן של דיינים משו"ה אם הוסיפו מקחן בטל. וצ"ל אפי' למאי דמוקמי' לקמן רישא בזמן שאין מכריזים לכרגא ולמזונות ולקבורה. הרמב"ם ס"ל כהתוס' לעיל פ"ז ע"א ד"ה ולקבורה וכו' לצורך קבורה נמי מוכרי' להגבות לבע"ח. וצ"ע בה"ה ספי"ב ממלוה ולוה ע"ש. והנה הר"ן הקשה דעכ"פ בסיפא בעשו איגרת בקורת מ"ט יפסיד הבע"ח במה שהגבוהו ע"כ. ותי' בשם רמב"ן דהבע"ח בעצמו ביקר על הקרקע. וצ"ע דהא לגירסת הרי"ף ורמב"ם דמיירי רישא נמי בדאכרוז אלא כיון שלא צריך הכרזה אין כח ב"ד יפה וטעותם חוזר אבל עכ"פ הבע"ח שביקר בעצמו מה בין רישא לסיפא. ונ"ל שזה היה השגת הראב"ד למעיין באריכות דבריו וצ"ע:

שפיחתו שתות. בירושלמי דשמעתין דקרקעות אונאתן שליש ובהקדש בכפילא היינו שתות ובמטלטלין י"ב. ופי' מלחמות ה' ס"פ הזהב דאונאת מטלטלים בעלמא שתות. ובקרקעות שליש מלבר דהיינו שוה מנה במאתים במתני' דלעיל. וצ"ל דמיירי ביתומים גדולים. ומשנתינו דמיירי ביתומים קטנים שהב"ד מזדקקים להם ודינם כהקדש ולעולם מעיילינן ההקדש בכפל מהדיוט ע"כ דינם בקרקע בפחתו והותירו שתות ולא בשליש כהדיוט. וממילא במטלטלין שבהדיוט אונאתן בשתות א"כ ביתומים אונאתן א' מי"ב. ולפ"ז לא מיתוקם משנתינו בדברים שאין מכריזין במטלטלין אלא בשטרות ועבדים ואולי משו"ה פי' רבנו האי רישא בדברים שמכריזים ואכרוז וסיפא בדברים שאין מכריזים כמ"ש ר"ן בשמו מפני שאמרו במטלטלים ולפי הירושלמי הנ"ל לא מיתוקם רישא במטלטלי:

והיה אפשר ליישב בזה הא דלא פשיט מרישא מאתרוג ורמון משום דעיקר סמיכות קושייתם על אי הכי שליח אמאי מעל והיינו משום שכבר יצא כל הדינר זהב לחולין ע"י החלוק וזה שייך בדינר זהב שלם. אבל ברישא ב' פרוטות נפרדים בפרוטה אתרוג לא יצא השני לחולין ולק"מ אי הכי. אלא התם במעילה לא גרסי' בש"ס הך אי הכי ואפ"ה לא פריך מר' יהודה דאתרוג אלא מר' יהודה דחלוק ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף