חתם סופר/כתובות/פז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:39, 21 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png פז TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפוגמת כתובתה כו' עיי' רי"ף ורז"ה ומלחמו' ה'. דעת הרי"ף דלא יועיל נאמנות למיגבי ממשעבדי ונדחק רמב"ן ליישב במתני' דלעיל הבאים ברשותה מפרשי' בתוספתא דהיינו לקוחות שלקחו כתובה. ואפ"ה צריך לפרש הבאים ברשותו היינו אנטלר שלו אבל לא לקוחות שלו. ולע"ד אין צורך לדחוק דודאי כן הוא שהלוקח אינו מכונה בא ברשותו כי הוא עומד בעצמו כי נעשה בעליו של הקרקע ולא מיקרי בא ברשותו אלא אנטלר. אך כל זה בסיפא בא ברשותו אבל ברישא בא ברשותה שפיר אמר בתוספתא דלוקחי כתובתה בכלל כיון דשטר אינו נמכר לגמרי שהרי המוכר יכול למחול מטעמי' המפורשי' בשמעתין דמחלו מחול. א"כ הלוקח אינו בעליו ממש אלא בא ברשותו של מוכר. משא"כ באים ברשותו בסיפא לא שייך לפרש אלקוחו' שלקחו קרקע שהם בעליו של הקרקע ולא באים ברשותו של מוכר:

ולענין מ"ש רי"ף דלא מהימן לחוב לאחריני. והקשה הרז"ה הא קדמה נאמנותו למכירה ושיעבוד ולא שייך בזה חב לאחריני עיי' רא"ש יש לדחוק וליישב דמן הדין לא הי' להועיל נאמנות כלל דה"ל מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ולכל הפחות לא יגבה ממשעבדי ע"י נאמנות שלו כמו מזון האשה והבנות. דהרי א"א לידע כמה פעמים יבוא המלוה הזה והאשה הזאת לגבות ולטרוף דהרי אין הלוה נאמן לומר פרעתי. וה"ל דבר שאין לו קצבה. אלא סברא זו ליתא דודאי אי הי' כותב לו כל זמן שתבוא לתובעני אפרע לך אפי' מאה פעמים זה הוה דבר שאין לו קצבה. אך הכא כותב לו נאמנות שמאמין לו שלא נפרע עדיין כלל. וכיון שהוא מאמינו על עצמו בכך שלא יכזב ולא ישקר באמונתו. נמצא שאינו פורע אלא פ"א. אך כל זה הוא בעצמו שמאמין בלבו לו. אך הלקוחות שאינם מאמינים בו הם אומרים מי יודע כמה פעמים יגבה זה בשטרו והמוכר שאומר שלא נפרע אין אנו מאמיני' להמוכר לחוב לנו וא"כ אין השיעבוד חל מעיקרא דה"ל אינם קצובים:

מנכסים משועבדים פירש"י משום דהו"מ למיטען השבע לי. רוצה לומר אפי' תוך זמנו טענינן כן למשועבדים מטעמא שכ' רא"ש בשם רמב"ן ב"ב ה' ע"א. אבל מנכסי יתומי' ושלא בפניו לא מצי למימר תוך זמנו השבע לי דלא פרעתיך דהרי לא נתנה כתובה לגבות מחיים לכולי עלמא. אלא השבע לי דלא אתפסתיך צררי משום דאיכא תנאי ב"ד ועיי' תוס' שם בב"ב. וישבתי בזה לשון רש"י ואין להאריך:

כיצד הי' כתובתה אלף זוז וכו' קמ"ל בלשון זה אפי' בתוספת כתובה שייך דין פוגמת ועיי' פלוגתת רש"י ותוס' לעיל ר"פ אעפ"י ד"ה ולפוגמת וד"ה ולשבועה וכו':

א"נ קמ"ל אפי' הי' כתובה סך מרובה ואמרה שאינה נפרעת ממנה אלא מנה א' ונשאר חייב ט' מאות מ"מ שייך דמיפרע לא דייק על סך עצום כזה. והנה רמי בר חמא שינה לשון המשנה ואמר דקטעין מאתים והודה במנה וה"ל למימר דקטעין אלף ומודה במנה וי"ל דלכמה פוסקי' אין התוספת שוה לכל דיניו לכתובה אלא לענין אותן המנויי' ריש פ' אעפ"י. וכיון שכן להסוברים טענו מלוה ופקדון הו"ל כחטין ושעורים וה"ה לשני מיני פקדונות והלואות שאין דיניהם שוה עיי' באריכות בדברי הרא"ש בב"מ פ' השואל סוגי' שאולה ושכורה א"כ כתובה ותוס' הו"ל חטין ושעורים. ולמ"ד במס' שבועות טענו חטין ושעורי' והודה לו באחד מהם פטור משבועה א"כ הטוען אלף זוז דהו"ל כתובה ותוספת והודה לו בכתובה פטור משבועה. אך משנתינו מיירי בכתובת בתולה שעיקר מאתים ומודה לה במנה וכופר בחצי כתובה ה"ל טענו חטין ושעורי' והודה במקצת שעורים דמחייב ש"ד ע"י מקצת שעורים. וה"נ היינו דדקדק רמב"ח דקטעין מאתים והודה לו במנה:

עד א' כו' כיצד וכו' וא"ל התקבלת וכו' וע"א מעידה וכו' קמ"ל דוקא דא"ל הוא התקבלת אבל לא בטוענו בספק עפ"י העד כמ"ש כ"מ דלא כש"ך סי' פ"ד סק"ז ע"ש אמנם תומים כ' הטעם כיון דכל עצמו אינה נשבעת אלא להפיס דעת הבעל וכיון שאינו טוען ברי אין צריך פיוס ע"ש ונכון. וא"כ לרמי בר חמא אה"נ צריך לישבע על טענות ספק עפ"י העד. ולדידי' קשי' מתני' הך בבא למה לי ומאי קמ"ל בהאי כיצד:

מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים וכו' קמ"ל לאפוקי אם הי' כאן שני שטרות דלא מיקרי משועבדים לענין לתקן שבועה בלי טענת השבע לי. דלא אלים לחז"ל האי לוה מהאי לוה לתקן לי' שבועה. וזה דעת רש"י והרע"ב ודלא כתוי"ט לקמן משנה ה' פרק יו"ד ד"ה הראשונה וכו' ע"ש:

מכסי יתומים כיצד וכו' בכאן נלאו ידי שכלי להבין מאי קמ"ל בבבא זו. אולי י"ל עפ"י מ"ש מהרש"א בסמוך בתוס' ד"ה ב"ד משביעי' וכו':

ושלא בפניו כיצד הלך לו למדה"י. קמ"ל בזה דאפי' הלך למה"י נפרע שלא בפניו דבכתובה כ"ע מודים משום חינא לאפוקי בעל חוב דאיכא דס"ל דוקא בהלך למקום קרוב שנוכל להודיעו וסירב ולא בא אז נפרעי' שלא בפניו בשבועה כמבואר בירושלמי דמייתי תוס' ורי"ף ורא"ש בשמעתין קמ"ל בכתובת אשה אפי' הלך למה"י שא"א להודיעו כלל נפרעים שלא בפניו והירושלמי קאי אבע"ח דמתני' דשבועות כמ"ש פני משה:

א"נ לדיוקא אתי דוקא הלך למה"י והניח נכסיו כאן הוא דנפרעי' שלא בפניו. אבל אם הוא נשאר במקומו רק שיש לו נכסי' במקומו' אחרים אין נפרעי' שלא בפניו זה דעת הריטב"א שבריב"ש דמייתי לי' ב"י בח"מ סי' ק"ו. ועיין לקמן אי"ה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף