חתם סופר/כתובות/עה/ב

חתם סופר כתובות עה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל. כללא דחזקות בקיצור ב' מיני חזקות יש א' שברור לנו וראינו שהדבר הי' כך אמרי' מסתמא עודנו כך כשהי' ואפי' איתרע אח"כ נימא השתא הוא דאיתרע וזה נלמד מן ויצא הכהן מן הבית פ"ק דחולין. והיותר אלימתא דבהני חזקות הוא חזקת הגוף לר' יהושע דיליף לי' מקרא לטהרו או לטמאו. מיהו לרבנן לא אלימא כולי האי:

המין השני מהחזקות הוא חזקת מנהג. הגם שלא ראינו מעולם שהי' הדבר מזה כך. אך מסתמא הוא כן ממנהגו של עולם כגון אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו. או אין אדם מתפייס במומין. וממין הזה הוחזקה נדה בשכנותי'. איש ואשה תינוק ותינוקת שגדלו בבית ובאו זע"ז נהרגי' זע"ז בפ' עשרה יוחסין ובירושלמי יליף לי' ממכה אביו ואמו. ועיי' ב"ש סי' י"ט. וזה קרוב לחזקה דאתי' מכח רובא. ואמנם חזקת ממון הוא הגרוע שבכולן ואיננו בגדר חזקה כלל שנאמר בודאי הוא שלו מפני שהוא בידו מנ"ל הא. ועדיין אני אומר חזקת מרא קמא הוא מעין חזקה הראשונה שכ' לעיל הואיל שידענו בברור שעה א' שהי' של פלוני הרי הוא בחזקתו לעולם עד שנדע בודאי שיצא מחזקתו. אבל דבר שאינו ידוע לנו רק שנדון הואיל והוא מוחזק בממון זה בידו. הוא שלו בודאי מנ"ל זה. אם לא נאמר שהוא כמו כאן נמצא וכאן הי'. אבל האמת יורה דרכו שאין זה שום חזקה שיצורף עם חזקה אחרת או להתנגד נגד חזקה אחרת. וכל מה שאנו מחמירי' בחזקת ממון אינו אלא שלא נוכל להוציא מיד זה אלא בראי' גמורה שהוא ספק עצום דלמא של זה הוא והמוציא מחבירו עליו הראי' ויליף לי' ברפ"ג דב"ק מקרא מי בעל דברי' יגיש ראי' אליהם. ולבסוף מסיק דסברא הוא וע"ש בשיטה מקובצת. מ"מ אמת הוא שאיננו אלא ספק עצום שא"א להוציא אלא בראי' ברורה. ואפי' ע"י רוב אין מוציאי' אם יטעון ברי לי שאני מהמיעוט ואם לא יטעון המחזיק ברי לי דעת תוס' ר"פ המוכר פירות דהולכי' אחר הרוב. אמנם בחזקה אין מוציאי' אפי' בטוען שמא. והתובע ברי. חוץ מחזקת הגוף לר"ג דמצרפי' לברי והיינו משום דאלים לי' ברי לר"ג. אבל ר' יהושע לא אלים לי' ברי כדלעיל י"ד ע"א אין מוציאי' ממון אפי' בחזקת הגוף אע"ג דלר' יהושע אלים לי' חזקת הגוף טפי מלר"ג מ"מ ברי לא אלים לי'. ולית כאן סברות הפוכות שהקשה מהרש"א ועיי' בר"ש דנגעים. ואמנם לר' יהושע אלים לי' ס"ס ולדידי' מוציאי' ממון ע"י ס"ס אם התובע טוען ברי נגד ס"ס דהיינו תרי שמא דנתבע כמ"ש תוס' לעיל ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה וכו'. ואמנם היינו אי הי' הנתבע מסופק בס"ס. אמנם בשמעתין אף דאיכא ס"ס להב"ד שמא משנתארסה נולדה ואת"ל קודם אירוסי' דלמא נתפייס מ"מ לדידי' ליכא אלא חדא ספיקא שמא משנתארסה אבל ברי לו שלא נתפייס. ואין מוציאי' ממון. ולק"מ קו' מהרש"ל:

ודע דחזקה העשוי' להשתנות כגון חזקת בריאים שאדם עשוי להתחלות ועיין בש"ע י"ד סי' ר"א וחזקתו חי דהחי עשוי למות וכדומה אית בהו למעליותא ולגריעותא כגון אשה זו בחזקת שלימה נולדה הוא חזקה עדיפא ממוקמי' החמור בחזקת חי שהרי עתיד הוא למות. אמנם אם מצינו כבר מום בהאשה ושהחמור כבר מת אזי גרע כח האשה מהחמור. דבאשה נימא כיון שהיתה מוחזקת שאין בה מום והרי טעינו שהרי נמצא בה מום והרי ריעותא לפנינו. א"כ אפשר שכבר הי' זה מזמן רב וטעינו בה וסברא זו ביארה יפה ר"ן ריש חולין. אך חמור שמצינו מת לא איתרע חזקתו כלל שהרי מעולם ידענו שסופו למות ואין כאן טעות וריעותא ונאמר השתא הוא דמת. וסברא זו נתחדשה אצלינו לעיל כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אנן וכו' לחלק בין תרומה ונטמאת להשכים ומצאו מת. ע"ש היטב שם ביארתי. וע"י דברי' אלו ישמע חכם ויוסיף לקח בסוגי' שלפנינו:

ספק בהרת קדמה כו' הארכתי בזה במקום אחר ועי' בחי' למס' נדה פ' כל היד:

רישא כאן נמצא וכאן הי'. כבר בארתי בחי' למס' עירובין בסוגי' דחזקות. דכל הטומאות כשעת מציאותן היינו רק משום חומרא דקדשי' כמ"ש תוס' לקמן בשמעתין ג"כ מ"מ היינו היכי דאיכא ספק טומאה אפי' ודאי מגע כגון נגע בא' בלילה דודאי נגע ולמחר השכים ומצאו מת. א"נ ודאי טומאה וספק מגע כגון ראתה נדה וטמאה היא לפנינו בודאי. אך ספק נגעה בטהרות במעל"ע שבנדה למפרע. אבל ודאי נגע ובודאי טמא לפנינו כגון מפקח גל עגול ומצאו מת שהמפקח טמא לפנינו. וגם נגע בודאי לפני שעה משעה שהתחיל לפקח אלא שאינו יודע אם כבר הי' מת אז. הרי הוא טמא מעיקר הדין ועושה פסח שני על זה. ובזה יובנו דברי תוס' פסחי' צ"ח ע"א ד"ה שהי' וכו' ועזר מצאתי לסברא זו בס' אבן עוזר על עירובין ל"ה ע"ש ועיי' ט"ז ונה"כ בי"ד סי' שצ"ז ותשו' חכם צבי סי' ג'. ויש לעיין היטב בתוס' רי"ד קידושי' ע"ט ע"א כי שייך לכאן:

ודע התם בנדה אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן. ורצונו לומר כשעת מציאתן היינו דאמרי' רישא כאן נמצא כאן הי' דמחזקי' כשעה שהוא עכשיו כן הי' מעולם ומזמן רב. ובמקום מציאתן היינו דאמרי' סיפא כאן נמצא כאן הי' פי' לדיוקא כאן נמצא ולא במקום אחר כי לא מחזקינן ממקום למקום. והיינו דאמרינן התם בראותו חי מבערב פי' באותו המקום ראוהו חי מבערב וא"כ א"א להחזיק טומאה אפי' באותו המקום כל אותו הזמן שהרי עכ"פ הי' חי שעה א' גם במקום הזה ועיי' נוב"י מהדורא קמא בזה. והכא בשמעתין אפי' ראינו אותה שעה א' בלי מום מ"מ מחזקינן ריעותא בבית אבי' כל אותו הזמן למפרע. משום דמרגע אירוסי' ואילך הוא כמקום אחר ואמרי' כבר הי' ברגע האירוסי'. וזה שדקדק רש"י בלשונו בשמעתי' דעל אותה שעה אנו דנין ולכאורה הוא ללא צורך ולפמ"ש ניחא:

והנה רש"י לא גרס סיפא כאן נמצא משום דלא צריך אלא לאוקמי מתני' כהלכתא כר"ג ותיקשי לי' רישא משו"ה הוצרך לשנויי בכאן נמצא אבל סיפא לק"מ לר"ג. ולפ"ז צריך לומר משארסתני נאנסתי מיירי בהי' זמן לתלות שנאנסה בבית בעלה וכמ"ש תוס' וה"ה הו"מ לאוקמי' כר' יהושע ומיירי לעיל בשלא הי' זמן שתאנס בבית בעלה והכא סיפא משום כאן נמצא אלא ניחא לי' לאוקמי כולי כר"ג דהלכתא כוותי' ולשיטה זו מיירי משנתינו בברי ושמא כמו משנת משארסתני נאנסתי. ומכ"ש לרש"י לעיל ל"ו ע"א במשארסתני נאנסתי פליגי אפי' בשמא ושמא וכמ"ש תוס' שם גבי חרשת. ולשיטה זו הא דלא מייתי רי"ף אוקמתא דרבא ודרב אשי ע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ש משום דלא נפקא מיני' לדינא דאפי' בוגרת הטוענת בעד עצמה דלרב אשי על הבעל להביא ראי' ה"ה לרבא משום דכאן נמצא ברשותה של עצמה דהוה כמו בבית בעלה דהכל תלוי ברשות. ומה שיש לפקפק על זה יבואר לקמן אי"ה. ולפ"ז למסקנא דהלכה כרמי בר יחזקאל על בעל הפרה להבי' ראי' ומ"ש הרי"ף על בעל החמור הוא ט"ס כמ"ש הרא"ש. כל זה שיטת רש"י ותוס' ורא"ש:

אמנם שיטת הרז"ה והסכים עמו הר"ן דלמסקנא ולרבא לא תלי' ברשות אלא בבית של מי נמצא. דהרי הרשות עדיין לא נתברר שעל זה אנו דנין אם הוא ברשות של זה או של זה וע"כ הכל הולך אחר הבית שנמצא שם וא"ש הגירסא ברי"ף על בעל החמור להבי' ראי' ועל זה הקשה הרמ"ה דהו"ל להרי"ף להביא פלוגתא דרבא ודרב אשי ולימא בוגרת איכא בינייהו שהיא בבית אבי' וטוענת בעד עצמה דלרבא תלי' בבית א"כ על האב להבי' ראי'. ולרב אשי כיון שטוענת בעד עצמה על הבעל להבי' ראי'. וליישב קו' זו כ' הר"ן דרבא ור"א לא פליגי כלל דבברי ושמא ודאי ברי וחזקת הגוף מוציא ממון לר"ג ולא משגחי' בכאן נמצא ובהא מיירי מתני' משארסתני נאנסתי. ומיירי אפי' לא הי' שהות שתאנס בבית הבעל מ"מ ברי עדיף. ומשנתינו מוקי רבא בשמא ושמא. ומשו"ה תלי' בכאן נמצא ולא תלי' כלל בפלוגתת ר"ג ור"י. ולפ"ז גרסי' דוקא רישא כאן נמצא וסיפא כאן נמצא ורב אשי מודה לרבא דבשמא ושמא תלי' בכאן נמצא אלא דמוקי משנתינו בברי ושמא ורישא ברי שלה אינו מועיל להאב ולא משום חזקה אלא משום ברי ובהשיטה שדחה תוס' וסיפא הוה שפיר ברי. וגם רבא מודה לדינא לרב אשי. והרי"ף מייתי מתני' דמשארסתני נאנסתי כפשוטה דמשם נלמד דינא דרב אשי דברי עדיף ואע"ג דמשם לא נדע דברי של הבת אינו מועיל להאב זה הוא דבר פשוט ושוב מייתי משנתינו כפשוטה דמסתמא מיירי בטענת שמא ומטעמא דרבא נמצא שני הדיני' מבוארים ברי"ף:

ויש שיטה אחרת דרבא ורב אשי פליגי ולית לי' לרב אשי סברת כאן נמצא והלכתא כוותי' ואין הלכה כשמואל בפרה וחמור. והיינו דרמז הרי"ף בסוף דבריו. ועיי' ביבמות קט"ו גבי תרי יצחק כ' נימוקי יוסף דמ"מ מודה רב אשי באיסורא ובפרט בעיגונא ולא פליג אלא בממונא ע"ש ועיי' דברי ר' אביגדור במרדכי ס"פ המדיר ודברי מרדכי ספ"ו דקידושי' סי' תקל"ה ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף