חתם סופר/כתובות/ס/ב

חתם סופר כתובות ס ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אפי' ביעא בכותחא. מ"ש תוס' על פי' ה"ג לכאורה נ"ל לפמ"ש תוס' פ' כל הבשר קי"ד ע"א דכותח לא הוה חלב מן התורה אלא מדרבנן א"כ לק"מ והיינו דקאמר ביעא בכותחא ולא אמר בחלבא כלשון הברייתא מותר לאוכלן בחלב אע"כ מטעם הנ"ל. ונראה דהתוס' לא הוה ניחא להו בהא. משום דאי בשר עוף בחלב דאורייתא ורבנן גזרו על ביעא שיהי' כבשר לענין בשר בחלב. שוב לא פלוג רבנן דאפי' לענין כותח ליהוי כבשר כדחזינן למאי דקיי"ל בשר עוף בחלב לאו דאורייתא. ומ"מ כיון דמדרבנן שויוהו כבשר אפי' ענין כותח שוי' כבשר כדמוכח מההוא בר גוזלא דנפל לגו כדא דכמכא. והה"נ למ"ד בשר עוף בחלב דאוריי' ורבנן שוי' ביעא כבשר נאסר גם בכותח. ואם אולי יש לחלק בין הנושאים. מ"מ היינו הוראה ומאי אפי' ביעא בכותחא ושפיר הקשו אפי' ה"ג:

ועיין סנהדרין ה' ע"ב תוס' ד"ה אלא וכו' בסוף הדיבור שכ' וז"ל מיירי שלא נטל רשות מרבו עכ"ל ומבואר דבתוך ג' פרסאות נטילת רשות לא מהני משום דכל זה מיקרי בפני רבו וכמ"ש ב"י בי"ד סי' רמ"ב. וקשה לס"ד דאביי דאפי' בפניו ממש מהני נטילת רשות מה יתרץ על קו' תוס' בשלמא לשיטת רשב"א וסייעתו דחוץ לג' פרסאות סגי בנטילת רשות מרב א' ובתוך ג' פרסאות צריך נטילת רשות ג"כ מאותו הרב הדר בתוך אותן ג"פ הוה ס"ד דאביי דבעירו ממש נמי מועיל נטילת רשות ממנו ולבסוף אמר לא מסתייעא מילתא בעירו ממש. אבל להתוס' דכל תוך ג' פרסאות הוה בפניו ואינו מועיל נטילת רשות. וא"כ להס"ד דאביי מה הוה סבר בישוב קו' תוס'. וי"ל דהוה ס"ל דרבותא דתוך ג' פרסאות שהוא בפניו היינו דאפי' ביעא בכותחא שהוא הוראה קלה דחוץ לג' פרסאות שרי אפי' בלא רשות כלל. ועיי' לשון תוס' עירובין ס"ב ע"ב ד"ה ר"ח וכו' ואלו בתוך ג"פ שהוא בפניו אסור בלא רשות. וכיון שזכינו לדין נ"ל עיקר קו' תוס' על ה"ג הי' אי ס"ד דלמ"ד בשר עוף בחלב דאוריי' אסור ביעא בכותחא איך הותר להורות חוץ לג' פרסאות בלא רשות הא עכ"פ הוראה הוה ובלא רשות איך ס"ד להורות ומפני כן נאיד ר"ת מפני שיטת בה"ג. וא"כ ה"ג מצי למיסבר כשיטת רשב"א וסייעתו הנ"ל דלדידהו י"ל דמיירי שכבר נטל רשות מרבו א' הוא דמותר להורו' ביעא בכותחא חוץ לג' פרסאות ולק"מ ק' תוס' עליו וק"ל:

נתנה בנה למניקה. לפע"ד נראה שאין הדעת נותן לפטור האשה מהנקת בנה עד שתעמיד אחרת כיוצא בה בחריקאה וכיון שהמינקת תוכל לחזור בה כל שעה איננה במקום האם שרחמה על בנה ולא תחזור בה ולא נכנס זה בגדר ר"מ וגזירותיו. כי אין צריך לנדרה בכאן דמה תועיל אם תעמיד מניקה ליום א' והיא תינשא ולמחר תחזור בה וע"כ לא עלה על דעת שום תנא להתיר נישואי' בנתנה בנה למינקת אלא כשאנו בטוחי' בהמינקת שלא תחזור בה כל משך כ"ד חודש כגון שנדרה ע"ד רבים או נתנה ערבות ומשכונות בטוחי'. ולולי כן לא תכנס בגדר מינקת כלל. ואפ"ה פליג ר"מ לא משום שמא תחזור בה אלא גזרי' אטו אחרת שתתן בנה ג"כ למינקת שלא נדרה עד"ר. ודהוה עובדא קמא דר"פ ור"ה ברי' דר"י הוה נמי בכי האי גונא שנדרה עד"ר ואמרה ההיא סבתא דר"נ אסר לה בכה"ג משום גזירה דאשה אחרת. דלא דמי לדבי ר"ג דאנשים מסוימים באימתם המוטלת על הבריות ולא אתי' למיחלף. והא"ש דמייתי האי דרדופה דגזר ר"מ אשה אטו אשה וה"נ איכא למיגזר אשה אטו אשה ואש"נ דמסיים הש"ס בתר הכי והלכתא מת מותר גמלתו אסור ושביק . דההיא משום אחלופי אשה באשה הוא וכבר נכלל בכלל הלכה כר"מ בגזירותיו. אבל מת וגמלתו גזירה אחרת הוא מיני' ובי' שמא תמיתנו ושמא תמהר לגמלו. וזה אינו נכלל בכלל גזירת ר"מ דרדופה. ומיושב נמי לשון רש"י במה שכתב דבור המתחיל בגזירותיו כו' בסוף הדיבור שעמד עליו במגיני שלמה ונמצא דברי הרא"ש מבוארים בש"ס עיי' וק"ל:

שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו מכל הפוסקי' מבואר דלא חיישי' אלא שמא תיהדר בה המינקת אע"ג דבדבר האבוד אין פועל יכול לחזור ואין דבר אבוד גדול מזה כבר כ' בית מאיר מ"מ אדאזלינן לב"ד לכופה תסתכן התינוק משא"כ בדבי ר"ג דלא תחזור בה אבל אין שום א' מהפוסקי' חייש דלא תינק אותו בלא חזרה דלזה לא חיישינן כיון דמרצונה נשכרת לכך כל זמן שלא תחזור בה תעשה המוטל עלי' לעשות. וכן לית מאן דחש שהאם לא תתן שכר למינקת ותחזור בה ממה ששכרה המינקת גם לזה לא חיישינן בשגם שיש לעשות תקנה שתקדים המעות ליד ב"ד כל ימי כ"ד חדש וכדומה. האמנם ראיתי בלשון שאלתות פ' וירא שכ' וז"ל שאני דבי ר"ג כיון דיהבו בנייהו למיניקתא לא הדרי בהו לאוניקי מדכ' כיון דיהבו בנייהו לא הדרי בהו משמע אהאם הנותנת בנה למניקה קאי שהיא לא תחזור בה ודוקא דבי ר"ג אבל אינש אחרינא חיישינן אבל לא נראה כן מכל הפוסקים דאל"כ מה עלה על דעת הסוברים דאם נדרה המינקת עד"ר שלא תחזור בה מהני ואכתי שמא תחזור בה האם אע"כ להא לא חיישינן:

כתבתי זאת מפני קו' הגאון מהר"מ ברבי זצ"ל שבתשו' נודע ביהודה מהדורא קמא סי' כ"ה אתשו' מיי' לס' אישות סי' כ"ד דהי' הפלפול במינקת שנדרה עד"ר והי' לה בעל אי חיישינן שמא מיפר לה בעל. והקשה הגאון הנ"ל תיפוק לי' שמא תתעבר ודבי ריש גלותא נתנה למינקת פנוי' אבל כל שיש לה בעל לא. ולע"ד דליתא דאם תתעבר תמסמס לי' בביעי וחלב בדמי שכירות שלה או שתתבע להוסיף לה אם צריכה לכך ואי לאו דחיישי' שהבעל מיפר לה ותחזור בה גם הבעל יסייע לכל זה כיון שהסכים בתחילת השכירות וכאלו הוא השכיר אשתו לפרנס הבן הזה או בחלבה או בביעי וחלב לכל המצטרך ועל זה שכרוהו עצמם הזוג מתחלה וכל זמן שלא הדר' בהו תעשה מלאכתה כראוי ואפי' למאן דחש בגרושה אע"ג שנותן לה שכרה היינו משום שלא נשכרת ברצונה וגם כשתנשא לבעל יאמר הבעל לא בעינא שכירותך. אבל אשה שיש לה בעל והוא מסכים שתשכיר עצמה למינקת מפני דוחקם כנהוג אי לאו משום חששא דהדר' בהו ליכא למיחש לשמא תתעבר דאי נמי תתעבר ימסמס לי' בביעי וחלב ולא תבוש לתבוע כשם שאינה בושה לתבוע שכירותה ובבית מאיר נדחק לחלק באופן אחר:

ונ"ל שזה שדקדק הרא"ש בלשונו אשה שדדי' צמקו כו' ושכרה לו מינקת כו' ומ"ט לא כ' נתנה בנה למינקת ואמר שכרה לו מינקת ומ"ט שינה לשון הש"ס אלא לרמז לן הנ"ל דבעי' שכרתו בשכר דאז אפי' מינסבא לבעל לא איכפת דבשכרה תמסמס לי' ביעא וחלבא משא"כ כשמינקת בחנם:

ואתון לא תסברוהו כו'. יש לדקדק איך מדמה גזירת חכמי' שגזרו בהבחנה לגזירת מינקת ואין לדמות אהדדי. ונ"ל לפי דקיי"ל דר"מ ס"ל עשו חכמים חזוק יותר משל תורה ע' תוס' לעיל נ"ו ע"ב ד"ה הא וכו'. וגזירת הבחנה הוא קרוב לדאורייתא שמא ישא אח אחותו א"כ כ"ש במינקת דרבנן שיעשו חיזוק ושפיר פריך וא"כ לר"נ דס"ל טעם הבחנה משום דכתי' לזרעך אחריך וידוע שהוא אסמכתא ועיקר טעמא כפירש"י שם שאין שכינה שורה אלא על הוודאים ולא על הספיקות והוא רק תוספת קדושה ועב"ש רס"י י"ג א"כ בודאי אין לדמות גזירות חכמי' אהדדי. וזה נ"ל טעם הפוסקי' דס"ל הא דשרי ר"נ לדבי ר"ג לאו הילכתא היא וס"ל משו"ה השמיטוהו הרי"ף ורמב"ם. וטעמא בעי מ"ט למדחי' מהילכתא ולהנ"ל ניחא דס"ל למאי דקיי"ל דגזירת ר"מ בהבחנה הא אטו הא שייך נמי במינקת אסור נמי בדבי ר"ג דאיכא למיגזר הא אטו הא ור"נ לטעמי' לא גזר דאין ללמוד מגזירת ר"מ בהבחנה לגזירתו במינקת ולא בחדא מחתא מחתינהו. כנלע"ד ובנוב"י בזה אזיל בתר איפכא במ"כ:

הלכה כר"מ בגזירותיו ע' תוס' ומהרש"א. והנה לא נעלם ממהרש"א דברי הרא"ש לחלק בין הפרקי' דברדופה איכא למיגזר הא אטו הא דאין היכר בין רדופה לשאינה רדופה משא"כ בין יש לה בן להניק לאין לה מינכר שפיר. אלא דק' מנ"ל לר"נ לחלק בכך ומי הגיד לנו דר"מ לא יגזור בכי האי גונא. מ"מ נלע"ד דהרא"ש נשמר מזה שכ' מלשון הברייתא דנקטה מניקה שמת בעלה משמע אי צמקה דדים קודם שמת בעלה דתו לא מיקרי מינקת שרי'. והנה ברייתא זו הוא דברי ר"מ כמבואר וקשה אמאי לא יגזור ר"מ אטו מי שלא צמקה אע"כ כיון שיש היכר בגופה תו לא גזרי' ולק"מ קו' מהרש"א:

והלכתא מת מותר גמלתו אסור. כ' תוס' דר"ש התיר בגרושה ור"ת דחה מסוגי' דיבמות. והקשה בס' קרבן נתנאל להרא"ש דמתיר בצמקה דדי'. תקשי קו' ר"ת הא בס"ד טעמא משום דחסה אין לחלק בין צמקה ללא צמקה וה"ה במסקנא. ולפע"ד אין להוכיח מסקנא מהס"ד. וראייתו של ר"ת הכי הוא דהש"ס בעי למימר משום דחסא ודחי' רפוי'. והו"ל למימר הכי הא מעוברת דומי' דמינקת מה מינקת אלמנה אין גרושה לא אף מעוברת אלמנה אין גרושה לא ואי ס"ד משום דחסא מה לי אלמנה מה לי גרושה. ומדלא דחי הכי ש"מ גם במינקת אין סברא לחלק בין אלמנה לגרושה הכי הוא סברת ר"ת וא"כ לק"מ אהרא"ש אצמקה דלא שייך לומר מה מינקת צמקה לא. דצמקה לא מיקרי מינקת ואנן במעוברת ומינקת עסקי':

והנה הרמב"ם פסק שם טעמא דדחסא. ולפע"ד בשנדקדק בלשון הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא מה לשון סתם מעוברת וכי איכא מעוברת דלאו הכי הוא. ותו כבר כרכר בנוב"י כמה כרכורי' מה עלה על דעת המקשן וכי לא ידע דמעוברת עתידה להיות מינקת. ורמב"ן ורשב"א הקשו שם בחי' יבמות אהש"ס דהו"ל למימר דטעמא דהבחנה נמי משום דלמא מיעברא ותהי' סופה להניק מכ"ש במעוברת גופה מה עלה על דעת המקשן. מיהו מ"ש שתמה בנוב"י על רמב"ן ורשב"א הא במתני' קתני נמי גר שנתגיירה אשתו עמו צריכה להמתין והתם לא שייך משום דלא ממסמסא לי' דהא איהו אבוה דהאי ינוקא נמי. לק"מ דס"ל לרמב"ן ורשב"א כיון דהורתו שלא בקדושה וכקטן שנולד ואיננו בנו לכל דבר חיישי' דניחא לי' לאב למידחי' הא מקמי' בנו שהורתו ולידתו בקדושה. ונפקא מיני' לפ"ז גר שנתגיירה אשתו עמו ואירע שלא נשאה ביהדות עד שהוכר עוברה לא ישאנה עד אחר כ"ד חדש אי לא דאיכא למיחש לפרצה ולקלקלה שתחזור האשה לסורה עי"ז. מ"מ נחזור להנ"ל דק' מה עלה על דעת המקשן בזה. ע"כ נ"ל דק' מה"ת לאסור מעוברת בהחליט הא אפשר שלא תניקהו כלל ומיד בימי עיבורה תזמין לו מינקת גם שתשבע עד"ר שלא תחזור בו ובפרט כשהיא עשירה והכניסה לו ב' שפחות וכדומה. ואינו דומה למת בעלה אחר שכבר התחילה להניק בחייו שאז היא בכלל גזירת חז"ל שגזרו על מינקת ולא פלוג רבנן אבל מעוברת מאן לימא לן שתכנס לכלל מינקת ע"כ הקשה מ"ט ורצה לומר משום דחסה דלא יחוס על עובר שאינו ממנו. ולא ניחא להש"ס בהא מה"ת לא יחוס אטו ברשיעי עסקינן ומשני משום דסתם מעוברת למניקה קיימא. ר"ל אפי' אם תזמין לו מינקת קודם נישואי'. מ"מ סתמא דמילתא האם תרחם ותניק בנה בעצמה ולבסוף כשתתעבר גם ממנו יצטרך לביעי וחלב ואינו רוצה שתתבזה בב"ד ע"כ טוב לו שיהי' נפל וסנדל במעי אמו ולא יצא לאויר העולם. ולא חייס עליו ושייך דחסה. ותירוץ דדחסה קיים במסקנא אלא דמסיק הטעם מ"ט לא יחוס עליו מפני שהוא חושב בנפשו הלא סתמא למינקת קיימא ויארע לי הפסד עי"ז ע"כ לא חייס. וצדקו דברי רמב"ם. וא"כ לפ"ז מבואר עכ"פ דבגרושה מעוברת נמי איכא למיחש משום האי דחסא אפי' למסקנא. וא"כ ממילא נימא מינקת דומי' דמעוברת דאין לחלק בין גרושה לאלמנה ודלא כהר"ש:

ולכאורה יש לעיי' ברייתא דרדופה דחשיב כי רוכלא וחשיב מפלת מ"ט לא חשיב ילדה בן קיימא וצמקה דמשום מינקת ליכא ומשום הבחנה איכא ומיהו להר"ש איכא למימר שייר ושייר נמי גרושה. אלא לר"ת קשה. ולמסקנא דמת מותר דלא תחניק בנה א"כ שייר נמי מת בנה. אלא למר בר רב אשי קשה מאי שייר דהאי שייר וליחשב צמקה. וצ"ל כמ"ש בשב יעקב דצמקה איכא מיעוטא שהחלב חוזרת אלא דאזלי' בתר רובא. וא"כ ברייתא דרדופה דאתי' כר"מ דחייש למיעוטא הוה צמקה בכלל מינקת:

אלא לפ"ז למסקנא דמת מותר קשה ליחשב מת בנה ומאי שייר דהאי שייר דהא צמקה לאו שיורא הוא. ולכאורה י"ל שייר דבי ריש גלותא. אלא למ"ש דרמב"ם השמיט הך דבי ר"ג דלאו הלכתא היא מכח הך ברייתא דרדופה גופה. וגם כתבתי מדפסק טעמא דדחסא ס"ל כר"ת דגרושה כאלמנה א"כ הדרא קו' לדוכתא מאי שייר דשייר מת בנה:

ודע דנ"ל דר"מ ור"י וב"ש וב"ה לאו במציאות פליגי אלא רוב בנים סגי להו בי"ח חדש ור"מ חייש למיעוטא דבעי כ"ד חדש. וכן רוב נשים לא מיעכרה חלבה עד ג' חדשים ומיהו מיעוטא איכא דלפי שעה מרגישה ומשו"ה הקילו כמה אמוראים והורו לקולא דלא ליזול בתר מיעוטא. אמנם רב ושמואל ס"ל שלהי יומא אין הולכי' בפיקוח נפש אחר הרוב משו"ה מחמרי הכא אפי' בתרי רובא דלא לינסבה עד אחר כ"ד חדש וניחש למיעוט וולדו' שצריכי' כ"ד חדש ולמיעוט נשים דמיעכר חלבא מיד. ובירושלמי דשמעתין ר"ל הורה לי"ח חדש וצם ההוא יומא ר"ל חזר וקבל להתענות אותו היום על שגגת הוראתו ע"ש:

ונראה הואיל והי' חשש רחוק וחז"ל חשו לזה משום פ"נ משו"ה הוצרכו להחמיר בגמלתו וכדומה דאל"כ יהי' ההפסד רב על תיקונם כי אילולי תקנתם לא היתה גומלת בנה ואפי' הי' ניסת לבעל מ"מ מיעוטא דלא שכיחא הוא שיארע שתתעבר ואם תתעבר ימסמס בביעי וחלב ובשגם להחמיר כל כך להמתין כ"ד חדש שלימי' נמצא ההפסד לא שכיח ועכשיו שתקנו שכיחא הזיקא שכל א' תגמול בנה. או לא תתן דד לתוך פיו כלל כדי שיתירוה כאשר שכיחי בעו"ה מהגס לבם בהוראה שרגילי' להקל והרגילו הדבר בפי נשים ועמי הארץ שאם לא תתן דד לתוך פיו יתירוה להנשא. ונמצא תקנת חז"ל גרמה הפסד להתינוק ח"ו. ועפ"י בק"א דשמעתין קילל מיתה ועוני וע' תוס' סוטה כ"ו ע"א ד"ה לא ישא כו' מייתי בשם ירושלמי קרא בשדה יתומים אל תבוא. ר"ל כמו בשדה יתומים בשי"ן ימין:

והנה סיפא דקרא כי ה' יריב ריבם. ובסוף ס' תפארת למשה שהמורה להקל בזה יקבל עונש האמור שם. ומימי לא יצאה מידי הוראה להקל חוץ מה שהתרתי לישא בשנה מעוברת בשבוע אחרונה של חדש כ"ה. דודאי טעמא בעי אי סגי לתינוק א' בכ"ד חדש מה"ת נימא שזה צריך כ"ה חדשי' ועיי' בתה"ד איך החמיר מאוד בחדש האחרון הזה ולא מלאו לבו להקל וטעמא בעי הלא לר"א הוא כיונק שקץ בזה החדש לכאורה. ואיך לר' יהושע תהי' אסורה להנשא. והנה בשיטה מקובצת מייתי בשם רש"י מהדורא קמא בשם מדרש לא תבש"ל גדי. כמנין תבש"ל ימי' דהיינו ב' פעמים שס"ה תש"ל ימי' מלבד יום שמת ויום שנתארסה. ובב"י מייתי לי' בשם הגה' מיי' ותמה עליו הא בשני חדשי לבנה סגי שהוא רק שנ"ד ימי' וחסרו י"א ימי' או כ"א ר"ד ע"ש. ונ"ל דהפסוק לא תבשל מיירי מטבעי האנושי צריך ב' שני' של חמה שהוא ב"פ שס"ה אלא משנתנה התורה וצוה הקב"ה למנות ימות הלבנה ודרשי' חדשי השנה חדשי' אתה מונה לשנה ולא ימי' כבפ"ק דמגלה ומפני זה אין חוששי' לי"א ימים יתירים. הטבע משועבד לתורה וסגי לתינוק בשני חדשי לבנה הקצרי'. והקב"ה מסייע ע"י להוסיף כח לילדי העברים דתסגי להם בשנים של שנ"ד ימי' וכדכתיב לאל גומר עלי. אך אם באמת עברו את השנה ולית כאן לאל גומר עלי ע"כ צריכי' לו חדש עיבור מצד הטבע וא"ש דעת המחמירי' דבעי' גם חדש העיבור לתינוק. אך כל זה כ"ב ימי' מחדש העיבור להשלים מנין תבש"ל אך שמנה ימי' האחרוני' מאותו החדש לאחר מנין תבשל הם יתירי'. מה תאמר לאל גומר עלי כיון שב"ד הוסיפו חדש על השנה גם משמי' הסכימו ז"א. בשלמא להוסיף כח לילדי העברים בשנים קצרי' של שני הלבנה אמרי'. אבל להתיש כחם ח"ו שיהיו צריכי' להניק שמנה ימי' יותר משום לאל גומר עלי זה לא נאמר. וכהאי גונא איתא ביבמות ס' ע"ב גבי אנשי יבש גלעד לרצון להם לפני ה' כתי' ע"ש:

ועכ"פ לא יעשה מעשה עד שיעיין בתשו' שבסוף ספר בית מאיר סי' ה' שדבריו ממקור מים חיים הם נובעי' ואין בתורתו דופי. וההוא אמר שם כי עיקר יסוד מעוברת ומינקת הוא מטעם מערופי' ופסקי לחיותא דהאי תינוק אלא שמחמירי בי' חכמי' טפי משום דאית בי' סכנת נפשות עיי' עליו כי דבריו שם מתקו מדבש:

והנה בשמעתין מדמה ש"ס גזירת מינקת לגזירת הבחנה דברייתא דרדופה מיירי בהבחנה. והנה בתוס' דסוטה כ"ד ע"א ד"ה ושאר כו' פשיטא להו דהבחנה קיל ואגב אפרש כוונתם דבתחלה הוקשה להם סיפא למה לי למתני שאר כל הנשים או שותות כו' פשיטא וע"ז אמר רבי דסיפא אתאן לעבר ונשא בימי הבחנה דמודה ר"מ דמותרת לחזור לו. ותו כתבו דלרבנן נמי א"ש דנפקא מיני' באשת כהן דיוציא ולא יחזיר עולמית אפי' לרבנן ואינן שותות משום שאינה ראוי לו. וקמ"ל סיפא דהבחנה דקיל אינו מוציא בגט והוי ראוי לו ושותות:

ועיין יבמות ל"ו ע"ב שיטת הר"י מאורליינש שבתוס' שם דקידש בתוך ימי הבחנה חמירא ובעי גט משא"כ בתוך כ"ד חדש למניקה נ"ל דלא פליג אתוס' סוטה הנ"ל די"ל בקידש ולא כנס עדיין חמירא ימי הבחנה משום דלא שייך מה דהוה הוה דהא עדיין לא עשה מעשה דכניסה. משא"כ בכנס חמירא ימי הנקה מימי הבחנה דהתם מה דהוה הוה. ומיהו לרמב"ם לעולם קילא ימי הבחנה דבין קידש ובין כנס אינו מוציא בגט משא"כ בימי מניקה בכנס מיהת מוציא בגט אבל בקידש לעולם אינו מוציא בגט ע"ש:

וצ"ע ליישב ש"ס דיבמות עפ"י דרך תוס' סוטה הנ"ל. מאי אמר רבא ר"מ ור"א אמרו דבר אחד דלמא ע"כ לא אמר ר"מ התם אלא במינקת אבל במייבם מעוברת והפילה מה דהוה הוה לא אמר דזה דומה להבחנה. מיהו לזו י"ל דרבא ס"ל דבדאוריי' מה דהוה הוה דומה לדרבנן שעדיין האיסור לפנינו. ויש לדמות יבום דאורייתא למינקת דרבנן בנחיתת דרגא. משא"כ הבחנה דתרויי' לריעותא שהוא דרבנן והאיסור כבר עבר ומה דהוה הוה וא"ש. אבל אביי דדחי דר"מ ס"ל עשו חזוק לדרבנן יותר משל תורה. א"כ כיון דלר"א בשל תורה קנסו אע"ג דמה דהוה הוה ה"ה וכ"ש לר"מ בהבחנה דרבנן ודלא כתוס' סוטה וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף